ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ארבעת המינים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות ארבעת המינים והלכותיהם Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ב

ארבעת המינים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

כללי
א. מאות שנים היו יהודים מתאמצים להשיג ארבעה מינים מהודרים, ולפחות כשרים, וזה היה עולה להם בדמים מרובים. פעמים רבות היתה קהילה שלמה מסתפקת באתרוג ולולב אחד לכל הקהילה מחוסר ברירה. היו מקומות שלא היה להם, כי אם לולבים או הדסים יבשים או שוטים. כיום ברוך ה' שהחיינו והביאנו לארץ הקודש ובירך את כל תבואתה לטובה, יכול כל אחד לקנות ארבעת המינים כשרים במחיר השווה לכל נפש, ובמאמץ קטן יכול אדם להשיג לעצמו ארבעה מינים מהודרים שבמהודרים. על כן, אף על פי שבדורות קודמים היו מסתפקים ב"ארבעה מינים" אחד לקהילה שלמה שלא מן הדין, כיום חייב אדם לקנות לעצמו ארבעה מינים. ולא ינהג כאבותיו שהיו סומכים על ארבעת המינים של הקהל (שו"ע, רמ"א תרנח סע' ט).

ב. מצווה על היהודים בקהילות בחו"ל לקנות ארבעת המינים מארץ ישראל.

ג. לוקחין לולב אחד, אתרוג אחד, שלשה בדי הדס ושני בדי ערבה, ואין להוסיף (שו"ע תרנא סע' טו משנ"ב ס"ק נט וכה"ח ס"ק קלד).

ד. כבר נהגו ישראל שמי שהוא קונה אתרוג ולולב והוא אינו מבין, מראה אותם למורה הוראה לבודקם אם הם כשרים או לא.

ה. יש להקפיד שהלולב ההדס והערבה יהיו תמיד ירוקים ויפים, ומצווה להחליף את המים כל יום, כדי שארבעת המינים ישארו לחים ומהודרים, וביום-טוב מוסיפים מים אבל לא מחליפים (שו"ע תרנד).

ו. שבת - אין נוטלים לולב בשבת בין ביום-טוב ראשון ובין בחול המועד סוכות שחל בשבת, ואסור גם לטלטל בשבת את ארבעת המינים משום מוקצה (שו"ע, רמ"א תרנח סע' ב).

ז. יום ראשון ושאר ימים - מן התורה יש מצווה ליקח את ארבעת מינים רק ביום ראשון של חג סוכות, ככתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפֹּת תמרים, וענף עץ עבֹת וערבי נחל" (ויקרא כג מ). במקדש היתה המצווה נוהגת כל שבעת ימי סוכות ככתוב "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" (שם). אחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי ליטול את ארבעת המינים כל שבעת הימים אף מחוץ למקדש "זכר למקדש" (משנה, סוכה ג יב). ומכיוון שנטילת הלולב בחול המועד היא תקנת חכמים ולא מצווה מהתורה, הקילו חז"ל שיוכל לצאת ידי חובה בלולב או באתרוג חסר או שאול ואין צורך שיהיה שלו לגמרי.

ח. יש נוהגים לילך לכותל המערבי לנענע בלולב כל שבעת הימים, כיוון שיש מי שסובר בדעת הרמב"ם שיש מצווה מהתורה ליקח לולב כל שבעת ימים בכל ירושלים העתיקה ולא רק במקדש. והעושים כן צריכים להקפיד בארבעת המינים כמו ביום הראשון (עיין בכורי יעקב סימן תרנח ס"ק א ומעשה איש).

"משלכם"

ט. ביום-טוב הראשון אין יוצאין בלולב ושאר מינים שאולים, אלא צריכין שיהיו שלו ממש, דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון", ודרשינן "לכם" — משלכם (סוכה כז ב), להוציא את השאול. ואם אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר — יוצא ידי חובה. ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם, נחשב כאילו אמר לו בפירוש שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר (שו"ע תרנח סע' ד, ה). אומנם אם נתנו במתנה לזמן קצר - אינו מתנה (אחרונים).

י. מי שיש לו אתרוג כשר על פי הדין, אך אינו מהודר, והאתרוג של הקהל מהודר, יותר טוב שיצא ידי חובתו בשל עצמו ממה שיברך על אתרוג של ציבור (אחרונים).

יא. וכן אם אין לו לולב, ויש לחבירו לולב כשר ולבהכנ"ס לולב מהודר, עדיף שיקבל מחבירו שיכול להקנות לו בלב שלם, משיקבל מביהכנ"ס שלא כולם מבינים מה היא הקנאה זו (ראה מ"ב תרנ"ח ס"ק ט"ל).

