ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחת תורה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים שמחת תורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ב

שמחת תורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

שמחה בשמחת תורה
א. מצווה לשמוח בשמיני עצרת, שהרי בכל ימי חג הסוכות היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וביום זה מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל. והמשילו חז"ל את העניין במלך שעבדיו עשו לכבודו סעודה גדולה שבעה ימים. ביום האחרון אמר המלך לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. כך אנו, ביום האחרון נחשבים כאוהביו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וביקש ממנו פר אחד לשמוח רק איתנו. ועל כך שמחתינו (כה"ח תרסח ס"ק ז).

ב. חכמינו זכרונם לברכה כיוונו לסיים את קריאת התורה ב"וזאת הברכה" בשמיני עצרת, כדי לסיים את החגים בברכת משה לישראל. גם בימי שלמה בזמן בניית בית המקדש בירך שלמה המלך את עם ישראל ביום זה. וכיוון שמסיימים את קריאתה שמחים "שמחת סיום", כמו שמסופר בגמרא על גדולי החכמים שהיו עושים יום-טוב בכל פעם שסיימו ללמוד מסכת (כה"ח שם ס"ק טו).

ג. בעת שמסיימים את קריאת התורה עושים שמחה. ומצווה לשמוח בשמחת תורה. ומצינו לגדולי ישראל שרקדו לפני התורה בכל כוחם ולא חשו לכבודם, ועל דוד מלך ישראל נאמר: "ודוד מכרכר בכל עֹז לפני ה'" (עיין רמ"א תרסט ס"ע א. בא"ח וזאת הברכה יח).

ד. יש נוהגים שבמחיאת הכפים מכים יד ימין על השמאל, להגביר מדת הימין על השמאל (בא"ח שם).

תפילה
ו. בליל שמחת תורה אומרים "את יום שמיני חג עצרת הזה" ואם טעה ואמר "את יום חג הסוכות הזה", וחשב שהיום סוכות — לא יצא. אם נזכר בתוך הברכה או בברכות שאחריה, חוזר ל"אתה בחרתנו". אם סיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. ואם ידע שהיום שמיני עצרת ורק טעה בלשונו — אינו חוזר, כיוון ששמיני עצרת נחשב גם כחלק מחג הסוכות.

ז. לדעת רמ"א אומרים "את יום שמיני עצרת" בלי מילת "חג" (סימן תרסח ס"ע א) ואם טעה ולא הזכיר אלא חג סוכות לדעת משנ"ב (ס"ק ב) לא חוזר.

ח. מי שטעה בקידוש ואמר "את יום חג הסוכות הזה", דינו כמי שטעה בתפילה.

ט. בחו"ל מי שטעה ואמר ביום-טוב הראשון "את יום חג הסוכות הזה" — אינו חוזר, כיוון שביום זה עדיין נמצאים בסוכה בחו"ל (כה"ח תרסח ס"ק ג).

י. אסור לחלק שתייה ומשקאות לפני הקידוש אפילו בשעת ההקפות. ולכן אם עושים הקפות לפני מוסף והמתפללים צמאים וכדו', יקדשו קודם לכן ולא יחלקו להם משקאות חריפים, וצריך להקפיד לאכול שם לפחות "כזית" עוגה (ועדיף שיקדשו ויאכלו מחוץ לבית הכנסת).

יא. הכהנים עולים לדוכן לברך בשחרית ובמוסף. אמנם אם עשו קידוש בבית הכנסת לפני מוסף, ואחד מהכהנים שתה יותר מרביעית יין ועדיין לא פג יינו, אינו יכול לעלות לברך (עיין כה"ח תרסט ס"ק מ).

קריאת התורה

יב. בשמחת תורה (בארץ, ביום השמיני של החג, ובחו"ל, ביום התשיעי) מתפללים תפילת יום-טוב, וגומרים את ההלל בברכה. ומוציאין ג' ספרי תורה. בספר הראשון: קוראים פרשת "וזאת הברכה". כהן קורא עד "ועזר מצריו תהיה". השני "וללוי אמר". השלישי "וליוסף אמר". הרביעי "ולזבולון אמר". החמישי "ולאשר אמר" (ונוהגים כאן להעלות מוספים, גדולים וקטנים). והעולה השישי, הוא "חתן מעונה", קורא עד "על במותימו תדרך". השביעי "חתן תורה", חוזר מן "וזאת הברכה" עד "לעיני כל ישראל". בספר שני: קורא "חתן בראשית" מ"בראשית" עד "אשר ברא אלהים לעשות". ובספר שלישי: קורא המפטיר "ביום השמיני עצרת", כדלהלן (עיין משנ"ב):

