ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום ירושלים עניינו של יום Bookmark and Share



גירסת הדפסה האזן לשעור (60 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (60 ד')

כ"ב אייר התשע"ה

בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בְּרָכָה מְרֻבָּה

ברכות איכותיות
פרשת "בחוקתי" כוללת בתוכה 11 פסוקי ברכה ו-29 פסוקי קללה. לכאורה נראה שהפורענות גדולה מהברכה. אבל באמת, אף שהקללות רבות בכמות, איכותן של הברכות היא כפולה ומכופלת.
כך כתב האבן עזרא בלשונו החדה: "וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב יתברר לו דברי" (כו יג).
צמיחה בישראל, צניחה באיראן
הברכות מחולקות לברכות חומריות ולברכות רוחניות. פסוקים ד-י עוסקים בשפע חקלאי, ביטחוני, צבאי, כלכלי וגם בפריה ורביה. הפסוקים אחר כך, יא-יג, עוסקים בשפע הרוחני. בימינו אנו רואים את החלק הראשון של הברכה החומרית מתקיים בישראל במלואו, ורואים גם את תחילתו של השפע הרוחני שמגיע בשלב השני.
כבר שנים שהחקלאות בישראל היא מהמובילות בעולם. "וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" תייצאו לחו"ל (ספורנו). גם היכולות הצבאיות של ישראל הן גבוהות. ישראל היא מהמדינות הראשונות בעולם שפיתחו נשק אטומי לפני שנים רבות. ישראל היא בין המדינות הבודדות שמשגרות לוויינים לחלל. היא היחידה שיש לה מערכת יעילה של טילים נגד טילים, "כיפת ברזל". לא לחינם מתמודדת מדינת ישראל מול עמים רבים במשך שנים רבות, והתוצאה היא "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".
גם המצב הכלכלי מתחזק והולך. התל"ג בישראל גדל ליותר מ-300 מיליארד דולר לשנה. שיעור הצמיחה בחמש השנים האחרונות הוא 21%, המקום השני בעולם במהירות הצמיחה. אחוז הסיוע האמריקני לישראל הוא היום 1% מהתל"ג (לפני 30 שנה הוא היה 10% מהתל"ג). אנחנו עדיין נצרכים קצת לאומות עולם, אבל הכיוון הוא ליום שיאמר בו "וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה". מכיוון שמדינת ישראל מובילה בעולם במחקר ובפיתוח וביכולת חדשנות, אין ספק שישראל הולכת לקראת עצמאות כלכלית. במיוחד אחרי צניחת מחירי הנפט ומציאת מאגרי הגז בחופי ישראל.
ארץ ישראל נקראת "ארצות החיים". תוחלת החיים בישראל היא 79 שנים לגברים (מקום רביעי בעולם), ו-83 שנים לנשים (מקום 14 בעולם). אם מתייחסים רק לציבור היהודי בישראל, תוחלת החיים בישראל היא הגבוהה בעולם (גם לגבי הנתונים האחרים, אם היינו מתייחסים רק לציבור היהודי במדינת ישראל, היינו תופסים את המקום הראשון בעולם בכל מבחן שהוא).
גם קצב גידול הילודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם. צמיחת קצב גידול הילודה בישראל הוא במקום השני בעולם. צניחת קצב הילודה הגדולה בעולם היא במדינה הטמאה ביותר בעולם, איראן. אהבת החיים מול אהבת המוות.
ברכות חומריות בדרך לברכות רוחניות

