ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סוד השעיר המשתלח | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא אחרי מות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יום הכפורים תשס"ג

סוד השעיר המשתלח


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

עבודת השעיר המשתלח היא בבחינת חוק, שאין אנו יכולים להבינו, לא את הלכותיו, ולא את משמעותו בכפרת החטא, כך אמרו חז"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה יט)
"רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן דכתיב בהן חקה אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה... שעיר המשתלח, דכתיב (ויקרא טז): והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, והוא עצמו מכפר על האחרים, וכתיב ביה: והייתה זאת לכם לחקת עולם".

נמצא, שיש בו בשעיר המשתלח תופעה שנושאת הפכים, השעיר מטהר טהורים ומטמא טמאים, ובזה הוא דומה לפרה אדומה, שנקראת "חוקת התורה". הרמב"ן הוסיף קושי בהבנת עבודת השעיר המשתלח בכך שהוא עבודת חוץ ודומה לע"ז:
"ומפני זה אמרו רבותינו (ת"כ פרק יג ט) ואת חקותי (להלן יח ד), דברים שיצר הרע מקטרג בהם ואומות העולם משיבין עליהם, לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח. ולא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו, כי הם על אישי ה', אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו, כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם ".

וגם בעניין זה הוא דומה לפרה אדומה שנשרפת בחוץ.

אולם יתרה על כל זה נפלאת היא מאתנו, עוצמת כפרתו של השעיר, שמכפרת על עבירות הקלות אף בלא תשובה, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א הלכה ב):
"שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות, ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר אע"פ שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות".

והנה לא מצאנו עוד כפרה כזאת בלא תשובה, מלבד שיטת רבי (יומא דף פה עמוד ב):
"דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר, חוץ (מפורק עול) מסורת הש"ס: [מהלועג על חבירו] ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכיפורים מכפר!".

ואין הלכה כמותו, אלא שיום הכיפורים מכפר עם התשובה. וצריך להבין מה כוחו הסגולי של השעיר המשתלח שמכפר אף לשאינם שבים? האבן עזרא (ויקרא פרק טז פסוק ח), כתב שזה סוד:
"כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד, שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".

דברי האב"ע הם חידות שקשה לפענחם. והרמב"ן שם פתח לנו פתח לגלות את סודו של האבן עזרא " והנה רמז לך ר"א שתדע סודו כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ". רצונו לומר, שלאחר שלושים ושלוש פסוקים מהפסוק המתחיל לדבר על שני השעירים מופיע הפסוק "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". והנה השעירים הם שדים ועבודה זרה שמקריבים בכל מקום בשדה, ולכן נאסר עלינו להקריב בחוץ מפני חשש ע"ז, אבל השעיר המסמל את "השעירים" הם השדים וע"ז למינה, ומצוותו לשלחו לאבוד ואבריו מתפרקים, כל ענינו לבטל את העבודה זרה ע"י שמשליחים את השעיר לאבוד, ובזה מבטלים את האמונה הזרה בע"ז.

טעם זה הוא קרוב אל הפשט, ונראה ע"פ זה להסביר איך הוא מכפר על עבירות קלות אפילו בלא תשובה, יש להניח שלא מדובר בכופר בעיקר ועובר להכעיס, שאז השעיר המשתלח אינו מכפר לו, כמו שיוה"כ אינו מכפר לפורק עול, אף לדעת ר' יהודה, אלא מדובר באדם שקשה לו להתנתק מן העברה ו"קשור בה ככלב", ועליו נאמר שמכפר בלא תשובה. וטעם הדבר, מפני שמעשה השעיר המשתלח מנתק את החוטא מן העבירה, פעולת אבודו של השעיר משאירה עליו רושם עמוק שע"ז בטלה ומבוטלת, וכך הוא מצליח להתנתק ממנה, וממילא פתוחה לו הדרך לתשובה. שהרי אנו מאמינים שכל אדם בפנימיותו רוצה להיות טוב וישר כאשר עשהו האלקים, אלא שהיצר הרע אינו נותן לו להשתנות, וכאשר החוטא התנתק כבר מן החטא בטוחים אנו בתשובתו, ולכל הפחות זה מצליח בעבירות קלות.

