ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות הסוכה והלכותיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

שבעת האושפיזין (האורחים) שאנו מזמינים אלינו בשבעת ימי חג הסוכות 1 , הם שבעת הרועים הנזכרים בספר מיכה: "והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" 2 . מי הם הרועים הללו? ומה הם שמונת נסיכי האדם? מה עניינם ומה הקשר בינם לבין חג הסוכות דווקא?

שבעת הרועים
"שבעת הרועים" 3 הם שבע דמויות ידועות של מנהיגי ישראל מתוך ההיסטוריה היהודית. המייחד את "שבעת הרועים" משאר מנהיגי ישראל לדורותם, שהם אינם שייכים רק להיסטוריה (אף שוודאי השפיעו על ההיסטוריה), אלא שבאופן פנימי הם ממשיכים להיות מנהיגי ישראל בכל הדורות, גם בזמן הזה. אנו מזמינים אותם להתגלות, מפני שאנו רואים אותם כנוכחים; לא כזכרונות מן העבר, אלא כמתייחסים ומשפיעים ישירות על נפשו של כל אחד מאתנו.

הרועים הם האבות של כולנו, של כל נשמות ישראל. בין שהם האבות הביולוגיים, כמו שלשת האבות, ובין שהם האבות הרוחניים של הוויתנו, כמו יוסף ודוד. מכל מקום, אנו נושאים חלק ממהותם בתוך עצמנו. אין הם דמויות מבחוץ אלא הם המרכיבים את המהות הפנימית שלנו.

אושפיזין
את שבעת הרועים אנו מזמינים להתארח אצלנו בחג הסוכות. כאשר אנו יושבים בצל הסוכה, "בסתר עליון", אנו מזמינים את עצמנו לקבל את האושפיזין, שהם, כאמור, חלק מעצמנו. לשם הזמנה זו, צריכים אנו לצאת אל מקום שהוא מחוץ לישוב, מחוץ לסדר הרגיל של החיים; שם אנחנו בונים לנו בניין של עראי, מכסים אותו בצל, היא ידו העליונה של הקב"ה המגינה והסוככת עלינו, כפי שכתוב "בצל ידי כיסיתיך" 4 . שם פוגשים אנו את עצמנו, לא כפי שאנו בכל ימות השנה, אלא כפי שאנו בתוך אבותינו, בתוך ההוויות האידיאליות של מה שאנחנו בעצם.

חג הסוכות נקרא חג האסיף, על שום שבו אנו אוספים יחד את כל החלקים של המציאות. זהו חג של פיוס, של שלום והשלמה, שבו מניחים את כל הדברים במקומם, והמציאות שבה ומתחברת יחד. בחג הזה באים כל האושפיזין ומתאספים יחד, ואנו צריכים להיות מוכנים לקבל אותם, לאסוף בתוכנו את כל החלקים הללו של הוויתנו. אנו פותחים את הדלת ומזמינים אותם, אחד אחד, לבוא ולתת את כל מה שיש להם לתת; אנו מזמינים אותם אל הסוכה, להיכנס אתנו אל המקור והמקום הכולל את כולנו 5 .

ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים

ה"רועים" נקראים כך על שום שהם מנהיגים ומפרנסים, כמו רועה הצאן המנהיג את הצאן ומפרנס אותו. בפשטות, ה"צאן" שאותו הם רועים הן נשמות ישראל הרועים מנהיגים ומפרנסים את כוחות הנפש של הנשמות. הרועים הם, כאמור, ראשי ישראל המנהיגים את בני ישראל ומורים להם את הדרך ילכו בה, והם המפרנסים את נשמות ישראל בתורה ובמצוות 6 ובהשגת אלקות.

אולם, יש גם מובן אחר ל"רועים". הקב"ה קורא לכנסת ישראל "אחי ורעי" 7 ו"אחותי רעייתי" 8 , לאמור: ישראל הם רעייתי, במובן של "הרועה שלי". לפי זה, כנסת ישראל, הקיבוץ היהודי, היא הרועה והמפרנסת כביכול את הקב"ה. וכלשון חז"ל: "ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים" 9 .

כדי להתייחס לאמירה תמוהה זו, יש להבין מהי "פרנסה" בהיקף הרחב ביותר. ראשית, פרנסה פירושה לתת אוכל, להאכיל, כדי להחזיק יחד את הנפש והגוף. כאשר אדם אינו אוכל הנפש נפרדת מהגוף; תחילה מעט מעט: פגיעה בתפקודי הנפש לחשוב, ללכת ולעשות דברים, עד פרידה גמורה מוות. כאשר אדם אוכל, הוא מחזק את הקשר בין הנשמה לגוף, וכאשר אדם מאכיל מפרנס מישהו, הוא מקיים את נפשו בתוך גופו. כמו כן, בהיקף הגדול של כללות העולם, שבו העולם הוא בחינת הגוף והקב"ה הוא בחינת הנפש של העולם 10 הפרנסה היא בניית וחיזוק הקשר בין הקב"ה והעולם. נמצא שעובדי ה', המגלים את הקב"ה בעולם הם כביכול רועים ומפרנסים את הקב"ה. אין הכוונה שבלי העבודה שלנו הקב"ה יחדל מלהתקיים, אך הוא לא יבוא לידי ביטוי, נוכחותו לא תורגש.

