בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ

undefined

הרב שמואל אליהו

שבט תשע"ה
13 דק' קריאה
וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד
מיילדות גאולה
פרשת "שמות" מתחילה בסיפור המיילדות שמסרו נפשן לעמוד מול פרעה כדי לקיים מצוות פריה ורביה. מול תרבות החיים הזאת, קיימת תרבות מצרים שמקדשת את המוות. עשרות אלפי עבדים בונים פירמידות עצומות למתים. חלק מהעובדים בוודאי ימותו בעבודה מפרכת זו, אבל למצרים המוות חשוב יותר.
בני-ישראל, לעומתם, מקדשים כאמור את הלידה, את החיים ואת הברכה. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הם הביאו ברכה כלכלית למצרים. המים בנילוס עולים לקראת יעקב ומשקים את מצרים. כך גם בניו: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". ניצחון המיילדות על פרעה הוא תחילת הניצחון של ישראל על מצרים. כך מתחיל ספר שמות שנקרא "ספר הגאולה". כאן מתחיל סיפור גאולתם של ישראל.
רבות של חיים
המאבק בין תרבות החיים לתרבות המוות ממשיך עד היום. מנהיג החיזבאללה, שמכיר את אהבת החיים של עם ישראל, הכריז: "יותר ממה שאתם אוהבים את החיים, אנחנו אוהבים את המוות". בימינו הם מציגים את אהבתם הגדולה באמצעות ארגון "דעאש". אנחנו מציגים את אהבתנו לחיים באמצעות לידות וחיים.
מספר הלידות בישראל הוא מהגבוהים בעולם. ממוצע הלידות לאשה יהודייה בישראל, 2.95 ילדים, הוא הגבוה מכל המדינות המתפתחות בעולם. במדינות הכלולות ב-OECD הממוצע הוא 1.8 לאשה. מלבד זאת, יש מגמה קבועה של עלייה במספר הלידות לאשה אצל היהודיות לעומת מגמת ירידה קבועה בפריון הנשים הערביות.
אלוקים משלם לנו בתוחלת החיים. תוחלת החיים הממוצעת של יהודים במדינת ישראל היא הגבוהה בעולם. לפי מחקרי ה-OECD, המדינה שבה תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא שווייץ עם 79.8 שנות חיים בממוצע לגבר לעומת 79 שנים בממוצע בישראל ליהודים וערבים. תוחלת החיים של היהודים בישראל היא הגבוהה בעולם, 80.5 לגברים ו-83.9 לנשים.
אנחנו בתרבות של חיים גם בנטיעות עצים ובסלילת כבישים. אנחנו בתהליך של הגדלת חיים. את כל זה מנסים ארגונים שונים לעצור בעידוד הפלות ובצמצום ילודה. אלה אותם ארגונים שמתנכלים לכל בנייה או הרחבה של יישוב יהודי בארץ ישראל – ביש"ע, בגליל או בנגב – והכול רק כשמדובר ביהודים, כמובן.
כל המוסיף – מוסיפים לו
אלוקים רוצה שהעולם ייבנה ולא יישאר שממה. בנבואות הגאולה בישעיהו (מה, יז-יט) כתוב: "כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹקִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ. לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ; אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד".
המטרה של הקב"ה שעולמו יתיישב ולא יישאר תוהו. מי ששותף אתו מרוויח. בכל השנים שבהן סין ורוסיה הקומוניסטיות נהגו במדיניות של צמצום ילודה, הן חיו בעוני קשה. רק בשנים שבהן הסירו את הגבלת הילודה – הכלכלה שלהן התחילה לעלות.
בארה"ב היו שנים שבהן היו מעודדים ילודה ומגבילים את ההפלות מבלי להתבייש. בשנים ההן ארה"ב הייתה בשיאה הכלכלי. כרסום מתמיד בחקיקה האוסרת הפלה על-ידי ארגוני שמאל שונים – מקביל לכרסום בכוחה הכלכלי של ארה"ב מול מדינות העולם. ללמדך שתרבות מצרים לא פסקה לגמרי.
