בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

הלכות עבודה זרה יא

undefined

מפעל משנה תורה

מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
5 דק' קריאה







פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר

חוקות הגויים ומיני ניחוש וכישוף



חובת השוֹנוּת מהגויים


א1 אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶם, לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי" (ויקרא כ,כג), וְנֶאֱמַר: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (שם יח,ג), וְנֶאֱמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם" (דברים יב,ל) - הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר: שֶׁלֹּא יִדַּמֶּה לָהֶם, אֶלָּא יִהְיֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי מֻבְדָּל מֵהֶם וְיָדוּעַ בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַדָּעוֹ וּבְדֵעוֹתָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (ויקרא כ,כו).

א1 אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִים - מנהגי הגויים. ואין הכוונה לכל דבר, כמו כלי אכילה בסכו"ם וכיוצא בזה או לבישת מכנסיים, שהעולם כמנהגו נוהג, אלא למנהגים שיש להם משמעות הגותית, כגון תספורת או לבוש המבטאים תפיסת חיים הרחוקה מתפיסת התורה. תִּנָּקֵשׁ - תיאחז ותילכד (דעת מקרא). בְּמַדָּעוֹ - שהם ידיעת ה', ייחודו ואהבתו, שנתבארו בהלכות יסודי התורה, שהוא שם כללי להשקפות ועקרונות האמונה היהודית. בְּדֵעוֹתָיו - באופיו, בהתנהגותו ובהכרתו (למושג בהרחבה ראה הקדמה להלכות דעות).

א2 לֹא יִלְבַּשׁ בַּמַּלְבּוּשׁ הַמְּיֻחָד לָהֶן, וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם, וְלֹא יְגַלֵּחַ מִן הַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין, וְזֶה הַנִּקְרָא 'בְּלוֹרִית', וְלֹא יְגַלֵּחַ הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע מִלְּאַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין, וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁלַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן רַבִּים כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין. וְכָל הָעוֹשֶׂה אַחַת מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - לוֹקֶה.

א2 לֹא יְגַדֵּל צִיצִית - לא יצמיח קווצת שׂער. ואפשר שהמילה "יגדל" משמעה 'יקשור' או 'יפתול', כמשמעות המילה 'גדילים' (י'). הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו - השׂער שבקדמת הראש. הַפֶּרַע - שֹער הראש. מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת - בארכיטקטורה המיוחדת להיכלות עבודה זרה.

איור מבאר להלכה א2: תספורת בלורית בימינו ('פאנק').


מנחש


ד אֵין מְנַחֲשִׁין כַּגּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְנַחֲשׁוּ" (שם יט,כו). כֵּיצַד הוּא הַנִּחוּשׁ? כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים 'הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי' אוֹ 'נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי' - 'אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם, שֶׁאִם אֵלֵךְ, אֵין חֲפָצַי נַעֲשִׂים'; 'הוֹאִיל וְעָבַר שׁוּעָל מִימִינִי - אֵינִי יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתִי הַיּוֹם, שֶׁאִם יָצָאתִי, יִפְגָּעֵנִי אָדָם רַמַּאי'. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים צִפְצוּף הָעוֹפוֹת וְאוֹמְרִים 'יִהְיֶה כָּךְ' וְ'לֹא יִהְיֶה כָּךְ', 'טוֹב לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי' וְ'רַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי'. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים 'שְׁחֹט תַּרְנְגוֹל זֶה שֶׁקָּרָא עַרְבִית'; 'שְׁחֹט תַּרְנְגֹלֶת זוֹ שֶׁקָּרָאת כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל'. וְכֵן הַמֵּשִׂים לְעַצְמוֹ סִימָנִים: 'אִם יֶאֱרַע לִי כָּךְ וְכָךְ - אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי, וְאִם לֹא יֶאֱרַע - לֹא אֶעֱשֶׂה', כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ - הַכֹּל אָסוּר. וְכָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִפְּנֵי דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ - לוֹקֶה.

ד הקדמה - ההלכות הבאות מבוססות על הפסוקים הבאים (דברים יח,י-יא. בסוגריים ההפניות להלכות): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ (לעיל ו,ג) קֹסֵם קְסָמִים (הלכות ו-ז) מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ (הלכות ד-ה) וּמְכַשֵּׁף (הלכה טו). וְחֹבֵר חָבֶר (הלכה י) וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי (לעיל ו,א-ב) וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים (הלכה יד)". בפסוק זה מנויות כמה מצוות לא תעשה (אזהרות) שהעונש עליהן הוא מלקות, אלא אם כן ידוע ממקום אחר שהעונש עליהן הוא מיתת בית דין (סקילה). הַנִּחוּשׁ - עשיית מעשה על סמך פרשנות של מקרים שמייחסים להם 'סגולה' להשפיע על מקרים אחרים בלא סיבה הגיונית. בכל ההלכות הבאות, הענישה מן התורה חלה רק כשנעשה מעשה, ולא אמונת הבל סתמית שאינה מלווה במעשה. אֵין חֲפָצַי נַעֲשִׂים - לא ייעשה רצוני. שֶׁקָּרָא עַרְבִית - שקרא בקול בערב במקום בבוקר. כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם - כמתואר בתורה, כשחיפש אישה עבור יצחק, שקבע שהאישה הראויה מאת ה' ליצחק היא מי שתשיב לו באופן מסוים על שאלתו (בראשית כד,יד), ואליעזר היה בן נח, והיה מותר לו לעשות כן (ק').

