ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המנורה שבמקדש | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ירושלים ובית המקדש בית המקדש כלי המקדש Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חנוכה תשס"ד

המנורה שבמקדש


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

הפטרות של שבתות חנוכה - בשנה שבה חג החנוכה מתחיל בשבת, יש שתי שבתות בחנוכה. וכתב בשו"ע אורח חיים סימן תרפד ס"ע:
"בשבת שבחנוכה מוציאין שני ספרים. באחד קורא פרשה השבוע ובשני קורא בשל חנוכה ומפטיר 'רני ושמחי'. ואם חלו בו שתי שבתות, מפטיר בשני במלכים ב'נרות דשלמה'".

בשבת הראשונה יקראו את ההפטרה המובאת בזכריה ב' יד שבו הוא מנבא על כל אומות העולם שמכירים במלכות ה' בהר הקודש בירושלים. שם הוא מתאר איך הקב"ה מטהר את עם ישראל מעוונותיהם ומראה לו כי כנגד המנורה שמדליקים ישראל מלמטה בבית המקדש, יש בבית המקדש של מעלה עוד מנורה שממלאת את מנורת הזהב שעשו בני האדם. "וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ" (זכריה ד ) שבעה מצקות רוחניות הנמצאות מעל נרות השמן וממלאות את הנרות של המנורה שבמקדש שלא תפסיק לדלוק.

המנורה של שמעון הצדיק - הגמרא במסכת יומא דף לט/א מתארת איך הייתה מתמלאת המנורה מאליה בבית המקדש בזמן שישראל היו עושים רצונו של מקום. ולא רק במנורה הייתה ברכה מיוחדת אלא בעוד דברים רבים היו רואים שפע של מעלה:
"תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין. מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. היה לשון של זהורית מלבין. מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק. מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול. הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין ".

אחרי שמת שמעון הצדיק פעמים כך ופעמים כך. אבל לפני החורבן היה באפן הבא:
"תנו רבנן ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך".

בבית המקדש נבנה מאליו - חכמינו אומרים שגם בשעת יצירת המנורה היה למי שיצר אותה סיוע גדול מלמעלה. וכך מביא רש"י על שמות פרק כה פסוק לא על המילים "תיעשה המנורה":
"תיעשה מנורה - מאליה. לפי שהיה משה מתקשה בה. אמר לו הקב"ה: השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה. לכך לא נכתב 'תעשה'" (מנחות כט).

ולא רק המנורה אלא המשכן כולו כך וכך מובא ברש"י על שמות פרק לט פסוק לג:
"ויביאו את המשכן וגו' - שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר "הוקם המשכן" - הוקם מאליו".

וגם המקדש נבנה כך. וכך כתוב בספר מלכים א פרק ו':
וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ:

וכך מפרש רבי שמעון בזוהר חלק א דף עד/א:
"רבי שמעון פתח (מ"א ו ז) 'והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו', 'והבית בהבנותו' וכי לא הוה בני ליה שלמה וכלהו אומנין דהוו תמן? מהו 'בהבנותו'?. אלא כך הוא, כמה דכתיב (שמות כה לא) 'מקשה תעשה המנורה', אם היא 'מקשה' מהו 'תעשה'? אלא ודאי כלא באת וניסא אתעביד איהו מגרמיה, כיון דשראן למעבד עבידתא, אוליף לאומנין למעבד בה מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא, מאי טעמא בגין דברכתא דקב"ה שרא על ידייהו, ועל דא כתיב 'בהבנותו', איהו אתבני מגרמיה"

הבית נבנה מאליו ברגע שבני ישראל רצו לעסוק בבנינו. באותה צורה כמו שהמנורה נעשית מאליה. ומכאן שבנין המשכן והמקדש, יצירת המנורה. הדלקת הנר המערבי. נס חנוכה. כולם הם אופנים שונים המלמדים שהקב"ה משלים כנגדם בבנין המקדש ובעבודתו. "לאל גומר עלי".

