ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מעמד הר סיני - היום! | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש תורה ולימודה מבואות ללימוד התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


מעמד הר סיני - היום!


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בתורה, חג השבועות הוא חג שקשור לעולם הטבע - לחלק החקלאי של העולם (דרך עבודת המקדש ודרך שתי הלחם). בדברי חכמים קרוי חג השבועות "זמן מתן תורתינו", אולם ענין זה אינו מופיע בפירוש בתורה. מדוע באמת 'העלימה' התורה את הקשר שבין חג השבועות למתן תורה? שאלה זו שואל המגן אברהם, והוא כותב שלפי אחת הדעות בתנאים 1 התורה ניתנה בז' סיון, שכן משה הוסיף יום מדעתו, ונמצא שחג השבועות כלל אינו יום מתן תורה! מהי משמעות דבר זה? שאלתנו אינה רק ביחס לחג השבועות, אלא באופן כללי ביחס למעמד הר סיני: איזה מקום הוא תופס אצלנו בבנין הלאומי? באיזה מידה ובאיזה אופן התורה מדגישה אותו?

אם נשווה את מעמד הר סיני ליציאת מצרים, ניווכח שהתורה חוזרת פעמים רבות על יציאת מצרים בהקשרים שונים. יש מצוות שכל תכליתם זכרון יציאת מצרים. ויש מצוות שהתורה מנמקת את המחויבות שלנו בהם כתוצאה שיצאנו ממצרים. לעומת זאת, במעמד הר סיני אין כל כך דגש בתורה, וגם ברמה ההלכתית לא מוסכם שיש מצוה לזכור את מעמד הר סיני. רק אחד מבין הראשונים מונה את זכירת מעמד הר סיני כמצות עשה. התורה מרחיבה בפרשת ואתחנן על מעמד הר סיני, אולם נראה שהמוקד בפרשה אינו הזכרון החיובי של מעמד הר סיני אלא האזהרה שמעמד הר סיני לא יגרום לנו לעבוד עבודה זרה מתוך מחשבה שראינו פנים בפנים את ה' ומילא נגיע להגשמה 2 .

מעמד חד פעמי שמכוחו יונקים כח לכל השנה
ניתן להתבונן על הענין בשני אופנים, המשלימים זה את זה.
א. מעמד הר סיני היה מעמד כל כך מיוחד וחד פעמי, כל כך לא ניתן לתפישה, אין לנו בו כל יכולת אחיזה. כל העולם השתתק, ציפור לא צייצה וכו'. העולם הזה אינו שייך באמת למעמד הר סיני, הוא איזו הברקה, אור שהעולם אינו יכול לעמוד בו, בדומה לאור של הצדיקים לעתיד לבוא. אין לנו מדרגות נבואה כמו זו שהיתה במעמד הר סיני, ולכן אין יכולת בנביאים שלאחר משה יכולים לבטל דבר ממה שניתן במעמד הר סיני. לעומת זאת, מדרגת יציאת מצרים היא מדרגה שמובנת לנו, ולכן יש לנו יותר שייכות אליה. משמעות יציאת מצרים היא התגלות ה' דרך עם ישראל, ואילו מעמד הר סיני הינו התגלות של ה', אין בו שותפות של בני אנוש. עם ישראל זוכה לראות לעמוד מרחוק, אולם לא להיות שותף מלא במעמד. כששאלו המפרשים את השאלה מדוע לא הוזכר מתן תורה כבסיס לחג השבועות הם כתבו שחג שבועות הוא בחינת 'שער החמישים', שאפילו משה רבנו לא זכה להשיגו. כל כולו של שער החמישים נסתר, ולא נמצא ביכולת הקליטה האנושית. קדושת חג השבועות שבאה מכח קדושתם של ישראל המקדשים את הזמנים 3 לא נובעת ממתן תורה, שכל כולו אינו מכח ישראל, אלא מכח התגלות שמימית העליונה מההופעה האנושית.

ב. ניתן לבאר את הענין במבט שונה. אפשר לומר שהנגיעה שלנו במתן תורה אינה נגיעה חד פעמית שקיימת רק בחג השבועות, אלא היא נגיעה תמידית, יש לנו פגישה יום-יומית עם התורה, וכל זאת כהמשך ישיר למעמד הר סיני. מעמד הר סיני הוא התחלה שיש לה המשכיות ללא הפסקה. בכל יום ויום יש מעמד הר סיני - בהתעסקותנו בתורה יום יום אנו נקשרים למתן תורה. יציאת מצרים היתה ארוע רגשי חד פעמי, שצריכים לקחת ממנו משהו לעתיד, לשם כך אנו ישובים בליל הסדר, משחזרים ארוע שהתרחש בעבר ורוצים לינוק ממנו בהווה ובעתיד. כדי להפגש עם יציאת מצרים אנו נדרשים להרבה מצוות ו'טכסים', אולם השייכות שלנו למעמד הר סיני אינה תובעת מאיתנו לצאת מן השגרה. זהו הלחם אותו אנו אוכלים ואלו המים אותם אנו שותים דבר יום ביומו. אם יום אחד נפסיק את הקשר עם מעמד הר סיני - לא נוכל להתקיים.