קוסם


ו1 אֵי זֶה הוּא קוֹסֵם? זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּשֹּׁם וְתִפָּנֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת, וְיֹאמַר 'דָּבָר פְּלוֹנִי עָתִיד לִהְיוֹת' אוֹ 'אֵינוֹ הוֹוֶה', אוֹ שֶׁיֹּאמַר שֶׁ'רָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ', וְ'הִזָּהֲרוּ מִכָּךְ'.

ו1 שֶׁיִּשֹּׁם - שתהיה מחשבתו שוממת וריקנית, שנכנס למצב תודעתי מסוים של דמיון.

לוחש על המכה


יב הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְקוֹרֵא פָּסוּק מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן הַקּוֹרֵא עַל הַתִּינוֹק שֶׁלֹּא יִבָּעֵת, הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין עַל הַקָּטָן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּישַׁן - לֹא דַּי לָהֶם שֶׁהֵם בִּכְלַל חַבָּרִים וּמְנַחֲשִׁים, אֶלָּא שֶׁהֵם בִּכְלַל הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן עוֹשִׂין דִּבְרֵי תּוֹרָה רִפְאוּת גּוּף, וְאֵינָן אֶלָּא רִפְאוּת נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ" (משלי ג,כב). אֲבָל הַבָּרִיא שֶׁקָּרָא פְּסוּקִין אוֹ מִזְמוֹר מִתִּלִּים כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עָלָיו זְכוּת קְרִיאָתָן וְיִנָּצֵל מִצָּרוֹת וּנְזָקִים - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

יב הַקּוֹרֵא עַל הַתִּינוֹק - קורא פסוקים. יִבָּעֵת - ייבהל. וְאֵינָן אֶלָּא רִפְאוּת נְפָשׁוֹת - אך תלמידי חכמים העוסקים בתורה, "התורה שומרתם" (ראה תלמוד תורה ו,י וביאורנו שם). מִתִּלִּים - מספר תהילים. כתיב רגיל בכתבי היד.

שואל אוב וידעוני


יד אָסוּר לִשְׁאֹל בַּעַל אוֹב אוֹ בַּעַל יִדְּעוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (שם). נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁבַּעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי עַצְמָן - בִּסְקִילָה; וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן - בְּאַזְהָרָה, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְעָשָׂה כְּפִי מַאֲמָרָן - לוֹקֶה.

יד בַּעַל אוֹב, בַּעַל יִדְּעוֹנִי - ראה לעיל ו,א-ב. בְּאַזְהָרָה - העובר עליו, הריהו כעובר על מצוַת מלך (פה"מ מכות ג,א; סה"מ סוף הכללים) ועובר על איסור התורה, אך אינו נענש על ידי בית דין.

מכשף


טו הַמְּכַשֵּׁף - חַיָּב סְקִילָה; וְהוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. אֲבָל הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם, וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁעָשָׂה וְהוּא לֹא עָשָׂה - לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְכַשֵּׁף בִּכְלַל "לֹא יִמָּצֵא" (שם) - לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין הוּא, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב,יז).

טו הַמְּכַשֵּׁף - עושה מעשה כשפים של עבודה זרה (סה"מ ל"ת סד; מו"נ ג,לז). מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים - מעשה הבל שמיוחס בשקר לכוח נסתר. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְכַשֵּׁף בִּכְלַל לֹא יִמָּצֵא וכו' - להשלמת הפסוקים ולסוגי העונשים ראה לעיל ביאור ד. וסדר הדברים הוא, שהמכשף חייב סקילה ולא מלקות, שהרי פסוק אחר מפרש את עונשו: "מכשפה לא תחיה", ונמצא שהפסוק "לא ימצא... מכשף" אינו בא לציון העונש אלא לציון האיסור (האזהרה) והריהו לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין - מצוַת לא תעשה שהעונש עליה עשוי להיות מיתת בית דין, אין מענישים עליה עונש אחר, כגון מלקות, אף כשבפועל הנידון אינו נענש במיתה, מפני שאין עונשים אלא אם כן מזהירים, והרי לא הייתה במקרה זה אזהרה על המלקות (פה"מ מכות ג,א).

הכל שקר והבל


טז1 וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן, וְהֵן שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנָּהוּ אַחֲרֵיהֶן, וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים, לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים הָאֵלּוּ, וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל הַלֵּב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תְּעָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג,כג), וְנֶאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח,יד).

טז1 שֶׁיִּנָּהוּ - שילכו אחריהם כעיוורים. תְּעָלָה - תועלת.

טז2 כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וְדִבְרֵי חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה אוֹתָן - אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמֵחֲסֵרֵי הַדַּעַת, וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וָהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חֲסֵרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ" (שם יח,יג).

טז2 תְּמִימֵי הַדַּעַת - שלמי הדעת. שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה - התורה אסרה את הדברים האלה מכמה סיבות: 1) הם דברים של שקר, והזהירה התורה עליהם והרחיקה מהם כמו שהזהירה על השקר (פה"מ ע"ז ד,ז), "כי אין רצוי לפני הקב"ה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא... כי התורות הם אמת צרופה, אם הובנו כראוי" (מו"נ ב,מז); 2) הם גורמים לעזיבת דרכי האמת, "וההפסד הנגרם ע"י כך עצום מאוד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים" (סה"מ ל"ת ל"ב); 3) הם חלק משיטת עבודה זרה ועלולים להביא את האדם לעבוד עבודה זרה (ראה מו"נ ג,לז; פה"מ בע"ז שם; וראה איגרת רבנו לחכמי מונטשפלייר, איגרות הרמב"ם, מהד' הר"י שילת, עמ' תעח-תצ); 4) הם חלק מן האיסור ללכת בחוקות הגויים.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il