מַאן דְּקָטִיל בְּנוֹי – סָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר תדיר את דברי הזוהר הקדוש בפרשת "שמות", שמסביר את ההקבלה בין הפלות לשפע כלכלי. "מַאן דְּקָטִיל בְּנוֹי, הַהוּא עוֹבָּרָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ, וְגָרִים לְקַטָלָא לֵיהּ בִּמְעָהָא, דְּסָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ". מי שהורג את בניו כשהם במעי אמם – הורס את הבניין של הקב"ה ואת האומנות שלו.
הזוהר משווה את ההפלה לרצח בני-אדם. "אִית מַאן דְּקָטִיל בַּר נָשׁ. וְהַאי קַטִּיל בְּנוֹי" – יש מי שהורג בני-אדם ויש מי שהורג את ילדיו במעי אמם. "תְּלָתָא בִּישִׁין עָבִיד דְּכָל עָלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְעַל דָּא עָלְמָא מִתְמוֹגְגָא זְעֵיר זְעֵיר, וְלֹא יְדִיעַ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּלִק מֵעָלְמָא, וְחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא אַתְיָין עַל עָלְמָא" – שלוש רעות יש שהעולם לא יכול לסבול, בגללן העולם כולו נחלש לאט לאט בלי להרגיש. הקב"ה מסתלק מהעולם, ובאים חרב, רעב ומוות.
ממשיך הזוהר ואומר: "קָטִיל בְּנוֹי, סָתִיר בִּנְיָינָא דְּמַלְכָּא. דָּחֵיא שְׁכִינְתָּא, דְּאַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת נַיְיחָא. וְעַל אִלֵּין, רוּחָא דְּקוּדְשָׁא בָּכְיָה. וְעָלְמָא אִתְדָן בְּכָל הָנֵי דִּינִין. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ, וַוי לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי בְּעָלְמָא" – ההורג את בניו, הורס את בניינו של המלך ודוחה את השכינה שמסתובבת בעולם ולא מוצאת לעצמה מנוח. שעיקר מקום השכינה הוא בנשמות בני האדם. ועל זה הקב"ה בוכה. ובגלל זה העולם נדון בדינים קשים. ווי לאדם שעושה זאת, ומוטב שלא היה נברא.
מניעת הפלות בדרך לגאולה
כשמוסיפים חיים, לעומת זאת, העולם מתחזק, ברכת ה' נמצאת בכול ושפע מתרבה בעולם. בזכות זה יצאו ישראל ונגאלו ממצרים. "זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְאַף עַל גַּב דַּהֲווּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, אִסְתָּמָרוּ מִכָּל הָנֵי תְּלָתָא, מִנִּדָּה, וּמִבַּת אֵל נִכָר, וּמִקְּטּוֹל זַרְעָא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּפִרְיָה וּרְבִיָּה. דְּאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגַזְרָת (שמות א') כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מַאן דְּקָטִיל עוּבָּרָא בִּמְעָהָא דְּאִתְּתָא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָּא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא".
זכאים ישראל, כי אף שהיו בגלות מצרים נזהרו מאיסור נידה, נוכרייה והריגת ילדים. והשתדלו בגלוי בפריה ורביה אף שנגזר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ". לא נמצא ביניהם מי שהרג ילדים במעי אמם, כל שכן אחר כך. ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות.
והיה אומר מו"ר הרב אליהו זצוק"ל, כי בני-ישראל יצאו מהגלות בזכות הבטחת ה' לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". וכנראה שכוונת הזוהר היא שיצאו מהגלות אחרי 210 שנים ולא התעכבו 400 שנה בזכות שמירה על שלוש המצוות הללו.
כָּל אָדָם שֶׁאֵין עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כְּאִלּוּ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת
מצוות פריה ורביה, המצווה הראשונה בתורה, נאמרה שלוש פעמים. בבריאת האדם היא נאמרה אחרי שנאמר כי אלוקים ברא את האדם בצלמו: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א). מהסמיכות הזאת למדו חכמים (יבמות סג) ש"כָּל אָדָם שֶׁאֵין עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כְּאִלּוּ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת", שהרי האדם נברא בצלמו כדמותו של אלוקים.