יב. צ'ק דחוי - הקונה אתרוג בצק' דחוי - אינו יכול לברך עליו ביום טוב ראשון, כיון שקנין כזה הוא רק מדרבנן, ואילו נטילת הלולב מדאורייתא. ולא טוב לבקש מהמוכר שימחל לו על התשלום כי האר"י אמר שלא טוב לקיים מצוות בחינם. על כן לפחות ישלם למוכר חלק מהסכום במזומן (או בצ'ק מזומן - מחנה אפרים רב ברכות ועיין לברכי יוסף תרנח ס"ק יד ועיין למשנ"ב ס"ק כ וכה"ח ס"ק יד שמצוה כתקנה שיתן מעות וימשוך מערב יום טוב).

מתנה על מנת להחזיר
יג. הנותן לחבירו לולב במתנה סתם, הרי הוא כאילו אמר לו "על מנת שתחזירהו לי", שמסתמא על דעת כן נתנו לו. אמנם אם יש לנותן לולב אחר, אפשר שכוונתו ליתן את הלולב במתנה, ולכן טוב שיפרש דבריו ויסביר שכוונתו היא לתת ב"מתנה על מנת להחזיר". וגם אם לא אמר - חייב להחזיר (כה"ח שם ס"ק מב, מג. מ"ב שם ס"ק יח, יט).

יד. מי שלא החזיר את הלולב אחרי שקיבלו מחבירו ב"מתנה על מנת להחזיר", אפילו אם הוא מחמת אונס - לא יצא ידי חובה (שו"ע שם סע' ד). ואם אומר חבירו "הריני כאילו התקבלתי" - יש אומרים שיצא ידי חובה, ויש אומרים שרק עכשיו זה "מתנה"" ולא יצא במה שנטל קודם לכן (תרנח סעי' טו, מ"ב ושעה"צ שם, חיי אדם מאירי ועיין ביכורי יעקב שם ס"ק ט שלדעת הרשד"ם המובא בברכ"י תרנח ס"ק ז יצא ידי חובה).

טו. מי שמקבל מחבירו לולב ב"מתנה על מנת להחזיר", יגביה את הלולב ומיניו והאתרוג לכל הפחות "טפח", וכשמחזיר לבעליו, יגביהו הבעלים טפח (אחרונים).

שואל שלא מדעת
טז. נקרא "גזלן", ולכן אין ליקח לולב של חבירו בלי ידיעתו, ומי שלקח לולב מחבירו בלי ידיעתו ביום הראשון אינו יוצא ידי חובה ואסור לו לברך עליו. (ועיין שו"ע תרמ"ט ס"ק ה, ורמ"א שם).

יז. אם יודע שחבירו אינו מקפיד אם יברכו בלולב שלו, ולהיפך ניחא לו בזה שעושים מצווה בממונו - יכול ליקח לולב חבירו ולברך עליו. אמנם ישקול האדם דבר זה היטב היטב, כיוון שיש רבים שמקפידים שלא יגעו בלולב ובאתרוג שלהם שמא יפסלו. ואם לקח בלי רשות מחבר שאינו מקפיד — יכול לברך עליו בכל ימי סוכות חוץ מהיום הראשון. וחייב להחזירו למקומו, ואסור ליתנו לשום אדם אחר (כה"ח שם ס"ק י. מ"ב שם ס"ק ח).

שותפים
יח. שקנו להם אתרוג ושאר המינים, לא יוצאים ידי חובה, אם לא יתנו - זה לזה כל אחד את חלקו (שו"ע תרנח סע' ז). ובשעת דחק שאין נמצא אחד מהם ולא סיכמו ביניהם שהוא מקנה את חלקו, יכול לברך כיוון שמן הסתם זו היתה כוונתו להקנות לחבירו את חלקו ודווקא כשקנו לשם ברכה, אבל אם קנו לשם מסחר אינו יכול לברך שלא מדעת חבירו (רמ"א שם).

יט. ציבור שגרים במקום בו קשה להשיג את ארבעת המינים, נוהגים שגבאי בית הכנסת קונים מקופת הציבור ארבעת המינים וכל הקהל מברכים עליו. וכל מי שידו משגת, מחוייב לתת חלק ממחיר ארבעת המינים. עם כל זה, מוטב לברך על ארבעה מינים של חבירו שיתן לו במתנה, כי מה שהיחיד מקנה לחבירו עדיף טפי. ויבקש מחבירו שיקנה לו אותם במתנה על מנת להחזיר (כה"ח שם ס"ק פא).