התורה מדברת לא מעט על הברכות החומריות, גם כיוון שהן חשובות מצד עצמן וגם בגלל שהן מביאות אחריהן את הברכות הרוחניות. פסוקים יא-יג בפרשה עוסקים בנוכחות ה' בתוכנו, שגם היא הולכת וגוברת. "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם". חכמינו פירשו את ההבטחה הזאת כהקמת בית המקדש.
בכוונת מכוון התורה לא כתבה "בית מקדש" אלא "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם", כיוון שהמטרה של בית המקדש היא השראת השכינה. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". התורה מלמדת שכאשר עושים את חוקות ה' – המטרה של המקדש מושגת. יש גם מקדש וגם השראת שכינה.
וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת
התורה מדברת במשל ואומרת: "וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת". מוטות עול הם רמז לשעבוד. "העמק דבר" ממשיך את המשל של התורה ואומר, שכאשר יש מוטות עול על צוואר השור, הוא מכופף את ראשו. "ואפילו בשעה שמסירים העול מעליו יודע שאחר שעה מוכן הוא שנית למשאו. עד שמשברים את העול לעיניו הוא בטוח שלא יחרוש עוד. ועדיין הוא בראש נמוך מרוב הרגלו לכך. עד שבא בעליו ומרגילו להגביה ראשו ולילך קוממיות. בזה אות ברור לו שאין בדעת בעליו לחרוש עמו לעולם". הנמשל הוא ישראל, שצריכים לזקוף את הראש כי בגאולה השלישית הקב"ה גואל אותם גאולת עולמים. אין בדעתו לשעבד אותנו פעם נוספת בגלות.
כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ
בספר דברים (ל ז) התורה אומרת כי בשעת ברכה מגיעות כל הקללות על אויבינו אשר רדפונו. במציאות של היום אנו רואים את כל הקללות שמופיעות בפרשת "בחוקותי" מתקיימות באויבינו אחת לאחת. בעירק, בלוב, באלג'יר, במצרים, בסוריה ובלבנון. לאחרונה מפציצות סעודיה ואיראן זו את זו בקרבות שנערכות על אדמת תימן, ואנחנו מאחלים הצלחה לשתיהן.
יום יום נטבחים ונשחטים אויבינו המרים ביותר. החיזבאללה שרדפו אותנו נשחטים על-ידי חיילי אסד במספרים גדלים והולכים. הפלסטינים שחיבלו בנו נערפים בירמוך על-ידי המדינה האסלאמית החדשה. אילו אנחנו היינו עושים לחיזבאללה ולפלסטינים מה שעושים להם "אחיהם הערבים", העולם היה מאשים אותנו בטבח עם. הקב"ה חס עלינו והם עושים בעבורנו את העבודה המלוכלכת.
הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב
אחד הדברים שהוא ממש קֵץ מְגֻלֶּה הוא בניין ירושלים והתרחבותה. מתקיים בה הפסוק: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם ה', חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". במלחמת השחרור כבשו הירדנים את הרובע היהודי בירושלים והרסו אותו ואת כל בתי-הכנסת שבו. אחר כך אמר מפקד הלגיון הירדני, עבדאללה א-תל: "השכונה היהודית נהרסה ולא נותר בה מקום שלא נפגע ושלא נגרמו לו נזקים חמורים, דבר שהפך את שיבת היהודים למקום זה לבלתי אפשרית".
"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". מי יגלה עפר מעיניו של עבדאללה א-תל. יהודים חוזרים לירושלים, בנו את בית-הכנסת החורבה, ובונים עוד ועוד ישיבות ובתי-כנסת. עוד ועוד בתים. על עבדאללה א-תל נאמר: "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל, מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַֹכֵּל: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם" (ישעיה מד כה).