לימוד התורה כהמשך למעמד הר סיני

בכמה מקומות אנו רואים את ההמשכיות של מעמד הר סיני בלימוד התורה שבכל הדורות. כשהגמרא שבאה להגדיר מהו תלמיד חכם, היא משתמשת בשני ביטויים: 'סיני ועוקר הרים' 4 . שתי ההגדרות לתלמיד חכם קשורות להר. בהלכות אבלות אנו רואים שאם תלמיד חכם נפטר צריכים ללוותו ששים ריבוא: 'כנתינתה כך נטילתה'. בכך באה לידי ביטוי ראייתם של חז"ל, שהופעה של תלמיד חכם היא הופעה של תורה קבועה שיש לנו בעולם. גם כאשר חז"ל מדריכים אותנו כיצד יש ללמוד תורה הם אומרים, שבכל עת שאנו ניגשים ללמוד אנו עומדים כביכול במעמד הר סיני. וכך מובא בגמרא 5 : "תניא: והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע". יש כאן הלכה קבועה כיצד ללמוד תורה - כל המשך לימוד תורה הוא המשך מעמד הר סיני.

הטור 6 כותב שאנו מקיימים את מצוות זכירת מעמד הר סיני בכל יום, כאשר אנו מברכים את ברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים" - זה מעמד הר סיני. בכל פעם שלומדים, צריך להרגיש כאילו הקב"ה בא אלינו ומדבר איתנו. כך ניתן לראות גם ממאמר חז"ל שכל מי שלומד תורה, הקב"ה לומד כנגדו, וכאשר אדם מחדש בדברי תורה הקב"ה אומר 'פלוני זה כך הוא אומר, פלוני זה כך הוא אומר'. יש בלימוד תורה גילוי של המשך נתינת תורה לעולם.

מה אפשר לקחת מחג השבועות ללימוד שבכל השנה?
מה אנו יכולים לקחת לנפש ולמידות בהקשר של לימוד התורה בחג השבועות? המשנה בפרק קנין תורה 7 אומרת: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' וכו' ומנחליאל במות". הרבה פרשנים מנסים למצוא מהו העניין המתחדש כאן. האם כוונת המשנה לומר שהתורה היא נשמת העולם, וכל מי שלא שייך אליה לא שייך לנשמת העולם? לא נראה כך, יש משניות רבות שאומרות זאת ללא קשר להר חורב והר סיני. אנו צריכים למצוא כיצד הזכרון של מעמד הר סיני צריך לתת לנו הארה מיוחדת להבנת הדבקות שיש לנו בתורה.

נביא מדברי המהר"ל, ומדברי הרב חרל"פ שמפתח את פירושו.
ישנם שני עניינים בשייכות שלנו אל התורה:
א. התורה נותנת חיים לעולם, ולכן אנו צריכים להיות עסוקים בדברי תורה. אם לא נעסוק בתורה, לא יהיה לעולם קיום. המשנה משתמשת בביטוי של הר חורב במשמעות של המדרש, שהתורה הביאה חורבן לעולם 8 , מפני שקודם נתינת תורה מסיני העולם ניזון עשרים ושש דורות בחסד, וכעת אנו מחויבים ללמוד תורה, ואם לא נלמד יהיה חורבן.
ב. ידיעות התורה - יש גם תוצאות ללימוד התורה. נבנות בנו התבוננויות, אנו יודעים מה לעשות למעשה וכו'. התורה בונה ומרוממת את כל הצד האנושי הנתפס הקרוב אלינו.

צריך לדעת , שהמדרגה שהתורה היא קיום העולם, יש בה צד אלוקי מופשט שאינו מוגבל בכשרון ההופעה האנושית. התורה היא הרבה יותר בסיסית ומהותית מהתועלות הנגלות שיש מכח לימוד שהינו גדול ומביא לכלל מעשה. דבר זה באה המשנה ללמדנו. יש כאלה הלומדים 'רק' בגלל שהתורה מחכימה, אבל צריך ללמוד בהרגשה שעצם הלימוד מחיה את העולם, ומי שאינו לומד כך, אינו מודע לחשיבות של לימוד התורה. על כך המשנה 9 מביאה משל 'נזם זהב באף חזיר', כי הלומד רק מצד התועלות האנושיות שיש לתורה הריהו מסתכל על הצד החיצוני של התורה, ובכך הוא דומה לחזיר שכל סימני הטהרה שלו הם רק בחוץ, אבל את הסימן הפנימי, מעלה גרה, אין לחזיר. הוא תופס רק את הצד החיצוני שבעולם.

פעמים רבות ניתן לראות מתח קבוע בין לימוד התורה ליראת שמים. ישנו מתח בין תפילה לתורה, אדם שלומד תורה מרגיש שזכה באיזו מדרגה מרוממת, וכבר זחה דעתו וחושב שכיון שזכה לתורה אינו נצרך למעלות אחרות שיש בעבודת הקודש. כך הוא מאבד דברים אחרים תוך כדי לימוד התורה.

