ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להתכונן לגאולה ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בא Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר


להתכונן לגאולה


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
נתנאל ורחל בן חיים

בפרשתנו מתוארת יציאת מצרים, והפסוקים נראים לכאורה כסותרים זה את זה.
מצד אחד נשמע שהגאולה באה בהפתעה על בני ישראל, עד כדי כך שהם לא הספיקו להתכונן לקראתה כראוי, כמו שכתוב 1 :
"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: ...וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
ומצד שני כתוב שהיה מועד קבוע מראש לסוף הגלות, ובדיוק כשהגיע הזמן הגיעה הגאולה, כמו שכתוב 2 :
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
אם כן, הרי שבני ישראל ידעו מראש שעומד להגיע מועד הגאולה, ומדוע לא יכלו להתכונן לקראתה כראוי, להכין לעצמם צידה לדרך ולאפות להם לחם?
כדי להבין זאת, נספר סיפור:
פעם בא הרבי מרוז'ין לבית הכנסת בהשכמה. והנה הוא רואה שיש שני סוגים של התנהגות אצל החסידים שם. קבוצה אחת היו עומדים בחוץ, מדברים ביניהם ומעבירים את הזמן עד שיגיע זמן התפילה. קבוצה שניה היו בתוך בית הכנסת, מתעטפים בטלית, מניחים תפילין בשלווה ובנחת, ואם נותר להם עוד זמן היו קוראים תהילים.
והנה הגיע זמן התפילה, והשמש היכה על התיבה לסמן שמתחילים להתפלל.
האנשים שבפנים התחילו את תפילתם בנחת ובכוונה, ובינתיים רצו פנימה האנשים שבחוץ ובמהירות חטפו והתעטפו בטלית והניחו תפילין במהירות, והייתה תפילתם קטופה וחטופה כדי להספיק, ובקושי שמעו את הקדיש הראשון.
כשראה הרבי מרוז'ין שהמחזה חוזר על עצמו מדי יום ביומו, חיכה לסוף התפילה ועלה על הבימה, וכך אמר לחסידיו:
מעשה בשני אחים טובים שהיו חיים בשלום ושלווה, והנה יום אחד קרה שבא השטן והפריע ביניהם וגרם שהסתכסכו זה עם זה מאיזו סיבה, וגם אחרי שכמה אנשים ניסו להשלים ביניהם - לא הועיל הדבר, והמשיכה המריבה.
לאחר זמן מצא אחד האחים שידוך ראוי לבתו ורצה להזמין את אחיו, כי לא נאה שהוא יחתן את בתו ואחיו לא יהיה שם ויעורר בזה עוד כעס ומדנים, וגם אנשים יתמהו על כך שהאח לא מגיע. שלח לו הזמנה, והאח לא ענה. החליט האח לוותר על כבודו, והלך אליו בעצמו להזמין אותו. ענה האח ואמר "נראה". הבין האח מצורת פניו שאינו רוצה לבוא. שלח אליו שליחים, ואמר האח שלא יבוא. אפילו אחרי ששלח אליו את רב העיר האח התחמק מלהיענות לבקשה.
שלושה ימים לפני החתונה, כשהזמין את התזמורת, ראה הכנר של התזמורת שהוא טרוד, ואמר לו: "אני רואה שמשהו מעיק עליך. ספר נא לי, כמו שכתוב 3 "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". סיפר לו את כל הסיפור על יחסיו עם אחיו וצערו על כך שאחיו אינו רוצה לבוא לחתונה. אמר לו הכנר: "אל תדאג, אני אביא אותו". הלך הכנר לאח וסיפר לו שהזדמן לעיר מרחוק והוא מחפש מקום ללון. הסכים אותו האח לאכסן אותו בביתו. בערב החתונה הוציא הכנר את כינורו והתחיל לנגן ניגונים נפלאים בכינור, והאח שמע וליבו הלך אחרי המנגינות. לפתע הפסיק הכנר מנגינתו ואמר: "אני מתנצל, אך עלי ללכת עכשיו". הלך האח אחריו כשהוא לבוש בפיג'מה וביקשו שינגן לו עוד, וכך המשיך לרדוף אחריו, עד שהגיע לחתונה. והנה רואה האח את אחיו ואומר לו "ברוך הבא! שמח אני כל כך שבאת, אך מדוע לא יכלת להתכונן ולבוא בבגדי שבת, ובאת בפיג'מה?".
"כך גם אתם", סיים הרבי מרוז'ין. יש מי שמתכונן לתפילה, והוא דומה למי שהגיע לחתונה מסופר ולבוש כראוי, ויש מי שנכנס ברגע האחרון והוא דומה למי שנכנס לחתונה בפיג'מה.
כך גם כאן, בני ישראל ידעו אומנם שבא קץ הגלות והיו צריכים להתכונן כראוי ולצאת בצורה מסודרת, אך לא זכו ויצאו ברגע האחרון ולא הספיקו להכין אפילו לחם.