ברכת "בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם"
ברכת משה ויהושע ודוד ושלמה
בכל תפילה ובכל פעם שאנחנו מברכים ברכת המזון אנחנו מתפללים על בניין ירושלים, על בית המקדש ועל חזרת מלכות בית דוד. הגמרא במסכת ברכות (מח ע"ב) מסבירה את מקור התקנה: אָמַר רַבִּי נָתָן, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן בִּרְכַּת הָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. דָּוִד תִּקֵּן, "עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ". וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן, "עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ".
בהמשך אומרת הגמרא ששלוש הברכות הראשונות הן חובה מהתורה. "תָּנוּ רַבָּנָן, מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה?". מהמילים "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" לומדת הגמרא שצריך לברך על המזון, וזאת הברכה הראשונה של ברכת המזון. מהמשך הפסוק שאומר: "וברכת את ה' אלוקיך עַל הָאָרֶץ " לומד רבי לברך על המזון ב"בִּרְכַּת הָאָרֶץ". מהתוספת שהוסיפה התורה ואמרה: "עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה " – מהו הטוב של ארץ ישראל? זו ירושלים. שנאמר בה: "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". מכאן למדו שיש חובה מהתורה לברך על המזון בברכת "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם".
על זה שואל הרשב"א: למה הגמרא אמרה שהברכות הן תקנת משה ויהושע ודוד ושלמה? הרי מדובר בחובה מהתורה! והוא משיב, שעיקר ברכת המזון הוא מהתורה. אלא שלפני תקנות משה ויהושע ודוד, היה יכול כל אדם להודות על האוכל "באי זה מטבע שירצה – אומרה". באו "משה ויהושע ודוד ושלמה ותקנו להן מטבע לכל אחת ואחת בזמנה".
להמשיך שלוות הארץ
אמנם גם במטבע שתיקנו משה ויהושע דוד ושלמה יש שינויים. "ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלם לא היו אומרין כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין. וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתקנו דוד ושלמה. שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית, והם היו מבקשין: להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ".
כן כתב ג"כ הרא"ש (סי' כב) והטור בסימן קפ"ח (קסו.), וכן כתב הרמב"ן בספר ההשגות (על סה"מ לרמב"ם שרש א אות ט), כי אחרי חורבן הבית שינו את לשון ברכת המזון והוסיפו "ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים". "כי את הענין תיקן שלמה ובית דינו, והלשון כפי הזמנים יאמר".
אין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד
בגמרא שם: "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ, ו'מלכות בית דוד' ב'בונה ירושלים' – לא יצא ידי חובתו". וצריך לחזור ולברך ברכת המזון, כי היא ברכה חסרה לגמרי (ברכות מח ע"ב. שו"ע קפז ג).
רש"י מסביר למה חשוב כל כך להזכיר את דוד, כי "על ידו נתקדשה ירושלים". וירושלים בלי קדושת מלכי בית דוד, לא נקראת בניין שלם. ה"בית יוסף" (קפח) מביא את הרמב"ם שכותב (בפ"ב ה"ד) "שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד". בניין ירושלים אינה בניינים בלבד, שאם חלילה יהיו ירושלים וערי יהודה בנויות תחת שלטון זר – הערים הללו נחשבות חרבות, והרואה אותן קורע את בגדיו (שו"ע תקסא ומשנ"ב שם ס"ק ב).
מאיסת מלכות בית דוד – יסוד החורבן
עוד הביא ה"בית יוסף" את טעם "שבלי הלקט" (סי' קנז), שכתב כי אין ישראל נגאלים עד שיבקשו שלושה דברים: מלכות ה', מלכות בית דוד ובית המקדש. שבשעה שבני ישראל ביקשו "מלך ככל הגויים" – "וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל". ה' אומר לשמואל הנביא (א ח): "שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם".