כ. בני חו"ל - שעושין שני ימים טובים, צריכים להקפיד גם ביום השני שארבעת המינים יהיו שלהם ולא שאולים, וכן להקפיד על כל הדינים של יום-טוב ראשון לעניין הברכה, אך לענין קיום המצווה דינו כחול המועד (עיין שו"ע תרמט סע' ה ונו"כ).

גזול
כא. צריך להזהר שלא לקטוף אחד מארבעת המינים משדה של נכרי, כיוון שרוב הנכרים גזלני קרקע הם, והקוטף — הוא הגוזל. אמנם אם הנכרי קצץ מהקרקע שבחזקתו — מותר לישראל לברך על מינים אלו. כל זה לגבי חו"ל, אבל בארץ ישראל, שהיא מוחזקת לעם ישראל לעד, צריך להקפיד בזה ביותר (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' א. עיין בית השואבה עמ' קלח ואילך).

כב. מי שעבר וקטף משדה גוי בארץ ישראל ונתנו לחבירו, יכול חבירו לצאת ידי חובה. אמנם חייב לעשר את האתרוג כי קטיפתו זהו מירוחו, ומתחייב במעשר (כה"ח שם ס"ק כב, כג, כו).

כג. לא יקצוץ ארבעת המינים מגינה של חבירו מבלי שקיבל ממנו רשות, אף על פי שיודע בוודאות שחבירו אחר כך ירשה לו (עיין רמ"א שם סע' א והחונים עליו).

כד. אם אין האיש בביתו והאשה רוצה ליתנם לאחר לברך עליהם, לפעמים זה מותר ולפעמים אסור. וזה תלוי באומדן דעת הבעל - אם הוא אדם קפדן או לא (כה"ח תרנח ס"ק י ובבכורי יעקב תרנח ס"ק ו).

ילדים
כה. ביום הראשון לא יתנו לקטנים ליטול ארבעת המינים (ואפילו אחד מהמינים) של גדולים עד לאחר שיטלו הגדולים, כי הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה, ואם יתנו לו לברך, לא יוכלו הגדולים לברך אחריו, לכן יאחוז הגדול יחד עם הקטן בארבעת המינים בעת הברכה (שו"ע שם סע' ו).

כו. חייב אדם לקנות ארבעה מינים כשרים לכל בן ובן שלו כשהם יודעים לנענע בלולב, להוליך להביא להעלות ולהוריד. ויש אומרים שחייב לקנות להם כשהם בני חינוך, כבן שש ושבע, והלכה כדעה ראשונה (שו"ע תרנז. כה"ח שם ס"ק ב, ג ועיין למשנ"ב ולביאור הלכה אם חייב לקנות וכן אם צריך שיהיו כשרים).

כז. נשים - נהגו לנענע בלולב ולברך עליו (עיין רמ"א תקפט סע' ו. כה"ח שם ס"ק כג. וכן נהגו מקדמת דנא).

מוקצה
כח. הדס של מצווה אסור להריח בו בכל שבעת ימי החג אפילו בשבת, כיוון שהוא מוקצה למצווה. אבל באתרוג מותר להריח בו מן הדין, אלא לפי שנחלקו אם לברך עליו אם לאו, יש להמנע מלהריח בו (שו"ע תרנג סע' א).

כט. אסור לטלטל את ארבעת המינים בשבת משום "מוקצה" (רמ"א תרנח סע' ב ואחרונים).

לולב
ל. גודל הלולב - צריך להיות ד' טפחים של "שידרה" (טפח — 8 ס"מ). שיהיה מתחילת השידרה ועד קצה השידרה 32 ס"מ חוץ מן העלין העליונים. ובשעת דחק שאין לולבין אחרים או שמחירם יקר מאוד, יקח לולב שגודל השידרה שלו 27 ס"מ (שו"ע תרנ סע' א).

לא. אם יש לו הדסים וערבות ארוכים, יקח לולב גדול שה"שידרה" שלו גדולה בטפח מההדסים והערבות, או שיקצוץ את הערבות וההדסים מלמטה (ובלבד שישאר בהם שיעור כדלהלן - שו"ע שם סע' ב).

לב. שידרת הלולב - צריכה להיות ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל כמו מגל, ולא ינטה לפנים כגיבנת. בשעת הדחק שאין לו לולב אחר - יכול לקחת לולב שנוטה לאחוריו (שו"ע תרמה סע' ח, ט ונו"כ).

