ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תוספת שבת ויום הכיפורים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור הלכות יום הכיפורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (54 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (54 ד')

אלול התשס"ג

תוספת שבת ויום הכיפורים


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

המקורות בגמרא
כתוב בברייתא, ב-פא: שמוסיפים מחול על הקודש לפני ואחרי יו"כ, כלומר שצריך לקבל על עצמו שלגביו ינהג כבר יו"כ על כל דיניו עוד לפני שחל מדאורייתא, וכן בסוף יו"כ צריך להמשיך ולהתנהג עוד זמן מה כאילו עדין יום כיפור, כדי להוסיף מהחול על הקודש. אותו דין נוהג בכל שבת ויו"ט, וזה נלמד מהפסוק "מערב עד ערב וגו'". כתוב בברייתא בדף פ"א. , שלמרות שיש חיוב מהתורה בתוספות הללו, מ"מ לא נענשים על חילול שבת או יו"ט בזמן התוספת; לא כרת ולא מלקות. זה נלמד מהפסוק: "בעצם היום הזה" – על עיצומו של יום ענוש, אך על התוספת לא ענוש. מהברייתא הזו, שאומרת שלא ענוש על תוספת, אפשר ללמוד גם על עצם הדין של תוספת, כי אם הפסוק ממעט את זמן התוספת מעונש, רואים כמובן שיש כזה מושג בכלל. ולכן, מי שסובר את הברייתא הזו, לא ידרוש את הפס' "מערב עד ערב" ללמד על דין תוספת, כי כבר יש פסוק שמלמד על עצם הדין של תוספת. אלא הוא ידרוש זאת ללמד על מצוות אכילה בתשיעי, שמי שאוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
נראה שיש מחלוקת תנאים בשאלה האם יש דין תוספת בשבת ויו"ט. לפי הברייתא של מ"ערב עד ערב", הייתור של "תשבתו שבתכם" בא ללמד על שבת ויו"ט, ולפי הברייתא של "בעצם היום הזה" אין לכך מקור.
אלא שברי"ף כתוב שהברייתות לא סותרות, ובאמת תמיד יש דין תוספת לכו"ע, ואין עונש.

השיטות להלכה
הרמב"ם חולק וסובר שדין התוספת זה רק לגבי הענוי ביו"כ, כפשט הפסוק. הרב המגיד אומר שאין לפי הרמב"ם דין תוספת מלאכה, לא ביו"כ ולא בשאר מועדים ושבתות. והכס"מ אומר שאפילו לא מדבנן (ברב המגיד אפשר היה לומר שרק מדאורייתא אין אך מדרבנן יש). וקשה על הרמב"ם, שאפילו הברייתא בפא, דיברה גם על תוספת מלאכה, אז המקור לרמב"ם שיש דין תוספת רק לענוי יו"כ ולא למלאכה? הטור אומר שיש תוספת גם בעינוי וגם במלאכה, אך הזכיר זאת רק ביו"כ ולא בשבתות יו"ט, הט"ז מסביר שהטור לומד מהברייתא בפא, שלא הזכירה שבתות ויו"ט הב"י תמה למה הטור לא פרש כרא"ש (ורי"ף) שיש דין תוספת גם בשבתות ויו"ט?! יוצא שחוץ מרמב"ם וטור יש הרבה שפוסקים שיש דין תוספת שבת. השו"ע בסימן רסא' מביא זאת בתור י"א שיש תוספת, וממה שכותב השו"ע לגבי יציאת שבת משמע שכך סובר הוא להלכה.