על כך אומר המדרש בשם רבי שמעון בר-יוחאי (מדרש שמואל פרשה יג): על איזו מאיסה מדבר הקב"ה? "אמר ליה הקב"ה, בשלשה דברים הן עתידין למאוס, במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. ושלושתם באו יחד. אימתי מאסו בשלשתן? בימי רחבעם וירבעם בן נבט. הדא היא דכתיב, (מלכים א ב, טז) 'וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ (רחבעם בן שלמה) אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי. לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל! עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד. וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו'".
מסביר רבי שמעון בר-יוחאי: "מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד" – זו מלכות שמים (שמאסו בה); "וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי" – זו מלכות בית דוד (שמאסו בה); "לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד" – זה בניין בית המקדש (שמאסו בו); "וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" (לאהליו כמו לאלוהיו). ובאמת במרד של ירבעם בן נבט התנתקו ישראל בפועל גם ממלכות בית דוד, גם מבית המקדש וגם ממלכות שמים.. "וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דה"י ב י). אם בית המקדש טרם נבנה – כנראה שאנחנו צריכים לרצות את שלושתם הרבה יותר.
בקשת מלכות בית דוד – יסוד הגאולה
אמר רבי סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם" – זו מלכות שמים. "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" – זו מלכות בית דוד. "וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ" - זה בית המקדש (ילקוט שמעוני שמואל א ח - רמז קו).
על כן הזכירו בכל ברכת המזון ובכל תפילה בקשה על שלושת הדברים הללו. "והיכן מזכירין שלשתן בתפילה? 'משען ומבטח לצדיקים' – זו מלכות שמים. 'בונה ירושלים' – זה בית המקדש. 'מצמיח קרן ישועה' – זה מלכות בית דוד".
הוּא הֵטִיב. הוּא מֵטִיב. הוּא יֵיטִיב
הגמרא (ברכות מט ע"א) אומרת שצריך להזכיר שלוש פעמים את מלכות ה' בברכת "הטוב והמטיב", בגלל שלא הזכרנו מלכות ה' בברכת "בונה ירושלים". ולמה לא הזכרנו מלכות ה' בבונה ירושלים? כיוון שיש הפרש בין מלכות בית דוד למלכות ה', אנו לא כוללים את שתיהן בברכה אחת. על כן אנו מזכירים לעצמנו בברכת "הטוב והמטיב" שאנו רוצים את מלכות ה' שלוש פעמים.
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם . הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְֹרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב".
מלכות אחת – כנגד ברכת "הטוב והמטיב". מלכות שנייה – כנגד ברכת "בונה ירושלים", שהזכרנו בה את מלכות בית דוד ולא הזכרנו מלכות ה'. מלכות שלישית – כנגד ברכת הארץ שגם בה לא הזכרנו מלכות ה' (אבל כנגד הברכה הראשונה לא צריך, כיוון שכבר מוזכר שם המלך בתחילת הברכה). וכיוון שהזכרנו את מלכות ה' שלוש פעמים, אנו מזכירים שלוש פעמים שהוא מטיב לנו, "הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ", ומזכירים שלוש פעמים שה' גומל אתנו חסדים. "הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב".
בניין ירושלים כגאולת ישראל
וממשיכה הגמרא שם ואומרת, שכל החותם "מושיע את ישראל" בברכת "בונה ירושלים" – הרי זה בור.
כן פסק ב"שולחן ערוך" (קפח ד): לחתום "בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים". הגמרא מסבירה למה לא חותמים "מושיע את ישראל", למרות שהברכה כוללת את בקשת הרחמים על עם ישראל. כיוון שבניין ירושלים הוא גאולת ישראל. וזה יסוד עצום: אתה רוצה להושיע את ישראל – תבנה את ירושלים. אתה רוצה לבנות את ירושלים – תושיע את ישראל.
נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס
כך זה מופיע בגמרא: "ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב'רחם על ישראל' חותם ב'בונה ירושלים', משום שנאמר: 'בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס', אימתי בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס" (ברכות מט ע"א).
זה דבר פלא מופלא שקורה בימינו, בניין ירושלים קשור בקשר הדוק עם העלייה של ישראל לארץ ישראל. שבתחילה, כאשר לא גרו מספיק יהודים בארץ ישראל, היה חשש לגור בירושלים. כך היה עם האר"י ז"ל, שחשש לגור בירושלים למרות שנולד בה, מחמת הטומאה הגדולה שהייתה אחוזה שם בקודש.