מצד אחד כתוב 4 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", כלומר: עם ישראל יצאו מרצונם ומעצמם, ומצד שני, כמה פסוקים אחרי כך כתוב 5 : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", כלומר: עם ישראל הוצאו בעל כורחם.
מסביר רבי יחזקאל 6 שהיו שני סוגי אנשים. כת אחת יצאה מארץ מצרים לבד, והייתה כת שניה שה' הוציאם בכוח, ולכן פסוק אחד אומר שיצאו מעצמם, ובפסוק השני כתוב שה' הוציא.
מי היו האנשים שלא רצו לצאת?
היו אנשים מבני ישאל שהיו להם אוהבים מצריים שהכניסו אותם לביתם והגנו עליהם ודאגו לכל מחסורם, והיה ליהודים אלו עושר וכבוד והם לא רצו לצאת ממצרים. אנשים אלה היו אומרים: "טוב לנו, למה לנו ללכת לארץ חרבה?" והעדיפו לשבת על סיר הבשר 7 .
בספר שבעים פנים לתורה 8 מסופר על רבי נחום מטשרנוביל שפעם אחת נקלע לפונדק דרכים ונשאר ללון שם. בחצות הלילה ירד ממשכבו וערך תיקון חצות בבכיה, דבר שעורר את שנתם של בעל הבית ורעייתו שישנו בחדר השני. בעל הבית היה יהודי כפרי פשוט שלא ידע כמעט כלום מהיהדות. הלך בעל הבית ושאל את רבי נחום מדוע הוא בוכה. רבי נחום התחיל להסביר שהוא מקונן על החורבן והגלות, והסביר כיצד בארץ ישראל היו מלכי בית דוד, והיום אנו בגלות, מפחדים מהקוזקים ושאר הגויים.
הלך היהודי הכפרי לאשתו, סיפר לה את הדברים ושאל אם היא רוצה לעלות לארץ ישראל. אמרה לו אשתו: "ומה יהיה עם החווה, עם העיזים והתרנגולים? נעזוב אותם ונלך לארץ ישראל שאין לנו שם כלום ונצטרך לטרוח למצוא לעצמנו פרנסה?!". אמר לה האיש: "הרי הרבי אמר שכאן בגלות הקוזקים יכולים בכל רגע להתנפל עלינו ולקחת את כל העיזים והתרנגולים, ובארץ ישראל אין קוזקים!". אמרה האשה: "אם כך, תגיד לרבי שיקח את הקוזקים לארץ ישראל וישאיר אותנו פה בנחת".
יש אנשים שלא מבינים מהי מעלת ארץ ישראל, ועליהם אמר הפסוק "הוציא ה'". רוב האנשים ידעו מה זה גלות ומה זה עצמאות, וחיכו לגאולה בה לעם ישראל יהיה שלטון משלו ולא יהיה להם נוגשים, והם יצאו מעצמם.