לג. אם ראש הלולב כפוף, אפילו לאחוריו – פסול. אמנם אם נוטה רק מעט, עד שלא ניכר אלא בעיון – כשר בדיעבד.

לד. מותר ליישר לולב עקום על ידי קשירתו לקרש ישר לפני החג, מכיוון שאין פיסולו בא מחמת עצמו, אלא מחמת שאינו "הדר", ולכן אחרי שיישרו אותו הוא "הדר".

לה. "לולב קנרי" - יש אוסרים ויש מתירים, ובשעת הדחק אפשר להכשיר.

לו. לולב יבש - שהלבינו רוב עליו — פסול (שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק לה).

לז. ראש הלולב - לולב שנקטם ראשו — פסול (שו"ע שם סע' ו). ויש אומרים שהכוונה לראש העלה האמצעי (רמ"א שם). לפעמים יש לולב שבראשו יש חוטין דקים, והם נוטים להתנתק והוי "לולב שנקטם ראשו". לכן ישתדל אדם שלא לקנות לולב כזה. ואם קנה, יקפיד שלא יתנתקו ראשי העלין העליונים.

לח. יש לולבים שראשי הענפים מעוקלים וסגורים כמין "ף", והרא"ש ז"ל (הרב רבינו אשר ז"ל) היה מקפיד ליקח לולבים אלו שהם ודאי סגורים. ויש שאינם רוצים לולבים אלו, ולמעשה אם רק העלים העליונים כפופים ולא יותר מדי – טוב לקחת מהם. ואם העלים העליונים כפופים הרבה - יש לחשוש לדעת המחמירים שלא לקחתם (כה"ח שם ס"ק סא).

לט. יש מקפידים ליקח לולבים שבראשם יש "קורה" שהיא קליפה חומה שעוטפת את הלולב בראשו. וכשמוצא אדם לולב כזה לא יפתחנו לבדוק אם ראשו פתוח, כיוון שכך הוא מהודר יותר (כה"ח תרמה ס"ק כד. עיין "כפות תמרים").

מ. מעיקר הדין אם העלה האמצעי העליון פתוח כולו מאחוריו ורק נראה מחובר — הלולב כשר (שו"ע שם סע' ג). ויש מחמירין אם נחלק כולו, אבל אם נחלק רובו מכשירין (רמ"א שם). ויש מכשירין אם רוב העלה מחובר (ביאור הגר"א שם), ויש מכשירין אם נחלק פחות מטפח (ט"ז שם ס"ק ד), ומיהו לכתחילה למצווה מן המובחר נוהגים ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל, כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת (לשון הרמ"א שם). ולכן לכתחילה יחפש אדם לולב סגור לגמרי, אך אם מחירו גבוה בשליש יותר מלולב פתוח, יכול לקנות לולב פתוח (שו"ע תרנו סע' א). אך ישתדל ליקח את הסגור ביותר.

מא. יש להזהיר באזהרה חמורה את ה"מתחסדים" לבדוק בלולבים לראות שיהיה הלולב סגור בראשו, ותוך כדי בדיקתם פותחים את עלי הלולבים של המוכר, שבכך הם מזיקים את המוכרים וגוזלים אותם. אנשים אלו "יוצא שכרם בהפסדם" כיוון שלולב סגור אינו מעיקר הדין אלא "לכתחילה למצווה מן המובחר", אך "גזל" הוא איסור דאורייתא. לכן יזהר האדם מאוד בשעה שהוא בודק לולב אצל המוכר שלא להזיק את הלולבים (אחרונים), ואם הזיק — ישלם.

מב. יש להקפיד שהעלה העליון לא יהיה כ"הימנק", דהיינו שלא ייראה פתוח כמו "ץ". ואם הוא פתוח - פסול (סוכה לב א. עיין ב"י תרמה ס"ק ז).

מג. עלי הלולב לא יהיו פתוחים או סדוקים (שו"ע שם סע' א-ג).

מד. מותר להחזיר הלולב ומיניו ביום-טוב למים ולהוסיף עליהם מים, אבל לא להחליף המים. בחול המועד מצווה להחליף את המים כדי שהמינים ישארו לחים ומהודרים (שו"ע תרנד). כיום יש כיסויים מיוחדים המונעים את התייבשות הלולב ומיניו ואפשר להשתמש בהם, ואין צורך דווקא במים (עיין כה"ח שם ס"ק ג).