ונוסף לכך, חז"ל דרשו את הפסוק " ונשא השעיר את עונותם " (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקו):
"באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונותם של ישראל ונותנם על עשו הרשע שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו הרשע שנאמר הן עשו אחי איש שעיר", הרעיון שבאו חז"ל להביע כאן, שהשטן או עשו הם הסיבה לחטא של ישראל, כמו שאמר רבי אלכסנדרי אחרי תפילתו (ברכות דף יז עמוד א) "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

וכשמשלחים את השעיר שישא עונות בית יעקב איש תם (ענותם עונות תם), מתברר לחוטא שהחטא אינו חלק ממנו, והדבר עוזר לו להתנתק ממנו ובסופו של דבר לחזור בתשובה 1 .

והנה הרמב"ן (ויקרא פרק טז פסוק ח) מפרש את הסוד ע"פ חז"ל, וז"ל:
"והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים:
אמרו בבראשית רבה (סה י) ונשא השעיר עליו (להלן פסוק כב), זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם, עונות תם שנאמר ויעקב איש תם (שם כה כז):
ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכיפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקב"ה לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו. ראה ס"מאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכיפורים, אמר לפני הקב"ה, רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל שנאמר וכפר את מקדש הקדש וגו', ע"כ אגדה זו...
והמשל בזה, כמי שעשה סעודה לאדון וציווה האדון את האיש העושה הסעודה תן מנה אחת לעבדי פלוני, שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו יעשה עמו, רק הכל נתן לאדון והאדון נותן פרס לעבדו, ושמר זה מצותו ועשה לכבוד האדון כל אשר ציווהו, ואמנם האדון לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספר בשבחו ולא בגנותו".

מהי משמעות השוחד שאנו נותנים לשטן? מדוע זה מספק אותו, ובגלל זה אינו מקטרג כדרכו אלא מלמד עליהם זכות? נראה להסביר זאת ע"פ מקורות נוספים, שבהם מצאנו בדברי חז"ל שניתן שוחד את השטן או הסיטרא אחרא, ובגלל זה בכל כורחו הוא עונה אמן, ומתקיים " אף אויביו ישלים עמו ". המקום הבולט ביותר הוא הפגישה של יעקב עם עשו בחזרתו לארץ ישראל, שיעקב שולח לו דורון לפייסו (מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן ו) "והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה", ובסופו של דבר עשו השלים עמו "וישקהו".

יעקב אבינו בחר בדרך זו לפייס את עשו, מפני שידע שהשנאה שלו אליו נובעת מקנאה על שיעקב לקח ממנו את הברכות שברכו אביו "מטל השמים ומשמני הארץ", אלו ברכות הגשמיות שעשו היה תאב להם, ויעקב אבינו הראה לו בדורון ששלח לו, שהוא מוכח לו לוותר לו על הברכות הגשמיות 2 . זה הרעיון גם בדורון שאנו שולחים לשטן ע"י השעיר המשתלח, נאמר "ונשא השעיר את עוונותם לארץ גזירה", ופירשו חז"ל שהשעיר נושא את עוונות "תם", כלומר את עוונות זרע יעקב "איש תם", וזה אומר שישראל מוכנים לוותר על ענייני עוה"ז ולהשאיר אותם לעשו הנמשל לשעיר, ועאכו"כ שהם רוצים להתנתק מעוונותם, ולומר שאין זה שייך להם כלל, רעיון זה בא לידי ביטוי ביוה"כ בכך שאנו שובתים בו מאכילה ושתיה, ובזה מוותרים על חיי עוה"ז ונדמים למלאכים. ובכך מתפייס השטן ומלמד זכות על ישראל, ואומר לקב"ה כנ"ל " רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים וכו'".

אולם אין בפיוס זה של השטן התיקון השלם לשנאה והמאבק בין שטנו של עשו ליעקב, "וישקהו" 3 פירשו חז"ל, שבאותה שעה נקשו בלב שלם, או שלא נשקו בכל לבו, שכן למעשה אין זה נכון לומר שהברכות לא נתנו ליעקב, ואין זה הרצון האלקי שישראל יהיה מנותק מחיי עוה"ז, המציאות של יוה"כ שבו אנו נדמים למלאכים אינה יכולה להתמיד, ולכן הפיוס היותר מושלם של שטנו של עשו בא לידי ביטוי במאבק שהיה ליעקב עם המלאך, שהיה שרו של עשו, וכשניצחו הודע לו על הברכות!

