בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ד אייר התשע"ה

פרק י"א חלק ה'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ד אייר התשע"ה
4 דק' קריאה
החטא מיקרי, ולכן נקראו "בני מעלי"
וּמִפְּנֵי כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לוֹמַר, כִּי אַף אִם יִשְׂרָאֵל הֵם בָּנִים שֶׁל 1 הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, הֵם דָּבָר חָסֵר כַּאֲשֶׁר הֵם חוֹטְאִים, וְעַל זֶה אָמַר כִּי נִקְרְאוּ 2 בְּנֵי מְעַלֵּי, כְּדִכְתִיב (הושע ב, א): בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר בְּנֵי אֵל חָי אַתֶּם. וְדָבָר זֶה, שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהֵם בָּנִים בְּאֵין חִסָּרוֹן, כִּי הַחִסָּרוֹן גַּם כֵּן הוּא מִצַּד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הֶעָלוּל, מִצַּד הַזֶּה הוּא הַחֵטְא. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא הָעִלָּה, בָּרָא יִשְׂרָאֵל בְּלֹא חֵטְא, כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא מִצַּד הֶעָלוּל 3 יֵשׁ הֲסָרָה, כִּי יָסִיר לֵב הָאֶבֶן מֵעַל לִבָּם, מֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה רַק מִצַּד הֶעָלוּל, וּלְכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְעַלֵּי. כִּי מִצַּד שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָעִלָּה הֵם 4 בְּתַכְלִית הַטּוֹב, וְאִם הָלְכוּ אַחַר יִצְרָם, אֵין זֶה 5 מִצַּד עַצְמָם, רַק הוּא דְּבַר מִקְרֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק שֶׁאַחַר זֶה. מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהֵם טוֹבִים מִצַּד עַצְמָם, שֶׁכָּךְ נִבְרְאוּ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרְאוּ בְּנִי מְעַלֵּי. וּתְחִלַּת בְּרִיאָתָם הָיָה בְּטוֹב וּבִשְׁלֵמוּת, רַק כִּי אַחַר כָּךְ מִצַּד עַצְמָם נַעֲשׂוּ רָעִים. וְאֶל דָּבָר זֶה יֵשׁ סִלּוּק וַהֲסָרָה מִן הַחֵטְא, כִּי יָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם. וְדָבָר שֶׁהוּא עַל עִנְיָן שֶׁתְּחִלָּתוֹ טוֹב וְסוֹפוֹ טוֹב, אַף עַל גַּב שֶׁבָּאֶמְצַע אֵינוֹ טוֹב נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הָיָה טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ עַד הַסּוֹף. לְכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב קכח, א) 6 לְעִנְיַן פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקַּח דְּהָוֵי כְּאִלּוּ הָיָה פִּקֵּחַ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.
________________________________
אלא שניתן לומר, שאף שישראל הם בנים 1 לבורא, יש בהם חסרון כאשר הם חוטאים, לכן הביא את הפסוק: במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, כלומר קרואים 2 בנים טובים ללא חסרון. הסבר דבר זה, שנקראים בנים בלא חסרון, כי אף שהחטא הוא חסרון, החטא אינו מהותי בעם ישראל, מפני שהקב"ה ברא אותם בלא חסרון, ומה שישראל חוטאים זה מפני שהם נבראים, ובכל נברא יש חסרון. מכיוון שהם נבראו בלא חסרון מהותי, 3 ממילא חטאם אינו דבר מהותי וניתן לשינוי, כאשר יסיר את לב האבן מעל לבם, לכן נקראו בנים טובים, כי מצד הקב"ה נבראו 4 באופן השלם ביותר. כשעם ישראל הולכים אחר היצר וחוטאים, אין זה 5 נובע ממהותם, אלא זה דבר מיקרי. ענין זה יובהר עוד בהמשך הפרק. גם מצד ישראל ברור עניין זה, כי הם נבראו באופן שלם, ומהותם טובה, לכן נקראים בנים טובים. חטאם הוא לאחר בריאתם, ומצידם הוא החטא, לכן לחטא כזה יש ביטול ומחיקה, כאשר ישובו מדרכם הרעה. כל דבר שתחילתו טוב וסופו טוב, אף שבאמצעו יש קלקול, נחשב כטוב מתחילתו ועד סופו. לכן אמרו חכמים, 6 לעניין שומע, שידע עדות ובאותה שעה היה כשר להעיד, והתחרש ונפסל לעדות, וחזר לשמוע ושוב כשר לעדות, שיכול להעיד עדות שידע בשעה שהיה שומע לפני התחרשותו, כי הוא נחשב כאילו היה שומע כל הזמן.