מהרח"ו, תלמידו המובהק שהלך לגור בירושלים, ברח ממנה מחמת הגזרה של אבו סיפין. אור החיים הקדוש בנה שם ישיבה והצליח לשהות בה פחות משנה. מהסיבה הזאת עבר החיד"א לגור בחברון, גם הרמח"ל ורבי יהודה החסיד לא הצליחו לשרוד בירושלים.
הסוד של ירושת ירושלים רמוז בפסוק שהגמרא מזכירה. "אימתי בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס". כשהיו בארץ ישראל 600,000 אלף נפש, זכינו לכבוש חצי מירושלים. וכשהתקבצו עוד ועוד מנדחי ישראל והיינו כבר 600,000 גברים מבן עשרים שנה ומעלה, נכבשה כל ירושלים.
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם
המספר הזה, שישים ריבוא, הוא המספר שמנה ישראל בעת מתן תורה, והמהות של ירושלים היא מתן תורה. שנאמר: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". שבתחילה היה מתן תורה מסיני. לעתיד תצא התורה מציון, כמו שאומרים הנביאים ישעיהו ומיכה. על כן צריך שיהיו בה שישים ריבוא כמו בשעת מתן תורה הראשון.
כך מובא בשם הגאון מווילנה בספר "קול התור" (א, ט) ששאלו את הגר"א כמה פעמים על צורת הגאולה ואמר: "ענה רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מיד, כי מספר זה של ששים ריבוא כוח גדול ושלם להכריע את הס"מ (השטן) בשערי ירושלים". וזה פלא לראות איך גדולי ישראל חזו את העתיד בחכמתם שהיא גדולה מנבואה.
היום אנו שולטים באופן רשמי בכל ירושלים ובכל הר הבית, והשלטון הזה צריך יותר חיזוק, כידוע. ומתי נשלוט עוד ועוד בירושלים ובהר הבית? כאשר יעלו ועוד ועוד נידחים ויתקבצו לארץ ישראל. ממש כמו שאומר הפסוק.
שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים
במרדכי סוף מסכת ברכות כתב שמהר"ם היה חותם בברכה שלישית של ברכת המזון: "בונה ברחמיו ירושלים". ה"בית יוסף" מביא את דעת הטור שכתב כי חותמים: "בונה ירושלים". כך כתבו גם ה"כלבו" ו"ארחות חיים". לפי שלא תיבנה ירושלים אלא במשפט, דכתיב "ציון במשפט תפדה". וכן כתיב: "כי אתה ה' באש הצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". מרן ה"בית יוסף" פסק כמותם (וכן כתב הבן איש חי פרשת חוקת. החיד"א בברכי יוסף. שו"ע הרב. הגר"א במעשה רב). והביא דבריהם "בית יוסף" וכתב דאם אמר ברחמיו – אין מחזירין אותו.
הרמ"א ב"דרכי משה" ובהגהות ה"שולחן ערוך" פסק לומר: "בונה ברחמיו ירושלים". שהרי הפסוק בזכריה (פרק א טז) אומר מפורשות: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים , בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם: עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב, וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".
ומה שנאמר "ציון במשפט תפדה" פירושו שכאשר ישפטו ישראל דין אמת בין אדם לחברו וייתנו צדקה זה לזה – תיפדה ציון (כדבריו פסק הלבוש בסעיף ב', מטה משה סימן שכ"ה, ב"ח, עטרת זקנים אות א', שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות א', וכתב וכן עיקר וכן הוא נוהג – כה"ח קפח יג).
הזוהר אומר שיש הבדל בין ציון לירושלים (חלק ג דף רצו/ב): "צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַם, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, חַד רַחֲמֵי, וְחַד דִּינָא. צִיּוֹן, דִּכְתִּיב, (ישעיה א) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה. יְרוּשְׁלֵים, דִּכְתִּיב, (ישעיה א) צֶדֶק יָלִין בָּהּ כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא". ציון במשפט וירושלים ברחמים.
שיר המעלות לירושלים
מאיסת ירושלים התחילה על-ידי ירבעם בן נבט, והיא החטיאה את ישראל לדורי דורות. מאיסה שהתחילה במלכות בית דוד ונגררה למאיסת ה' יתברך.
את הקשר ההדוק שבין מלכות בית דוד לבניין ירושלים אפשר לראות גם בספר תהילים. דוד המלך מזכיר בתהילים עשרות פעמים את ירושלים ואת ציון. במיוחד בשיר המעלות שעוסק בציפייה לבניין ירושלים ובית המקדש. שם נאמר: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". וחותם שם: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" ומסיים: "שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי". יהי רצון במהרה בימינו, אמן. חזק חזק ונתחזק!