על מה היה המאבק ביניהם? חז"ל אמרו שיעקב חזר לאחוריו בשביל ששכח פכים קטנים, וסיכן את עצמו בשבילם כפי שקרה לו שנאבק איש עמו. ומדוע עשה כן? "מפני שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם שאינם פושטים ידם בגזל", ביאור הדבר, מפני שהצדיק יודע שהממון ניתן לו משמים כדי שיעשה בו מצוות, וימלא בו את ייעודו הרוחני, ולכן חביב עליו יותר מגופו. ואם זו היא תפיסתו האמיתית של הצדיק מגיע לו הברכות הגשמיות, ועל זה היה המאבק עם המלאך שרו של עשו, וכשיעקב ניצח אותו הודה לו על כך שהברכות הגשמיות מגיעות לו.

לאחר שיעקב ניצח את המלאך הוא מבקש ממנו " ויאמר שלחני כי עלה השחר ", ופירשו חז"ל' (חולין דף צא עמוד ב):
אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו".

לכאורה קשה, מדוע בדיוק בשעה שניצחו הגיע זמנו לומר שירה, רגע זה לא הזדמן לו מיום שניברא?! מפרש "עבודת ישראל" שכאן השטן השלים את עצמו, כאשר יעקב עמד בניסיון והתגבר עליו, משל מהזהר הק' על מלך שניסה את בנו ושלח לו אשה זונה להחטיאו, וכאשר הבן עמד בניסיון, המלך נתן פרס גם לאותה זונה, כך שלימות הרע היא כאשר אנו מתגברים עליה.

והתיקון השלם הוא כאשר אפשר לעבוד את ה' "בשני יצרך" ביצר הטוב וביצר הרע, ולהעלות את הכל לקדושה. ואז מתקיים " ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" (משלי טז ז), וזה נעשה בכוחה של תורה שהיא תבלין ליצה"ר, וכך מפורש במדרש (מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן ג):
"ר' ברכיה קורא עליו אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' (שם משלי כה כא) זה יצר הרע, האכילהו מלחמתה של תורה, כשם שאומר לכו לחמו בלחמי (שם משלי ט ה), ואם צמא השקהו מים (שם משלי כה כא) ממימיה של תורה, כשם שאומר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מפני מה כי גחלים אתה חותה על ראשו וגו' (משלי שם כב), הוי ברצות ה' דרכי איש, זה יצר טוב, גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע".

ממוצא הדברים, שאם האדם מתגבר על יצר הרע ומשקהו מים ממימיה של תורה בסופו של דבר יצר הרע עוזר לו להיות טוב ומתקיים בו "ברצות ה' דרכי איש, זה יצר טוב, גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע".

מקום נוסף מצאנו שהתקיים " גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע", כאשר משה עלה למרום והתמודד עם מלאכי מעלה. וז"ל הגמ' (שבת דף פח עמוד ב):
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? תהלים ח מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר איוב כו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - שמות כ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? וכו'",

ואומרת הגמ' שם:
"מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר תהלים ח ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר תהלים סח עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר במדבר יז ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה - מי הוה ידע?".

בזכות מה הודה לו מלאך המות הוא יצר הרע הוא השטן? בגלל תשובתו של משה, שהוא צריך את התורה כדי להתגבר על יצר הרע, וזה זכות ליצר הרע ותיקון עבורו, מפני שזה כל תכליתו ויעודו להעמיד את האדם בניסיון שעל ידי כך לגרום לו להתעלות.

לפי זה אפשר לומר שהתיקון השלם נעשה בסוכות שבו אנו נכנסים בגופנו אל הסוכה ואוכלים ושותים בה, ומעלים את עניני עוה"ז לקדושה, וכך גם יעקב אבינו בתחילה פייס את עשו בדורון, אולם ההצלה הסופית ממנו הייתה כאשר הם נפרדו לדרכם, ואז נאמר (בראשית פרק לג) "ויעקב נסע סֻכָּתָהּ ויבן לו בית ולמקנהו עשה סֻכֹּת על כן קרא שם המקום סֻכּוֹת", היינו שלמקנהו וכל קנינו עשה את התיקון של סוכות בקדוש החומר, ונאמר שם "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר", ואמרו חז"ל "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו", והדגש כאן הוא השלמות גם בתורה וגם בעניני עוה"ז הגוף והממון שבאו על תקונם.

