ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

י"ג מידות הרחמים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור תפילות יום הכיפורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבת שובה תשס"ד

י"ג מידות הרחמים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

"תמכתי יתדותי בשלוש עשרה תיבות, ובשערי דמעות כי לא נשלבות, לכן שפכתי שיח פני בוחן לבות, בטוח אני באלה, ובזכות שלושת אבות" (סליחות).

בימי הסליחות מרבים לומר י"ג מידות, ושיאם מגיע ביום הכיפורים בתפילת נעילה, ומובא בספרים שעיצומו של יום מכפר בסוד י"ג מידות הרחמים, ונראה שאז התגלה סוד זה למשה רבנו, וכך נאמר במדרש (תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן לא):
"עלה בר"ח אלול כשא"ל פסל לך והיה נכון לבקר וגו' ויפסול וישכם משה בבקר ויעל, עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי וירד בעשור והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית ובו ביום נאמר לו למשה 'סלחתי כדבריך' 1 , וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז) 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם'".

וכך מראים פסוקי התורה, הנה אחרי חטא העגל מודיע הקב"ה למשה שלא יוכל עוד להיות בקרב ישראל, וישלח מלאך להוליכם בדרך. וכך נאמר (שמות פרק לג):
"וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ: וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ:

ומשה רבנו מבקש מהקב"ה שהוא ילך בקרבם ולא מלאך:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

והקב"ה נענה לבקשתו:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם".

וכשרואה משה שיש עתה עת רצון הוא מבקש גם כן לדעת את דרכי הנהגת ה':
"וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ: וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם: וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".

מדוע משה רבנו מבקש דווקא כאן לדעת את דרכי הנהגת ה'? נראה שמשה רוצה להבין את עומק הסליחה על החטא 2 , ואת ההנהגה שהקב"ה אמור להנהיג אותם עתה, הלא נאמר לו שזה לטובתם שהקב"ה לא יהיה בקרבם מפני שעם קשה עורף הוא, שמא ח"ו מידת הדין תפגע בהם, ואם כן לא מובנת הסכמת הקב"ה עתה ללכת בקרבם, האם לא יפגעו מזה? והקב"ה נענה לבקשתו להודיע לו את דרכיו, כי מקודם הייתה הנהגה של מידת הדין, ולכן לא היה יכול להיות בקרבם לאחר החטא, ואילו עתה תהיה הנהגה של מידת הרחמים, היא מידת "כל טובי", שרמוזה בי"ג מידות הרחמים. ובאופן זה הקב"ה יכול ללכת בקרבם בלא לסכנם בכיליון.

ומיד הקב"ה מבטיח לו מתן לוחות שניות כלוחות הראשונות שנשברו, והן יהיו בסימן של י"ג מידות הרחמים, שכן הציווי "פסל לך" וי"ג מידות נאמרו כאחד:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר: וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא: וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה': וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ה' יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".

הרי לנו, שבשעה שמשה עולה ההרה עם לוחות האבנים שפסל נאמרו לו י"ג מידות הרחמים, וכיון שידוע לנו שנסלח להם על חטא העגל ביום הכיפורים, ובו ביום ירד עם הלוחות השניות, הרי שאז גם נתגלה לו סוד י"ג מידות הרחמים.

כאמור, הלוחות השניות נתנו בסימן של י"ג מידות, שנקראו בתורה "כל טובי לפניך". לפי זה יובן הדיוק של חז"ל שבלוחות הראשונות לא נאמר "טוב", ובלוחות השניות נאמר בהן "טוב", וכך אמרו בגמ' (בבא קמא דף נד עמוד ב):
"שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב 3 , ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. אזל לגביה, א"ל: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל".

לפי הנ"ל מובן מדוע לא נאמר "טוב" בלוחות ראשונות, מפני שנתנו במידת הדין, ולכן כל חטא ופגם יגרום את שבירתן, אבל לוחות שניות, שנתנו במידת הרחמים, שנקראות "כל טובי", נאמר בהן "טוב", ולכן הן לא ישברו לעולם, מפני שהקב"ה התגלה במידת "ארך אפים" גם לרשעים, שמאריך אף עד שישובו בתשובה.

בהמשך אומר הכתוב:
"וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְדֹוָד כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ".

מפרש רש"י:
"וחנתי את אשר אחן - אותן פעמים שארצה לחון: ורחמתי - עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו (שמות לד י) הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם".

מה כוונתו של רש"י "בשעת מעשה ... הבטיחו שאינן חוזרות ריקם"? נראה שאחרי שהקב"ה גילה למשה קיים את רצון ה' ואמר את י"ג מידות הרחמים בתפילה 4 , ואז הקב"ה הבטיחו שלא ישובו ריקם.

הקב"ה קורא להנהגה זו "נפלאות", מפני שבה מתגלים רחמיו של הקב"ה שהם בלי גבול. וכן המילה "נורא" מדגישה את הפלא הגדול הזה, כפי שנאמר בתורה "נורא תהילות עושה פלא", ובתפילה אנו אומרים "נורא תהילות אדון הנפלאות".

ההבדל בין לוחות ראשונות ללוחות שניות

היכן היה גלוי עמוק יותר של מידותיו של הקב"ה במעמד הר סיני שבו נתנו לוחות ראשונות, או ביוה"כ שבו נתגלו י"ג מידות הרחמים ונתנו לוחות שניות?

