ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיצד נתכונן לתשובה? | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה תשובה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

כיצד נתכונן לתשובה?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

מי איננו חוזר בתשובה?
חכמי ישראל אשר התעמקו בבעיית התשובה, סבורים כי מושג התשובה איננו קשור בהכרח לחטא; ניתן לעשות תשובה גם אם אין חטא קודם לתשובה. אולם, הכל מודים כי אין תשובה ללא תחושה של חסרון. מי שאינו מרגיש בכל חסרון בעצמו, מי שהוא שלם ומושלם בעיני עצמו, איננו שייך כלל לגדרי התשובה.

מכל הציבורים שבארץ ישראל, ולא רק בה, הציבור המרגיש ביתר שאת את יתרונותיו העצמיים ואת גדולתו הכוללת והפרטית, הוא ללא ספק הציבור הדתי, על כל שכבותיו ודרגותיו. דומה, כי אין ציבור אחר המחזיק באותה עוצמה בדעה, כי כל החסרונות במציאות מקורם בגורמים אחרים מחוצה לו, בעוד שהוא בעצם בתכלית השלמות. מאורעות שונים, בין מאורעות של זעזוע הנפש בשמחה, כמו אלה שהיו אחר ניצחון ששת הימים, ובין זעזועים בדרך אחרת וטרגית, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כל אלה פעלו ולו גם לתקופה קצרה על כלל הציבור בארץ. ודאי, ההתעוררות לכל הכיוונים ובכל המובנים לא הייתה מעמיקה ולא הייתה ממושכת, אך הורגש צורך בשינוי, בתיקון, בבדיקת ערכים מחדש. הציבור היחידי אשר בהיקפו הרחב נשאר עטור בזוהרו העצמי, היה הציבור הדתי.

תופעה זו של שביעות רצון עצמית, היא תופעה ידועה לגבי הציבור הדתי בכללו, ויש לומר כי בדרך כלל היא שייכת גם לאיש הדתי כפרט. אף הוא מרגיש את עצמו כחלק מציבור שלם, ופרט למקרים בלתי חשובים, סבור אף הוא, שאם יש חסרונות במציאות הרי יש לפנות אל העולם הסובב אותו, ולמצוא את הפגם במישהו אחר. ברור, שכאשר לא קיימת הרגשה של חסרון, ממילא אין יכולת של אמת לעשות תשובה. אין כוחם של חודש אלול ושל עשרת ימי תשובה יפה לעורר בעצמם לתשובה, שהרי צריך שיהא אדם, כדבר חז"ל "שב מידיעתו" 1 עושה תשובה מתוך הכרת חסרונו, בין חסרון הנובע מחטא, ובין החסרון של אי השגת אותן מטרות או שאיפות עליונות, שהיה צריך להשיגן.

"אין בנו מעשים (רעים)"
הגורמים היוצרים את אותה נחת רוח עצמית, עיקרם בשני "אבות נזיקין", אשר נוכל לכנותם בשמות: "שיטת התחומים הסגורים" ו"שיטת היחסיות".

ראשון באבות הנזיקין הוא שיטת התחומים הסגורים. כמעט כל חלק מן הציבור הדתי (וכמובן, כל יחיד ויחיד בציבור זה) יוצר לעצמו מדעת ושלא מדעת תחומים ביהדות, אשר ללא כל עיון וחיפוש הוא יוצר לגביהם מורטוריום, הוא משמיט את עצמו מכוח חיובם.

אכן, באופן תיאורטי לגמרי, מוגדר אדם דתי כאדם הסבור כי כל הצדדים שביהדות מחייבים אותו. אולם זו היא הגדרה מופשטת לגמרי, ואינה יפה אלא לצורכי שימוש חיצוני בלבד. מבחינת החוויה הדתית העצמית, כפי שהיא מופיעה בחיים, יוצר לו כל אדם את התחומים שהוא כביכול "מוסר מודעה" עליהם מיום כיפורים אחד לחבירו, כי אין הוא מקבל אותם על עצמו, לא בכלל ולא בפרט.

