בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

דרך חדשה

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם; בניינו האמיתי של האדם בא מתוך התמודדות עם הכישלונות; דווקא ההכרות עם שבילי היער הסבוך עשויה להעמיד את האדם על דרך נכונה; החיפוש שיבוא לאחר הלימוד מן הכישלונות יהיה בבחינת לימוד משותף מן הניסיון הקולקטיבי;

undefined

הרב אריה הנדלר

ערב ראש השנה תשס"ה
3 דק' קריאה
בחודש אלול, כשהבריות מכינים את לבם לקראת יום הדין, היה ר' חיים מצאנז רגיל לספר מעשיות בניגון שהיה מעורר כל אדם לתשובה. פעם אחת סיפר: איש תעה במעמקי היער. כעבור זמן מה תעה שם אדם אחר ופגש בראשון. בלי לדעת מה אירע לו לזה, שאל אותו באיזו דרך אפשר לצאת מן היער. "דבר זה איני יודע" השיב הראשון, "אבל יכול אני להראות לך את הדרכים המוליכות עוד יותר לתוך הסבך, ואחרי כן נלך יחד לחפש את הדרך". אחי, סיים הרבי את סיפורו, נחפש יחד את הדרך החדשה!

סיפורו של ר' חיים מצאנז עוסק באיש שתעה ביער. זהו סיפור על אובדן דרך, על עברות וחטאים העומדים על דרכו של האדם והופכים ליער של עצים החוסמים את הדרך. ברגעים מסוימים חש האדם את הצורך לצאת מן הסבך שהוא עצמו גזר על עצמו. הוא חש שהוא זקוק לעזרה. בדיוק אז נקרה על דרכו אדם אחר, שאף הוא תעה ביער. כאן מתברר לו כי גם האדם שהוא פונה אליו לעזרה איננו יודע את הדרך החוצה מן הסבך; הוא רק יודע לומר באיזו דרך לא ללכת.

הקטע הזה בסיפור מציף את הצורך בכוח החבורה בעבודת התשובה. זה גם המסר שבו חותם הרבי מצאנז את הסיפור שלו: "אחי, נחפש יחד את הדרך החדשה". החסיד חושב שהרבי יודע בוודאי את הדרך החוצה מן הסבך, אך הרבי מבהיר לו שההתמודדות עם העברות והחטאים היא נחלתו של הרבי, ולא רק של החסיד. כל אדם והיער שלו, כל אדם והסבך שלו, כל אדם והתעייה שלו.

תשובתו של איש היער אולי קצת מאכזבת: התועה היה בטוח כי יוכל להיעזר באיש היער על מנת לצאת מן הסבך, אולם מתברר לו שהוא יודע רק לאלו שבילים אין להיכנס, משום שהם מובילים לסבך גדול עוד יותר. מסתבר כי לכל תחתית יש תחתית עמוקה ממנה, ולכל נפילה עלולה להיות נפילה גדולה הימנה. גם אדם שהסתבך כבר בחטאיו צריך להיות מודע לסכנה שיסתבך עוד יותר ולהישמר מפניה.

למרות שאיש היער איננו יודע את הדרך, הוא מציע לתועה להראות לו לאלו שבילים לא להיכנס, ולאחר מכן ילכו יחד לחפש את הדרך הנכונה. הדרך שמציע הרבי לחסידיו הופכת את הכישלון למנוף של הצלחה: החטא וסיבוכיו יכולים ללמד את האדם בדרך השלילה מהי הדרך הטובה שיבור לו האדם.

לימדונו חז"ל כי אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. בניינו האמיתי של האדם בא לו מתוך ההתמודדות עם הכישלונות. דווקא ההיכרות עם שבילי היער שאין לבוא בהם מפני הסבך עשויה להעמיד את האדם על דרך נכונה. החיפוש שיבוא לאחר הלימוד מן הכישלונות יהיה בבחינת לימוד משותף מן הניסיון הקולקטיבי: "נלך יחד לחפש את הדרך". הדרך תתברר לאחר שהציבור כציבור ישכיל למצוא אותה מתוך למידה מעמיקה מהכישלונות הפרטיים והציבוריים גם יחד.

סיפורו של ר' חיים מצאנז סופר בדרך כלל בחודש אלול, בשעה שהבריות היו מכינים את עצמם לקראת יום הדין. גלוי וידוע לכל כי הדרך אל יום הדין עוברת בפשפוש ובחשבון נפש של האדם עם עצמו על מעשיו הרעים וחטאיו. קשה היא עבודה זו על האדם: חש הוא בושה בתעייה הגדולה שגזר על עצמו, בסיבוכים הפנימיים שבאו עליו בשל טעויותיו שלו. כאיש היער עומד הרבי על פרשת הדרכים של חודש אלול, ופונה אל התועים להפוך את הנפילות והכישלונות למנוף לתיקון ולהבנה של הנקודות הדורשות תיקון ובנייה, ליציאה לדרך חדשה שמסקנות הכישלונות כולם מוטבעות בה.

קריאתו של הרבי, כקריאת "נחפשה דרכינו ונחקורה", נאמרות בלשון רבים. סוד גדול של ראש השנה גנוז בכוח הרבים המחפשים את הדרך; הזוהר עמד על כך שכוחו של הפרט נשען בראש השנה על כוחו של הכלל, בבחינת "בתוך עמי אנוכי יושבת". הטעויות, התעיות והתהיות השונות מתקבצות יחדיו לכוח עצום המניע את הציבור כולו לפנות ולחפש את הדרך החדשה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il