לכאורה בזמן מתן לוחות ראשונות היה גילוי גדול יותר, בקולות ולפידים, ונבואה בחינת "פנים בפנים", כנבואת משה שהייתה באספקלריא המאירה, ולעומן לוחות שניות נתנו בצנעא, אעפ"כ נראה שהגילוי של לוחות שניות וי"ג מידות הרחמים היה עמוק יותר מי ישורנו, ולכן כשבא הקב"ה לגלות למשה את י"ג המידות הוא אומר לו "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", אמרו חז"ל (מגילה דף יט עמוד ב):
"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' ".

מפני שכאן מתגלית עומק הנהגתו של הקב"ה בעולם, שעליה נאמר " עין לא ראתה אלוקים זולתך ".

ונראה שזה כוונת המדרש (תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן לא):
"הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות שנאמר (מיכה ו) ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת".

היינו, משום שלא ניתן לאדם לראות את השכינה אלא לפי יכולתו המוגבלת, אולם בפנימיות הלב אפשר להרגיש את השכינה בעומק גדול יותר, ומה שאינו משיג בדעתו, משיג בדביקותו בשכינה 5 .

כשם שי"ג מידות הרחמים נתנו בצנעא כך גם התורה הנתונה בלוחות שניות ניתנה בצנעא, מפני שיש בה יותר מתורה שבעל פה, שנדרשת בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, כפי שאמרו במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה מו):
"התחיל מצטער על שבור הלוחות, ואמר לו הקב"ה: אל תצטער, בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד (איוב יא) 'ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה'",

התורה שבעל פה היא תעלומות חכמה נסתרות התורה, ויש לעמול כפלים לתושיה כדי לגלות אותן, גם זה ניתן בחשאי ובכסוי פנים כמו י"ג מידות הרחמים.

המחשה נפלאה לראית הקב"ה בדרך נסתרת ניתנה ע"י רב ששת, שהיה "סגי נהור" וראה בעיני רוחו את המלך יותר טוב מהפקחים (אכן כאן "סגי נהור" כפשוטו). הגמ' (ברכות דף נח עמוד א) מספרת איך כל "העולם" הלך להקביל פני המלך, ויחד עמם הלך גם רב ששת. מצאו מין אחד ולגלג עליו, על שהוא עיוור והולך לארות את המלך, אמר לו רב ששת: בא וראה שאני יודע יותר ממך מתי המלך בא. עבר גדוד ראשון ונשמע רעש, המין חשב שהנה המלך בא, ורב ששת אמר: עדין לא בא. עבר גדוד שני ונעשה רעש, ושוב אמר המין: הנה המלך בא, ורב ששת אמר: עדין לא בא. בפעם השלישית עבר גדוד והיה שקט, אמר רב ששת: ודאי עכשיו בא המך. אמר לו אותו מין: מנין לך? אמר לו: משום "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", דכתיב (מלכים א' י"ט):
"צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה". רב ששת ברך על המלך ברכה, אמר לו אותו המין איך אתה מברך על מה שאתה לא רואה?! והואיל והתחצף כנגדו "נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות".

הרי לנו דוגמא מאלפת, שבעיני הדעת אפשר לראות יותר מעיני בשר, ורב ששת אכן ראה בעיני רוחו יותר מפקח, ואולי דוקא בגלל היותו "סגי נהור" היה יכול להרגיש יותר במלך, שמגיע בקול דממה דקה. "נתן בו עיניו" - כמה נפלא הביטוי הזה כאן, שמי שאין לו עינים יכול לתת בקפח את עיניו, "ועשהו גל של עצמות" - רצונו לומר, מידה כנגד מידה, הואיל והמין לא מכיר בדבר שהעין אינה רואה לכן השאיר אותו רק עם הנגלה שבו הגוף והעצמות בלא נשמה שאינה נראית.

הלבושים כיסוי וגילוי
וכך מתארת הגמרא (ראש השנה דף יז עמוד ב) את הגילוי של י"ג מידות הרחמים:
"'ויעבר 6 ה' על פניו ויקרא', אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור 7 , והראה לו למשה סדר תפלה.

חז"ל תיארו את הקב"ה שכביכול מתעטף כש"ץ ואומר י"ג מידות. מה באו ללמדנו בזה? נראה שהעטוף מלמד על כיסוי הדברים, שרמוז בכל הגילוי של י"ג מידות כפי שאמר לו הקב"ה:
"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:".

משמעות הלבושים הוא לכסות, ויחד עם זאת לכבד את לובשם, הא כיצד? הבגדים מכסים את בשר הערוה, את גופו הגשמי שהוליך אותו לחטא, ובכך מבייש את האדם ומרגיש צורך לכסות בשר ערוה, כפי שנאמר (בראשית פרק ג) "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת", וגם הקב"ה עשה עמהם חסד "וַיַּעַשׂ ה' אלוקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם", התיקון בלבוש הוא שמיסב את תשומת הלב לרוחני שבאדם, להביט בפניו שבהם משתקף הפנימיות, חכמת אדם תאיר פניו. וכך אפשר לפרש את דברי ר' מאיר במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה כ) " 'ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון", היינו, ע"י כך שכותנות העור מכסות את הגוף, הן מאירות את אור הנשמה הפנימי, וכך הן הופכות לכותנות אור באל"ף.

זאת אף זאת, הבגדים מכבדים את האדם בכך שהם יכולים ללמד על תפקידו של האדם בחייו וכך הוא מתכבד על ידם. ולכן קרא ר' יוחנן לבגדיו "מכבדותי" על שם שהם מכבדים אותו.

