ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סדר תפילת ערבית | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה תפילה שאר תפילות היום Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

סדר תפילת ערבית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.


קריאת שמע וברכותיה
מצווה מהתורה לקרוא קריאת שמע בלילה ובבוקר, שנאמר בפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמוע: "בשכבך ובקומך". וכן מצווה לזכור את יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר (דברים טז, ג): "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", ומזה שנאמר " כֹּל יְמֵי" למדו שמצווה להזכיר את יציאת מצרים ביום ובלילה (משנה ברכות יב, ב). ולשם כך אומרים בלילה גם את פרשת "ויאמר" שבסופה מזכירים את יציאת מצרים. אמנם פרשת "ויאמר" שעוסקת במצוות הציצית שייכת בעיקר ליום, והיה אפשר לקיים את מצוות זכירת יציאת מצרים של לילה באמירת פסוקים אחרים, בכל זאת נהגו גם בלילה לזכור את יציאת מצרים באמירת פרשת "ויאמר", מפני שהיא שגורה בפי הכל (תוס' יו"ט שם). ועוד שיחד עם שתי הפרשיות הראשונות יש בהן רמ"ח מילים (ע' לעיל טו, יב), ויש באמירת שלושתן קבלת עול מלכות שמים שלמה (ע' טו, ג-ד). הוסיפו ותקנו אנשי כנסת הגדולה לומר שתי ברכות לפני קריאת שמע ושתי ברכות לאחריה. הראשונה - "מעריב ערבים", היא ברכת שבח על חילופי הזמנים, והיא מקבילה לברכת "יוצר אור" שבשחרית. השניה - "אהבת עולם", היא שבח על אהבת ה' לישראל ועל נתינת התורה. השלישית - "אמת ואמונה", היא שבח על הגאולה. והרביעית - "השכיבנו", בה אנו מבקשים מה' שישמור עלינו בלילה ובשינה (עוד עיין טז, א). נמצא שברכות קריאת שמע הן שבע, שלוש בשחרית וארבע בערבית, ואמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שנתקנו על שם הפסוק (תהלים קיט, קסד): "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ".

תפילת עמידה של ערבית
יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, ועל פי זה תקנו אנשי כנסת הגדולה להתפלל שמונה עשרה בלילה, וקבעו את זמן תפילת ערבית כנגד העלאת איברים ופדרים של הקרבנות, שכל מה שלא הספיקו להעלות ביום היו מעלים במשך הלילה (ברכות כו, ב), אלא שמעיקר תקנתם תפילת ערבית היא רשות. כלומר, מצווה להתפלל ערבית ולא חובה ומי שהיה מעוניין לעסוק במצווה אחרת, או שכבר עלה על מיטתו לישון, או שמסיבה אחרת היה קשה לו להתפלל ערבית - אינו צריך להתפלל אותה. הטעם להבדל בין שחרית ומנחה לערבית, ששחרית ומנחה נתקנו כנגד קרבנות התמיד של שחר ובין הערביים, היינו כנגד הזאת דמם, וכשם שבלא הזאת הדם אין יוצאים ידי חובת הקרבת הקרבן, כך חייבים להתפלל שחרית ומנחה. אבל ערבית נתקנה כנגד העלאת איברים ופדרים על גבי המזבח, שאף שמצווה להעלותם, מכל מקום אם לא העלום - הקרבן לא נפסל, לכן תפילת ערבית רשות. אמנם במשך הדורות נהגו כל ישראל להתפלל ערבית, עד שבזמן הראשונים כבר קבעוה חובה ואף על פי כן אין אומרים בה חזרת הש"ץ, שהואיל ומעיקרה היא רשות לא תקנו לה חזרת הש"ץ להוציא את עמי הארץ (שו"ע רלז, א) 1 . נשים פטורות מתפילת ערבית, ואף לסוברים שנשים חייבות בכל התפילות שתקנו חכמים, הכוונה שחייבות בשחרית ומנחה שניתקנו כחובה, אבל מתפילת ערבית פטורות, ומנהג הגברים שקיבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה אינו חל עליהן.

סדר תפילת ערבית

כתבו הראשונים שנוהגים לומר לפני "ברכו" שלושה פסוקים הפותחים ב"והוא רחום יכפר עוון", לבקש כפרה על העוונות שחטאנו במשך היום. ועוד, שבלילה מידת הדין מתוחה וניתנה רשות למחבלים להזיק, ולכן אנו מבקשים "והוא רחום יכפר עוון" (עוד עיין בטור וב"י רלז, וכה"ח רלה, ה). בשבת וימים טובים אין אומרים "והוא רחום". למנהג הספרדים אומרים לפני כן שלושה פסוקים, "ה' צבאות" וכו', ולמנהג חסידים "שיר המעלות" וכו'. לשני המנהגים אומרים אח"כ חצי קדיש, ואחריו "והוא רחום". אם למדו לפני התפילה, ובסיום הלימוד אמרו קדיש "על ישראל", אין צורך לומר עוד פעם חצי קדיש, שלא להרבות בקדישים (ילקוט יוסף ח"ג רלו, א).