סיפורים

ירושלים של מעלה
סיפר רבי שלום דב שטרן שיחיה, כי באחת הפעמים שהגיע לביתו של הבבא סאלי בנתיבות, שאל אותו הרב אם יוכל להצטרף אליו במונית חזרה לירושלים. רבי שטרן השיב לו בחיוב ושמח על הזכות שנפלה בחלקו.
לפני צאתם לדרך ביקש הבבא סאלי שיביאו לו את בגדי השבת. כשנשאל מדוע הוא לובש בגדי שבת באמצע השבוע השיב: אליהו הנביא זכור לטוב מסתובב ברחובות ירושלים, אפשר ואפגוש אותו. רצוני לפגוש אותו כשאני לבוש בבגדי שבת.

בונה ירושלים ה'
פעם אמר הבבא סאלי כי בכל פעם שהוא מגיע לברכת "בונה ירושלים" בתפילת י"ח הוא מכוון בתפילתו על החלוצים והמתיישבים הראשונים שעלו ובאו לארץ ישראל לבנות את הארץ ולבנות את ירושלים.
גלגל הקב"ה את כל הגלגולים שדווקא אלה שרחוקים מתורה ומצוות הם אלה שיבנו את ארץ ישראל ואת ירושלים. בוודאי יש להם זכות גדולה על כך. הוא היה מזהיר לא להלעיג עליהם שהם רשעים ורחוקים אלא להתפלל עליהם, כי בוודאי יש להם זכות גדולה בבניין הארץ ובבניין ירושלים.
היה דורש על זה הבבא סאלי: משה רבנו היה "עניו מאוד", ולכן הוא ראה רק את הטוב שבארץ ישראל. המרגלים, לעומתם, היו בעלי גאווה ולכן הם ראו חיסרון בכל דבר. כשראו פירות גדולים ונאים, הביטו בהם בעין רעה ואמרו "וזה פריה – כשם שפריה משונה כך עמה משונה" (רש"י במדבר יג כג). אנחנו צריכים ללמוד ממשה רבנו ולהתרחק מדרכם של המרגלים.

(מתוך הספר "אוהבם של ישראל" שיצא בקרוב על הבבא סאלי זיע"א. המעוניינים להיות שותפים בהוצאת הספר יכולים לעשות זאת דרך אתר "רבני קהילות").

מובאות

אחד הדברים שהוא ממש קֵץ מְגֻלֶּה הוא בניין ירושלים והתרחבותה. יהודים חוזרים לירושלים, בנו את בית-הכנסת החורבה, ובונים עוד ועוד ישיבות ובתי-כנסת

המהות של ירושלים היא מתן תורה. שבתחילה היה מתן תורה מסיני. לעתיד תצא התורה מציון. על כן צריך שיהיו בה שישים ריבוא כמו בשעת מתן תורה הראשון


תשובה כהלכה

חסד ליורשים . מדוע המתת חסד היא חמורה כל כך? הרי בדרך הטבע, ללא המכשירים האדם היה מת, אם כך למה להפוך את הטבע ולהחיות אותו בסבל?
א] לא מאריכים ימים של מי שסובל ואין לו סיכוי לחיות. אבל לא הורגים בידיים ולא מפסיקים הנשמה למי שסובל. קוראים לזה "המתת חסד", אבל לפעמים זה לא חסד לנפטר אלא חסד ליורשים. ב] אנחנו מאמינים שהקב"ה יודע בדיוק כמה סבל האדם צריך לעבור, ואם הורגים לפני הזמן שהקב"ה קבע – זה רצח. ג] הרמב״ן כתב בפירוש התורה (בראשית טו, יד): ״ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו! הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מיד הרוצח יבוקש״. ד] עיין בקונטרס הבחירה לרב דסלר.

ראייה פנימית . למה הספרדים שמים את הציצית בפנים ולא מוציאים אותה? הרי כתוב "וראיתם אותו".
לפי הפשט משום יוהרה, לפי הקבלה מדובר בראייה נפשית ופנימית ולא בראייה של עיניים. כשם שבתפילין כתוב לשים אותן בין העיניים והכוונה בראש, כך גם כאן.


שהחיינו על נכד . האם סבא מברך על נכדו הראשון ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב?
לא נהוג שמברך שהחיינו. אבל לכאורה אפשר לברך כמו שמברכים על כל בשורה טובה.





חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il