ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סדר פילת מנחה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה תפילה שאר תפילות היום Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

סדר תפילת מנחה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.

עניינה
אמרו חכמים: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה" (ברכות ו, ב), וצריך להזהיר על מנחה במיוחד, הואיל ותפילת שחרית זמנה ידוע - מיד אחר שיקום משנתו בבוקר, ותפילת ערבית אחר שיחזור לביתו, אבל בשעת המנחה פעמים רבות שאדם טרוד בעסקיו, ועליו להתגבר על עצמו ולייחד זמן לתפילת המנחה. אכן, עניינה של תפילת המנחה לקדש את עבודת יומו של האדם, אל מול כל המכשולים והקשיים, המשטינים והמקטרגים ולכן דווקא על ידי תפילת המנחה נענה אליהו במלחמתו בעובדי הבעל. בתפילת מנחה אדם מקדש את חיי המעשה שלו ויש ממנה קידוש ה' מיוחד, לכן אולי נקראת תפילה זו "מנחה", לשון נדבה ומתנה. כי בתפילת שחרית כבר קיימנו את חובתינו להודות לה' על כל הטוב שנתן לנו ובתפילת מנחה אנו מוסיפים ומתפללים. תפילת שחרית היא על מה שה' ברוב חסדיו נתן לנו, ותפילת מנחה עולה מתוך חיי המעשה שלנו.

סדר התפילה
רוב הגאונים והראשונים סוברים, שאין צריך לומר קרבנות לפני תפילת מנחה, וכן הרמב"ם (הל' תפילה ט, ח) והשולחן ערוך לא הזכירו שאומרים קרבנות במנחה. יש מהראשונים שכתבו לומר את פרשת התמיד והקטורת לפני מנחה, שכשם שראוי לאומרם לפני שחרית כן ראוי לאומרם לפני מנחה (רמ"א רלד, א; קלב, ב) והנוהגים על פי האר"י מקפידים יותר לומר קרבנות לפני תפילת מנחה (כה"ח רלב, ו; פס"ת רלד, א). הכל נוהגים לומר מזמור "תהלה לדוד" (אשרי) לפני התפילה, וזאת מפני שראוי לסדר שבחו של מקום לפני תפילת עמידה והרי הוא כעין פסוקי דזמרה שלפני תפילת מנחה (ועיין לעיל יד, א-ב). אמנם אין הוא חיוב גמור כתפילת עמידה ולכן כשזמן מנחה עומד לעבור, ידלג על "תהלה לדוד" ויתחיל מיד בעמידה (מ"ב רלד, ו). כנ"ל אם הציבור עומד להתחיל עמידה, ידלג על "תהלה לדוד" כדי שיתחיל להתפלל יחד עמהם במניין (מ"ב קח, יד; אול"צ ח"ב טו, ג).

אחר "תהלה לדוד" אומר החזן חצי קדיש, ואחריו מתחילים להתפלל עמידה בלחש. אחר כך החזן אומר את חזרת הש"ץ ואין הכהנים נושאים את כפיהם בחזרת הש"ץ, מחשש שמא ישתו יין בסעודה שלפני כן ויבואו לישא את כפיהם באיסור. אבל בתענית ציבור אין חשש כזה, ולכן נושאים כפיים (ובתנאי שמתפללים אחר פלג המנחה, כמבואר לעיל כ, ה). אחר התפילה אומרים תחנונים. למנהג ספרד אומרים וידוי, י"ג מידות רחמים ונפילת אפיים, ולמנהג אשכנז ותימן (בלאדי), אומרים רק נפילת אפיים. אחרי התחנונים אומר החזן קדיש תתקבל. ובימים שאין אומרים בהם תחנון (כמבואר כא, ז-ח) אומרים מיד אחר חזרת הש"ץ קדיש תתקבל. הספרדים אומרים "למנצח בנגינות" (תהלים סז) ואחריו קדיש יתום, ומסיימים את התפילה ב"עלינו לשבח" והאשכנזים אינם אומרים "למנצח" ואומרים קדיש יתום אחר "עלינו לשבח".