אחרי המבול אלוקים מצווה את נח ואת בניו במצוות "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט). לתקן את מה שהשחיתו האנשים והביאו מבול לעולם. התורה מקשרת את הציווי הזה לאיסור הריגה. "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ". מכאן למדו חכמים בגמרא: "תַּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל אָדָם יְהוּדִי שֶׁאֵין עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים" (יבמות סג ע"א).
העוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, משרה שכינה בישראל
עוד אומרת הגמרא (יבמות סד ע"א) כי מי שלא עוסק בפריה ורביה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. שהרי "אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת חָסֵר אֶחָד, וְזֶה לֹא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, לֹא נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל?".
עוד מביאה שם הגמרא פסוק אחר ללמוד ממנו דבר זה, "שֶׁנֶּאֱמַר: 'לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ' (בראשית יז). בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – שְׁכִינָה שׁוֹרָה, אֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, עַל מִי שׁוֹרָה? עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים?" (הגמרות הללו מובאות בטור וב"שולחן ערוך" אהע"ז א א).
פְּרוּ – הולדה, וּרְבוּ – גידול
וצריך להדגיש כי מצוות פרו ורבו כוללת גם הולדת ילדים וגם גידולם. כך מפרש הרד"ק את הציווי " פְּרוּ" – היא ההולדה. "וּרְבוּ" – הוא הגידול. וכן תרגום אונקלוס "פושו וסגו". כן גם משמעות הפסוק "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ". שכל גידולם, חינוכם ויישובם בארץ הוא חלק מהמצווה הזאת שממלאת את הארץ בבני-אדם שנבראו בצלמו כדמותו של אלוקים.
כשאדם מתחתן הוא ממשיך את רצון ה' בבריאה, ועל כן נמחלים עוונותיו. הלשון בגמרא היא: "אָמַר רַבִּי חָמָא בַר חֲנִינָא, כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה, עֲוֹנוֹתָיו מִתְפַּקְּקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'" (משלי יח). ומסביר שם רש"י כי עוונותיו נסתמים כמו פקק שסוגר על בקבוק. חכמינו למדו זאת מהמילה "וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'" שמשמעותה היא כי רצון ה' יוצא מן הכוח אל הפועל. השמחה שיש לה' בכך שרצונו מופק – היא מביאה את המתנה הזאת לזוג, וכל עוונותיהם מתפוקקים.

מוכרים ספר תורה לישא אשה
מעלין בקודש ואין מורידין
בגלל הערך הגדול של הנישואין והבאת הילדים לעולם, נאמר בהלכה כי "מוכרים ספר תורה לישא אשה". אף שבדרך כלל אדם רשאי למכור חפץ של קדושה רק כאשר הוא מעלה לקדושה גדולה יותר. למשל: "בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה" (לרחוב יש קדושה, כי לפעמים מתפללים בו תפילת ציבור גדולות). ומכאן שנשיאת אשה היא דבר חשוב עד מאוד.
לשאת אשה – להעלות בקודש
הגמרא (מגילה כז ע"א) רוצה ללמוד מהיתר מכירת ספר תורה בשביל נשיאת אשה בשאלה האם מותר למכור ספר תורה בשביל לקנות ספר תורה אחר, שבזה לא מעלים ולא מורידים. "תא שמע, דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה, ולישא אשה". אולי נלמד מכך שמותר למכור ספר תורה בשביל ללמוד תורה, כי מותר למכור ספר תורה בשביל לקנות ספר תורה אחר?
דוחה הגמרא ואומרת כי לימוד תורה הוא חשוב יותר מקניית ספר תורה. שהלימוד מביא לידי מעשה. כמו כן, נשיאת אשה חשובה מאוד ואי-אפשר ללמוד ממנה קניית ספר תורה. שנשיאת האשה היא כוונת הבריאה. שנאמר: "לא תהו בראה לשבת יצרה".