באמירת "ברכו" פותחים את ברכות קריאת שמע, ועל כן אסור לדבר אחר "ברכו" כדין אמצע הפרק (מ"ב רלו, א; נד, יד. ועיין לעיל טז, ד). ולכן מי שלא הספיק לומר "והוא רחום" לפני "ברכו", לא יאמר אותו אחר "ברכו", כדי שלא להפסיק באמצע ברכות קריאת שמע (ע' יבי"א ב, ה). למנהג רוב הספרדים אין עונים אמן אחר ברכות החזן, כדי שלא להפסיק באמצע ברכות קריאת שמע, וטוב שיסיימו את הברכה עם החזן או מעט אחריו, וכך לכל הדעות לא יצרכו לענות אמן. אחר ברכת 'השכיבנו' יש עונים אמן (ילקו"י ח"ג רלו, ו), ויש שאינם עונים (בא"ח פקודי ה). ולמנהג אשכנזים עונים אמן אחר ברכות החזן, ואין זה נחשב הפסק. אמנם אחר ברכת "אהבת עולם", כדי שלא להפסיק בין הברכה לקריאת שמע, גם האשכנזים משתדלים שלא לענות אמן, ועושים זאת על ידי שמסיימים את הברכה יחד עם החזן או אחריו (עיין טז, ד. וכל ענייני ברכות קריאת שמע נתבארו בפרק טז). בסיום ברכת 'השכיבנו' נוהגים הספרדים לענות אמן אחר ברכת עצמם, מפני שהיא סיום סדרה של ברכות. והאשכנזים אינם עונים אמן אחר עצמם, ורק בסיום ברכת "בונה ירושלים" שבברכת המזון - עונים אמן אחר ברכת עצמם (שו"ע רטו, א; רלו, ד). בין ברכות קריאת שמע לתפילה אומר החזן חצי קדיש, ואחר התפילה אומר קדיש תתקבל. לאחר מכן למנהג ספרד אומרים "שיר למעלות" ואחריו אומרים היתומים קדיש יתום, ואחד מהם אומר "ברכו". לאחר מכן אומרים "עלינו לשבח", ואין אומרים אחריו קדיש. ולמנהג אשכנז, מיד אחר קדיש תתקבל אומרים "עלינו לשבח", ואחריו אומרים היתומים קדיש יתום, ואחד מהם אומר "ברכו".

סמיכת גאולה לתפילה
עיקר הגאולה היתה ביום, שאז יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן עיקר חיוב סמיכת גאולה לתפילה הוא בתפילת שחרית. ומכל מקום, כיוון שכבר בלילה התחילה הגאולה, גם בלילה יש מצווה לסמוך גאולה לתפילה. אלא שאין מדקדקים בסמיכת גאולה לתפילה בערבית כפי שמדקדקים בשחרית. לכן יכלו חכמים לתקן את ברכת "השכיבנו" אחר ברכת "גאל ישראל", והחשיבו אותה כהמשך לברכת "גאל ישראל", שבברכת "גאל ישראל" אנו מברכים על גאולת הכלל, וב"השכיבנו" אנו מבקשים על גאולת היחיד מן הסכנות של הלילה. אבל אילו היו מדקדקים בסמיכת הגאולה לתפילה, לא היה אפשר לומר אחר גאולה את ברכת "השכיבנו". כן אומרים חצי קדיש בין ברכות קריאת שמע לתפילה. שכך הוא סדר התפילה, שבכל מעבר משלב לשלב שבתפילה תקנו לומר קדיש. אלא שבשחרית מפני חומרת הזהירות שלא להפסיק בין גאולה לתפילה, אין אומרים שם קדיש. אבל בערבית שאין צריך לדקדק כל כך בסמיכת גאולה לתפילה, אומרים קדיש בין ברכות קריאת שמע לתפילה. כן נוהגים במקומות רבים שבליל ראש חודש הגבאי מכריז לפני תפילת עמידה "יעלה ויבוא", כדי להזכיר למתפללים לאומרו וכן בלילה שמשנים בו את נוסח בקשת הגשמים. ואף שבשחרית אין מפסיקים בדיבור, אלא מזכירים לציבור שיש שינוי בתפילה על ידי שהחזן או הגבאי דופק על התיבה, בערבית מקילים להזכיר בפה (שו"ע רלו, ב; מ"ב ז), ויש שגם בערבית דופקים על התיבה כדי שלא להפסיק בדיבור (ע' כה"ח רלו, טוב, פס"ת רלו, ו).