יג. אחרי שהחמישי קורא עד "שחקים" נוהגים להעלות את כל המתפללים לתורה, ואפילו את כל הילדים שיודעים לקרוא. ומשתדלים להכין אותם שיקראו בעצמם את ברכתו של אשר שנאמר בה: "ברוך מבנים אשר", ואחר כך מעלים ביחד את כל הילדים הקטנים שאינם יודעים לקרוא, פורסים עליהם טלית ונותנים לנער גדול לקרוא עימהם ולברך ברכות התורה.

יד. יכול כהן להיות "חתן תורה", ואז יעלה כהן אחר לעליית "כהן". ואם אין כהן אחר, יעלה לעליית "כהן" ואחר כך לעליית "חתן תורה", והוא הדין ללוי שזכה לחתן תורה. וכל זה בחתן תורה שקורא באותו ספר שבו קראו את קריאת הכהן, אבל אם זכו הכהן או הלוי בקריאת "חתן בראשית", לא יעלו לספר תורה הראשון ל"עליית כהן" או ל"עליית לוי", אלא יקרא מישהו אחר במקומם, שאין אדם אחד רשאי לקרות בשני ספרים, משום פגמו של הספר הראשון.

טו. אף על פי שאין מעלים שני אחים או אב ובנו זה את זה, יכולים להיות שניהם חתנים בשמחת תורה, האחד "חתן תורה", והשני "חתן בראשית", כיוון שהם עולים בשני ספרים שונים, וכל שכן שיכולים לעלות אחד "חתן בראשית" ואחד "מפטיר" שיש הפסק גם בקדיש. ומהיות טוב, שירד "חתן תורה" מהתיבה, לפני שיעלה ה"חתן בראשית" כדי שלא יהיו שניהם יחד על התיבה.

טז. נהגו שלא להפסיק באמירת "בסימנא טבא" לפני קריאת "בראשית", כיוון שאין ראוי להפסיק בין הברכה לקריאה. ונוהגים לומר "בסימנא טבא" לפני ברכת התורה. וכתב רב פעלים שאמירת מילים אלו לא הוי הפסק, אך לא נהגו כן, והרוצים לאומרן מיד קודם הקריאה אחר הברכות, יעמידו אדם אחר אצל הקורא שיאמר "בסימנא טבא" סמוך לקריאת "בראשית" (עיין שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' מב).

יז. אם טעו ואמרו קדיש אחר ספר התורה הראשון, חוזרים לומר קדיש גם אחר ספר התורה השני, ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר תורה השלישי, וגם הוא אומר חצי קדיש, ומפטיר בספר יהושע "ויהי אחרי מות משה עבד ה'". לדעת המשנ"ב אומרים רק חצי קדיש אחד.

יח. אם נמצאה טעות בספר תורה שקראו בו ל"חתן בראשית", אין צורך להוציא ספר תורה אחר, כיוון שחובת היום היא קריאת "וזאת הברכה". אמנם לא יברך "חתן בראשית" אחרי קריאתו.

יט. נוהגים בשמחת תורה לפרוס טלית על ראשי העולים לתורה, והיום נהגו לעשות כן רק על ראשי ילדים קטנים.

חוץ לארץ
כ. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, אינו רשאי לעלות כ"חתן תורה" בחוץ לארץ.

כא. תושב שבא לבקר בארץ ישראל וחושב להשתקע פה, או שיש לו אפילו ספק ביחס לכך, אינו צריך לנהוג יום-טוב שני, אלא נוהג כבני ארץ ישראל. אמנם אם חושב הוא לחזור לחוץ לארץ, חייב הוא לנהוג יום-טוב שני גם בשמחת תורה ואסור לו לנגן בכלי נגינה במוצאי שמחת תורה, אמנם מותר לו לשמוע מנגינות של בני ארץ ישראל.

כב. תושב חוץ לארץ שנמצא בארץ וחושב הוא לחזור לחוץ לארץ, חייב לקדש, לאכול ולישון בסוכה ביום הראשון של שמחת תורה. וכל זה אם מתארח במלון וכדו' אבל אם מתארח בבית קרובים, יש לו לקדש ולאכול בבית כבני הבית, ולא בסוכה (אחרונים).

