ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיני טעות בתפילת העמידה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה תפילה תפילת העמידה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

דיני טעות בתפילת העמידה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

דילוג טעות והפסק בתפילה
המדלג על אחת מברכות שמונה עשרה של תפילת עמידה, לא יצא ידי מצוות תפילה, ואף אם שינה את סדר הברכות, למרות שבפועל אמר את כולן - לא יצא ידי חובתו, מפני שאנשי כנסת הגדולה, שתקנו את נוסח התפילה, הקפידו על סדר הברכות, וסמכו זאת על הפסוקים, וכל המשנה מהסדר שקבעו לא יצא ידי חובתו (מגילה יז, ב; שו"ע קיט, ג). גם מי שטעה באחת הברכות באופן שפגע בעיקרה של הברכה, כגון שלא אמר את חתימתה, או שאמר בה דבר שאינו שייך כלל, כגון שביקש על הגשמים בקיץ, נחשב כאילו לא אמר את אותה הברכה (באו"ה קיט, ג).

אם כבר סיים את תפילתו ונזכר שדילג או טעה באחת מן הברכות, עליו לחזור ולהתפלל, ואפילו אם עדיין לא פסע שלוש פסיעות אחורנית, אם סיים את כל התחנונים ועמד לפסוע - עליו לחזור לתחילת התפילה (שו"ע קיז, ה). אם עדיין לא סיים את תפילתו ונזכר שדילג או טעה באחת משלוש עשרה הברכות האמצעיות, עליו לחזור לאותה ברכה, ומשם ואילך ימשיך להתפלל כסדר. ואף על פי שהוא חוזר על ברכות שכבר אמר, כיוון שכל מה שאמר אחרי אותה ברכה היה שלא על פי הסדר, נחשב כאילו לא אמרן ועליו לחזור לאומרן כסדר. אם דילג או טעה באחת משלוש הברכות הראשונות או האחרונות - חוזר לתחילתן. מפני שעניינן של שלוש הברכות הראשונות אחד, וכן עניינן של שלוש הברכות האחרונות (עיין לעיל יז, י), ולכן הן נחשבות כמקשה אחת, וכל הטועה באחת מהן כאילו טעה בכולן, ועליו לחזור לתחילתן (ברכות לד, א; רמ"א קיד, ו).

הפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה בדיבור או בשתיקה, אם ההפסקה היתה קצרה, ממשיך להתפלל ממקום שהפסיק, ואם ההפסקה היתה ארוכה, כשיעור שיכל לגמור את התפילה מתחילתה ועד סופה, חוזר לתחילת התפילה. יש אומרים, שאין בזה הבדל בין אם ההפסקה נבעה מרצונו או מחמת אונס, בכל מקרה כיוון שהיתה כשיעור שיכל לגמור את התפילה, חוזר לראש (שו"ע קד, ה), ויש אומרים, שרק אם ההפסקה היתה מחמת אונס, חוזר לראש, אבל אם הפסיק ברצון, גם אחר הפסקה ארוכה, חוזר להתפלל ממקום שפסק (רמ"א סה, א; מ"ב קד, טז) 1 .

תוספות מעניינו של יום

בימים מיוחדים מוסיפים בתפילה דברים מעניינו של יום. יש תוספות שאם שכח לאומרן לא יצא ידי תפילתו, ויש תוספות שלכתחילה צריך לאומרן אבל בדיעבד אינן מעכבות. בחול המועד של פסח וסוכות, מוסיפים בברכת 'רצה' - "יעלה ויבוא", ואם שכח ולא אמרו, חוזר ומתפלל. ואם עדיין לא סיים את תפילתו, חוזר ל'רצה' ואומר "יעלה ויבוא" וממשיך משם ואילך עד סוף התפילה. וכן בראש חודש אומרים "יעלה ויבוא", ואם שכח ולא אמרו בשחרית ומנחה - חוזר ומתפלל. אבל אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בערבית של ראש חודש - אינו חוזר, הואיל ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי עדים, לא היו מקדשים את החודש בלילה, וממילא לא חלה עדיין קדושת ראש חודש בערבית (שו"ע תכב, א).

