ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סוכות ממש או ענני כבוד | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות הסוכה והלכותיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סוכות תשנ"ט

סוכות ממש או ענני כבוד


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

התורה אומרת טעם הסוכה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג). וחלקו התנאים בפירוש טעם זה: "ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם", (סוכה י"א:).

והנה לפי מאי דקיי"ל בכל מקום שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא, הלכה כרבי עקיבא, אם כן למה נקטו הפוסקים בטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרכ"ה) כר"א זכר לענני הכבוד, ולא כתבו כר"ע דסוכות ממש עשו להם במדבר? ויותר קשה על רש"י הפשטן שכתב על התורה את פרושו של ר"א שהסוכה זכר לענני הכבוד? נראה לומר שכאן דוקא פירושו של ר"א הוא יותר מובן ע"פ הפשט, שאנו עושים סוכות זכר לנס שעשה עמנו ה' בזה שסכך עלינו בענני הכבוד. וכך משמע גם מן הכתוב "הושבתי" שה' הושיב אותנו והיינו בענני כבוד. (כך הוכיח הרא"ם על רש"י), אבל לפי הפרוש של ר"ע שסוכות ממש עשו להם, אינו מובן על מה אנו מודים לקב"ה?

אמנם מצווה עלינו לישב את פירושו של ר"ע שסוכות ממש עשו להם, וביאר זאת הרמב"ן (בפירושו לתורה):
"והזיכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר, ולא באו בבית, ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עימהם, לא חסרו דבר".

וכך משמע מספר ה"חינוך" מצווה שס"ד שע"י הסוכות ממש אנו זוכרים את כל הניסים והנפלאות שעשה עמהם במדבר.

נמצא שלכו"ע הסוכות מזכירות את ניסי המדבר, ומכללם את ענני הכבוד, וא"כ מה הנפ"מ בין הפרושים? נראה לומר שההבדל בין הפירושים הוא על איזו מציאות של הנהגת ה' אנו מודים. לדעת ר"א אנו מודים על גלוי הנסים שמחוץ לדרך הטבע, שהושיבנו בענני הכבוד, והסוכה שלנו היא כמשל לאותה מציאות. ובגמ' משמע שלמדו מענני הכבוד את הלכות הסכך שצריך להיות גדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה, כעננים שעולים מן הארץ, כמו שנאמר "ואד יעלה מן הארץ", ואינם מקבלים טומאה (סוכה ). ולדעת ר"ע אנו מודים לה' גם על הנהגה של טבע, שמנהיגינו עד היום הזה וכמו היום שאנו יושבים בסוכות ממש, בישיבת ארעי, ובכל זאת בטוחים שה' מנהיגנו, ש"מהניסים הגלויים אנו למדים על הניסים הניסתרים" (רמב"ן סוף בא). ומחלוקתם היא לשיטתם, ר"א היה מתלמידי בית שמאי (ר"א שמותי - פירש התוס' מבית שמאי) שאמרו "שמים נבראו תחילה", היינו שמחשיבים יותר את הרוחני, את הנס העל -טבעי, ולכן גם בסוכה ראו משל ל"ענני הכבוד" אבל ר"ע היה מתלמידי בית הלל שאמרו "ארץ נבראה תחילה", שהיו מחשיבים יותר את האמונה, שגם ה"ארצי" הגשמי מונהג ע"י הקב"ה, וכן מצאנו ששמאי הזקן היה כל ימיו אוכל לשם שבת, ומכין מזונות לשבת, שבשבילו היה העיקר לחיות את השבת שהיא למעלה מן הטבע, שבה שובתים ממלאכה ולחמה מתברך בכפלים.

