ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא בהר Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים

"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ 1 ".
הפרשה עוסקת בדינים רבים של ענייני מלאכה: חקלאות, מקח וממכר, ירושות ונחלות. נעסוק אם כן בהשקפה הראויה על המלאכה.
כתוב בגמרא 2 שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. כשתבוא הגאולה תהיה שמחה גדולה, לא יהיה צורך בחריש, קציר, טחינה וכל יתר מלאכות הכנת האוכל, אלא אדם יוציא מהעץ עוגה מוכנה, ישב הוא ובניו לשולחן ללא טרדות פרנסה, וכל זמנו פנוי ללמוד תורה. כך יזכה לקיים את דברי המשנה 3 "רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה". אם אדם עוסק בתורה הוא לא יצטרך לעבוד הרבה, כי ה' כבר יזמן לו את הפרנסה בשפע ובכבוד.
כיצד יקיים אדם את דברי המשנה?
נענה על כך במעשה שהיה.
אדם אחד הוריש לבניו סכום כסף גדול וציווה עליהם לפני מותו שיעשו בכסף עסקים וירוויחו, אך שלא ישכחו לעסוק בתורה.
בן אחד פתח סופר שבו הכול מכל כל, כמו הקניונים הגדולים, מלא שפע מכל טוב שבעולם. כבעל העסק הוא היה עומד במקום מהבוקר עד הערב. כבר בחמש בבוקר היה מגיע לראות שהלחם והחלב מובא כמו שהוזמן ונכנס לחנות, מכין את החנות ועומד כל היום לדאוג לשירות הקונים. בערב סוגר את החנות ונשאר לעבור על החשבונות ולסדר עד החנות עד אמצע הלילה. נמצא שבן זה עשה רווחים גדולים, אך אין לו שום פנאי לעסוק בתורה.
אחיו, לקח את כסף הירושה וחשב לעצמו באיזה עסק יעסוק כדי שישאר לו זמן בשפע ללימוד התורה. הכניס לעסוק במסחר ביהלומים. מכיוון שיהלומים הם עסק מכובד, אין קונים יהלומים לא לפנות בוקר ולא מאוחר בערב. כמו כן, כל עסקה היא ברווח גדול. תלה הבן שלט על המשרד: "פתוח בין השעות 10 בבוקר עד 12". בכל יום היה מקבל קונה אחד או שניים ועושה רווח של 1,000 ₪ ברגע אחד. נמצא שהוא מיעט בעסק והרויח בדיוק כמו השני, ומילא את יומו בלימוד תורה.
כך ראיתי גם במעשה שקרה לי.
פעם נתבקשתי לערוך חופה לזוג בשעות הבוקר. הגעתי בזמן שנקבע, והכל היה כבר מוכן. חיכו רק לבואו של אבי הכלה. שאלו את המשפחה מה עיסוקו של האבא, והם ענו לי שהוא מוכר אבטיחים. בסוף הגיע האבא. שאלו אותו בני המשפחה: "למה אחרת?". ענה להם: "הזמנתי 14, מכרתי 12 ושניים לא הצלחתי למכור, לכן איחרתי". שאלתי את האדם שליווה אותי: "מה זאת אומרת? הוא הזמין 14 אבטיחים בלבד? בשביל שני אבטיחים הוא התעכב?". הסביר לי המלווה: "הוא הזמין 14 משאיות ולא הצליח למכור שתי משאיות". בהמשך, בסעודה דיברתי עם האב והבנתי שהוא קם מוקדם כל בוקר, עובד שעתיים קשה וכך פנוי בכל שאר היום.
למדנו מכאן שכל אדם יכול לתכנן לעצמו את חייו באופן של "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה".
המשנה ממשיכה ואומרת "הוי שפל רוח בפני כל אדם".
אנשים שעושים כך יודעים מהו עיקר ומהו טפל, לכן אינם בעלי גאווה.
מסיימת המשנה: "ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך".
בילדותי היינו גרים בעיר העתיקה. שם היינו רואים אדם יושב בבית קפה לבד, ופתאום באים עוד ויושבים על ידו, מתחילים לשחק "שש-בש" וקלפים. זה פירוש המשנה "אם בטלת מן התורה יש לך בטלנים הרבה כנגדך".
מצד שני היינו רואים בבית הכנסת זהרי חמה שבמחנה יהודה איך יושב אחד וקורא תהלים. מיד באים עוד שנים וקוראים איתו ומיד עוד שניים מצטרפים לקריאת התהילים.
אם אתה מבטל תורה תמצא יש בטלים הרבה איתך, ואם אתה רוצה ללמוד תורה, כולם יבואו ללמוד איתך.
השבוע חל ל"ג בעומר, ומסופר 4 שאחרי שרשב"י ובנו רבי אלעזר ברחו מאויביהם הם ישבו 12 שנים במערה. בכל אותם השנים הם אכלו חרובים ושתו מי מעין. אנו מאמינים לדברי חכמים, ואם כן זה ממש פלאי פלאות, כיצד אדם יכול 12 שנים להסתפק בחרובים בלבד. כעבור 12 שנים הם יצאו מהמערה. בדרכם ראו אנשים זורעים וחורשים. מכיוון שכל אותם שנים הם רק למדו תורה, הם התפלאו לראות שאנשים זורעים וחורשים כדרך העולם. אמר רשב"י: "כיצד הם מניחים את לימוד התורה שהיא חיי העולם, ועוסקים בחיי השעה?!". מיד כל מקום שרבי שמעון בר יוחאי ובנו נתנו בו עיניהם מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "באתם להחריב את עולמי?! חזרו למערתכם!". מיד חזרו למערה וישבו שם 12 חודש. כשהבינו שהגיע זמנם לצאת יצאה בת קול ואמרה "צאו ממערתכם, שהגיע הזמן שחטאתכם תכופר". שוב ראו אנשים זורעים וחורשים. בכל מקום שר' אלעזר היה מכה, היה ר' שמעון מרפא. אמר רבי שמעון לבנו: "תניח לעולם שינהג כמנהגו, די לעולם שאני ואתה נלמד תורה ונגן על העולם כולו".