מדוע היתה הגאולה צריכה להגיע בחפזון?
יש זמן שבו מגיעה הגאולה, וכשמגיע זמן זה - הגאולה באה בחוזקה, ולא יכולה להמתין עוד, אפילו עד הבוקר, אפילו לא עד שיספיק בצקן לתפוח.
הפסוק על הגאולה אומר 9 : "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". חז"ל מסבירים 10 שיש שני סוגי גאולות. גאולה "בעיתה", וגאולה של "אחישנה". כשבאה הגאולה של "בעיתה" - היא באה בחוזקה ובכוח.
מסופר שפעם היה יהודי עני, עד כדי שלא היה לו אפילו לחם לאכול. בערב פסח האיצה בו אשתו הצדקת שילך ויחפש עבודה. מרוב מרירותו מהחיים הוא חשב ללכת לנהר לסיים שם את דרכו, לא עלינו. היהודי החל לחפש לו מקום נוח לטבוע בו. והנה על הנהר היה גשר, ועליו עמד גוי רוסי, וראה את היהודי משוטט על שפת הנהר, והיה מונח שם תרמיל נטוש, שהגוי חשב שהיה שייך ליהודי. רצה הגוי להתנכל לו, בעט בו וצעק עליו שיקח את התרמיל שלו וילך מהנהר. פחד היהודי מהגוי, לקח את התרמיל וברח לביתו. חשב היהודי לעצמו: "גם לא מצאתי עבודה, וגם קיבלתי מכות, מה אגיד לאשתי?". החליט שיבוא ויספר לה דברים כהוויתן. כשהגיע הביתה, הוריד את התרמיל מעליו. רצה אשתו, פתחה את התרמיל, ומצאו שם אבנים טובות ומרגליות.
כשהגיע זמן הגאולה, נותנים לאדם מכות בכוח כדי שיבוא ויקח אותה. כך אצלנו, כיוון שהגיע הזמן, האיצו בהם המצרים לגרשם, שלא יחכו עוד שנייה אחת ושיצאו מהר ממצרים.
בכל זאת, בני ישראל לא התרעמו על החיפזון והבינו שזה מחסדי ה' ויצאו באהבה, ועל זה אומר הפסוק 11 : "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" 12 .
הסבר נוסף לחיפזון מסביר שמהלך זה היה מתוכנן, שהרי כבר מראש חודש ניסן 13 נצטוו 14 : "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן". למרות שעוד היה לבני ישראל שבועיים להתכונן לאכילת הקרבן, הם מצווים לאוכלו בחיפזון.
להבנת דבר זה נשתמש במשל:
פעם ביקש שר הביטחון להכין מדים חדשים לחייליו, ולצורך כך היה צריך לרכוש בד חזק ויפה. שלח לבדוק בין הסוחרים, ואחרי שבדקו אמרו לסוחרים: "ניקח את הבד לבדיקה על איכותו אצל החייטים שלנו, ומחר נבוא לשלם".
סוחר אחד הסכים ואמר: "בבקשה, הבד שלי טוב ואיכותי. אחכה לכם גם מחר ואפילו מחרתיים". לעומת זאת, סוחר אחר אמר: "לא, אם לא תשלמו עכשיו והבד יהיה אצלכם לא אוכל למכור אותו". אמר השר: "מתגובתך ניכר שהסחורה שלך גרועה, ולכן אתה כ"כ נחפז ולהוט למכור אותה מהר".
שהוציא ה' את בנ"י ממצרים, היה חשש שמא יעמדו המקטרגים על בנ"י בשעת קריעת הים 15 , לכן היה צורך בחיפזון, כדי שלא יספיק השטן לקטרג.
הסבר נוסף הוא שזמן הגאולה היה בבוקר, אך בחצות כבר התחילה הרגשת הגאולה. וזה גם פירוש בפסוק "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" - למרות שהגאולה באה "בעיתה", יש צד של "אחישנה", שה' מקדים כבר את הרגשת הגאולה.
כמו שאנו מוצאים לעניין השבת, שכבר מצהרי יום שישי מרגישים את הארת השבת, שכבר לא עובדים 16 , מתרחצים ומסדרים את הבית לשבת.
ר' שלום שרעבי המכונה הרש"ש (שיום פטירתו חל בי' בשבט) מביא רעיון של מרן הבן איש חי:
מחצי שעה לפני הצהרים ביום שישי יש הארת שבת, בדומה לעמוד השחר, שכבר חצי שעה לפני השחר מרגישים את ההארה של היום.
כך גם בימי העומר המסתיימים בשבוע השביעי, אך היום השישי הארתו יותר גדולה, כי זה נקרא "יום לפני הזמן שכבר מרגישים את הזמן". וכן כאן, כשעם ישראל היו צריכים לצאת כבר יום לפני זה הרגישו את הגאולה.




^ 1.שמות י"ב, ל"ג-ל"ד, ל"ט
^ 2.שמות י"ב, מ'-מ"א
^ 3.משלי י"ב, כ"ה
^ 4.שמות י"ב, מ"א
^ 5.שמות י"ב, נ"א
^ 6.מראשוני החינוך העצמאי
^ 7.ואנשים אלה הם שהתלוננו אחר כך (שמות ט"ז, ג'): "מִֽי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּֽי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָֽב".
^ 8.שכתב שמחה רז.
^ 9.ישעיהו ס', כ"ב
^ 10.סנהדרין צח.
^ 11.ירמיהו ב', ב'
^ 12.עיין רש"י עה"ת, שמות י"ב, ל"ט
^ 13.כפי שפותחת פרשיית הפסח (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים".
^ 14.שמות י"ב, י"א
^ 15.עיין מדרש שמות רבה כ"ז, ז'
^ 16.שו"ע או"ח סימן רנ"א
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il