להשיא יתומה – אין צדקה גדולה מזה
ב"שולחן ערוך" (יו"ד רמ"ט ט"ו) נפסק כי דבר זה אינו רק ציווי על אדם פרטי, אלא ציווי שמוטל על הציבור. גם השאת נשים חשובה מאוד ולא רק השאת גברים. ולכן "גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם בתולות עניות שאין צדקה גדולה מזה". וכן בפסק בשו"ת מהר"ם אלשקר (עב) כי מוכרין ספר תורה גם כדי להשיא אשה, אם אין לה וכגון שהיא יתומה.
כן פסק הט"ז (אה"ז א ס"ק ב) כי אע"פ שאין האשה מצווה על פריה ורביה, היא מצווה כמו כולנו לקיים את רצון הבורא. "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". וכן פסק "מגן אברהם" (או"ח סימן קנ"ג ס"ק ו') ודלא כחלקת מחוקק שאומר דווקא יתום אבל בשביל יתומה. וכך יוצא מדברי המשנה ברורה (ס"ק כ"ד) שפסק כדברי ה"מגן אברהם" והט"ז.
אפילו אם יש לו בנים – ימכור ספר תורה כדי שיישא בת בנים
האם מותר למכור ספר תורה בשביל תוספת בנים ובנות? מובא בשאילתות (פרשת נח הלכה ה') "כי מזבין ספר תורה היכי דלית ליה בנים, אבל היכא דאית ליה בנים ואשה לית ליה. וקבעי למינסב. מהו לזבוני ספר תורה?".
ב"שולחן ערוך" (אה"ז א) הביא בזה שתי דעות: "ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אלא אם ימכור ספר תורה – אם אין לו בנים, ימכור כדי שישא אשה בת בנים. אבל אם יש לו בנים, לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה. ויש אומרים: שאפילו אם יש לו בנים – ימכור ספר תורה כדי שישא אשה בת בנים".
במאמר מוסגר נעיר, כי הכלל ב"שולחן ערוך" הוא שכאשר יש שתי דעות, פוסקים כדעה שמובאת בסתם, ולא כדעה שמובאת במילים "ויש אומרים". אמנם לבית שמואל ברור שמותר למכור ספר תורה. שכן הוא דעת הרא"ש "וכן הוא דעת המאור ורמב"ן והריטב"א והנמוקי יוסף. ולא מצינו בהדיא מי שסובר כדיעה הראשונה אלא הרא"ש ובעל המאור הבינו כן מדברי הרי"ף, ואין מוכרח". אמנם שאר נו"כ על ה"שולחן ערוך" לא הסכימו אתו.
ברכה ושמחה גם אם אינה בת בנים
ה"חלקת מחוקק" (ס"ק י) כתב שמותר למכור ספר תורה בשביל לשאת אשה בנישואין שבוודאי לא יהיו לו ילדים. שהרי אמרו "כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא טובה ובלא ברכה ובלא שמחה ובלא שלום". ועוד שהוא ניצל מעבירה. ו"הרהור עבירה קשה משבת יצרה". אמנם ה"בית שמואל )ס"ק טו) כתב שיש מצווה רבה גם בנישואים אלו בלי בנים מהטעמים הנ"ל, אבל לא מוכרים ספר תורה בשביל זה.

גדרי מצוות פריה ורביה
זָכָר וּנְקֵבָה
הגמרא (יבמות סב ע"א) מביאה מחלוקת חכמים בזה: "תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה". והלכה כבית הלל.
עוד שם בגמרא: "אִתְּמַר, הָיוּ לוֹ בָנִים וּמֵתוּ, רַב הוּנָא אָמַר, קִיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לֹא קִיֵּם. רַב הוּנָא אָמַר, קִיֵּם, מִשּׁוּם דְּרַב אָסִי, דְּאָמַר רַב אָסִי, אֵין בֶּן-דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז) 'כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי'. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לֹא קִיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה – 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' בָּעִינָּן, וְהָא לִיכָּא".