למדנו מהסיפור שיש שלוש דרגות:
הדרגה הפשוטה ביותר היא של האנשים שהמשיכו לחרוש ולזרוע. מעליהם קדושתו של רבי אלעזר שמרוב עיסוקו בתורה לא הבין כיצד אפשר לעבוד, והיה מכה ושורף את כל מה שראה. ומעל לכל, מעלתו של רבי שמעון שהיה מרפא, כי למרות רוב שקיעתו בתורה, הבין גם את מעלתם של עמלי הכפיים.
בדרך כלל כל אחד רואה את העולם על פי המשקפיים שלו. כך לדוגמא: אדם שהוא למדן, שקדן, עוסק 24 שעות תורה, יוצא ורואה אנשים מתבטלים ולא רואה זאת בעין יפה, כי הוא לא מבין אותם. כך גם אדם עשיר, הנהנה מיגיע כפו, רואה אנשים עניים, לדוגמא, חתן וכלה בלי כסף, נותן להם 30 ₪. הרי ביכולתו לתת לו 100 ₪?! אלא שכך טבע העולם, האדם רואה את מעמדו ולא רואה את השני. הוא חושב שכמו שהוא יכול לעבוד ולהרוויח כך יצליחו כולם ואינו מודע לקשיים העומדים אצל האחר. אולי ישנו חולה קשה הנדרש לטיפול אצלם בבית, ומוציאים כספים רבים על הטיפול בו? או שיש למשפחה חובות רבים וכדומה? אבל כך טבע העולם, שאדם נמצא במצב אחד, ולא רואה את המצב של האדם השני.
מעלתו של רשב"י היתה שהוא הצליח להבין את מעלתם הפשוטה של העובדים.
בירושלים עיר הקודש, היה צדיק גדול בשם רבי אריה לוין. הוא היה רבם של האסירים, עזר לחולים, היה מלא מצוות ומעשים טובים, מוסר ודרך ארץ.
פעם עבר ברחוב, והיה שם גבאי שחיפש אנשים להשלים מניין. אמר לו רבי אריה לוין: "אני כבר התפללתי מנחה, אבל אכנס להשלים מניין". והנה ראה רבי אריה לוין שעובר ברחוב על יד פתח בית כנסת אדם פשוט בלבוש דל ואביון. שאל אותו רבי אריה: "התפללת מנחה?". אמר לו: "לא". אמר לגבאי: "הנה, יש כאן יהודי שלא התפלל מנחה, והוא יכול להתפלל אתכם ולהשלים לכם מניין". אמר הגבאי: "אדם זה ישלים לנו מניין?! הרי הוא פועל ניקיון בעירייה!". אמר לו רבי אריה לוין:
"אתה לא מוכן לצרף למניין יהודי ובמקומו מכניס גנב?!". התפלא הגבאי ושאל:
מי גנב?". אמר לו רבי אריה: "אני גנב, אם אתה חושב שאני צדיק, אני גונב את דעת הבריות. יש כאן אדם שעובד כל היום לפת לחם ביושר, זה העבודה שלו, ואתה לא לוקח אותו להשלים מניין?! אל תזלזל ביהודי כזה שעמל בעבודתו להשלים מניין!".
בספר שבעים פנים לתורה, מסופר על ר' משה לוי ששון שאמר: "תשעה גאוני עולם אינך אתה יכול לעשות מהם מניין לתפילה, ואלו עשרה עמי ארצות מצטרפים לכל דבר שבקדושה.
עוד הוא אומר: גם ארמון מפואר ביותר, בונים אותו בטיט ובחימר ביסודות. לא עושים את היסודות מזהב.
כך האנשים העובדים, הם בונים את העולם. כך אמר הרב ששון בכדי לחזק את האנשים.
וכך אומר רבי שמעון בר יוחאי לרבי אלעזר: "בני היקר, כך ה' בנה את העולם, בכדי שישבו ויעבדו, ואין לנו להקפיד עליהם בכך".
בגמרא 5 מובאת מחלוקת בין רבי שמעון בר יוחאי לרבי ישמעאל. רבי ישמעאל אומר שהתורה ציוותה שאדם ילמד תורה, אך יתעסק לפרנסתו כדרך העולם. רבי שמעון חולק ואומר שאם כן יהיה הרבה ביטול תורה, ולכן אדם צריך לעסוק בכל זמנו בלימוד התורה, והגויים יבואו ויעשו את כל המלאכות הנצרכות בשביל עם ישראל.
אומר שם אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן".
וכך גם הורה רבא לתלמידיו שלא יבואו לפניו לעסוק בתורה בחודשי ניסן ותשרי, כי הם הזמנים העיקריים של מלאכות החקלאות, בניסן קוצרים ובתשרי מכינים את היין והשמן מהיבול שנאסף כל השנה 6 . כך יוכלו התלמידים להתפרנס בכבוד ולא יטרדו במזונותיהם כל השנה.
נמצא לסיכום:
• הצדיקים הגדולים יודעים להכיר במעלתם של עובדי הכפיים.
• אדם צריך לעסוק בעבודה שעל ידיה הוא יוכל לפנות לו זמן לעיסוק בתורה.




^ 1.ויקרא כ"ה, ג'
^ 2.שבת ל:
^ 3.משנה אבות ד', י'
^ 4.שבת לג:
^ 5.ברכות לה:
^ 6.רש"י ברכות לה:

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il