באופן אחר, מצויה תפיסה מפליגה זו בדברי חז"ל 11 על הפסוק: "אתם עדי נאום ה' ואני א ל" 12 כל זמן שאתם העדים שלי אני א ל, ואם אין אתם מעידים עלי כביכול איני א ל. התפקיד שלנו כרועים, כעדים, הוא להחזיק את הנוכחות האלקית בתוך העולם. בלי העבודה שלנו, בלי המאמצים ומסירות הנפש שלנו, הקב"ה כביכול איננו נוכח בעולם. ההגדרה של "עד", איננה רק מי שראה דבר, אלא מי שגם יכול לספר אותו; מי שהוא בעל תודעה חדשה מכוח עדותו, ואשר יכול לבטא אותה.

שני ענייני הרועים הרועים את נשמות ישראל והרועים מפרנסים את הקב"ה קשורים זה בזה 13 . שבעת הרועים מפרנסים את ישראל בכוחות הנפש אברהם באהבה, יצחק ביראה, משה בדעת וכו' 14 שבהם "ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים". כלומר, הרועים רועים כביכול את הקב"ה, אלא שהם עושים זאת דרך נשמות ישראל, על ידי שבעת כוחות הנפש אהבה, יראה, רחמים וכו' שבהם עובדים ישראל את הקב"ה.

נסיכי אדם
"שמונה נסיכי אדם" (ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח ואליהו 15 ), אינם רועים. הם אנשים מסוג אחר, ובמהות אחרת של התייחסות אל כלל ישראל. כמו הרועים, הם משפיעים על נשמות ישראל (בכל הדורות), אלא שישנן שתי מיני השפעות: יש השפעות פנימיות שנעשות חלק מן המהות הפנימית של המושפע, ויש השפעות מקיפות, שבאות מן החוץ ואינן מגיעות להכרה פנימית. ה"רועים" הם מנהיגי ישראל, שהנהגתם חודרת ונעשית לחלק מן המהות של נשמות ישראל, באופן שהמנהיג והמונהג אינם עוד שתי דמויות שונות, אלא מתאחדות זו עם זו והופכות למהות אחת. השפעת הנסיכים, אינה חודרת אל תוך כוחות הנפש, אלא היא מקיפה ואופפת אותה.

אלו שני סוגי השפעה: האחת נעשית, במודע ושלא במודע, חלק מן הפְּנים, מן התחום ההכרתי והרגשי, היא יוצרת שינוי בתוך המהות הפנימית. זוהי השפעת הרועים. ההשפעה השניה, השייכת לנסיכים, לעולם פועלת מבחוץ, אינה משנה את המהות הפנימית, אלא את האווירה הכללית והאטמוספירה מסביב. בין ה"נסיכים" מצויה דמות כישי אבי דוד ללא שום תפקיד ציבורי, פוליטי או אחר, שפעל לבדו. באופן רשמי, לא היו לדבריו ולמעשיו כל תוקף מחייב לגבי אנשים אחרים. אף על פי כן, משפיעים אנשים כמוהו נסיכי האדם על המציאות כולה, בעצם היותם. העולם שהם נמצאים בו הוא ממילא עולם אחר; לא שדבר מסוים השתנה, אלא העולם בכללו הוא עולם אחר. ישנו אדם שהוא מורה ומנהיג, ובכך הוא משפיע על המציאות; וישנו אדם שמשפיע על המציאות, לא במה שהוא אומר או עושה, אלא בעובדה שהוא נמצא, וזו ההשפעה שבדרך "מקיף" 16 . אם להביא לכך משל, בעולם הפיזי אפשר להגדיר כך את ההבדל בין ההשפעה של כוחות אלקטרומגנטיים, כמו חשמל, חום, וכיוצא בזה, לבין ההשפעה של כוח הכובד. כוח הכובד אינו משפיע משום שהוא שולח גלים מסוימים אל העצם, אלא בעצם מציאותו, כיון שהוא נמצא הוא משפיע, שום דבר במציאות אינו יכול להתעלם ממנו.

בין ה"שמונה נסיכי אדם" נמצא גם המשיח. המשיח נמצא ברשימה זו, לא מפני שאינו פועל ומנהיג, אלא משום שגם כעת, עצם האמונה בביאת המשיח, היא בעצמה כוח מניע, מבלי שיש לו כל השפעה מסוימת, לא בזמן זה ולא בזמן עבר. לכן אין המשיח נסיך ההווה, אלא נסיך העתיד. אף שמעולם לא היה בעולם, ומעולם לא פעל בתוכו, כל העולם היהודי שלנו נראה אחרת משום שהנה הוא עומד להיכנס לתוכו.