לפי זה אפשר להסביר את מה שאמרו חז"ל " מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור", משמעות הדבר הסתר ממראה עינים החצוני, בכדי לאפשר התבוננות בפנימיות הנהגת ה' בי"ג מידות הרחמים. ובאמת העולם הוא כמו לבושים המכסים את הקב"ה, כדברי הנביא (שעיהו פרק מה) "אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר אלוקי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ" 8 , אבל דוקא בדרך זו אפשר לגלות את פנימיות דרכי הנהגתו של הקב"ה, דבר שאי אפשר לראות אף במחזה הנבואה.

מובא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה ג):
"ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה , א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה ליה בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא (תהלים קד) 'עוטה אור כשלמה', ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא!? א"ל: כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה".

הבהק אורו של הקב"ה היוצא מסוף העולם ועד סופו, מתגלה ליודעי חן, ונמסר בלחישה מפה לאוזן, מפני שהוא דורש התבוננות בלבושים המכסים את השכינה, וצריך עינים של רבי מאיר שמאיר עיני חכמים להפוך את כותנות העור לכותנות אור.

כל הנביאים התקשו בהבנת מידות הרחמים
אם נפשך לדעת כמה קשה להשיג בדרך נבואה את מידות רחמיו של הקב"ה, צא ולמד מן הנביאים התקשו להבין זאת.

נתחיל ממשה רבנו, מדברי חז"ל משתמע שכבר בזמן שעלה משה לקבל לוחות ראשונות רמז לו הקב"ה על סוד י"ג מידות הרחמים, וכך אמרו (סנהדרין דף קיא עמוד א):
"דתניא: כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וכותב ארך אפים. אמר לפניו: רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? - אמר לו: אף לרשעים. אמר ליה: רשעים יאבדו. - אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי, ארך אפים לצדיקים? אמר לפניו רבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים? והיינו דכתיב (במדבר י"ד) 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר' 9 ".

הרי לנו, שמשה התוכח עם הקב"ה ולא הסכים שיהיה "ארך אפים" לרשעים, עד שהוא עצמו נצרך לכך אחרי חטא העגל כשבקש רחמים על ישראל, ואז גילה לו הקב"ה את סוד י"ג מידות הרחמים.

וכך אמרו בירושלמי (מכות פרק ב דף לא):
"שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמ' להן יעשה תשובה ויתכפר לו".

לכאורה קשה, וכי לא ידעו הנביאים את האמור בתורה (דברים פרק ד):
"בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אלוקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ".

וחוזרת התורה ואומרת (דברים פרק ל):
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אלוקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אלוקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקךָ שָׁמָּה".

וכן התשובה רמוזה במידת "ונקה" 10 , אבל יש דרגות רבות של תשובה, וכנראה הנביאים התקשו לקבל את התשובה בדרגותיה הנמוכות, ונראה שעל זה אלא שהנביאים לא יכלו לראות ולשער את עוצם רחמי ה' לקבל שבים, אפילו הרהור קל של תשובה אינו שב ריקם, ודרגות אין סוף של שבים "כפתחו של מחט", כפי שהוכח במהלך הדורות אשר לא שיערום הנביאים 11 .

לפי זה נראה להסביר את הויכוח שהיה בין מנשה המלך לישעיהו הנביא, המובא בגמרא (יבמות דף מט עמוד ב):
"א"ר שמעון בן עזאי כו'. תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים ... מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר: 'כי לא יראני האדם וחי', ואת אמרת: (ישעיהו ו) 'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא!' משה רבך אמר: (דברים ד') 'מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו', ואת אמרת: (ישעיהו נה) 'דרשו ה' בהמצאו!' משה רבך אמר: (שמות כ"ג) 'את מספר ימיך אמלא', ואת אמרת: (מלכים ב' כ') 'והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה!' אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר: (ישעיהו ו') ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב 12 ".

מה עומק הויכוח הסוער בין מנשה לישעיהו שהגיע עד כדי הריגתו של ישעיהו שהיה סבו של מנשה, אנו יודעים שמנשה היה מלך רשע שחטא והחטיא יותר מכל המלכים שהיו לפניו, ולבסוף חזר בתשובה, לפי האמור בנביא ומתואר בדברי חז"ל 13 תשובתו הייתה ברמה נמוכה ביותר, ומלאכי השרת קטרגו על תשובתו ולא רצו שהקב"ה יקבל אותה, אבל הקב"ה חתר לו מחתרת וקבלו 14 . ואפשר שהקושיות ששאל נבעו מרצונו לדעת אם תשובתו תתקבל, וישעיהו הנביא הרגיש בכך, ותבע ממנו תשובה ברמה גבוהה יותר שבאה מקרבת אלוקים, ואפשר להשיגה רק "בהיותו קרוב". ומנשה טען כנגדו שגם תשובה ברמה של "בכל קראנו אליו" מתקבלת, ומה שהנביא אינו מקבל זאת זה מפני שאינו משיג את עומק רחמנותו של הקב"ה לקבל שבים, כי הנביא משיג את הקב"ה במראה "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ", אבל במדרגה זו אי אפשר להשיג את עומק הסליחה למי ששב בתשובה, ועל זה אמר משה " כי לא יראני האדם וחי ". וכמו שמוכח מתשובתו של חזקיהו שהקב"ה קבלה והוסיף לו על שנותיו מחוץ למידת הדין, שהרי התורה אומרת " את מספר ימיך אמלא ", וחזקיהו שחזר בתשובה הקב"ה בשרו " והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה" .