במוצאי שבת מוסיפים בברכת "אתה חונן" נוסח הבדלה, ואם שכח ולא אמרו - אינו חוזר, הואיל והוא עתיד לצאת ידי חובתו בהבדלה על הכוס (שו"ע רצד, א). בחנוכה ופורים מוסיפים בברכת ההודאה "על הניסים", ואם שכח ולא אמרו - אינו חוזר, מפני שחגים אלו מדברי חכמים, לפיכך אין הזכרתם בתפילה מעכבת (שו"ע תרפב, א). בימי תענית מוסיפים היחידים "עננו" בשומע תפילה. למנהג אשכנזים אומרים אותו רק במנחה (רמ"א תקסה, ג). ולמנהג ספרדים בכל משך הצום: בתשעה באב - בערבית שחרית ומנחה, ובשאר הצומות - בשחרית ומנחה (כה"ח תקסה, יז). ויש נוהגים בכל הצומות לאומרו גם בערבית (הרב רקח, מהרי"ץ).

בעשרת ימי תשובה, שהם ימי דין, שבהם מתגלה מלכותו בעולם, חותמים בברכה השלישית "המלך הקדוש", ובברכת השבת המשפט - "המלך המשפט". ואם טעה ואמר בברכה השלישית "הא-ל הקדוש", ולא תיקן את עצמו תוך כדי דיבור, חוזר לתחילת התפילה. שכבר למדנו ששלוש הברכות הן מקשה אחת, וכל הטועה באחת מהן - חוזר לראש. ואם טעה בברכת השבת המשפט וחתם כבכל השנה "מלך אוהב צדקה ומשפט" ולא תיקן את עצמו תוך כדי דיבור, למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, יצא בדיעבד ידי חובתו, הואיל וגם בנוסח של כל השנה מזכירים את המילה 'מלך' (רמ"א קיח, א; כה"ח א; בא"ח נצבים יט), ולמנהג חלק מהספרדים לא יצא, הואיל ולא אמר את נוסח הימים הנוראים, ואם עדיין לא סיים את תפילתו, יחזור לברכת "השיבה שופטינו" ויחתמנה כראוי, וימשיך משם עד סוף התפילה. ואם סיים את התפילה, יחזור ויתפלל שנית, ויתנה שאם אינו חייב לחזור, הרי שזו תפילת נדבה (שו"ע קיח, א; יחו"ד א, נז). עוד מוסיפים בעשרת ימי תשובה ארבע תוספות: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב" ו"בספר חיים", ואם שכח ולא אמרן, אינו חוזר (שו"ע תקפב, ה).

טעה ואמר ביום חול רגיל "יעלה ויבוא", או "זכרנו" שאומרים בעשרת ימי תשובה, או "על הניסים", יחזור לתחילת הברכה. ואם כבר המשיך לברכה הבאה, ימשיך למרות טעותו 2 .

תפילת נדבה ודיני ספקות
תקנו חכמים שלוש תפילות בכל יום, שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין הערביים, וערבית כנגד העלאת אברים ופדרים על גבי המזבח. וכמו שבזמן שבית המקדש היה קיים, כל יחיד שרצה היה רשאי להוסיף ולהקריב קרבנות נדבה, כך רשאי היחיד להוסיף ולהתפלל תפילת שמונה עשרה בנדבה. וכדי שיהיה ניכר שתפילתו נדבה, עליו להוסיף בתפילתו איזו בקשה אישית מיוחדת. וכשם שאין מקריבים מוסף בנדבה, כך אין מתפללים מוסף בנדבה. וכשם שאין מקריבים נדבות בשבתות וימים טובים, כך אין מתפללים בהם תפילות נדבה (שו"ע קז, א-ב). וכל הרוצה להתפלל תפילת נדבה, צריך להכיר עצמו שהוא זהיר ומסוגל לכוון בתפילתו מתחילתה ועד סופה. אבל אם אינו יכול לכוון יפה, מוטב שלא יתפלל (שו"ע קז, ד). כיום מקובל להורות שאין אנו מכוונים כראוי, ולכן איננו מתפללים תפילת נדבה.