המחלוקת בין רב הונא לבין רבי יוחנן היא האם עיקר מצוות פרו ורבו היא כדי שהנשמות שאלוקים ברא ימצאו את מקומן בבני-אדם, וכך יכול לבוא משיח בן דוד, או שהעיקר הוא שהעולם יתיישב. הלכה כרבי יוחנן. ולכן נפסק כי אם הוליד אדם בן ובת, ו"היה הבן סריס או הנקבה אילונית – לא קיים פריה ורביה". כמו כן אם: "היו לו בנים ומתו – לא קיים פריה ורביה. אבל אם מתו והניחו בנים כיון שיש לו לבן בן או בת או בן או בת לבת קיים פריה ורביה" (אה"ז א).
גיור מצוות פריה ורביה
עוד בגמרא (יבמות סב ע"א) נשאלה שאלה: אדם שהוליד בן ובת בהיותו נוכרי ונתגייר, האם הוא קיים מצווה בהולידו ילדים בהיותו גוי, והאם המצווה הזאת מוציאה אותו ידי חובה כשהתגייר?
"איתמר. היו לו בנים בהיותו גוי ונתגייר. רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה. וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה (הרי יש לו בנים, בן ובת). וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". וכיון שהוא כעת כמו מי שנולד מחדש – צריך לקיים מצווה זו מחדש.
ב"שולחן ערוך" (אה"ז א ז) נפסק כרבי יוחנן. "היו לו בנים כשהיה עובד כוכבים, ונתגייר הוא והם – הרי זה קיים מצוה זו". והסבירו בתוספות כי הבנים שהיו לו בגויותו מתייחסים אחריו, לכן הוא קיים את המצווה. והסביר הב"ש (ס"ק יב) כי לדעת התוספות גם אם הבנים לא התגיירו אתו – יצא ידי חובה.
גם פה צריך לומר שעיקר הטעם הוא כי גם בגויותו הוא קיים את המצווה של "לא תוהו בראה – לשבת יצרה". שזו מצווה שגם גוי חייב בה. ולכן "גוי ששבת – חייב מיתה, שנאמר 'ויום ולילה לא ישבותו'". ואומרת הגמרא שהוא הדין אם נוכרי שובת ביום שני ממלאכה. כיוון שהבריאה נועדה לבניין וליצירה, והנוכרי ששובת מבטל את כוונת הבריאה (רש"י סנהדרין נח ע"ב).
נשמה של חרש ושוטה
הזכרנו לעיל את שני הטעמים שמובאים בגמרא למצוות פריה ורביה, שהם מקום לנשמות לחול ויישוב העולם. משני טעמים אלו פוסק המהרי"ל (סי' רכ"ג) כי מי שנולדו לו בן ובת שוטים או חרשים, יוצא ידי חובה. דאי משום מצוות "שבת יצרה" – הרי יש בילדים אלו גם יישוב העולם. ויכול השוטה או החרש לישא אשה ולהוליד בן חכם, ואם משום הטעם של רב אסי דאמר עד שיכלו נשמות שבגוף – גם לחרש ולשוטה יש נשמה. וכן נפסק ב"שולחן ערוך" (אה"ז א).
בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ
מכיוון שמטרת הבריאה היא יישובו של עולם, מובא בגמרא (יבמות סב ע"א) כי אף שהמצווה היא בן ובת, יש מצווה להמשיך את רצון ה' עוד ועוד. "תַּנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדּוּתוֹ, יִשָּא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ. הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדּוּתוֹ, יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא) 'בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיזֶה יִכְשַׁר, הַזֶּה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים'.
"רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדּוּתוֹ, יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ. הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדּוּתוֹ, יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, 'בַּבֹּקֶר זְרַע זַרְעֶךָ' וְגוֹ. אָמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, מִגְּבַת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכֻלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָבוֹד זֶה לָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, וּשְׁנָאָהּ לְרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה".
מחלוקת בתוספת בנים ובנות
כתב הרמ"ה: "וכן אם יש לו בנים הרבה, ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו".