צא ולמד מאליהו שגם הוא היה קנאי כמשה, והתקשה כמותו לקבל הנהגה כזאת של מידת הרחמים, שראה בה חלול השם. הכתוב אומר שאליהו הלך אל המערה שבחורב המזכירה את המערה שנכנס אליה משה לקבל י"ג מידות (מלכים א פרק יט):
"וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאלוקים חֹרֵב : וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אלוקי צְבָ'אוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אלוקי צְבָ'אוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ס וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ".

כבר הזכרנו לעיל את דברי הגמרא המקשרת בין המערה שעמד בה משה למערה שעמד בה אליהו (מגילה דף יט עמוד ב):
"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' ".

מכאן ששניהם זכו לגילוי דומה של י"ג מידות הרחמים 15 . ולפי זה מתבארים הפסוקים המתארים את אופן גילוי השכינה:
"וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו וגו' ",

שאין זה גילוי של מידת הדין, כפי שנתגלה לישראל במעמד הר סיני שהיה בקול רעש גדול, אלא גילוי של י"ג מידות הרחמים, כפי שהיה בזמן מתן לוחות שניות, שנתנו בצנעא ובקול דממה דקה.

אליהו הנביא עצמו שכתב את "אליהו זוטא", הסביר את המסר של המעמד הזה של גילוי שכינה בקול דממה דקה, ואת העובדה שהוא לא הבין עומק רחמיו של ה' (שם פרשה ח):
"אמר לו הקב"ה לאליהו: 'מה לך פה אליהו' (שם שם מלכים א' י"ט ט'), היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם, ולא עשה כן, אלא אמר לפניו, 'קנוא קנאתי לה' אלוקי צב'אות וגו' ' (שם מלכים א' י"ט י'), התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים, אמר לו: כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני, לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן, שנאמר 'ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' ' (שם מלכים א' י"ט י"א), ואומר 'ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה' (שם מלכים א' י"ט י"ב), המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד, 'קנוא קנאתי לה' אלוקי צב'אות' (שם מלכים א' י"ט י"ד), באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו, 'לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' 'ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט וגו' ".

הרי לנו, שהקב"ה נתגלה לאליהו כאן במידת הרחמים, אולם בניגוד למשה שהשיג וקבל ואת מידת הרחמים, אליהו לא היה יכול להשיגה, ולכן נצטווה למשוח את אלישע לנביא תחתיו. ובזה היה למשה רבנו יתרון על אליהו שקבל והשיג את י"ג מידות הרחמים. וכך מובא בפסיקתא רבתי (פרשה ד) שמשווה בין אליהו דומה למשה בהרבה דברים פרט לדבר זה שלא קבל בשלמות את י"ג מידות הרחמים, וז"ל " בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר 'ואתה פה עמוד עמדי' (דברים ה' כ"ז), ולאליהו 'מה לך פה אליהו' (מלכים א' י"ט ט')".

מדוע היו זקוקים בימי אליהו לי"ג מידות הרחמים?
רש"י כתב שצריך את י"ג מידות הרחמים במקום שזכות אבות תמה, וז"ל:
"ויאמר אני אעביר וגו' - הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה: וקראתי בשם ה' לפניך - ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נעניין כי רחמי לא כלים".

הנה אמרו חז"ל (ויקרא רבה (מרגליות) פרשה לו) " עד אימתי זכות אבות קיימת? ... ר' יהושע בן לוי אמר עד אליהו ". וכיון שכבר תמה זכות אבות נצרכו לברית י"ג מידות הרחמים, ולכן מובן הפלא ופלא מדוע התגלה כאן לאליהו במידות הרחמים 16 .

וכן מצאנו שיונה הנביא התקשה לקבל את כוחה של תשובה לכפר, וכאשר הקב"ה שלחו אל נינוה להחזירם בתשובה נאמר (יונה פרק א) "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' ", והכתוב עצמו רמז לטעם הבריחה (יונה פרק ד):
"וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".

והנה לפי הפשט הקושי של יונה היה בקבלת התשובה, אולם רש"י פירש שהקושי שלו נבע מדאגה לכבודן של ישראל, וז"ל:
"לברוח תרשישה - ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ, אמר אברח לי הים, שאין השכינה שורה בח"ל, אמר לו הקב"ה: חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם, משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות, אמר לו רבו: יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם, ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה? אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים".

ולפי זה יונה פעל ממניע הפוך לשל אליהו, כפי שאמרו חז"ל, וז"ל (לקוט שמעוני ירמיהו רמז שכה):
"שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן: שנאמר 'נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת' לפיכך נכפלה נבואתו, שנאמר 'ועוד נוסף עליהם דברים רבים', אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן: שנאמר 'קנא קנאתי לה' צב'אות כי עברו ישראל את בריתך', מה כתיב שם 'ויאמר ה' שוב לדרכך דמשק ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך' שאין ת"ל תחתיך אלא שאי אפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב: מה נאמר בו 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית נדבר עמו שלישית לא נדבר עמו' " 17 .

נראה ללמוד מכאן שכדי להבין את עומק י"ג מידות הרחמים, צריך לבקש את כבוד האב - אבינו שבשמים, ואת כבוד הבן - אלו ישראל, שניהם כאחד. כי רחמי ה' נובעים מאהבתו לישראל, וכבודם הוא כבודו.