חקירה במהות זמן התוספת

לפי הרמב"ם איסור עשיית מלאכה במוצאי שבת זה בגלל שהוא לפני מצוות הבדלה, אך לפי השו"ע זה בגלל שעדיין שבת לא יצאה, ונ"מ אם יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול על הכוס שלרמב"ם עדיין יהיה אסור ולשו"ע בכה"ג יהיה מותר. והרמ"א מביא שיטה שמלאכות קטנות מותר, וזה ודאי שמא לא יבדיל רואים פה שהרמב"ם לשיטתו, שאין דין תוספת, והשו"ע לשיטתו שיש תוספת.
יש לחקור האם לאחר שקיבל תוספת שבת הזמן הזה נחשב לשבת עצמה או שזה זמן שעומד בפני עצמו ויש לו רק דין של שבת לעניין הלכות מסויימות?
הטור אומר שמי שמפסיק לאכול ומקבל תענית - התחילה התענית – אך מביא רמב"ן שאומר שאין חלוקת של קבלה בסתם תעניות (חוץ מיו"כ). והב"י מסביר את הרמב"ן שהתורה קבעה תוספת כלשהי, והאדם על ידי קבלתו רק מרחיב את החלות של התורה. אך בשאר תעניות, יום שהתחיל לאכול בו לא יהפך לתענית ואין חלוקת של תוספת – ונראה שמחלוקתם תלויה בזה אם התוספת היא חלק מהיום הקדוש עצמו- צודק הרמב"ן, אך אם לא – צודק הטור, כי לפי זה הקבלה היא רק נדר.

דעת הט"ז בנ"ל
הט"ז (בסוף רצא ס"ק ו') אומר שאפשר לאכול את כל סעודת השבת בזמן של התוספת, אך מביא את דעת המהרש"ל שאומר שצריך לאכול בלילה לפחות כזית ושוב, זו אותה מחלוקת, האם זה שבת ממש או לא.
המנחת יצחק אומר שזה תלוי בלימודים אם נלמד מהברייתא של "בעצם היום" – משמע שעונש אין, אך לכל דבר זה שווה. אך הלימוד מערב עד ערב מלמד על תוספת שלא שווה ליום עצמו.
הט"ז מביא דעה שלשבת בסוכה ולברך עליה, וגם לעשות קידוש של שמיני עצרת, בזמן התוספת של שמיני עצרת – זה תרתי דסתרי ולכן אין לאכול עד חשכה. אך הט"ז עצמו חולק, ואומר שבזמן התוספת של שמיני עצרת האדם נכנס לשמיני עצרת לגמרי מדאורייתא, ופטור מלברך על הסוכה. הרמ"א אומר (בסימן רסג') שמי שקיבל שבת יכול לומר לחבירו לעשות לו מלאכה וכך במוצאי שבת הט"ז מביא לבוש שאומר שלדעת הרמ"א, האדם מקבל על עצמו תוספת למחצה – שהוא אסור במלאכה אך חברו יוכל לעשות לו. אך הט"ז עצמו אומר שמה שמותר לאחרים, מותר לומר לאחר לעשות לו, גם אם לו עצמו, אסור לגמרי, ולכן רק מצד שמלאכת אחר לא קיבל על עצמו ואם כן צודק הרמ"א ואין לחלק בין ע"ש למוצאי שבת. והט"ז לכן לשיטתו שזה לא נדר אלא דין, והשבת ממש מתפשטת על ידי הקבלה עוד זמן.

קבלת יו"כ שחל בשבת
ביו"כ שחל בשבת, יש מחלוקת מה יקבל קודם שבת או יו"כ. היעב"ץ אומר שקודם יקבל שבת והמטה אפשרים אומר שקודם יקבל יו"כ, והחלקת יואב אומר שיקבל קודם שבת כי אם יקבל יו"כ קודם לא יוכל לקבל שבת, כי אין איסור חל על איסור, לעומת יו"כ שהוא איסור רחב יותר משבת ויחול עליה, אך לדברינו בכל מקרה יוכל לקבל יו"כ קודם, כי אם זה יום ארוך מדאורייתא ולא חלק אחר הרי ששני הדברים (גם שבת וגם יו"כ) יחולו ביחד, כי שניהם – המשמעות שלהם שיבוא הערב כבר ביום ואם זה נדר יכול לעשות נדר לחצאין.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il