מקור דבריו ב"תרומת הדשן" (סימן רסג) שלמד זאת מדיני ייבום שכתוב בהם: "וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, מלמד שנותנין לו עצה ההוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקינה או הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זו? כלך אצל כמותך ואל תכניס קטטה אל תוך ביתך" (יבמות מד ע"א). ואע"פ שיש מצוות ייבום – דוחים אותה בשביל למנוע קטטה.
אבל לא יאמר אדם: אני לא נושא אשה כלל מחשש לקטטות. "דדרשו חכמים דאסור לאדם שיהא שרוי בלא אשה. שנאמר 'לא טוב היות האדם לבדו'. וגם אמרו 'כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא טובה ובלא ברכה ובלא שמחה ובלא שלום'. ותו איכא למיחש שמא תתגבר יצרו עליו ובא לידי חטא". לכן לא דוחים את כל המעלות הללו מחשש שמא יבואו לידי קטטה.
לֹא תִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם דְּלָא עָסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה
במסכת ברכות (י ע"א) מסופר כי חזקיהו המלך היה חולה ובא ישעיהו לבקרו. "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צַו לְבֵיתֶךָ, כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה" (ישעיהו לח).
הגמרא שואלת: מה היא הכפילות "כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה"? ועונה: "מֵת אַתָּה" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְ"לֹא תִחְיֶה" – לָעוֹלָם הַבָּא. שאל חזקיהו המלך: למה עונש כל כך קשה גם בעולם הבא? אָמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עָסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. הצטדק חזקיהו ואמר כי הוא ראה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שיהיו לו בנים חוטאים. ענה לו ישעיהו: "בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא לָמָּה לָּךְ? מַאי דִּמִפְקַדְתְּ, אִבָּעֵי לָךְ לְמֶעֱבַד! וּמַה דְּנִיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לִעֲבִיד". אל תיכנס לחשבונות של הקב"ה. מה שנצטווית תעשה. ומה שיעשה הקב"ה – שיעשה.
קיבל עליו חזקיהו לתקן את דרכיו ולשאת אשה. וביקש מישעיהו שייתן לו את בתו לאשה. "אֶפְשָׁר דְּגַרְמָא זְכוּתָא דִּידִי וְדִידָךְ, וְנַפְקֵי מִנָאִי בְּנִין דְּמַעֲלֵי". אָמַר ישעיהו: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה. ענה חזקיהו: "בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא! כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי אַבָּא, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים".
בסופו של דבר חזקיהו והתחתן ונולד לו מנשה, שחטא והחטיא את ישראל. ואף שלכאורה יצא נזק מהנישואים הללו, בסופו של דבר כל המשך מלכות בית דוד יוצא מאותם נישואים. כך שלמרות שבטווח הקצר יצא נזק גדול, בטווח הארוך יש בזה ברכה גדולה.
מערבים שמחה בשמחה
בשו"ת "שבט הלוי" (חלק ד סימן קסא) מובאת שאלה של אדם שיש לו שמונה ילדים, ושואל האם להביא עוד ילדים שבוודאי ילמדו בחינוך מעורב בנים ובנות. ענה הרב שצריך להביא עוד ילדים למרות הבעיות בחינוך, כשם שנאמר לחזקיהו המלך. ואע"פ ששם היה מדובר בבן ובת ראשונים וכאן מדובר בילדים נוספים – אעפ"כ יביא עוד ילדים וינסו הוא ואשתו להשקיע בחינוכם ובתפילה.
ויהי רצון שנזכה כולנו לקיים את המצווה הזאת בשמחה ובטוב לבב. שזכות דברי התורה הללו תביא ברכה לכל מי שרוצה להינשא ולא מצא; לכל מי שרוצים להיפקד בזרע קודש; לכל מי שרוצים להצליח בגידול ילדיהם, ביישובם ובחינוכם. יהי רצון שיזכו להשלים חפץ ה' ונזכה לביאת משיח בן דוד במהרה. אמן.