הקב"ה הוכיח ליונה עד כמה כבודן של ישראל יקר בעיניו, בדורו של ירובעם בן יואש שהיה מלך רשע, ובכל זאת עזרו ה' והצליח במלחמותיו, והרחיב את גבול ישראל יותר מכל המלכים שהיו לפניו, כפי שנאמר (מלכים ב' י"ד) " הוא השיב [את] גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה'... אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא! ", והגמ' (יבמות דף צח עמוד א) שואלת איך אפשר לומר שזו הייתה נבואתו של יונה, הרי הוא נענש שלא יזכה לנבואה נוספת? וז"ל:
"אמר מר: ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר - שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו... רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר: כדבר ה'... אשר דבר ביד עבדו... הנביא, כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה".

כלומר, הקב"ה לא אמר ליונה זאת בנבואה, אלא שהוכיח לו במעשיו שהוא מרחם על ישראל וחושש לכבודם, וכפי שמסביר "תומר דבורה" שהקב"ה מתנהג עם ישראל "ברכות ובקשות" הכל לפי הצורך, ואם הקב"ה יודע שעונש לא יעזור הוא מנסה לקרבם בדרך טובה אולי יועיל להם שישובו, וזאת הסיבה שהטיב עם ישראל בדורו של ירובעם הרשע.

"יעשו לפני כסדר הזה" - בצדקה וגמילות חסדים
כיצד פועלת אמירת י"ג מידות את ההנהגה הזאת של רחמים?
בספר ראשית חכמה שער הענוה פ"א הביא ביאור לגמרא זו בשם הגאונים, וז"ל:
"ושמעתי בשם הגאונים כי על כוונה זו [שהאדם יתנהג במדת הענוה להיות עובר על מידותיו ומרחם] אמרו במס' ר"ה א"ר יוחנן ... יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. והדבר קשה שהרי אנו רואים כמה פעמים שאנו מזכירים י"ג מדות ואינם נענים. אלא אמרו הגאונים כי כוונת "יעשו לפני כסדר הזה" אין הכוונה לבד על עטיפת טלית, אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה למשה שהוא אל רחום וחנון. דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכן כל י"ג המידות".

גם המקובל רבי משה קורדוברו בספרו "תומר דבורה" הולך בדרך זו, ומסביר כיצד לזכות למידות הרחמים, וזה ע"י שידבק במידותיו של הקב"ה וינהג עם חבריו במידת הרחמים, ומבאר איך כל מידה ומידה ממידותיו של הקב"ה מלמדת אותנו כיצד עלינו לנהוג במידת הרחמים. וכפי שהוא ינהג כך מידה כנגד מידה הקב"ה גם כן ינהג עמו.

במהרי"ט בספרו צפנת פענח (פרשת האזינו דף רל"ב) הוסיף:
"אבל שמעתי מפי הרב מהר"ם אלשיך, ז"ל, שהיה אומר אמרו לפני לא קאמר אלא עשו לפני כסדר הזה כלומר כל זמן שישראל חוטאין לפני ושבים בתשובה יעשו לפני כסדר הזה של מדותיו כלומר מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' אז מיד ארחם עליהם אעפ"י שחטאו והם רשעים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם מרחמים עליו וכתיב למי נושא עוון למי שעובר על פשע וכיון שהם מוחלים לחבריהם ומעבירין על מידותיהן ונוהגים עמם בחסד וברחמים מיד הם נענים, וזהו שאמר שאמר ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם כלומר אעפ"י שלא יתנהגו כן אלא לפי שעה תכף ומיד הם נענים וכו'. ועליהם אמר הכתוב (שם) כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלוקיו לא עזב, כלומר הייתה טענתם חזקה אלו עכשיו בעת תפילתם עשו צדקה זה עם זה, ומשפטי אלוקים שהם רחום וחנון ועובר על פשע לא עזבו, ועשו הם כיוצא בהם. והם טועים בכך כי הם חושבים שהזכרת י"ג בפיהם לבד גורמים, ועל כן ישאלוני משפטי צדק להתוכח עמי ולהתקרב אתי לדין מה טעם שלא נענו ... ובאת תשובתו יתב' הן ביום צומכם תמצאו חפץ, כלומר אלמלא באותו יום בלבד הייתם רצויים לא הייתי פונה לשעבר ולא לעתיד אם הייתם עושים לפני כסדר מדותי לרחם על האביונים ולהעביר שנאת ריעכם, הייתם נענים".

"יעשו לפני כסדר הזה" - סדר תפילה
י"ג מידות הרחמים נאמרים כתפילה, וכך פירוש רש"י:
"ויאמר אני אעביר וגו' - הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה ... וקראתי בשם ה' לפניך - ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נעניין כי רחמי לא כלים".

משמע שיש להתפלל על כך שמידות רחמיו של הקב"ה יחולו עליו.

וכך פרשו בגמרא (ראש השנה דף יז עמוד ב):
"'ויעבר ה' על פניו ויקרא', אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור 18 , והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם, ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד) 'הנה אנכי כרת ברית' ".

מדוע היה צריך הקב"ה להדגים למשה כיצד שליח צבור צריך להתפלל, ובעטיפת טלית, ואיזה חידוש למד אותו בכך?

נראה להסביר זאת על פי הגמ' (ברכות דף ז עמוד א):
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר (ישעיהו נ"ו) 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי', תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריא-ל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! - אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך".

כל המאמר הזה תמוה, בשביל מה הקב"ה צריך להתפלל, הרי הוא כל יכול אינו צריך לאיש? ועוד, לכאורה רבי ישמעאל, ברך את ישראל "שיגולו רחמיך על מידותיך", ולא את הקב"ה?