ביאורים
כפי שראינו, הוכיח ר' מאיר ששם "בנים" לא יכול לסור מישראל לעולם. אך עדיין יש מקום לסבור שכאשר סרים מעבודתו וחוטאים, ייפגם הקשר ולשם "בנים" ילווה תואר של חיסרון, כשם שבן המורד באביו עדיין מכונה בנו אך לשמו מצורף התואר "בן מורד" וכדומה. אולם הנביא הושע מלמדנו שגם במצב הרוחני הנמוך ביותר אליו ניתן להגיע אין שום תואר שלילי הנלווה לשם.
הסיבה לכך היא מקור הקשר בין ה' לישראל. אם סיבת הקשר הייתה מכוח רצונם של ישראל ובבחירתם, לא היה היגיון בכך שכאשר הם מפֵרים את הכללים ומואסים בקשר עדיין יהיו נתונים בו ולא יתנתקו ממנו. אך מקור הקשר בין ה' לישראל אינו בבחירת ישראל לעבוד את ה' אלא בקביעה חד צדדית מאת ה' שישראל יהיו בניו, משום כך הם בריאה מיוחדת. עם ישראל התייחדו בתכונותיהם המיוחדות, כי כך הם נבראו כעם עליון, גדול וקרוב לה'. ישראל הם בריאה שכולה טוב מוחלט ושלמה בתכלית השלמות, ואם-כן כל פגם שנעשה על-ידי מעשיהם הרעים אינו קשור מהותית אליהם אלא הוא כעין לבוש חיצוני וקליפה שעוטפת ומכסה את הטוב הפנימי באופן עראי, בלי שינוי של ממש בו. מצד זה נקראים ישראל בנים מעולים שכל מום אין בהם, ואף על פי שזמנית פגמו את הטהרה, היא עתידה לחזור לקדמותה ולגלות את תוכנה האמיתי. לכן גם בעיצומו של הזמן שבו חל הפגם הם ממשיכים להיקרא בנים מעולים.
פגם זמני וחולף שאינו מתאים לטבע הדבר אינו חשוב כלל כפגם. חז"ל מיישמים עקרון זה גם בדיני עדות. לאדם חרש אסור להעיד, בין אם ראה את המקרה שעליו הוא רוצה להעיד בזמן שהיה חרש ובין אם הוא מגיע להעיד בבית דין כאשר הוא חרש. אמנם אדם בריא שהיה חרש בתקופה שבין ראיית המקרה לזמן של העדות בבית דין – עדותו כשרה, כיוון שבתחילתו וסופו הוא אדם בריא, והחרשות היא דבר מקרי אצלו.

הרחבות
* נתתי לו תורה תבלין
כִּי יָסִיר לֵב הָאֶבֶן מֵעַל לִבָּם. המהר"ל מתייחס בדבריו למאורע העתידי: "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, וַהֲסִרֹתִי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר" [יחזקאל לו, כו]. נחלקו הדעות איך תתבצע בפועל הסרת לב האבן, ההליכה בדרכי ה' ולא ההליכה אחרי עצת היצר.
לדעת הרמב"ן , יתרחש שינוי בטבע האנושי, וייעקר היצר הרע: "לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל... כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומוּל (מלשון ברית מילה) הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות... וכן נאמר ביחזקאל ’ונתתי לכם לב חדש’" [דברים ל, ו].
הרמב"ם חולק על דעת הרמב"ן, וסובר שהסרת היצר הרע תתרחש בעקבות העיסוק בתורה, אך לא יהיה שינוי בטבע: "נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא. לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת... ונאמר ’והסירותי את לב האבן מבשרכם’" [תשובה ט, ב].
הרמב"ם מזכיר יסוד זה גם לימינו, איך להתרחק מהרהורי עבֵרה: "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה" [איסורי ביאה כב, כא].



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il