בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 74

תהומות

מאמר שכתב שלום יוחאי שרקי הי"ד בעקבות שירותו הצבאי בחיל הים. והיה והפסקת ולו לרגע מהעבודה הרציפה והבלתי־פוסקת שבים, אם תרפה לרגע, תמצא את עצמך צולל מטה אל תהום השביזות והעייפות הנפער למרגלותיך. מבט חטוף אל השמים עלול להסתיים במפגש כואב עם עומקה של תהום.

undefined

שלום יוחאי שרקי הי"ד

אייר התשע"ה
3 דק' קריאה
"הספנים - כולם צדיקים";
"כולם צדיקים - שדרים בסכנה ולבם לאביהם שבשמים"

(נדה יד. ורש"י שם).
בעמדנו על הארץ המוצקה נושאים אנו עין לשמים, מפעם לפעם אנו מנסים לעלות מעלה, "שטה היא נשמתנו במרחבי שמים". אך גם אם ראש סולמנו מגיע השמימה הרי שתחתיתו עודנה מוצבת ארצה. כך חיים אנו על־פני האדמה. התרגלנו לכך שהמתח הקיומי, האנושי, הרגיל והנורמלי נמתח בין ארץ לשמים, איש איש לפי מדרגתו, כמובן. אבל אין תחליף לביטחון וליציבות שמעניקה האדמה להולכים עליה. אין בסיס איתן מהארץ למבקשים לפרוש כנף.
שונים הדברים על־פני הים. בעומדנו על המים, נמצאים אנו במצב שבו "תהום רבצת תחת", כל מעמקי תהום רבה נפרשים תחתינו. ניצבים אנו בין תהום לשמים. מתח החיים שמיים־ארץ אינו משחק עוד תפקיד ובמקומו נכנס מתח שמים־תהום. אם רק נרפה עתידים אנו להתרסק מטה אל תוך מעמקי התהום. והיה והפסקת ולו לרגע מהעבודה הרציפה והבלתי־פוסקת שבים, אם תרפה לרגע, תמצא את עצמך צולל מטה אל תהום השביזות והעייפות הנפער למרגלותיך. מבט חטוף אל השמים עלול להסתיים במפגש כואב עם עומקה של תהום.
ומתוך הימים של ראשית שהותי בספינה מצאתי רשומות בפנקסי השורות הבאות:
"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי
בארץ ציה ועיף בלי מים"
נקדים ונבאר שהמילה תהום בשפת התנ"ך מתייחסת לעומק הים. כך למשל, שואל ה' את איוב מתוך הסערה: "הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת?". גם יונה המתפלל מתוך מעי הדגה מתאר את מצבו הנפשי־פיזי: "אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני". ואלו רק שתיים מתוך דוגמאות רבות. גם באכדית המילה "תהמת" פירושה ים.
כאדם שעפר יסודו, חשתי פעמים רבות בימי שירותי בחיל הים, על־פני המים, את המתח הזה, מתח גבוה בהרבה מהמתח ה"רגיל" של שמים־ארץ. המתח בים מייצר תלות מוחלטת בשמים, מין מתח שמכריח אותך להתלות באיזה עוגן פנימי, שמחזיק אותך יציב בעולם מתנדנד ולא יציב שכזה, עולם שנעדר לחלוטין את היציבות הברוכה והמוצקה של האדמה, (אותם טלטולים של הספינה גורמים גם למחלת הים הידועה לשמצה). בלי קרקע מוצקה לרגליך אתה תלוי רק בריבונו של עולם. היציבות הכל־כך בסיסית של היבשה, שמרוב שהיא טבעית לנו אנו נוטים לשכוח שהיא קיימת בכלל - ניטלת מאיתנו בים. ושוב, כמו בספר יונה, התיאור בפסוקים דלעיל הוא תיאור שמבטא מצב נפשי־פיזי כאחד.
מתנגן בי ניגון שמימי
מתעגן בי עוגן פנימי
מתענג בי עונג נצחי
והנה, במהלך הזמן נתגלגל לידי שיר קצר של הרב קוק, (מופיע ב"נפשי תקשיב שירו" ובטח בעוד כמה מקומות) שחשתי עימו הזדהות רבה, בעיקר בגלל השורה השנייה, שביטאה היטב את המתח הזה כפי שחשתי באותו זמן.
"שמים חדשים בכל יום
וחדש הוא התהום
ים המחשבה
המכה גליו"

ההבנה שהתהום מתחדש בכל יום, מכריחה אותך לשוב ולהיאבק בכל פעם, בכל יום מחדש.
בחלוף הזמן חלחלה לתודעתי גם השורה הראשונה: "שמים חדשים בכל יום", והקשר המהותי בינה לבין השורה השניה: "וחדש הוא התהום". השמים החדשים שמפציעים מעלינו בכל יום, מקבלים את משמעותם וגודלם מתוקף העובדה שתחתיהם נפערת לה מידי יום תהום חדשה. בעצם השמים של יורדי הים גבוהים, משמעותיים ועמוקים הרבה יותר מהשמים של שוכני היבשה!
לאחר שהבשילה בי ההבנה הזו, קיבל השירות שלי משמעויות אחרת (וגם, אולי בלי קשר, הרגשתי פיזית יותר טוב בטלטולי הספינה).
עדיין תלוי על־פי תהום,
התהום החדש שלי
אך אין דְבַר התהום
תלוי אלא בי

ההפלגה בים המחשבה - ים החכמה, כמו בים האמיתי, מזמנת לנו את המתח הזה, בין התהום והשמים. המחשבה, הפורצת לכל הכיוונים, מתחדשת בכל יום וכמו בשירו של הרב קוק, מכה בנו גלים. יראים אנו בכל יום מחדש מפני התהום החדשה הנפערת. פעמים רבות אנו מעדיפים להסתובב בארצות החיים הבטוחות והמוצקות שלנו בלי להסתכן ברעיונות המהלכים על־פני תהום. אך חשוב לזכור שבהעדרה של התהום הרובצת תחת, דוהה גם טעמם המפעים של ברכות שמים ממעל. יציאה אמיתית לדוג רעיונות בים המחשבה כרוכה גם בסכנותיה־ברכותיה של התהום.
בשובנו אל החוף ניקח את תובנות ים המחשבה ונערכם בצורה מסודרת, בבחינת "רוקע הארץ על המים" (גם כתיבת המאמר הזה היא סוג של איסוף כזה), אך זה כבר השלב הבא לעיני המתבונן, ודו"ק.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il