ואפשר לומר שעדין לא הושלם התיקון השלם עד שמיני עצרת, מפני שהסוכה היא דירת ארעי, ורק כאשר יוצא האדם מביתו הקבוע, הוא מצליח להתנתק במידת מה מעולמו הגשמי להצטופף בצילא דמהימנותא של הקב"ה, אולם השאלה מה יקרה לו בחזרתו לבית? והחידוש האמיתי נעשה בשמיני עצרת שחוזר לביתו הקבוע ומכניס לשם את ההשגות שקבל בצילא דמהימנותא, כמו שאנו אומרים בתפילה כשיוצאים מהסוכה "שאותן המלאכים הקדושים השייכים למצות סוכה יתלוו עמנו בצאתנו מן סוכה ויכנסו עמנו לבתינו לחיים ולשלום וכו" (סידור ר' יעקב עמדין), המלאכים הם הסגולות הרוחניות שהשגנו בסוכה ויתלוו עמנו לבתינו, וכן מרומז בתרגום יהונתן על הפסוק "וביום השמיני עצרת תהיה לכם" "ביומא תמינאה תהוו בחדווא מן מטילכון לבתיכון", (מסוכתכם לבתיכם) היינו להכניס את שמחת הסוכה הביתה 4 .


^ 1 הרבי מקוצק הסביר את שיטת רבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה, היינו באדם שאומר שאין לו תשובה, כלומר מדובר במי שאינו כופר בעיקר, אלא שמודה שטעה, ואין לו את הכוח הנפשי לחזור בתשובה, וזהו "בלא תשובה" שאומר אין לי תשובה, וגם כאן הביאור הוא כנ"ל שעצומו של יום מסוגל לנתק את האדם מן העבירה וממילא במצב כזה מובטחים אנו שסופו לעשות תשובה.
ונראה להביא ראיה לפרוש זה מן המחלוקת על תנאי הגאולה, המובאת בגמ' (סנהדרין דף צז עמוד ב) "אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". ממחלוקת רב ושמואל נראה לכאורה שלפי שמואל הגאולה בוא תבוא אף בלא תשובה, אולם הגמ' אומרת "כתנאי" ובמחלוקת התנאים לכו"ע עתידין לחזור בתשובה, אלא השאלה היא אם התשובה תבוא מיוזמתם או שתבוא מתוך דחף עליון, ע"י מלך שיגזור עליהם גזירות קשות עד שיחזרו בתשובה, ולכאורה אין זה תואם את מחלוקת האמוראים?! אלא צריך לומר שכשיבוא זמן הגאולה תהיה התעוררות דלעילא לתשובה, כפי שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'", כענין עצומו של יום מכפר, או ע"י יסורים של מלך רשע כהמן, שמזכיר את השעיר המשתלח, שנושא את עונותם לארץ גזירה, וע"י כך, הם מתנתקים מהעבירות ומתעוררים לתשובה, כלומר הגאולה תהיה בלא תשובה, אבל בודאי תביא בעקבותיה תהליך של תשובה.
^ 2 כך רואים מפרשנות חז"ל לדברים שאומר יעקב לעשו (רש"י בראשית פרק לב פסוק ה) "גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". (רש"י בראשית פרק לב פסוק ו) "ויהי לי שור וחמור - אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ".
^ 3 רש"י בראשית פרק לג פסוק ד "וישקהו - נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך סט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
^ 4 לפי החלוקה שלמדנו הבעש"ט: הכנעה הבדלה המתקה, נראה להסביר את ההתמודדות שלנו עם השטן הוא יצר הרע, כפי שאנו מוצאים בחגי חודש תשרי. הכנעה - בר"ה, שבו אנו ממליכים עלינו את הקב"ה, והיראה מפניו היא ההכנעה, וממילא בכך אנו מבטלים את השטן שירא לשמוע את כל השופר שמא הוא השופר הגדול, שאחריו "בלע המות לנצח" ויתבטל היצר (תוס' ר"ה), הבדלה – ביוה"כ, שבו אנו מתנתקים מיצר הרע, והשטן אינו יכול לקטרג בו, את העוונות אנו שולחים לארץ גזרה עם השעיר המשתלח, המתקה – בסוכות, שבו אנו משלימים עם "האויב" הוא יצה"ר ומעלים את חיי עוה"ז לקדושה.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il