כי בי ירבו ימיך
מספר ברוך ישראל נמני מניו-יורק: כשאמי הייתה בהיריון היא הלכה לבדיקת אולטרסאונד שגרתית, ושם אמרו לה שיש לה בת עם הרבה מומים וכדאי שתעשה הפלה. ההורים שלי מאוד נבהלו והלכו אל הרב זצ"ל לבקש עצה וברכה. הרב אמר לאמי: יש להם שתי טעויות. קודם כל, יש לך בן. ודבר שני, הוא בריא ושלם. אל תלכי אליהם עוד לבדיקות, כי הם סתם יחלישו אותך.
עברו תשעת חודשי ההיריון, ואמי ילדה אותי, בן בריא ושלם בדיוק כמו שאמר לה הרב.
הרב היה הסנדק בברית, וכשאמרו כי שמי בישראל הוא ברוך ישראל אמר הרב: "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" – ב"י ראשי-תיבות ברוך ישראל.
לימים נסעו הוריי לחו"ל לצורך השתלת כליה להצלת חיי אבי. חיפשו תורם, ומצאו שהכליה שלי יכולה להתאים לו. כמובן ששמחתי על הזכות לתרום כליה לאבי, והיא באמת נקלטה ואבי זכה בחייו מחדש.
במסיבת ההודיה שההורים שלי עשו אחרי ההצלה של אבי, היה נוכח הרב מאיר מזוז שליט"א שאמר: ברור לי שלרב אליהו הייתה רוח הקודש. שהרי זה מה שהוא אמר בברית המילה. "כי בי ירבו ימיך", שבזכות בי – ברוך ישראל – ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

רבו מולידו
מספר הרב יעקב שכנזי, מורה צדק בעדה החרדית: היה אדם שרצה לעשות הפלה מחמת שהיו לו הרבה ילדים ופרנסתו הייתה דחוקה מאוד. כששמע זאת הרב זצ"ל, שאל אותו למה הוא רוצה להרוג את הילד. האיש שטח את מצוקתו הכלכלית שהביאה אותו למחשבה הכואבת.
הרב הוציא מכיסו את פנקס הצ'קים שלו ונתן לאיש שנים-עשר צ'קים לשנים-עשר חודשים כדי שלא יעשו הפלה. אחר כך אמר הרב לאותו יהודי: אם תצטרך עוד כסף – תבוא, אל תתבייש.
כעבור כמה חודשים נולד הבן, והרב היה סנדק. בתום הברית בכה אבי הבן ואמר: אוי ואבוי לי. אני מתחרט. איזו בושה תהיה לי כשהילד הזה יגדל ויקרא לי "אבא" ויחשוב שבגללי הוא חי. הוא לא יודע שבזכות הרב אליהו הוא נמצא בעולם, לא בזכותי.
מי יודע כמה הפלות הרב מנע, ובזכותו הילדים הללו באו לעולם.

ניצחון המיילדות על פרעה הוא תחילת הניצחון של ישראל על מצרים. כך מתחיל ספר שמות שנקרא "ספר הגאולה". כאן מתחיל סיפור גאולתם של ישראל

כשמוסיפים חיים, העולם מתחזק, ברכת ה' נמצאת בכול ושפע מתרבה בעולם. בזכות זה יצאו ישראל ונגאלו ממצרים


ברית בין נשים לגברים . האם יש להקפיד על הפרדה בין נשים לגברים בסעודת ברית? המשפחה לא רגילה כלל להפרדה.
כדאי להפריד, אבל לא לריב בשל כך. אם יש קושי והמשפחה לא רגילה, אפשר בלי הפרדה, אבל לשים לב שגברים ישבו ליד גברים ונשים ליד נשים.

לא כשר אבל מריח . האם מותר להשתמש בסבון משמן זית תוצרת הארץ ללא כשרות?
מותר.

כבולעו כן פולטו . אני עושה קורס טבחות וצריך לטעום בשר לא חלק וחמאה בדגים. האם מותר?
אם אין ברירה, אפשר לטעום ולפלוט.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il