וגם לעתיד לבא יהיה כך דכתיב "מקדש ה' כוננו ידיך" ומספרי רש"י (סוכה מא):
"ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות (טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב "וביום הקים" ולא בחמיסר שהוא יום טוב דקי"ל בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב? הני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפים לו, בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים שנאמר (שמות טו) "מקדש ה' כוננו ידיך" וכן כתבו התוס' שם ד"ה אי נמי אלא על כורחך צריך לחלק כמו שמפרש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי דם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך". עכ"ל התוס' שם.

משה רואה את מה שראה זכריה

ומה שראה זכריה בנבואתו ראה גם משה רבנו. וכך מובא בגמרא מנחות דף כט/א:
"א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה מנורה דכתיב "וזה מעשה המנורה".

ומסביר שם רש"י שמשה ראה את גבריאל המלאך חגור בסינר עבודה של פועלים ונראה למשה עוסק בבנין המנורה. משה למד ממנו וכשהוא מתחיל לעשות - המנורה נעשית מאליה. שהרי מישהו כבר עסק בבנינה.

נבואת חגי כנבואת זכריה
מה
שראה זכריה - ראה גם חגי הנביא שניבא באותה תקופה של זכריה, זמן בנין הבית השני בימי דריווש המלך. והוא אומר בשם ה' לאלה שבנו את בית המקדש השני: אתם לא לבד "אני אתכם נאום ה'". כמו שזכריה ראה שמול המנורה של מטה יש מנורה של מעלה. והיא לא לבד. גם מול כל מעשה של בשר ודם יש עזרה וסיוע מלמעלה. "אני אתכם".

והדבר הזה היה חשוב במיוחד לאלה שבנו את הבית שני בימי דריווש כיון שדור קודם לכן - בימי כורש - התחילו בבנין הבית השני ועצרו בפקודת המלך אחשורוש. וכמו שמתאר עזרא, העצירה הייתה תוצאת הלשנה של הנכרים שישבו בארץ לפני המעצמות של פעם - אחשרווש. והם עשו זאת כיון שהם לא רצו לראות את היהודים מתחזקים בהתישבותם בארץ ישראל. גם הנכרים לא היו מעיזים לעשות כן אילולי ראו את החולשה של היהודים בעצמם שבשעה שהתחילו בבנין בית המקדש היו חלק מיהודים שמחים על הנס הגדול שקרה להם. והיו כאלה שבכו בשעת חנוכת הבית. הם לא ידעו להעריך את כל המעשה הגדול שמתרחש מול לעינהם. "זה לא גאולה!!" הם אמרו. אנחנו ראינו את הבית הראשון עם עשר הניסים שהיו בו וזה לא זה!!

וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל: וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק: (עזרא פרק ג).

על זה אומר להם חגי הנביא שבת המקדש הנבנה לא חשוב בעינהם "הלא כמוהו כאין בעינכם". ומיד אחרי שנשמע הקול למרחוק שהיהודים לא כל כך שמחים בבנין הבית החלו הנכרים תושבי הארץ להשטין עליהם והצליחו לעצור את בנים הבית למעלה מעשר שנים. עכשיו - בשעה שהם מחדשים את בנינו של הבית השני אומר להם הנביא זכריה "תחזקנה ידיכם". וחגי אומר להם "אני אתכם" ומלאכי אומר להם "אהבתי אתכם". כל זה על מנת לחזק את רוחם שלא יזלזלו בעצמם ובמעשי ידיהם כמו שעשו הקודמים. ולכן הוא אומר להם "וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה' וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה' וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת".

רכילות למטה מחלישה כוח ישראל למעלה
וצריך לזכור כי החולשה שהייתה מבית גרמה לא רק להחלשתם מצד הנכרים שגרו בארץ, גם בשמים נחלש ח"ו כוחם והשטן היה מקטרג עד שגער בו הקב"ה. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". (ספר זכריה פרק ג ב). ולכן מקיים בהם הקב"ה "ומשתי עוון הארץ ההיא ביום אחד". ונבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה.

