ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרוחניות שמתגלה בזמן הנקיונות

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פסח חמץ, מצה וכשרות לפסח התבוננות אמונית Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ה

הרוחניות שמתגלה בזמן הנקיונות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב

פעמים רבות בערבי פסחים, צפה ועולה בקרבי תובנה חשובה שעלתה בקרבי דווקא ב... ערב ראש השנה. כידוע, פסח הכנותיו מרובות, ולפיכך ערב פסח אינו רק היום שלפני פסח, אלא כל התקופה שמתכוננים לפסח... יש שמתכוננים מראש חודש ניסן, יש שמתכוננים מפורים ויש שמתכוננים מט"ו בשבט (מחנוכה?). הצד השווה ביניהם, שכולם עובדים קשה עד הרגע האחרון. וכך בערב פסח יש תקופה ארוכה יותר לחשוב על ערבי חגים, ואני נזכר בערב ראש השנה.
היה זה באחת השנים הראשונות אחרי נישואי. יהודי מצווה להרבות בכבוד יום טוב, ובנוסף בראש השנה כולנו שואפים לחוש נקיים וחדשים, וכך מנקים את הבית בצורה מדוקדקת יותר. נוסיף לכך את שיחות הטלפון לאיחולי שנה טובה, וכך הופך היום ליום מרתוני עמוס בעבודה מאומצת.
והנה, ב"ה, מתקדש החג, ואני פוסע לבית הכנסת. ולפתע, ליבי נחמץ בקרבי. נזכרתי בערב ראש השנה בישיבה, עת יכולתי לשבת וללמוד ולהתכונן מבחינה רוחנית ליום הגדול, וכעת עבר עלי היום בהכנות טכניות ומעשיות. כך מתכוננים ליום הדין?
ואז חלחלה בי התובנה – כן! כך מתכוננים!
הקדוש ברוך הוא יכול היה ליצור מלאכים בלבד, והוא בחר ליצור אנשים שעליהם תפארתו. הוא יכול היה גם לצוות על חגים, שכל העיסוק בהם הוא רוחני בלבד, אך הוא בחר לצוות עלינו לחגוג את החג גם מבחינה גשמית. עניין זה בולט במיוחד בערב פסח על הכנותיו המרובות. הקב"ה ציווה למרק ולקרצף, וכשאנו שקועים בכך אנו עובדים אותו ופוגשים אותו. המירוק הגשמי נושא בחובו את השגב הרוחני.
וודאי, הצדדים הגשמיים שבחג מכוונים לשאת עליהם את הקומה הרוחנית, ועלינו להתכונן גם אליה כראוי. אך אל ייחלש ליבנו בטרדות המעשיות העצומות, הם אלה שעליהם בנוי גם הצד הרוחני.
והעניין מופיע בהלכות פסח. פסח, כידוע, הוא – פה סח, פה מדבר. זהו חג שמצוותיו בפה. מצוות ה'מגיד', 'והגדת לבנך', המצווה לספר ביציאת מצריים. וכן מצוות אכילת מצה ומרור (וקרבן פסח), לאכול בפה. הפה מבטא את חיבור הרוחני והגשמי (כפי שמבאר המהר"ל). בדיבור, יוצא רוח מהריאות, פוגש את כלי המבטא הגשמיים שבפה (לשון, שפתיים וכו'), וכך נהגות המילים והאותיות. נמצא שיכולת הדיבור בנויה על המפגש בין הרוחני לגשמי.
לעומת חג הפסח שמצוותיו בפה, בערב פסח יש לנו מצוות אחרות. בזמן שהמקדש חרב, המצווה המרכזית, שעלינו לקיים עוד לפני הפסח, היא ביעור חמץ, "תשביתו שאור מבתיכם". את החמץ אנו מסלקים מבתינו בשתי דרכים – בדיקת (וביעור) חמץ וביטול חמץ. בבדיקה אנו מוודאים באופן פיזי, שאין ברשותנו חמץ. לעומת זאת, בביטול, החמץ נשאר באופן פיזי אצלנו, אך מבחינת מחשבתנו הוא כבר לא חמץ אלא כעפר הארץ. לפי רש"י (פסחים ד:), התורה כתבה 'תשביתו' במקום 'תבערו', כדי ללמד את נושא הביטול, שמספיק להשבית בלב גם בלי להשבית פיזית, העיקר שמבחינת מחשבתנו אין כאן חמץ.
אם כך, סיכום ביניים, מסביב לפסח אנו נפגשים בשלוש מדרגות- בדיקת חמץ רק גשמית. ביטול חמץ רק רוחני, עולם המחשבה. מצוות ליל הסדר – חוליית תפר, מפגש גשמי ורוחני.
בפועל, בערב פסח אנו שקועים במצווה הפיזית של בדיקת וביעור חמץ. איננו עסוקים בחיבור הרוח והגשם כמו בליל הסדר. אנו שקועים נטו בצד הפיזי. אולם, מיד לאחר הבדיקה, אנו מבטלים את החמץ. מתברר שדווקא מתוך העיסוק בעומק החומר, בחמץ עצמו, התעלינו לשיא הרוח – טהרת המחשבה. כל כך טהורים אנו במחשבתנו, עד שאפילו אם יש אצלנו חמץ באופן פיזי, מבחינתנו הוא כעפר הארץ.
ועל גבי קומות אלו, נבנית קומת החיבור הגדולה של אכילת המצה - הלחם הרוחני, והדיבור בפה בענייני יציאת מצריים.
ויהי רצון, שנשמח כולנו במעשינו, ונינצל מאיסור חמץ אפילו במשהו, ומתוך כך נטפס למדרגת גאולת עולמים באכילת פסח מצה ומרור במקדש, ונאמר לפניו שירה חדשה על גאולתנו ופדות נפשנו, במהרה בימינו אמן!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il