בכל ציבור וציבור יש חלוקה אחרת של תחומים אלה. במקומות מסוימים, מוציאים מכלל היהדות שבפועל את המצוות שבין אדם לחברו. במקומות אחרים, מוציאים את כל הבעיות המתייחסות לכאביו של הציבור כולו, מלבד החוג הקטן שפלוני משתייך אליו. בחלקים אחרים של הציבור הדתי, מוצאים מכלל היהדות כמה גופי מצוות אחרים (תלמוד תורה, איסור נדה, איסורי עריות מסוימים, תפילת מנחה הכל לפי העניין והרצון). על גופי מצוות אלה, ש"הוצאו מן הכלל", אין אדם מרגיש כלל שהוא עובר, וכל השייך לאותם תחומים נחשב בעיני העושה אותם לא רק בבחינת "מי שעבר ושנה ונעשית לו כהיתר" 2 , אלא שאין כאן מראש אפילו הרגשה של עבירה, אלא היתר מלא וגמור, שהרי דברים אלה התיר האדם לעצמו כאילו לא נתחייב בהם מתחילתם.

אב נזיקין אחר הוא שיטת היחסיות. יחסיות זו היא ההצדקה הפנימית המתמדת לכל חסרון ולכל פגם, והיא בנויה בהסתכלות המתמדת כלפי חוץ, לעבר אותם אנשים שהם גרועים יותר בצד זה או אחר. אין מודדים את הערכים כשלעצמם, אלא תמיד בהשוואה לאחרים. מכיוון שבדורותינו תמיד אפשר יהיה למצוא אחרים הרחוקים הרבה יותר מן היהדות, הרי הרגשת הנחת ושביעות הרצון מעצם העובדה "שלא עשני כפלוני", די בה כדי לכפר על כל החטאים.

העובדה שאדם אחר הוא מחלל שבתות, מהווה עבור האיש הדתי מקור אין סופי להרגשת כפרה כללית לעצמו. כיוון שהוא עצמו שומר שבת על פי דרכו, מי יאמר לו שהוא חסר דבר מה? והלא אין לו אלא להתבונן בשכנו, ולראות עד כמה הוא עצמו מלא טובה וברכה!

מי אשם ומי חטא?

מטעמים אלה, יכול אדם לומר את כל סדר "אשמנו" והרי זה כאילו דילג עליו. יכול הוא לומר את כל רשימת "על חטא" הגדולה, את וידויו של רבינו נסים ותפילה זכה של ערב יום כיפורים והרי זה כאילו לא אמרם, כי לכל אחד מאלה יש תוספת שמוסיפים בלב, בבחינת "נשבע בשפתיו ומבטל בלבו" 3 . עבירה פלונית הרי "אינה נחשבת לי", לפי שאין אני מסוג היהודים המחויבים והמחייבים עצמם בה, ועבירה אחרת הלא זו היא העבירה שעושה השכן פלוני, וכיוון שכך עולמי הפרטי שלי הוא בעצם בתכלית השלמות, ועלי רק להתאונן על חטאי הדור, מנהיגיו ורבניו שהרי הם הם הלוקים בכל החסרונות.

מספרים בשם אחד מגדולי המוסר, שהיה אומר: האדם נברא, כך שיוכל לראות תמיד את הזולת מבחינת מצבו החומרי, ולתת ברכה והודיה לקב"ה ששפר חלקו יותר ולשמוח בחלקו. ואילו במובן הרוחני יכול הוא להתבונן באלה הגדולים והטובים ממנו, ולהרגיש את חסרונו ביחס אליהם. אלא שדרכו של בן אדם היא להיפך: מסתכל הוא ברכושו החומרי של הזולת, ומצטער משום מה אינו מגיע לדרגתו, ומסתכל במעמדו הרוחני של הנמוך ממנו כדי להיות שבע רצון בחלקו שאין הוא כמותו!

על כן, לפני שחושבים על תשובה בכל נקודה פרטית שהיא, יש צורך לעשות קודם את חשבון הנפש הכולל, להסיר את "אבות הנזיקין" הללו מתוך הציבור ומתוך הפרט ואז לא יהא עוד צורך לחפש דרכי תשובה או להקשיב לדרשות על תשובה, שהרי מתוך הרגשת אמת של החסרון העצמי, יכול אדם לבוא לתיקון כל הדרוש לו.

---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.


^ 1. שבת סט, א ועוד.
^ 2. יומא פו, ב.
^ 3. מסכת כלה א, טז.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il