ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תשובה מאהבה ותשובה מיראה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה תשובה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול ה'תשס"ג

תשובה מאהבה ותשובה מיראה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

ננסה להבחין בין ב' דרכי התשובה, זו שמיראה וזו שמאהבה, ע"י התבוננות במאמרי חז"ל ודברי רבותינו האחרונים בהסברם.

מצאנו במס יומא (פו.) - "א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנא' "שובו בנים שובבים, ארפא משובתם" וגו'. רבי חמא בר חנינא רמי (הקשה) :כתיב "שובו בנים שובבים" דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב "ארפא משובותיכם" (רש"י : מעיקרא שובבים אתם - כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחילת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות: וכתיב ארפא - משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו) לא קשיא - כאן מאהבה כאן מיראה" (רש"י - השב מאהבה נעקר עונו מתחלתו).

ביאר המהר"ל בס' נתיב התשובה (פרק ב'):
"דע לך כי התשובה היא לאדם, מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא, וכאשר הוא שב אל הש"י, אז האדם חוזר אל התחלתו. ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה. וכאשר בני אדם עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם, העולם ג"כ חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם...ואמר - כתיב "שובו בנים שובבים" דמשמע מעיקרא, כלומר, דמיד שהוא שב יש לו רפואה דכך כתיב "שובו בנים שובבים", וכתיב "ארפא משובותם" שצריכים רפואה. ומתרץ: הא על ידי אהבה, כי מי ששב אל הש"י מאהבה, בודאי תיכף ומיד ששב יש לו רפואה, כי מצד האהבה יש כאן תשובה גמורה, ואם שב מצד היראה אין כאן תשובה גמורה וצריך רפואה מן הש"י".

על פי דבריו, גדולתה של התשובה מאהבה, נעוצה בכך כי האדם השב מחטאו בגלל אהבתו לשי"ת המשפיע מחסדיו עליו למרות חטאיו, מחזירה את נפשו של האדם למצב הראשוני של בריאתו. בנקודה זו היה נקי מחטא, ובעל הכרת הטוב מוחלטת למי שנתן באפיו נשמת-חיים. אכן, בנקודה הבראשיתית אין יכול החטא לפגום.

הרחבת ההסבר להגדרה זו, נתפרטה במשנתו של הגאון ר' חיים מוולוז'ין בספר נפש-החיים (א,יד ועוד מקומות שם). הגר"ח מבאר את מהות פגימת החטא, לעומת הבנין הרוחני הנצחי הנוצר ע"י מעשה מצוה.

וכך כתב:
"שכאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה, הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו.... הוא מקים ומגביר כחות וחיילי הטומאה והקליפות.... ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומאה שמלפפתו בעת עשיית העון .... והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא....אמנם מרובה מדה טובה וכו' בהפרש ויתרון רב, כי הצחצחות ותוספת קדושה שנתוספו ממעשיו הטובים, הם נצחיים וקיימים לעולם ונפשו מתעדן בהם תענוג נצחי".

על פי הבחנה זו, מבאר הגר"ח את מאמר חז"ל - (ב"ק נ' ע"א) "כל האומר הקב"ה וותרן הוא יותרו חייו".
"ולכאורה יפלא, הלא אפי' אדם איש חסד מתנהג במדת ותרנות, אמנם הוא כמש"ל. שאינו על דרך העונש ונקימה ח"ו. רק "חטאים תרדף רעה" - שהחטא עצמו הוא עונשו. כי מעת הבריאה קבע הוא ית"ש כל סדרי הנהגת העולמות, שיהיו תלוים כפי התעוררו' מעשי האדם הטובים ואם רעים ח"ו. שכל מעשיו וענייניו נרשמים מאליהם, כל אחד במקורו ושרשו". כלומר - האדם בעצמו ובמעשיו, קובע את סדרי העולם, כי כך חפצו של השי"ת. ומהו איפוא התיקון למצב הקלוקל? ממשיך הגר"ח - "והוא מוכרח לקבל דינו ע"י אותן כחות הטומאה שהגביר במעשיו. כפי ערך וענין הפגם, ובזה ממילא יתוקן הפגם של העולמות ושל נפשו". זו אפשרות אחת לתיקון, אך השניה טובה הימנה - "או ע"י כח התשובה, שמגעת עד שורשה העליון, עולם התשובה, עלמא דחירו ונהירו דכלא. ומשם מתאצל ונשפע תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק, להתם ולכלות כל טומאה. ולתקן העולמות כמקדם. וביתרון אור חדש מעולם התשובה המופיע עליהם".

פירוש הדברים כך הוא:
כאשר החוטא מתמלא בושה, משום הכרתו את הפגימה שגרם, כנגד חסדיו של הבורא עימו, הרי שזוכה להנהגה מיוחדת של חסד מהשי"ת, הבאה מעולם שלא נפגם, מעולם של "חירות", שבו אין החטא מסוגל להעיב על רצונו של הבורא להייטיב עם בריותיו, ולכוונם להכרה המוחלטת במלכות ה' יתברך על כל העולמות. (זהו העולם של הנהגת הייחוד, שיש להאריך הרבה בהבנתה).

משום כך, השב מאהבה זוכה שנעשים לו הזדונות לזכויות, ולא רק לשגגות כפי שהוא אצל השב מיראה.
הגדיר זאת הגרא"א דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 80) - השב מיראה, מראה כי לו היה יודע בשעת עשיית החטא את גודל הפגימה, לא היה מזיד לחטוא, אולם סוף סוף בשוגג אולי היה עובר, ולכן נהפכו הזדונות לשגגות. לעומתו, השב מאהבה, זוכה לכך שהקב"ה עובר מהנהגת דין ומשפט להנהגת חסד ורחמים, הנובעות מרצונו של השי"ת לכוון את הבריאה כולה להכרה במלכותו. נמצא, כי השב מאהבה משתמש במעשים הרעים שעשה, ככלי לגילוי הנהגה זו של הבורא, ונמצא כי הפכם לאמצעי לקידוש ד'. ואלו הם דברי הגר"ח , שע"י תשובה מאהבה "מתאצל ונשפע תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק... אור חדש מעולם התשובה". אור זה מופיע מעצם ההנהגה החדשה, שבכח התשובה להביא מעולם של "חירות", היינו ממקום שלא שלטה בו פגימת החטא.

מובא בספר "כוכבי אור" לר' איצל'ה בלעזר תלמיד הג"ר ישראל סלנטר (אבי תנועת המוסר) שרוב עבודתינו בעסק התשובה הינו בתשובה מאהבה. ונימק זאת בכך שאע"פ שהגרי"ס סלל דרך של יראה , איננו מגיעים לכלל יראתו המופלאה. אמנם ביכולתנו להכיר ברוב חסדיו של הבורא, ומתוך כך לחוש בושה על מעשינו, תוך התמלאות רגשות אהבה להשי"ת, שימהר לגלות מלכותו לעיני כל חי.

ננסה לנצל הימים הבעל"ט, להתבונן מתוך המצב הקשה, בחסדי ד' דוקא, אשר מאפשרים לנו לחיות בארץ הקודש, ולמלאה בתורה,עבודה וגמילות חסדים. ע"י הכרת הטוב שנחוש כלפי הבורא, שהוא המנהיג לכל המעשים כולם, נתמלא באהבה משיבה בתשובה, ייהפכו זדונותינו לזכויות, ואזי יאיר אור חדש מעולם של חירות, ופתאום יבוא האדון להיכלו ויגאלנו בגאולה שלימה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il