אלא ביאור הדבר, שהקב"ה קבע את הנהגת העולם במידת הדין, והוא עצמו כביכול אינו יכול לסטות מהנהגה זו. וכך אמרו חז"ל (בבא קמא דף נ עמוד א) " אמר ר' חנינא: כל האומר הקב"ה ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: (דברים ל"ב) 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט' ". אלא שהקב"ה קבע הנהגה נוספת של מידת הרחמים, אלא שאינו יכול לנהוג בה אלא אכם כן מתפללים על כך, ומבקשים מהקב"ה שגם אם זה לא מגיע במידת הדין, שינהג בנו במידת הרחמים, ואז הקב"ה יכול לנהוג במידת הרחמים. וכיון שהקב"ה טוב ומטיב ורוצה להנהיג כך את העולם, הוא כביכול מתפלל שאנו נתפלל אליו ויוכל להנהיג אותנו במידת הרחמים, וזו כוונת אומרו לר' ישמעאל "ברכני ... שיגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין".

וזו מהותה של תפילה לבקש למרות שזה לא מגיע במידת הדין.

אוצר מתנת חנם - האוצר הגדול בכולם
אמרו חז"ל במדרש (תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן כז):
"וחנותי את אשר אחון וגו' באותה שעה הראה לו כל אוצרות של מתן שכרן של צדיקים, של כל אחד ואחד לפי מעשיו, והוא שואל האוצר הזה של מי הוא? והוא אומר של בעלי תורה, והאוצר הזה של מי הוא? של מכבדיהם, הוא מראה לו אוצר גדול מכולם, הוא אומר: רבש"ע! האוצר הגדול הזה של מי? א"ל: מי שיש לו מעשים טובים אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו חנם אני עושה ונותן לו מזה! שנאמר 'וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם' ".

מדוע מי שאין לו תורה ומעשים טובים ראוי לקבל מאוצר הגדול מכולם? מפני שמעשיו של אדם מוגבלים הם, ולכן שכרו מוגבל לפי מעשיו, אולם מי שמבקש מהקב"ה, שיתן לו מאוצרו מתנת חנם, הרי אוצרו של הקב"ה אין לו גבול ...

וכך כתב רש"י (דברים פרק ג פסוק כג):
"'ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון 'ואתחנן'" 19 .

וכך מצאנו במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה מב):
"'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר' , אמר הקב"ה: אראה להם כל נסי ולואי ליהני, 'והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם', וכי משה היה תופש בהקב"ה שהוא אומר הניחה לי? אלא למה"ד, למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו והיה המלך מצעק מן הקיטון הניחה לי שאכנו, והיה פדגוג עומד בחוץ אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למה הוא אומר הניחה לי? אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו, לכך הוא מצעק הניחה לי, כך אמר הקב"ה למשה: ועתה הניחה לי אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל, לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי, מיד התחיל לבקש עליהם רחמים, הוי 'ויחל משה את פני ה' אלוקיו' ".

אנו רואים שהקב"ה כביכול מתפלל לכך שמשה או ישראל יפתחו בבקשת רחמים, כדי שיוכל לנהוג בהם במידה זו.

"יעשו לפני כסדר הזה" - סדר תשובה
נראה לומר את הדברים שאמרנו על תפילה גם על התשובה, הרמוזה במידה הי"ג ממידות הרחמים "ונקה", "יעשו לפני כסדר הזה", יחזרו בתשובה ואז הקב"ה פותח שער לדופקי בתשובה במידת הרחמים. וכך מדויק בכתוב, שישראל חזרו בתשובה והצטערו על החטא, כפי שנאמר "וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו", ואחרי כן נאמר לו י"ג מידות הרחמים.

האדמו"ר מפיסצ'נה זצוק"ל בדרשתו בשבת תשובה בגטו ווארשה, (הדברים מופיעים בספרו "אש קודש"), שאל שאלה שיש בה העזה, הואיל והקב"ה מקיים מצוות כמבואר במדרשים, כיצד הוא מקיים מצוות תשובה? והשיב, ע"י שהוא מתנחם על העונש כפי שנאמר בתורה (שמות פרק לב) "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ", ומתנחם על שברא יצר הרע שמחטיא את האדם, "אמר ר' איבו תווהות הייתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי" (בראשית רבה (וילנא) פרשה כז).

וכך היא המידה, כאשר אדם עושה תשובה, מעוררים רחמי ה' עליו וגם הקב"ה כביכול חוזר בתשובה ומתנחם על הרעה שעשה לו.

הרי לנו שכדי לזכות לי"ג מידות הרחמים יש לחזור בתשובה, ולהתפלל על חלות הרחמים עליו, והתנהג במידת הרחמים והצדקה עם הבריות, ועל זה מבוססת האמירה בתפילת ר"ה "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה.

הנהגה של י"ג מידות הרחמים מיוחדת לעם ישראל
יש לציין שהנהגה מיוחדת זו של מידות הרחמים היא מיוחדת לעם ישראל, כפי שאנו אומרים בתפילה: "א-ל מלך יושב על כסא רחמים .. מוחל עונות עמו ... ".

וכן הפסוק בספר מיכה (פרק ז) שבו רמוזות י"ג המידות מתיחס בעיקר לישראל:
"מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". מדבר על "שארית נחלתו" ואלו עם ישראל, ומסיים "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם",

היינו חסד לאבותינו ולזרעם אחריהם.