אתרוג
מה. מורכב - אתרוגים המורכבים עם לימון או מינים אחרים - פסולים לברכה (כה"ח תרמח ס"ק קלג) אף על פי שהם יפים וצהובים. וחכמי ישראל נתנו מספר סימנים לדעת מה הם המורכבים, אך כיום עם התפתחות החקלאות אי אפשר להסתמך באופן מוחלט על סימנים אלו, אלא על מסורת או חזקה או השגחה (אחרונים).

מו. חכמינו בגמרא (סוכה לה א) נתנו סימן ואמרו שאתרוג "דר באילנו משנה לשנה" ולכן "יש באילן גדולים וקטנים". וסימן זה קיים בעיקר בעץ האתרוג, לכן יש להדר ולחפש אחרי אתרוג מעץ כזה, ובלבד שיהיה כשר (אחרונים).

מו. ביום טוב שני של גלויות (כשבארץ יום ראשון של חול המועד) אפשר ליטול אתרוג הפסול לנטילה ביום טוב ראשון, אך אי אפשר לברך עליו.

חסר
מז. האתרוג צריך להיות שלם, שלא יהיה חסר בו כלום משריטה של קוץ או מרקבון או מתולעת וכדו' (שו"ע תרמח סע' ב) וזה מעכב ביום-טוב ראשון, ובחו"ל גם ביום-טוב שני.

מח. אתרוג "חסר" כשר לברכה ביום השני של סוכות. לכן כשחל יום א' של סוכות בשבת, אין נוטלים בו את הלולב. ובאותה שנה אתרוגים חסרים כשרים לברכה כל ימי החג, ואף על פי כן יש להדר לקחת אתרוג שלם (שו"ע תרמט סע' ה).

מט. יש מכשירים שריטה שנעשתה על ידי קוץ, אם נקרם עור האתרוג במקום החסרון בעודו בעץ (רמ"א תרמח סע' ב).

נ. ה"עוקץ" - צריך להיות מחובר לאתרוג, שאם לא כן האתרוג הוא חסר. ה"עוקץ" הוא המקום שבו האתרוג מחובר לעץ (שו"ע שם סע' ח).

פיטם
נא. יש אתרוגים שיש להם פיטם ויש כאלה שאין להם. אתרוג שהיה לו פיטם ונפל מחמת מכה או נחתך, נחשב אתרוג חסר. אמנם אם הפיטם התייבש ונפל בתהליך הגידול בעץ, אין זה נחשב חסר, והאתרוג כשר. אתרוגים תימנים אין בהם בדרך כלל פיטם (שו"ע, רמ"א שם סע' ז).

נב. יש מהדרים אחרי אתרוג עם "פיטם" כדי להיות בטוחים שאין האתרוג חסר. ויש שמהדרים אחרי אתרוג בלי פיטם שהוא עלול ליפול מחמת מכה וכדו', וכל אחד ינהג כדרכו (אחרונים - עיין מג"א ושאר פוסקים שסוברים שאם חסר פיטמה בראשו זה פגם בהדר ופסול לשיטת התוס').

ניקב
נג. ניקב מצד לצד אפילו שלא חסר - פסול.

נג. יש אוסרים אתרוגים שבמקום הפיטם יש להם נקב מטבע ברייתם, ונקב זה מגיע עד חדרי הזרע (שו"ע שם סע' ג).

נג. אתרוג שנקבוהו עכברים - לא יטלנו אף בשאר הימים משום מאוס, עד שיסיר ניקור העכברים. (רמ"א תרמ"ט).

נג. אם היה יבש או מנומר שפסול שבעת ימים - אף אם חתך את היבשות או את הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול. (רמ"א תרמ"ט).

שינוי מראה
נד. "שינוי מראה" פוסל באחד משלושת האופנים הבאים: א. אם הוא ברוב האתרוג. ב. אם הוא על "חוטמו" של האתרוג. ג. אם הוא בשני מקומות שונים (שו"ע תרמח סע' ט. כה"ח שם ס"ק סה).

נה. "שינוי מראה" פוסל ברוב האתרוג אפילו אם הוא כתם אחד, ואפילו אין הוא מגיע לחוטמו.

נו. "שינוי מראה" אחד פוסל באתרוג אם הוא נמצא על "חוטם" האתרוג. והחוטם הוא החלק העליון של האתרוג הנראה לעין, מהמקום שבו מתחיל האתרוג להשתפע לכיוון הקצה העליון שלו (שו"ע שם סע' יב).

נז. אם יש שני "שינוי מראה" בכל מקום אחר באתרוג, האתרוג פסול (עיין כה"ח שם ס"ק סה מה הדין אם יש "שינוי מראה" בג' מקומות).