וכך כותב החפץ חיים בשם הזוהר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי (דַּף רס"ד ע"ב):
"אִית רוּחָא חֲדָא, דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא, דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא, וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּשָׁארוּ בֵּהּ בְּנֵי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא, וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְהוּ וְלִשְׁנַיהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יַדְעֵי דְּהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תַּלְיָא אִתְעָרוּ דִּלְעֵילָא בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכוּלְהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאִתְעָרָא לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכוּלְהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵיהּ לְתַתָּא". תַּרְגּוּם - יֵשׁ רוּחַ אֶחָד, שֶׁעוֹמֵד עַל כָּל אֵלּוּ בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע. כִּי כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְעוֹרְרִים בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז נִתְעוֹרֵר רוּחַ הָרַע הַטָּמֵא הַהוּא שֶׁלְּמַעְלָה, בְּכָאן נִקְרָא סַכְסוּכָא, וְהוּא שׁוֹרֶה עַל הִתְעוֹרְרוּת הַהִיא שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁפָּתְחוּ בְּנֵי אָדָם, וְהוּא נִכְנָס לְמַעְלָה, וְגוֹרֵם בַּהִתְעוֹרְרוּת הַהִיא שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאֵלּוּ שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת צַד הָרַע הַזֶּה וְאֵינָם שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְאֵינָם דּוֹאֲגִים עַל זֶה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁבְּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיָה הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַעְלָה, בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְרַע". (ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - הקדמה).

מהפכה בעולם בבנין בית המקדש
אומר חגי הנביא אל תתחשבו לא ב"צדיקים" שמרפים את ידיכם. ולא ברשעים שמרפים ידים. שימו לב!! ברגע שתתחילו לשים אבן על אבן בבנין בית המקדש יתחיל ה"מהפך". אם אתם לא תתחשבו בנכרים הרוצים את טובתם הם ותתחילו לבנות את בית ה' - יתחיל גם שפע כלכלי עצום וגם מהפך מדיני. כי כשיש איתערותא דלתתא יש איתערותא דלעילא.
הגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם!! (זכריה ח).

ונבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה!

עשר מנורות במקדש ראשון
כנגד המנורה שעשו בימי עזרא, עשה שלמה המלך מנורות בבית המקדש. ספר מלכים א פרק ז:
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית ה' אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב: וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקָחַיִם זָהָב:

עשר מנורות עשה שלמה - חמש היו מימין למנורה המרכזית שעשה משה. וחמש משמאל לה. המנורות הללו היו עשויות זהב מיוחד וכך מתארת הגמרא מנחות דף כט/א:
"כתיב והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב מאי מיכלות זהב אמר רב אמי שכילתו לכל זהב סגור של שלמה דא"ר יהודה אמר רב עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר".

ככר זהב - כ- 60 קילו זהב. אלף כיכרות 60000 קלו זהב לכל מנורה שעשה שלמה. ולכן יצור עשר המנורות כילה את כל כספו של שלמה. ומנין התפרנס שלמה בהמשך?

כלי המקדש יש בם חיים
אמר רבי יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש כלבנון פריו ומהן הייתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו שנאמר ופרח לבנון אמלל ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה: (יומא לח).

ולכן היו העצים במשכן "עצי שיטין עומדים" ובגמרא יומא (עב) כתוב שהיו עומדים "דרך גדילתן" כיון שהיו צריכים לפרוח וללבלב. שהרי בית המקדש הוא המקום של החיים בעולם. שם יצר הקב"ה את החיים של האדם ושם הוא נפח באפיו נשמת חיים. ולכן אסור להכניס לבית מקדש לא אדם מת ח"ו, ולא מי שנגע בו או מי שנגע במי שנגע בו עד רביעי לטומאה. וכל זה כי המקום הוא מקום שהקב"ה נפח נשמת חיים באדם הראשון ולכן הוא מקום לחיים גדולים. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים כולם היום".