מי שהתעורר לו ספק, האם התפלל אחת מן התפילות או לא, כל זמן שלא עבר זמנה, יחזור ויתפלל מספק, ויתנה בליבו: אם כבר התפללתי הרי זו תפילת נדבה, ואם לא התפללתי הרי זו תפילת חובה. ואין צריך להוסיף ולחדש בה דבר, מפני שעצם זה שהוא יוצא מן הספק הוא החידוש. ואף שאיננו מתפללים כיום בנדבה, כדי לצאת מהספק מתפללים. ואם באמצע תפילתו נזכר שכבר התפלל, כיוון שעשה בתחילת תפילתו תנאי, שאם כבר התפלל תהיה תפילתו נדבה, ימשיך להתפלל בנדבה עד הסוף, ויוסיף בקשה משלו, כדי להראות שאכן זו תפילת נדבה. מי שחשב שעדיין לא התפלל, והתחיל להתפלל על דעת שתפילתו חובה, ופתאום באמצע תפילתו נזכר שכבר התפלל, יפסיק מיד את תפילתו. ואינו יכול להמשיך בנדבה, שכשם שאין קרבן שמקצתו חובה ומקצתו נדבה, כך אין תפילה שתחילתה לשם חובה וסופה לשם נדבה (שו"ע קז, א).

החולם באמצע תפילתו עד שמסתפק באיזו ברכה הוא נמצא, כגון שמתלבט אם הוא בברכה השישית או בברכה העשירית, לדעת רוב הפוסקים, כדי לצאת מהספק יחזור לברכה השישית, ויתפלל משם ואילך 3 .


^ 1. המדבר באמצע התפילה במזיד, נחלקו הפוסקים בדינו. יש אומרים, שדינו ככל מי שמפסיק באמצע תפילתו, וכך דעת השו"ע, הט"ז וכה"ח קד, לג. ויש אומרים, שהואיל והפסיק במזיד, פסל את תפילתו וצריך לחזור לראש, וכך דעת הב"ח, מ"א וח"א. ועיין באו"ה קד, ו.
^ 2. יש אומרים שהואיל ואמר דבר שאינו שייך כלל, עליו לחזור לתחילת הברכה שטעה בה. ואם היה זה בשלוש ראשונות או שלוש אחרונות - יחזור לתחילתן. ואם סיים את תפילתו עליו להתפלל שנית. וזה בתנאי שאמר שקר מוחלט, כגון שאמר יעלה ויבוא עד: "ביום ראש החודש הזה", או "זכרנו לחיים" עד ""וכתבנו" ואינו זמן כתיבה. אבל אם רק אמר את תחילת "יעלה ויבוא" וכיוצא בזה, אינו הפסק, וימשיך בתפילתו. וכ"כ כנה"ג ופר"ח ומ"ב קח, לז-לח. לעומת זאת דעת השו"ע קח, יב, שגם אם אמר "ביום ראש החודש הזה" וכיוצא בזה, אף שטעה, אינו הפסק. וכמה מגדולי האחרונים סוברים כמותו, וביניהם מ"א תרצג, א, ודעת תורה תרס"ח. וכ"כ בכה"ח קח, נח, וילקוט יוסף ח"א ע' רלח (אלא שכתב שטוב לחזור ולהתפלל בתנאי נדבה). ובאש"י לב, כג, כתב כמ"ב קח, לז. אבל למעשה נראה שגם למ"ב אינו חוזר עבור כך על ברכות. אלא אם לא סיים את הברכה שטעה בה, יחזור לתחילתה. אבל אם כבר סיים, לא יחזור עליה. וכן בשלוש ראשונות או אחרונות, אינו חוזר לתחילתן אלא רק לתחילת אותה הברכה. שהרי בסימן קד, יט-כ, חשש לשיטת הרשב"א, שאם לא הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר תמיד למקום שפסק בלבד. ועיין בשעה"צ קח, ס. נמצא למעשה שאינו חולק על השו"ע בדבר שגורם לאמירת ברכה נוספת. וכך כתבתי למעלה.
^ 3. אמנם לדעת הח"א כד, כא, יתחיל מהברכה שודאי לא אמרה. אולם לדעת רוה"פ חוזר להתפלל מהברכה שודאי אמר, כדי שלא יהיה ספק שמא דילג על אחת הברכות, וכ"כ בכה"ח קיט, כ, ויבי"א ב, ט, וילקוט יוסף ח"א ע' רו. ועיין אש"י לא, ב.
ולעניין שהמסופק אם התפלל שלהלכה עליו להתפלל בתנאי נדבה, כתב בבאו"ה קז, א, ד"ה 'אם', שלדעת הח"א, כיום גם בתנאי נדבה אין להתפלל, ולא נתקבלה דעתו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il