מצוות ההגבלה
וכאן נגיע למצות ההגבלה. ראינו שניתן להתבונן על מעמד הר סיני בשתי התבוננויות. או כמעמד שהאור שנתגלה בו היה אור אין סוף אור, שאין עין אדם יכולה לקלוט, או כמעמד שנמצא איתנו דבר יום ביומו. מצות ההגבלה מבטאת את היחס הראשון שלנו למעמד הר סיני, יש חיץ ומרחק בינינו לבין ההופעה השמימית; ואילו שמיעת הדברות מבטאת את השיכות שלנו למעמד, עד כדי כך שהופעת הקב"ה היא דרך מה שקורה לעם ישראל "אנוכי ה' אלוקיך". מצות ההגבלה באה לבנות בתוכנו יחס נכון למעמד הר סיני. וכאמור, בכל לימוד תורה יש בחינה של מעמד הר סיני. משום כך, לכל לימוד תורה יש להקדים את מצות ההגבלה. לפני שאדם לומד תורה, שאז הוא עלול להיתפס רק לצד ה'תועלתי' של התורה, תבוא מצות ההגבלה ותאמר לאדם שהתורה היא הקיום הפנימי שיש לאדם, נקודת החיים העמוקה ביותר שיש לאדם. רק אחרי ההגבלה, אפשר לקבל את עשרת הדברות.

התורה אומרת שמעמד הר סיני בא ללמד אותנו יראת שמיים: "וכל העם רואים את הקולות... וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק... בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" 10 . אם כך, מדוע יש צורך במצות ההגבלה, לפני המעמד של יראת שמים? הסבר הדבר הוא שיש כאן יסוד נפשי. אם האדם אינו מכין את עצמו לכך שיש דברים שהם מעבר לגבולות שלו, ויש דברים שאין לו בהם השגה, שהם מעבר לידיעת התורה שהוא מקבל, ישנה סכנה שאחרי שהוא יזכה למעמד הר סיני, הוא יחשוב שהוא במדרגת התורה, ויתרגל לכך. דברי התורה יראו לו כדבר אנושי, ולא תהיה לו את העוצמה לראות את גדולת התורה.

סגולה יש בלימוד תורה, שלא תהיה התישנות כזאת, שלא יהפכו למכתב ישן. אולם לשם כך צריך להקדים ללמוד את ימי ההגבלה. הגמרא בסוף מסכת ברכות 11 אומרת:
"עוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא, דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם".


קריאת שמע מאפיינת את הגישה שלנו אל התורה, וכשם שבכל פעם שאדם שקורא קריאת שמע הוא מרגיש איזו קריאה מחודשת, ומחדיר בליבו את העומק והחביבות של הפרשה הזאת, כך בכל לימוד התורה שלנו צריך להיות קשר של חידוש, ואם רגע אחד לא נהיה קשורים לתורה לא נהיה קשורים לחיים. במיוחד כשאדם רוצה להתגדל בתורה - עלול להיווצר מצב שבו כל הקשר שלו לתורה נמדד בהספק ובהתפתחות התורנית, והרבה פעמים הדבר גורם לכך שכאשר לא כל כך מצליחים בלימוד אין חשק לקום בבוקר ולהמשיך ללמוד. תופעה זו נובעת מגישה אנושית כלפי התורה, אולם בחג השבועות צריכים לזכור שעצם הלימוד מקשר אותנו קישור פנימי אל התורה, יש לו ערך אינסופי, גם אם לא צברנו ידיעות. הקב"ה ציוה אותנו שאת הלימוד נעשה על ידי ידיעת התורה, אולם הידיעות אינן הכל.

הבנת ערכה של התורה מחבבת עלינו את התורה עד כדי כך, שהגמרא אומרת שגם מי שאינו מושלם מבחינת המידות שלו צריך ללמוד תורה: "תניא, רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה: בני, פתח פיך ויאירו דבריך; שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה" 12 . מסביר הרב קוק ב'עין אי"ה', שכיוון שהתורה היא אלוקית, הלימוד אינו מושפע מהנפש של לומד התורה. הידיעות יכולות להיות מושפעות, אבל עסק התורה הוא הרבה למעלה מידיעות בלבד. יהי רצון שנזכה שיהיה בנו אהבת התורה ויראת שמים.


^ 1 שבת פח ע"ב.
^ 2 בענין זה נוגע גם ריה"ל בספר הכוזרי, והוא מזכיר שבמעמד הר סיני ישנה לכאורה מצרנות לעבודה זרה.
^ 3 כפי שנאמר במסכת ברכות, מט ע"א.
^ 4 ברכות סד ע"א, יומא יד ע"א.
^ 5 ברכות כב ע"א.
^ 6 סימן מז.
^ 7 אבות, פרק ששי.
^ 8 שבת פט ע"ב: "דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב - שירדה חורבה לאומות העולם עליו".
^ 9 אבות פרק ו, משנה ב.
^ 10 שמות כ, יד-טז.
^ 11 סג ע"ב.
^ 12 ברכות כב ע"א.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il