והנה י"ג המידות נאמרות למשה אחרי שהוא מבקש "ונפלינו אני ועמך", ופירש רש"י " ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו (שמות ט ד) 'והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו' ' ". משמע שבעניין זה נהיה מובדלים מכל עם, וכך משמע מדברי המדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שצה):
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו. בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר הלוא בלכתך עמנו, בקש שלא תשרה שכינה על העכו"ם ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך, בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנאמר הודיעני נא את דרכך, אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו יש רשע ורע לו. אמר לו צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע".

משמע שיש קשר בין שלושת הבקשות הללו, כי הנהגה זו של י"ג מידות הקב"ה מראה שהשכינה שורה על ישראל ולא על אומות העולם. ומראה את הקשר המיוחד שיש לקב"ה עם ישראל.

המהר"ל (נר מצוה על חנוכה) מבאר על פי זה, את סיבה הפנימית, מדוע היוונים פרצו י"ג פרצות בסורג, היא המחיצה שעל הר הבית שקובעת את הגבול שעד אליו מותר לגויים להיכנס ולהתקרב למקום המקדש. וכך מובא במשנה מסכת מידות (פרק ב משנה ג) "לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו שם, שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות". מפני שהיוונים רצו לבטל את הייחוד היהודי וטענו שאין הבדל בין יהודי לגוי. והחשמונאים שחזרו וכבשו את מקום המקדש וטהרו אותו, חזרו וגדרו את הפרצות הללו (תרתי משמע), וקבעו להשתחוות מולם י"ג השתחויות, על ההצלה הגשמית והרוחנית כאחד.

י"ג גמט' אחד, בא לרמז שעל ידי י"ג מידות מוכח האחדות שיש בין כנסת ישראל והקב"ה. ולפי זה אפשר לומר שגם י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, באות לאחד בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. וכן י"ג בריתות במילה, באות לחבר בין הגוף והנשמה.

התעטף בטלית והראה לו קשר של תפילין - בזה מגלה הקב"ה אהבתו לישראל
לפי זה אפשר למצוא טעם לשבח, מדוע הקב"ה התעטף הטלית ואמר י"ג מידות. כבר רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב יט חלק ג דף קסט טור ב) רמז על הקשר של הציצית לי"ג מידות, וכך הוא מפרש את משמעות הקשרים והכריכות:
"ומנהג שנהגו לעשות ה' קשרים ובכל קשר ב' קשרים זה על גבי זה וד' אוירים שבין ה' קשרים שוין כל א' רחב גודל עם הקשר והוא נויי ציצית וחולקין הח' חוטין ד' לכאן וד' לכאן ועושין הקשר ובאויר שבין קשר לקשר באותו רחב גודל עושין כריכות קטנות כמין חוליות כל א' לפי מנהגו. וקבלתי לעשות י"ג כנגד י"ג מדות של רחמים".

וצריך להבין מה הקשר בין הציצית לי"ג מידות? הנה בטלית יש פתיל תכלת שבא להזכיר לנו את הקב"ה שיושב על כסא כבודו שתחת רגליו כלבנת הספיר (תכלת), ומאידך גיסא, הקב"ה גם הוא כביכול מקיים מצוות ציצית וזוכר את מצוותו על ישראל, ויש לכך רמז מובהק, בלבנת הספיר שמזכירה לו כל הזמן את השעבוד של ישראל במצרים, כפי שמובא ברש"י (שמות פרק כ פסוק ב):
"שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו הייתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו".

וכן אפשר לראות רמז לכך במה שהראה למשה קשר של תפילין, כפי שמובא בגמ' (ברכות דף ז עמוד א):
"והסרתי את כפי וראית את אחרי - אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין".

הקשר של תפילין מרמז לקשר שיש לקב"ה עם ישראל, אמרו חז"ל (ברכות דף ו עמוד א):
"אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: (דברי הימים א' י"ז) 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? - אין, דכתיב: (דברים כ"ו) 'את ה' האמרת היום' (וכתיב) 'וה' האמירך היום'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: (דברים ו') 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ".

ואנו יכולים לראות רק את אחוריו בקשר של תפילין, אבל את הפרשיות שבפניו, המלמדות על אהבת ישראל "עין לא ראתה אלוקים זולתך". וכך אנו מבקשים בסליחות של ערב ר"ה, מתוך הדגשה של אהבת הקב"ה לישראל הקרואים "שושנה":
"שלוש עשרה מידות האמורות בחנינה, נא כל מידה נכונה, אחלה פני מלכי בתחינה, לחפש זכות כנוים קרואים שושנה, מלטם מכל רעות בזאת השנה".


