ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

והגדת לבנך - ארבעה בנים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פסח הגדה של פסח ארבעה בנים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן התשס"א

והגדת לבנך - ארבעה בנים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

בליל הסדר אנו מצווים לספר ביציאת מצרים לבנינו, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". וצריך להשיב לכל בן תשובה המתאימה לו. "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. חכם מה הוא אומר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם. רשע מה הוא אומר , מה העבודה הזאת לכם".
החכם מזכיר שם שמים ואומר 'אשר צוה ה' אלוקינו'. הרשע אינו מזכיר שם שמים. אבל בכל זאת צריך להבין מדוע החכם שואל בלשון שמוציא את עצמו, מדוע אומר 'אתכם' ולא אומר 'מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלוקינו אותנו'?
הגר"א מסביר שלפי התשובה אפשר להבין את השאלה. החכם רואה שהחבורה שלו אוכלת קרבן פסח, והחבורה השניה אוכלת גם קרבן שלמי חגיגה והוא שואל את החבורה השניה 'מדוע אתם עושים אחרת מאתנו?' ולכן אומר 'אתכם'. והם משיבים שהפסח צריך להאכל על השובע ואין לאכול אחריו דבר, 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אתם חבורה קטנה ומספיק לכם קרבן פסח אנחנו חבורה גדולה ויש הרבה אוכלים וכדי שקרבן פסח יאכל על השובע אנחנו אוכלים קודם קרבן חגיגה'.

כשאנו מתבוננים בשאלת החכם בתורה בפרשת ואתחנן, "והיה כי ישאלך בנך מה העדות וכו' " התשובה היא "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה וגו' ". ומאי נפקא מינה לדינא? החכם אוהב להעמיק ולחדש ולפלפל, והתורה אומרת: ראשית צריך לזכור את היסוד שהוא האמונה. עבדים היינו לפרעה במצרים והקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ובחר בנו לעם ונתן לנו את המצוות. ומתוך עומק של אמונה צריך להתחיל ועל יסוד זה להרחיק לעיין ולפלפל בכל פרטי המצוות. ולזכור ולא לשכוח ברוב העיון בפרטים את היסוד הראשוני שהוא האמונה שיסודה ביציאת מצרים.

לחכם משיבים על שאלותיו בצורה עניינית ומלמדים אותו כל ההלכות עד ההלכה האחרונה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". אך לרשע יש יחס אחר.
הרשע אינו שואל, הרשע אומר, מתריס, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". הרשע מוציא עצמו מן הכלל, העבודה אינה הנוגעת לו. וצריך להתנהג אתו בהתאם להתנהגותו. אין פונים אליו להשיב לו אלא מדברים אל הבנים האחרים ובזה מקהים את שיניו. וכך משמע בתורה בפרשת בא: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לד' ". לא נאמר "ואמרתם אליהם" אלא "ואמרתם" סתם. אצל החכם נאמר "ואמרת לבנך", אצל התם- "ואמרת אליו", אצל שאינו יודע לשאול- "והגדת לבנך", אבל אצל הרשע- "ואמרתם זבח פסח".
כלומר, אל תשיבו לרשע אלא תדברו לשאר הבנים ולהם תשיבו מה העבודה הזאת, "זבח פסח הוא לד' ", ובזה שלא תתיחסו לרשע ותאמרו לאחרים אתם גם מקהים את שיניו. ותמשיכו ותאמרו לאחרים שלא שאלו את התשובה של מי שאינו יודע לשאול: "בעבור זה עשה ד' לי- לי ולא לו", אל תאמרו לרשע 'לי ולא לך' אל תתיחסו אליו אלא תאמרו לאחרים 'לי ולא לו'.

לפעמים דוקא התעלמות מדבריו היא שגורמת לרשע להתעורר לשוב. אילו היו משיבים לו תשובה ישירה היה מקשה שוב ומנסה להוכיח שהוא צודק. מוטב לא לענות לו ולא לגרום שהוא יוסיף חטא על פשע. ואדרבא ההתעלמות תעורר אותו לחפש תשומת לב, להתקרב ולתקן את עצמו.
כך פירש הגר"א וגם פירש רבי יעקב מליסא בפירושו 'מעשה ניסים' על ההגדה.

"תם מה הוא אומר? מה זאת. ואמרתם אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". במבט של ימינו אפשר לפרש את שאלת התם באופו זה: הוא תמה מדוע עשה ד' ככה למצרים, מדוע הכה את מצרים מכות גדולות וקשות עד שהרס את כל מצרים, וכי לא היה אפשר לתת בליבו של פרעה שיסכים לתת לעם ישראל לצאת ממצרים. היה יכול לעשות שיהיה הסכם שלום ובדרכי שלום יצאו ישראל ממצרים.
אני מוכרח לומר שאכן נשאלתי מדוע אנחנו מתפללים בליל הסדר "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך", מדוע לא נתפלל שהם ישובו בתשובה. ואני השבתי, וכי רק על הפסוק הזה בספר תהילים יש להקשות הלא כל ספר תהילים מלא בבקשות שהקב"ה יעניש בכל החומרה את הרשעים שהרעו לישראל.

זו שאלת התם מההגדה של פסח, והתשובה: אדרבה על זה התודה לקב"ה, על שהוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. ועל כל מכה שהקב"ה נתן למצרים אנחנו מודים באופן מיוחד כי בכל מכה הראה הקב"ה שהוא בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם. בכל מכה נודע יותר ויותר עד כמה הקב"ה מקרב אותנו אליו. ועל ידי כך נודע שעם ישראל הוא עם ד' ומה שקורה לעם ישראל קשור לשם ד'. וכשישראל מתעלים שם שמים מתעלה, וח"ו כשישראל בצרה כביכול כבוד שמים מתחלל. וזה גורם שרבונו של עולם למען שמו שומר על ישראל בכל הדורות, וזה מה שאמר משה לרבונו של עולם כשישראל חטאו בחטא העגל שאם הקב"ה יכלה את ישראל יאמרו מצרים שהקב"ה אינו יכול לשמור עליהם. וכן אמר משה בחטא המרגלים, שהמצרים יאמרו שאין להקב"ה יכולת להביאם לארץ ישראל.

ומנין יודעים מצרים והעולם כולו שישראל עם ד', רק מהמכות הגדולות שהיו במצרים. ולכן על כל מכה במצרים אנו אומרים "כי לעולם חסדו", המכה היא לא רק עזרה לאותו זמן אלא לעולם. ואלו הם דברי הרב יעקב מליסא בעל מעשה ניסים בפרוש על ההגדה על "עבדים היינו לפרעה במצרים".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il