קידוש בבית הכנסת
ד. נוהגין ש"חתן תורה" ו"חתן בראשית" עושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש "ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו" (מלכים א, ג טו), אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה (שיר השירים רבה א ט. קהלת רבה א א. כה"ח תרסט ס"ק כד).

ה. אסור לחלק שתייה ומשקאות לפני הקידוש אפילו בשעת ההקפות. ולכן אם עושים הקפות לפני מוסף והמתפללים צמאים וכדו', יעשו קודם לכן קידוש ולא יחלקו להם משקאות חריפים וצריך להקפיד לאכול שם לפחות "כזית" עוגה. אמנם צריך להקפיד שלא לאכול או לשתות בנוכחות ספר התורה.

ו. הכהנים עולים לדוכן לברך בשחרית ובמוסף. אמנם אם עשו קידוש בבית הכנסת לפני מוסף, ואחד מהכהנים שתה יותר מרביעית יין ועדיין לא פג יינו, אינו יכול לעלות לברך (עיין כה"ח שם ס"ק מ).

הקפות
ז. מנהג בית-אל לעשות הקפות בליל שמחת תורה אחרי ערבית. וגם ביום, אחרי קריאת ספר תורה לפני מוסף. ויש עושים הקפות אחרי מוסף (כה"ח שם ס"ק לא). ומקיפין גם במנחה אחרי עלינו לשבח. ומנהג האר"י לעשות הקפות גם בליל איסרו חג אחרי תפילת ערבית הנקראות "הקפות שניות". כך שבסך הכל עושים ארבעה פעמים הקפות: בערבית ליל החג, בתפילת הבוקר, בתפילת מנחה, ובערבית במוצאי החג, וכל המוסיף הרי זה משובח וכן נוהגים (בא"ח וזאת הברכה יז. כה"ח שם ס"ק ל).

ח. צריך להניח ספרי תורה על התיבה ויאחזם אדם ירא שמים כל משך ההקפות. ומנהג האר"י להקיף את התיבה בספר תורה (בא"ח שם) ויש שמניחים ס"ת אחד.

ט. מותר להוציא ספר תורה לכבוד התורה לרחובה של עיר בשמחת תורה, ובהקפות שניות.

י. מקיפין את הבמה ז' הקפות שלמות עם ספר תורה. ובכל הקפה אומרים פסוקים ככתוב במחזורים. והאר"י ז"ל היה זהיר מאוד להקיף אחרי ספר התורה או לפניו, ולרקד ולשורר לפניו בכל יכולתו (כה"ח תרסט ס"ק ל בשם שער הכוונות דרושי חג הסוכות, הקדמה, קד א).

יא. כשעושים הקפות עם ספרי התורה, צריכים כל הקהל לעמוד, אפילו אם ממשיכים שעה ארוכה בשירה וריקודים, אמנם חולים וזקנים וכדו' ישבו בין הקפה להקפה, ויעמדו רק בעת ההקפות עצמן.

יב. גם מי שהוא אבל תוך י"ב חודש על אביו ואימו יכול להשתתף בשמחת תורה. אמנם אם הוא תוך שבעה לא ישמח איתם, ונהגו שהוא עומד ליד ספר התורה. ואם הוא נועד להיות חתן תורה, לא יבוא לבית הכנסת, ואם בא, יעלה לספר התורה (עיין כה"ח שם ס"ק ט, לג).

יג. אסור להשתמש עם כלי נגינה כל שהם ביום שמחת תורה בין אם שמחת תורה בשבת או ביום אחר, אמנם מותר למחות כפים וכדו' לשמחה זו אפילו בשבת (בא"ח וזאת הברכה יח).

מוצאי שמחת תורה
יד. במוצאי שמחת תורה מתפללים ערבית כרגיל ואומרים "אתה חוננתנו" בתפילה. ואם שמחת תורה חל בשבת אומרים בתפילת ערבית "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" כמו כל מוצאי שבת.

טו. בהבדלה של מוצאי שמחת תורה מברכים רק שתי ברכות: "גפן" ו"המבדיל". ואם שמחת תורה חל בשבת מבדילים במוצאי שמחת תורה ושבת כמו כל מוצאי שבת עם בשמים ונר.

טז. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצוה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפית מצות או להגעלה בערב פסח (בא"ח וזאת הברכה יא).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il