^ 1 למרות שהביטוי "סלחתי כדבריך" מופיע בתורה בפרשת שלח לאחר חטא העגל, שמשה אומר י"ג מידות והקב"ה עונה לו סלחתי כדבריך, המדרש משתמש בביטוי זה גם כאן לאחר חטא העגל, על הסליחה שלאחר אמירת י"ג מידות.
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מה "ד"א ויאמר הראני נא את כבודך, נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים, ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד שנאמר (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו, וכה"א (ישעיה כד) ונגד זקניו כבוד, ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד שנאמר (תהלים עג) ואחר כבוד תקחני, מה הקב"ה משיבו ויאמר לא תוכל לראות את פני, אין לשון פני האמור כאן אלא שלותן של רשעים כדכתיב (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו".
^ 3 נאמר בהן טוב - גבי כיבוד אב ואם דכתיב בהן למען ייטב לך.
^ 4 אע"פ שלא נאמר בפירוש שמשה אמר כאן י"ג מידות.
^ 5 שמות רבה (וילנא) פרשה ג "וא"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אעפ"כ הראה לו, בשכר ויסתר משה פניו, (שם שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, ובשכר כי ירא (שם שמות לד) וייראו מגשת אליו, ובשכר מהביט, (במדבר יב) ותמונת ה' יביט, ור' הושעיא רבה אמר יפה עשה שהסתיר פניו א"ל הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה לא לאכול ולא לשתות ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה שנאמר (שמות לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה שנאמר (שם שמות כד) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו והם לא קבלו על מה שעשו". אפשר לפרש שקבל את שכרו "מיניה וביה", היינו, בגלל שהסתיר פניו זכה לראות מעבר למה שאפשר לראות בעינים, כמו השגת י"ג מידות הרחמים.
^ 6 "ויעבר ה'" פרשו חז"ל כש"ץ שעובר לפני התיבה.
^ 7 אפשר שזה המקור לכך שי"ג מידות הן דבר שבקדושה שצריך עשרה, מפני שהקב"ה הראה לו איך ש"ץ צריך להתפלל.
^ 8 מסיום הפסוק "אלוקי ישראל מושיע" אנו לומדים שעומק ההנהגה הנסתרת מכוון לישועות ישראל, ואפשר לומר לי"ג מידות הרחמים.
^ 9 חז"ל פירשו "כאשר דברת לאמור" בזמן שעלה למרום לקבל לוחות ראשונות, שהיו לפני חטא העגל.
^ 10 "ונקנה לא ינקה" דרשו חז"ל "מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים".
^ 11 דוגמא לדבר מתשובתו של מנשה, כפי שמתואר בירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כח "אמר רבי לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמ' זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלוקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיביהו ירושלם למלכותו".
דברים רבה (וילנא) פרשה ב "ואף לע"ל אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו, מתוך צרה דכתיב בצר לך הרי מתוך צרה, ושבת עד ה' אלוקיך הרי מתוך תשובה, כי אל רחום ה' אלוקיך הרי מתוך רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך הרי מתוך זכות אבות, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים הרי מתוך הקץ ודוד פירש אותן (תהלים קו) וירא בצר להם הרי מתוך צרה, בשמעו את רנתם הרי מתוך תשובה ויזכור להם בריתו הרי מתוך זכות אבות, ויתן אותם לרחמים הרי מתוך רחמים (שם תהלים ק"ו) הושיענו אלוקי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים הרי מתוך הקץ". הרי לנו, תשובה מתוך רחמים.
^ 12 הגמ' שם ממשיכה ועונה על הקושיות הנ"ל: "מכל מקום קשו קראי אהדדי! ואראה את ה' - כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. דרשו ה' בהמצאו - הא ביחיד, הא בצבור. ויחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. את מספר ימיך אמלא - תנאי היא; דתניא: את מספר ימיך אמלא - אלו שני דורות, זכה - משלימין לו, לא זכה - פוחתין לו".
^ 13 עיין הערה 11
^ 14 עיין הערה 8
^ 15 המפרשים דנו בשאלה, אם אליהו הגיע לחורב למערה בעצת ה' "כדי שיבקש רחמים על ישראל" (רלב"ג), או שאליהו בעצמו בקש להבין את דרכי ה' כפי שבקש משה רבנו, וחזר למקום שבו קבל משה תורה.
^ 16 להלן נוכיח שכדי לזכות למידות הרחמים יש לנהוג "כסדר הזה" במידת הרחמים, ולפי זה יובנו דברי חז"ל בהמשך המדרש הזה "ר' יודן בר חנן בש' ר' ברכיה אמ' אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אימהות שנתמוטטה לך הדבק בגמילות חסדים, הה"ד כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם ישעיהו נד, י), הרים אלו אבות וגבעות אילו אימהות, מיכן והלך וחסדי מאתך לא ימוש (שם ישעיהו נ"ד) . אמ' ר' אחא לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים כי א-ל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך וגו' (דברים ד, לא)".
^ 17 יש להעיר שלפי המדרש הוא בן האשה הצרפתית שהחיה אליהו, וז"ל מדרש תהלים כ"ו "אבל בן צרפת האלמנה, הוא יונה בן אמתי, היה צדיק גמור, נצרף בבליעת דגים ובמצולות ימים, ולא מת, אלא ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב יא), ונכנס בחייו בכבודו לגן עדן". ולפי זה נקרא בן אמיתי, משום היותו כבן אליהו שמידתו הייתה מידת האמת והדין. ולפי דברינו יונה השלים את אליהו, אליהו תבע כבוד האב ויונה כבוד הבן.
^ 18 חז"ל תקנו לומר י"ג מידות בעשרה ככל דבר שבקדושה, ונראה שלמדו זאת מזה שהקב"ה הראה למשה ששליח צבור אומר זאת, משמע שזה נאמר בתפילה בצבור.
^ 19 שפת אמת על סוכות מפרש "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י-ה כי שמע אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם", הערער הוא הערבה שאין לה טעם ואין לה ריח, פתח בלשון יחיד "תפילת הערער", וסיים בלשון רבים "ולא בזה את תפילתם", לומר שאף את תפילת הצדיקים לא בזה בזכות הערער, שתפילתו מקובלת יותר, מפני שהוא מבקש לא בגלל מעשיו מטובים אלא מתנת חנם.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il