נח. במקום שהעלה מונח על האתרוג יש שינוי קטן במראה האתרוג. שינוי זה אינו נחשב "שינוי מראה" אלא "דרך גידולו" של האתרוג. אמנם אם שינוי זה חורג מדרך גידולו של האתרוג, הוא נקרא "שינוי מראה" ודינו כדלעיל. לכן כשיש לאדם ספק על גידול חוּם, ישאל שאלת חכם (שו"ע שם סע' יג).

נט. כתם שחור או חום העולה על האתרוג בגלל ריסוס או צואת ציפורים, נקרא "שינוי מראה" ואינו "דרך גידולו" של האתרוג (אחרונים).

ס. "שינוי מראה" חמור מ"חסר". ש"שינוי מראה" יש אומרים שפוסל בין ביום הראשון ובין בשאר ימים, לעומת "חסר" שלכ"ע פוסל רק ביום הראשון. ויש מקרים ש"חסר" חמוּר מ"שינוי מראה", ש"חסר" פוסל אפילו אם הוא במקום אחד, ו"שינוי מראה" רק בחוטמו או רובו או בשני מקומות (עיין רמ"א תרמט סע' ה ואחרונים).

סא. ריקבון נחשב "שינוי מראה" ופוסל כדלעיל. ולפעמים יש חסרון במקום שיש ריקבון ואז פסול גם אִם הריקבון אחז רק במקום אחד כ"חסר", ופסול למ"ד ביום השני כ"שינוי מראה".

סב. "שינוי מראה" שנקלף, ואחרי הקילוף נשאר מראה אתרוג - כשר ובלבד שאינו חסר מאומה (שו"ע תרמח סע' יד).

סב. אלו המניחים תפוח ע"י האתרוג להצהיבו יזהרו שלא להניחו לידי העוקץ כיון שעל ידי שגורם להבשלה מהירה יכול לגרום להפלת העוקץ (עיין כה"ח תרמ"ח ס"ק קכד ומשנ"ב ס"ק סה).

סג. מעשר - יש להקפיד להפריש תרומות ומעשרות מהאתרוג לפני החג, כיוון שאתרוג שהוא "טבל" אסור לברכה בכל שבעת ימי החג (כה"ח תרמט ס"ק מא).

סד. משקל - משקלו של האתרוג צריך להיות לפחות 56 גרם. אך כיוון שהאתרוג מצטמק בימי החג, יש ליקח אתרוג גדול יותר משיעור זה בכדי שגם ביום האחרון ישקול האתרוג 56 גרם. (שד"ח ר"פ) ויש מקפידים ליקח אתרוג במשקל 100 גרם (שו"ע תרמח סע' כב. כה"ח שם ס"ק קכט). שיעור האתרוג מעכב לא רק ביום טוב ראשון, אלא גם בשאר ימי החג (רמ"א תרמ"ט ה').

סה. שביעית - יש לדקדק ליקח אתרוג שנלקט בסוף שישית, כי אז אין בו עדיין קדושת פירות שביעית. ובשנה שמינית יש ליקח אתרוג שנלקט בשמינית על מנת למעט בעניין קדושת שביעית. אעפ"כ יש לקנות את האתרוג ב"הבלעה", דהיינו שהמוכר יקבע מחיר כולל ללולב וכדו' ולא יקבע מחיר מיוחד לאתרוג. ויש לשמור על האתרוג בקדושת שביעית (עיין רמב"ם, הל' שביעית פ"ד הי"ב. שו"ע יו"ד שלא סע' קכו).

סו. הבדלים בין יום ראשון לשאר הימים - ביום הראשון : א. חסר ודאי - אסור. ב. ספק חסר - מותר, ויש אוסרים (שד"ח). ג. בלטלך (מכה שקיבל האתרוג מהעלים, ונתרפאה) - מותר אלא אם כן נהפך לצבע אחר. ד. צבע חום - יש אומרים שזה טבע האתרוג ויש חולקים. לכתחילה לא יקח אתרוג כזה. ה. צהוב - ודאי כשר וגם ירוק כשר כיון שעתיד להצהיב ו. אתרוג גדול אפילו הצריך ליקחו על כתיפו - מצד גודלו כשר אך קשה למצוא אתרוג גדול כשר, כיון שרבים בהם הבעיות. ז. אתרוג קטן כביצה - מותר אך לא פחות משיעור זה (שו"ע תאמח ס"ע כב).
בשאר הימים : לכתחילה יקנה ארבעת המינים הכשרים לכל הדעות. א. שינוי מראה - לשו"ע מותר, לרמ"א אסור. ב. כל בולט - הרי זה כחזזית ודינו כשינוי מראה. ג. אתרוג חסר - כשר. ד. נפל עוקצו - מהדין כשר ויכול לחברו בסיכה או בדבק משום מראית העין. ה. ניקב או חסר - כשר. ו. נקב שעשאוהו עכבים - אסור ליטלו משום מיאוס.