מי שאיחר והגיע בשעה שהציבור עומד להתחיל תפילת עמידה, יתפלל עמהם עמידה במניין ואח"כ ישלים את ברכות קריאת שמע. אמנם בשחרית ההלכה שיתפלל כסדר, מפני שסמיכת גאולה לתפילה בשחרית עדיפה על התפילה במניין, אולם בערבית התפילה במניין חשובה יותר, ולכן יתפלל עם הציבור, ואח"כ ישלים את ברכות קריאת שמע (שו"ע רלו, ג) 2 .


^ 1. בברכות כז, ב, לרבן גמליאל תפילת ערבית חובה, ולר' יהושע רשות. לאביי חובה, ולרבא רשות, וכן הלכה. ולפי רוב הראשונים, וביניהם תוס', תר"י, רא"ש (פ"ד ב, ז), הכוונה שיש מצווה להתפלל ערבית ואין לבטלה בחינם, אבל בסיבה קלה אפשר לבטלה, וכך כתבתי למעלה. אמנם לבה"ג, הכוונה ב'רשות' שרשאי אדם שלא להתפלל ערבית בלא שום סיבה. אלא שלדעתו אם נהג להתפלל ערבית, מנהגו מחייבו להתפלל תמיד.
וכיום כתב הרי"ף שחובה להתפלל ערבית, וכן כתבו הרא"ש והטור סי' רלה. ובסדר רב עמרם גאון כתב שאומרים חצי קדיש בין ברכות ק"ש לעמידה, כדי להבדיל בין החלק של החובה לרשות. ואולי נשאר המנהג כעיקר התקנה. ובבירור הלכה ד, ב, סוכמו השיטות.
התחיל להתפלל ערבית ונזכר באמצע תפילתו שכבר התפלל ערבית, לרוה"פ יפסיק מיד, כדין שחרית ומנחה, שהרי כל מה שהתפלל הוא מפני שהיא חובה, וכשנתברר שכבר יצא בה - צריך להפסיק (באו"ה קז, א, ד"ה 'פוסק', ולדעת רבים כך משמע משו"ע שם). אמנם לדעת הרמב"ם (י, ו), ימשיך כתפילת נדבה. מפני שגם היום עדיין נשאר הדין שעיקרה רשות, ולכן יסוד הנדבה שבה נשאר (וכן נפסק בילקוט יוסף ח"ג רלו, יא). ומי שהסתפק אם התפלל, בשחרית ומנחה חוזר ומתפלל, ובערבית נחלקו האחרונים, וכתב במ"ב קז, ב, שיתפלל ויחדש בה דבר (ועיין לעיל יח, ג). ולכל הדעות מי ששכח להתפלל ערבית משלים אותה אחר שחרית, וכן מי שטעה ולא אמר יעלה ויבוא בערבית של יו"ט, צריך לחזור שוב להתפלל (ועיין בבירור הלכה כז, ב).
^ 2. אמנם בכה"ח קיא, יב כתב, שעפ"י הקבלה גם בערבית אסור להפוך את הסדר. מ"מ גם במ"ב פסק כשו"ע, וכ"כ בילקוט יוסף ח"ג ע' תרסא, וכן דעת הגר"ח פלאג'י.
והיה מנהג קדום לומר אחר השכיבנו ברכת "יראו עינינו" שיש בה י"ח פסוקים, וע' במ"ב רלו, ה, שתקנו לאומרה במקום להתפלל שמונה עשרה. ויש מהראשונים שסוברים שלא היתה סמכות לתקן אותה אחר חתימת התלמוד, ולכן אין לאומרה (מאירי). ורבים נהגו לאומרה. וכתבו תר"י שנהגו לאומרה במקום תפילת ערבית שהיא רשות, וגם אחר שקיבלו להתפלל ערבית כחובה, לא נתבטל המנהג לומר "יראו עינינו". ויש שהביאו ראייה מאמירתה שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית. וכן דעת רב עמרם גאון, שלכן גם אומרים קדיש אחר ברכות ק"ש, שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית. והרמב"ן והרשב"ם לא אמרו "יראו עינינו" וקדיש, כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפילה.
למעשה, כבר בסוף תקופת הראשונים לא נהגו לאומרה בקהילות ספרדים, ויש מהאשכנזים שעדיין היו אומרים אותה. וכיום בארץ ישראל אין נוהגים לאומרה (ועיין בכה"ח רלו, יב, ופס"ת ז). אבל קדיש נוהגים הכל לומר. ואף שדעת הרבה ראשונים שלא לאומרו, כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפילה, מ"מ למעשה הכל נוהגים לומר קדיש זה. ואפשר לבאר כפי שכתבתי למעלה. ובערוה"ש רלו, ח כתב, שקדיש הוא מעין גאולה, שיתגלה בעולם כבוד שמים, ולכן אינו הפסק כ"כ. ועיין בבירור הלכה ברכות ד, ב.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il