אבל הלל הזקן דרך אחרת הייתה לו שהיה אומר "ברוך ה' יום יום בכל יום תן לו מעין ברכותיו", שבשבילו הביטחון בקב"ה היה עיקר; וסמך עליו גם בחיי היום יום. ולכן גם ב"סוכות ממש" ראה את יד ה', ואע"פ שאנו בידינו בנינו את הסוכה, אנו בטוחים שהקב"ה הושיבנו בה.נאמר על הגאולה העתידה שאם זכו יהיה "על ענני שמיא" ואם לא זכו - "עני ורוכב על חמור" נראה שר"א מצפה לסוכה בחינת ענני שמיא, ור"ע -גם- לעני ורוכב על חמור. ולכן אומרת התורה "למען ידעו דורותיכם" - ידיעה משמעה "התחברות", לא רק "חכמה" והשכלת הרעיון, ולא רק "בינה" ללמוד ממנו דבר מתוך דבר, אלא להפנים את כל זאת, ובמיוחד נצרך הדבר לדעת ר"ע שמדבר על הנהגת ה' המוסתרת בסוכות ממש, שיש להכיר בכך שגם אז אנו בצילא דמהימנותא, חוסים בצלו יתברך.

הישיבה בסוכה - תשלום שכר

"אמר הקב"ה לאברהם אבינו : את אמרת: והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך, שנאמר: פרס ענן למסך, הרי במדבר בארץ מנין? כתיב: בסוכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבא מנין, שנאמר: וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (בר"ר מח, י).

לכאורה קשה, מה שכר קבלו הבנים במצות ישיבה בסוכה, הלא מצות לאו להנות נתנו, תינח במדבר זכו לענני הכבוד, ולעת"ל יזכו להגנה מחורב, מגשם וממטר , אבל סוכה מה הנאה יש בה?

נראה לבאר על פי הנ"ל , שהנכנס לסוכה מפנים בידיעתו שהוא בצילא דמהמנותא, וחוסה תחת כנפי השכינה, וזה עצמו גורם לו להיות מוגן ע"י הקב"ה, וזה כשיטת ר"ע שסוכות ממש עשו להם, וכמו שאז הרגישו שהקב"ה הושיבם בהם, כך גם עתה יד ה' מושיבה אותנו ומוליכתנו.

בזכות אברהם אבינו
במדרש הנ"ל אנו מוצאים שמצות סוכה נתנה לנו בזכותו של אברהם אבינו שהכניס אורחים, ובזכותו אנו אורחים בסוכתו של הקב"ה. ויש להעמיק בדבר מה היה במעשהו של אברהם אבינו שמקביל לישיבתנו בסוכה?

נקדים לכך את המדרש הבא: "ומשה עלה אל האלוקים וכו' אי אתם מתביישים הימנו וכו'" (שמו"ר כ"א), לכאורה אינה מובנת הטענה "לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו", וכי בשביל סעודה שסעדו אצלו נתחייבו המלאכים לוותר על התורה הקדושה? זאת ועוד, וכי המלאכים היו זקוקים כלל לאכילה ושתייה זו של אברהם שבעבורו נתחייבו בהכרת הטוב אליו?

נראה שהמלאכים למדו מאברהם שאפשר להוכיח את מציאות האלוקים בעולם הזה, ע"י הנאה ממנו לשם שמים, כמו שעשה אברהם שהכניס אורחים האכילם והשקם, וגרם לכך ששם שמים התאהב על ידו במידה כזאת שכולם הודו לו על טוב ליבו, ומתוך כך הודו לאלוקים הזן ומפרנס לכל. דבר זה היה חידוש אפילו למלאכים, כיון שהם מופשטים מגשמיות ואינם זקוקים לטובת עוה"ז, ולא ידעו עד היכן מגיע כוחן של מצוות בעולם העשייה. וזה היה דבר מאכלם אצל אברהם, מחידושי התורה שלו, ועתה כשצר קלסתר פניו של משה כשל אברהם הודו לו שתורה צריכה להינתן לתחתונים, כיון שבכוחם ורק בכוח לגלות שכינה בעוה"ז.