סז. הנחת אתרוג במגבת או בפשתן ביום טוב אסורה כיון שמספיג בהם ריח. ואם הניחם שם כבר מערב יום טוב - מותר לחזור ולעוטפם ביום טוב כיון שכבר ספגו ריח.

הדס
סח. תשובות רבות נכתבו בספרי הפוסקים לחפש דרכים להקל בהדסים יבשים ושאינם משולשים. וכל זאת בגלל שהיה קשה מאוד להשיג הדסים ירוקים משולשים, והיו שומרים הדסים משנה לשנה בגלל מחסור וכדו', וכמה מאמצים היו עושים עד שהיו מוצאים הדס ירוק ומשולש (עיין רמ"א תרמו סע' ג). ובימינו, ברוך ה', יכול אדם לקנות בקלות שלושה הדסים ירוקים ומשולשים מתחילתם ועד סופם.

משולש
סט. ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשווה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריך שיהיו העלין "חופין את עצו", דהיינו שראש כל עלה יגיע למעלה מעוקצו של העלה שמעליו (כה"ח שם ס"ק כג משנ"ב ס"ק י).

ע. צריך לכתחילה שכל שלושת העלין יהיו יוצאין בקו אחד (טור ב"י שם). אמנם אם שורש של עלה אחד גבוה משורשם של עלים אחרים והקצה התחתון של שורש העלה העליון חופף את הקצה העליון של שורש העלים הנמוכים – ההדס כשר (אחרונים).

עא. גודלו - שיעור ההדס שלשה טפחים (24 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב - 20 ס"מ. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. בשעת הדחק אם הרוב מלמטה או מלמעלה משולש, ההדס כשר. אמנם אם רוב העלין נשרו או שאינם משולשים, ההדס פסול (שו"ע תרמו סע' ה והחונים עליו). ועיין לעיל מה שכתבנו שיש מחמירים שיש לחשב טפח כ - 10 ס"מ, ועל כן יש לוקחים הדס בגובה 30 ס"מ.

עב. מודדים את ההדס מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א משנ"ב ס"ק א).

ראש ההדס
עג. צריכין להשגיח שלא יקטם ראשו של ההדס, דהיינו ראש העץ. אבל אם נקטמו העלים - כשר. ואם נקטם ראש עץ ההדס - יחליפנו, ואם אין לו להחליף, יטלנו בלי ברכה (עיין שו"ע ורמ"א תרמו סע' י. כה"ח שם).

עה. עדיף לכתחילה ליקח ענף שכל גזעו קשה מעט ולא אלו שראש גזע ירוק כדי שלא יתיבשו וינשרו העלים במהלך חול המועד. (אגלי טל).

עו. לפעמים ראש ההדס אינו מסתיים בג' עלים בלבד אלא ביותר מכך. ויש מורידים את העולים המיותרים משום מראית העין, והבבא סאלי זי"ע היה משאירם כך והיה אומר שזה נוי המצוה להשאירו כפי שעשאם הקב"ה.

עז. הדס שהתייבש - ועליו הלבינו - פסול. אבל אם העלים ירוקים אלא שהם מתפוררים תחת לחץ - כשר. לפעמים ההדס כמוש מעט בגלל יובש, וכשמשרים אותו במים או במטלית לחה - הוא חוזר לירקותו, והדס כזה כשר הוא (שו"ע שם סע' ו, ז ונו"כ).

עח. הדס שגדל בעציץ שאינו נקוב - לא יברך עליו. ודבר זה אינו שכיח כי אם למי שמגדל הדסים בביתו בעציץ, אך הקונה בשוק אין לו לחוש לכך כיון שאינו מצוי כלל (עיין שד"ח אסיפת דינים מערכת ד' מינים סימן ג אות ד ה).

עד. ניקוי העלים - טוב לקטום את הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים בערב יום טוב (כה"ח שם ס"ק ו משנ"ב ס"ק לג).

ערבה
עט. לא צפצפה - יש להקפיד להשתמש בערבה ולא בצפצפה. וסימן ההיכר של הערבה הוא שהעלה שלה ארוך ולא עגול ופיה חלק בלי פגימות. והקנה שלה אדום ולא ירוק, אמנם אפילו בעודו ירוק כשר, כיוון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב הערבות גדלות בנחלים, ולכן נקראו "ערבי נחל". אבל אפילו הגדלות בהרים - כשרות, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן הגדלות בנחל (שו"ע תרמז סע' א והחונים עליו).