זמנה כנגד זמן התמיד

תקנו חכמים את זמנה של תפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערביים. מעיקר הדין זמן התמיד אחר שש שעות, שאז הוא חצות היום, והחמה מתחילה לנטות לצד מערב. אלא שחששו חכמים שמא יטעו בהערכת מקומה של החמה, לפיכך תקנו שרק אחר חצי שעה יוכלו להקריב את התמיד של בין הערביים, נמצא שזמן מנחה מתחיל בשש שעות ומחצה של היום 1 . בפועל נהגו להקריב את התמיד של בין הערביים אחר תשע שעות ומחצה של היום, מפני שתמיד של בין הערביים הוא הקרבן האחרון, החותם את היום, ואחריו אי אפשר היה להקריב עולות ושלמים, חטאות ואשמים, לפיכך דחו את הקרבתו לאחר תשע שעות ומחצה. רק בערב פסח שחל בערב שבת היו מקריבים את התמיד מיד אחר שש שעות ומחצה, מפני שזמן הקרבת הפסח אחר קרבן התמיד, וכדי להספיק להקריב את קרבנות פסחיהם של כל ישראל עד כניסת השבת, נצרכו להקדים את הקרבת התמיד ככל האפשר. זהו שורש חלוקת זמן המנחה לשני חלקים: 'מנחה-גדולה' ו'מנחה-קטנה'. 'מנחה-גדולה', משש שעות ומחצה ועד תשע שעות ומחצה, שמצד הדין זמנה ראוי להקרבת התמיד, אולם בפועל רק במקרים נדירים התמיד הוקרב אז, ו'מנחה-קטנה', מתשע שעות ומחצה ועד סוף שתים עשרה שעות, כלומר עד סוף היום, ובה היו מקריבים בפועל את התמיד של בין הערביים. קראו למנחה הראשונה 'גדולה' מפני שזמנה ארוך יותר - שלוש שעות, והשניה שזמנה שעתיים ומחצה נקראת 'קטנה'. כבר למדנו ששעות אלו זמניות, דהיינו מחלקים את משך היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא שעה זמנית. בקיץ, כשהיום מתארך השעות ארוכות, ובחורף שהיום קצר השעות קצרות (עיין לעיל יא, י). כיוון שבפועל הקריבו את התמיד ב'מנחה-קטנה', דעת הרמב"ם שלכתחילה צריך להתפלל מנחה באותה שעה, ורק בדיעבד אפשר לצאת ידי חובת מנחה בשעת 'מנחה-גדולה'. וכך נפסק בשולחן ערוך (רלג, א), אמנם מנגד יש סוברים שכיוון שמעיקר הדין זמן התמיד מתחיל משש שעות ומחצה, אפשר לכתחילה להתפלל מנחה בשעת 'מנחה-גדולה' (רי"ף ורא"ש). יש אומרים שאף ראוי לכתחילה להקדים את תפילת מנחה ככל האפשר, שזריזים מקדימים למצוות (רס"ג).

למעשה, עדיף להתפלל בשעת 'מנחה-קטנה'. אולם בשעת הצורך אפשר לכתחילה להתפלל 'מנחה-גדולה'. למשל, מי שיש לו שתי אפשרויות: להתפלל במניין 'מנחה-גדולה' או ביחידות 'מנחה-קטנה', עדיף שיתפלל במניין 'מנחה-גדולה', וכן מי שנוהג לאכול ארוחת צהרים אחר שהגיע זמן 'מנחה-גדולה', אף שלהלכה הוא רשאי לסמוך על המקילים ולאכול לפני שיתפלל מנחה (כמבואר בהלכה ו), מכל מקום לכתחילה יותר טוב שיתפלל במניין לפני כן, וכן נוהגים בישיבות רבות 2 .

סוף זמנה
זמן תפילת המנחה נמשך עד הערב, אלא שנחלקו הפוסקים עד אימתי בדיוק זמנה. ומחלוקתם תלויה בשאלה, מתי מסתיים זמן הקרבת התמיד של בין הערביים. יש אומרים שזמן זריקת דם התמיד היה עד שקיעת החמה בלבד, ולכן עד שקיעת החמה אפשר להתפלל מנחה (תר"י, הגר"א, מ"ב רלג, יד). יש אומרים שזמן המנחה עד הלילה, מפני שגם עבודת קרבן התמיד של בין הערביים היתה נמשכת עד הלילה, אם בזריקת דמו או בהקטרת חלביו והעלאת נסכיו, וכן דעת רוב הפוסקים (שו"ע רמ"א רלג, א). למעשה, צריך להשתדל לסיים את תפילת מנחה עד שקיעת החמה, אולם בדיעבד אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולהתפלל עוד כשלוש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה, שעד אז לכל הדעות עוד לא התחיל הלילה 3 . גם י"ג מידות רחמים ונפילת אפיים, אפשר לומר באותן שלוש עשרה דקות וחצי שאחר השקיעה (מ"ב קלא, יז; יחו"ד ו, ז) 4 .

מי שיש לו אפשרות להתפלל ביחיד לפני השקיעה או בציבור אחר השקיעה, יש אומרים שעדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה, ולדעת רוב הפוסקים עדיף שיתפלל בציבור אחר השקיעה. מניין שהתחיל להתפלל מאוחר, יש אומרים שלא יוותרו על חזרת הש"ץ, אף שתאמר אחר השקיעה ויש אומרים שמוטב לוותר על חזרת הש"ץ, כדי שלא לאומרה אחר השקיעה ויתחיל החזן את שלוש הברכות הראשונות בקול רם, כדי לזכותם בקדושה. בשאלה כזו, צריך רב המקום להכריע 5 .