חג של חיבורים
ההשפעה הכפולה בדרך מקיף ובדרך פנימי היא המאפיינת את כל הקשור לחג הסוכות. אותו יחס שבין שבעה רועים לשמונה נסיכי אדם נמצא גם ביחס שבין שבעת ימי הסוכות "בסכות תשבו שבעת ימים" ובין היום השמיני "שמיני עצרת", ובאופן אחר, ביחס בין מצוות הישיבה בסוכה ומצוות נטילת הלולב. את הלולב והאתרוג אנו נוטלים ביד ומנענעים, אנו יוצרים התייחסות ישירה, פנימית, אליהם. אל הסוכה איננו צריכים לבנות שום התייחסות; אנו נמצאים בתוכה, ובכך היא משפיעה עלינו, בעצם מציאותה סביבנו, בעצם מציאותנו בתוכה.

כפי שהנביא מזכיר את שבעת הרועים יחד עם שמונת נסיכי האדם הפנימי והמקיף; וכשם שהמצווה היא ליטול לולב בסוכה דווקא, לחבר ולהמשיך את המקיף בפנימי 17 ; כך אנו מזמינים את שבעת הרועים, האורחים הפנימיים, אל תוך הסוכה, אל תוך ענני הכבוד שאנו מוקפים בהם בימי חג הסוכות.

---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.



^ 1. מנהג ישראל להזמין בכל אחד מימי חג הסוכות אחד מ"שבעה אושפיזין", הם מנהיגי ישראל לדורותם, לפי סדר הימים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד (זהו הסדר המכוון על פי הסוד. יש המסדרים אותם בסדר ההיסטורי: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן דוד).
^ 2. מיכה ה, ד.
^ 3. על דרך משל, כפי שהרועה מנהיג את הצאן. ואף בפשטות היו חלק מה"רועים" בשלב מוקדם של חייהם רועי צאן ממש. כמסופר על משה רבינו, ומעין זה על דוד המלך (ראה שמות רבה פ"ב ב ד): אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן... יבוא וירעה בעמי...
^ 4. ישעיהו נא, טז.
^ 5. או כפי שמופיע בסוכה כז, ב: כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת.
^ 6. כפי שמבואר בכמה מקומות, שהתורה היא מזון הנפש והמצוות הן לבושי הנפש.
^ 7. תהלים קכב, ח.
^ 8. שיר השירים ה, ב.
^ 9. זוהר ח"ג ז, ב.
^ 10. ברכות י, א: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים.
^ 11. מדרש תהלים מזמור קכג.
^ 12. ישעיה מג, יב.
^ 13. תורה אור לג, ד: והעניין, כי הנה רועה יש בו שני פירושים: האחד לשון מפרנס לאחרים, כמו "רוענו, זוננו". והשני שהוא רועה את עצמו, רצונו לומר שמתפרנס כמו "והאתונות רועות על ידיהן", וכן בגמרא "רועה בשדות" וכיוצא. וכן בענין השבעה רועים יש שתי בחינות אלו, כי הן המפרנסים כנסת ישראל.
^ 14. וכן אהרן, לקוטי תורה במדבר כט, ג: כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם" וכללות נשמות ישראל נקרא מנורה, ויש בה בחינת שבעה נרות שהם שבע מדרגות בעבודת ה'... והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו, לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות וא להות לכללות נשמות ישראל...
^ 15. סוכה נב, ב.
^ 16. ראה תורה אור לד, א: יובן יותר ענין ההפרש בין הרועים לנסיכי אדם, על דרך שמצינו בר' יוחנן בן זכאי, שהיה שר התורה המלמד תורה לישראל, ועם כל זאת אמר לר' חנינא בן דוסא "בקש עלי רחמים", שתפלתו גדולה יותר הרבה משלו... ומרבי חנינא בן דוסא לא נמצא שהיה מלמד תורה על דרך רבן יוחנן בן זכאי, ולא נמצא משמו דינים במשנה. וזהו על דרך ההפרש שבין הרועים לנסיכי אדם... כי רבן יוחנן בן זכאי היה רועה ומפרנס לישראל כמו משה רבינו ע"ה. ורבי חנינא בן דוסא לא היה בו בחינה זו, אבל היה צדיק תמים בלי שום דופי, עד שאמרו רז"ל, שלא נברא העולם הבא אלא בשבילו, והיו מקבלים ממנו נשמות ישראל דרכי העבודה והחסידות...
^ 17. סידור אדמו"ר הזקן שער הלולב רסה, א: ועתה יובן גם כן הטעם, למה צריך להיות נטילת לולב בסוכה דווקא. כי שרש ענין מצות הסכך דסוכה ומצות נטילת לולב הם ענין אחד, רק שכל ידי הסכך נמשך האור בבחינת אור מקיף, ועל ידי הלולב נמשך בבחינת אור פנימי, שהוא בחינת הדעת...

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il