עתה מובן גם הקשר בין הכנסת אורחים של אברהם למצות סוכה, כי גם בסוכה אנו אוכלים ושותים וישנים בה (ואף שיחת חולין שבה צריכה תלמוד, כפי שלמדנו משיחתו של ר"ג בסוכה (כב:) על טבי עבדו, והדברים נאמרו בהקשר לסוכה.) ומוכיחים בכך שאנו חיים משולחן גבוה, כאורחים בצילא דמהימנותא, ומודים לקב"ה הזן ומפרנס לכל. אמונה שבאה מכוח אותה אכילה ושתייה גשמיים.

מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה
מובא בגמ' סוכה (סוכה ה.) "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה", משום שנאמר: "והארץ נתן לבני אדם", ומכאן שעשרה טפחים הם רשות בפני עצמה, ולמדנו שסוכה תהיה לפחות גבוהה עשרה טפחים. ולכאורה קשה, והלא היא "צילא דמהמנותא", ואמרו בגמ' ששם שמים חל על הסוכה (סוכה ) , ואיך אפשר לומר ששכינה אינה יורדת למטה מעשרה לתוך סוכתנו? ועוד קשה הלא לית אתר פנוי מיניה, וזה אף למטה מעשרה?

אלא נראה לומר, שהקב"ה כביכול נתן לאדם את כח הבחירה לבחור בטוב או במוטב, וכאילו אין להקב"ה יכולת להכריחו במעשיו, ודומה כאילו השכינה לא נמצאת בארץ אלא נתנה לבני אדם, וזהו שלא ירדה שכינה למטה מעשרה להתערב במעשי אדם לקבוע לו את דרכו. אבל האדם בכוח מעשיו הטובים בודאי יכול להוריד שכינה גם למטה מעשרה, ולגלות שבאמת לית אתר פנוי מיניה. וא"כ כאשר אנו עושים סוכה, אנו כביכול פותחים להקב"ה פתח להיכנס לסוכתנו אף למטה מעשרה!

מדוע אומות העולם נבחנו במצוות סוכה
מובא בגמ' ע"ז (ג) שלעת"ל יבא הקב"ה וס"ת בחיקו ויאמר מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו, ויבא אומות העולם ליטול שכרן ובראשם הרומאים, ליטול שכר גשרים שעשו, מרחצאות שעשו, שווקים שעשו, שהכול היה בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה. והקב"ה יענה להם: שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. ובהמשך הגמ' מובא שבכל זאת הקב"ה ינסה אותם אם הם ראויים ליטול שכר, במצוות סוכה וכו'.

וצריך להבין מדוע ניסה אותם דווקא במצווה זו של סוכה? (מלבד המשמעות הפשוטה: שהיא מצווה קלה, והם בעטו בה וכו') נראה שכל תפקיד אומות העולם היה לכתחילה לעסוק בענייני העוה"ז לצורך התורה. כעשו שהיה "איש ציד איש שדה" ויצחק רצה לברכו הוה גביר לאחיך " - בשביל ישראל שיעסקו בתורה. וזה תפקיד מזרע עשו לבנות גשרים, מרחצאות ושווקים עבר ישראל. והיסוד הזה נמצא במצות סוכה שהיא לוקחת את כל עניני עולם הזה והופכתם לקדושה. אלא שהם לא עמדו בניסיון זה, והוכיח סופן על תחילתן, שאין הם מסוגלים ליהנות מעוה"ז אלא לצורך עצמן ולא לשם שמים.

שנזכה לישב בסוכת עורו של לוויתן
עיין בפרי צדיק שהדגים מרמזים ליצר התאווה"דפריצי" , ומליחת עורו לצדיקים מרמזת על תיקון החטא של תאווה, היינו שנאכל לשם שמים, ולעת"ל כאשר נאכל בסוכת עורו של לוויתן, תהיה זו סעודה גדולה לכבוד זביחתו של לוויתן וביטול היצר הרע הזה והפיכתו לטוב. ואפשר שגם עתה כאשר אנו זוכים לישב בסוכה אנו אוכלים ושותים לשם שמים וממילא טועמים מסעודה שלעת"ל שתהיה מהלווייתן.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il