^ 1. טעה והתפלל בחצי שעה הראשונה שאחר חצות, נחלקו האחרונים אם יצא בדיעבד, למ"א לא יצא, ולפר"ח יצא. ובשעה"צ רלג, ו, נשאר בצ"ע, ובכה"ח ב מסיק שכיוון שהתפילה מדרבנן, בספק מקילים ולא יחזור להתפלל. עוד נסתפקו, אם חצי שעה זו זמנית או קבועה. בשעה"צ רלג, ח, נוטה לומר שהיא זמנית.
^ 2. כן נפסק במ"ב רלג, א, והרחיב בזה יחו"ד ד, יט. ויש עוד סברה להתפלל לכתחילה סמוך לשקיעה, עפ"י הגמ' ברכות כט, ב, שאמר ר' יוחנן, מצווה להתפלל עם דמדומי חמה, ופרש רש"י, דהיינו סמוך לשקיעה. וכן דעת ר"ח (הובא בהגה"מ פ"ב מהל' תפילה), ואע"פ דלייטו עלה במערבא, זהו כשמאחר ביותר, אבל לפני השקיעה מעט הוא הזמן המשובח. וכך נהג האר"י ז"ל. אמנם המהרש"א פרש את הגמ' על שחרית, שמצווה להתפלל עם דמדומי חמה, בהנץ. ועיין ביחו"ד ד, יט, שהביא כמה ראשונים שסוברים כרס"ג שעדיף להזדרז להתפלל מנחה מיד בתחילת זמנה. ועיין בפס"ת רלג, 11-12.
^ 3. לדעת תר"י עד השקיעה היו זורקים את דם התמיד, ולרש"י גם בבין השמשות אפשר לזרוק את דם התמיד. בנוסף לכך, גם לסוברים שזריקת הדם עד השקיעה בלבד, יש אומרים שתפילת המנחה כנגד הקרבת איברי התמיד ומנחתו והקטורת של בין הערביים, שזמנם נמשך בדיעבד גם בבין השמשות. וכ"כ בהגה"מ ומנחת כהן. ואף אם לעניין זריקת הדם צריך להחמיר, שהוא ספק דאורייתא, לגבי תפילה שהיא דרבנן, הלכה כמיקל. ועוד, שלשיטת ר"ת בין השמשות מתחיל רק בשקיעה השניה שהיא חמישים ושמונה דקות וחצי אחר שקיעת החמה הנראית, נמצא שלדעתו הוא יום גמור. ואף שלמעשה איננו נוהגים כר"ת, מ"מ רבים סוברים כמותו, ואפשר לצרף את שיטתו.
למעשה, דעת הגר"א והמ"ב רלג, יד, וערוה"ש ט, שזמנה עד שקיעת החמה בלבד. אולם לדעת רוה"פ אפשר להתפלל גם בביהש"מ, וכן דעת השו"ע והרמ"א רלג, א, והשאגת אריה יז, וכן דעת רוה"פ, כמבואר ביחו"ד ה, כב; ו, ז; וביבי"א ח"ז לד; ובפס"ת רלג, ו.
ואמנם משקיעת החמה ועד צאת שלושה כוכבים עובר בדרך כלל יותר זמן, י"א כ- 18 דקות, וי"א כ- 25 עד 30 דקות (כמבואר כה, ה), מ"מ כיוון שיש סוברים שאסור להתפלל מנחה בבין השמשות, אפשר להקל רק בזמן שמוסכם על כל הפוסקים שהוא בין השמשות. וע' פס"ת רלג, ח.
נחלקו האחרונים אם אפשר להתחיל להתפלל לפני סוף 13.5 דקות מהשקיעה, כאשר ידוע שהתפילה תסתיים אחר שיעברו 13.5 דקות מהשקיעה. בערוה"ש קי, ה, וארץ צבי קכא התירו, ובמ"א פט, ד, וכה"ח רלג, ה, אסרו. וביבי"א ח"ז לד, צרף את הדעות שבהשמ"ש אורך 18 דקות, ואת דעת ר"ת, ועל סמך זה התיר להתחיל להתפלל בתוך שלוש עשרה דקות וחצי. אבל להתחיל חזרת הש"ץ לא התיר. וע' פס"ת רלג, ז.
^ 4. עיין בבן איש חי ש"ר כי תשא ח שלדעתו אפשר לומר וידוי בכל בין השמשות, וי"ג מידות רחמים עד אמצע בין השמשות (קריאת המגר"ב), אבל לגבי נפילת אפיים כתב באות יד ששב ואל תעשה עדיף ולא יפול על פניו בבין השמשות. וכ"כ בכה"ח קלא, כז, נא. אבל דעת רוה"פ כמובא למעלה.
^ 5. למ"ב רלג, יד, עדיף להתפלל ביחיד לפני השקיעה, וכך נהגו להורות גדולי ליטא. לעומתם דעת רוב הפוסקים שעדיף להתפלל במניין, כמובא בפס"ת רלג, ו, וביחו"ד ה, כב. ולעניין חזרת הש"ץ, למ"ב פשיטא שלא יאמר, ובכה"ח רלב, ט, כתב עפ"י האר"י שיאמר חזרת הש"ץ גם אם תמשך אחר השקיעה, וכ"כ בילקוט יוסף ח"ג רלג, ג. וכ"כ בערוה"ש רלב, ו. ועיין בפס"ת רלב, ב.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il