גודלה
פ. שיעור הערבה שלשה טפחים (24 ס"מ ויש מחמירים 30 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב20- ס"מ. ומודדים מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א).

פא. אם חסרה מהשיעור פסולה אף בימי חול המועד.

יבשה
פב. ערבה שהתייבשה, או שנשרו רוב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ - פסולה (שו"ע תרמז סע' ב). ויש אומרים דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלויים למטה פסולה. וראוי להחמיר כיוון שערבות מצויות (מגיד משנה, הל' לולב פ"ח ה"ו. מג"א תרמז ס"ק ב משנ"ב ס"ק ט כה"ח ס"ק יג). וצריכים להשגיח מאוד בערבה, כי לפעמים מחמת יובש נושרין העלים ואז פסולה.

פג. נוהגין ליקח בחול המועד בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הידור מצווה. אמנם אין זה מעכב, ובלבד שהערבה לא תכמוש ולא תתייבש (עיין רמ"א תרנד סע' א).

פד. כשמחליפים את הערבה יש להקפיד שלא לתחוב אותה בחוזק, כיוון שעלול לתלוש עלים לערבות או להדסים. לכן מי שמהדר להחליף ערבות, יקפיד לשחרר את הקשרים של הלולב, להוציא את הערבות הישנות ורק אחר כך לקשור ערבות חדשות או הדסים חדשים (כה"ח שם ס"ק יב משנ"ב תרנד ס"ק ה).

פה. את הערבות הישנות אין לזרוק במקום בו יבואו לידי זלזול, אלא יש להניחן בגניזה או לביעור חמץ (אחרונים).

פו. לבלוב - יש נוהגים ליקח ערבה עם עלה קטן בראשה הנקרא "לבלוב", ואין צורך להקפיד בזה (אחרונים).

פז. נקטם ראשה - ערבה שנקטם ראשה נחלקו הדעות אם כשרה, ויש אומרים שאם נקטמה יניחנה במים ותצמח מעט ותהיה כשרה, ואין לסמוך על זה.

אגידת הלולב
פח. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת משום "זה אלי ואנוהו". האגידה צריכה להיות בקשירה ממש דהיינו שני קשרים זה על גבי זה (שו"ע תרנא סע' א). ואין להסתפק במה שתוחבין את ההדסים והערבות ב"קוישיקלך", אלא צריכים לקושרם בקשר כפול (כה"ח שם ס"ק יא משנ"ב ס"ק ח).

פט. צריכין להשגיח שההדסים והערבות יהיו מונחים כדרך גדילתם, דהיינו מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפילו רק ענף אחד - גם בדיעבד אינו יוצא (שו"ע שם סע' ב משנ"ב טז כה"ח ס"ק לד).

צ. מנהג האר"י לאגוד הדס אחד בימין והדס אחד בשמאל (כשהשדרה באמצע מול פניו) והדס אחד באמצע נוטה לצד ימין. ערבה אחת בימין וערבה אחת בשמאל, וכן נוהגים. וקושרים את הלולב עד ראשו ממש. יש קושרים י"ח קשירות ויש קושרים בחוט עד סופו לנאותו (כה"ח שם ס"ק יד, טז, יז).

צ. לדעת המשנ"ב (ס"ק יב) ינהג כך רק מי שמוחזק לחסיד. אבל כלל הציבור יניח את שלשת ההדסים מימין ואת שתי הערבות משמאל.

צא. בשעה שאוגדם יהיו למטה הכל שווים, כדי שכשיטול את הלולב יאחוז את כולם. כיון שלכתחילה צריך לאחוז לא רק בלולב עצמו אלא גם במיניו. ומכל מקום יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה. וצריך להשגיח שתצא השדרה של הלולב למעלה מן ההדסים והערבות לכל הפחות טפח (שו"ע תרנ סע' א. רמ"א תרנא סע' א).

צב. אסור לאגוד את הלולב ביום-טוב ולכן אם לא קשר בערב יום-טוב או שקשר והותרה האגודה, אסור לקשור קשר כפול אלא קשר עניבה בלבד. או שיכרוך את החוט סביב הלולב והמינים ויתחוב את ראש החוט לתוך העגול הכרוך (שו"ע תרנא סע' א ועיין משנ"ב ס"ק יא).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il