ולכו היו הנשים שטוות את הצמר למשכן היו טוות את העיזים ולא את החוטין. כיון שהם רצו להביא תרומה של משהו חי. ולכן חלק מעשר ניסים שהיו במקדש הם שלא הפילה אשה מריח בשר קודש ולא היה זבוב בבית המדרש. כיון שהנשחטים שם לא מתו - רק עלו מדרגה. מעין מה שקרה ליצחק אבינו שעלה לעולה במקום המקדש ונהיה עולה תמימה ונשאר חי.

כוחה של המנורה
ולהבין את כוחה של המנורה אספר מה ששמעתי פעם ממו"ר אבי שליט"א על הסיפור המפורסם של יוסף משיתא. כתוב על יצחק אבינו "וירח את ריח בוגדיו ויברכהו" ואמרו חז"ל במדרש רבה פרשה ס"ה אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו והכוונה אפילו על בוגדים כמו יוסף יוסף משיתא.
"יוסף משיתא בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך הוא. נכנס והוציא מנורה של זהב אמרו ליה אין דרכו של הדיוט להשתמש בו אלא עול זמן תניינות ומה דאת מפיק דידך הוא ולא קבל עליו נתנו לו מכס שלש שנים ולא קבל עליו אמר לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אכעיסנו פעם שניה ומה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו והיה צוח ווי דאכעסתי לבריי".

והסביר הרב כיצד התהפך אותה רשע לצעוק בשעת הכאבים הנוראיים "וי לי שהכעסתי את בוראי" ולא "וי לי מהמסמרים". הרי לפני זמן קצר הוא הסכים להכנס לקודש למקום שטיטוס הרשע לא הסכים להכנס אליו? והסביר הרב כי זה מה שעשה מגע המנורה הטהורה ליוסף משיתא. מגע אחד של מנורה והאיש התהפך להיות טהור.

פיס למנורה
מכאן נבין למה הכהנים היו עושים כל יום פיס וגורל לדעת מי יזכה להטיב את הנרות של המנורה. כיון שהטבת הנרות ודלקתם היא מעלה כל כך גדולה כפי שראינו קודם. שהרי התפילה לכיוון המנורה מביאה חכמה גדולה. "הרוצה להחכים ידרים שמנורה בדרום". אם כן מה מביא לכהן הטיפול במנורה והמגע בה?

וברמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ג):
"דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו". "מהו דישון המנורה? כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם. ונר שמצאו שלא כבה מתקנו".

ובפרק ו שם:
"סדר עבודות התמידות בכל יום כך הוא סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה ופותחין לו,,,, ויפיסו פייס ראשון ושני ויזכה כל אחד במלאכתו כמו שביארנו,,, ואחר כך נכנסין להיכל שני כהנים האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי והשני שזכה בדישון המנורה,,, ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות. "ואחר שמעלין האיברים לכבש מתכנסין כולן ללשכת הגזית והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום. ובשבת מוסיפין ברכה אחת והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה אחוה שלום וריעות. ואחר כך מפיסין פייס שלישי ורביעי וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים".

למה מחלקים הדלקה לחמש ושנים?
ראינו שהדלקת המנורה לדעת הרמב"ם היא גם בערב וגם בבוקר. וראינו שהיא מחולקת לשני חלקים חמש בתחילה ושנים אחר כך. ובנתיים הכהנים מתפללים תפילת שחרית שלהם. - ולמה מחלקים את ההדלקה לשני חלקים?" לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השנים כדי להרגיש את כל העזרה (רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג טז). - ומהו להרגיש את העזרה? לגרום התרגשות גדולה. שנאמר "בבית אלוקים נהלך ברגש. וכל פעם שהיו מתעסקים הכהנים עם המנורה הייתה במקדש התרגשות גדולה. הולכים להדליק את המנורה. ולכן עשו את זה פעמיים בכל בוקר וערב (לדעת הרמב"ם). וכשיש התרגשות למטה - יש איתערותא דלעילא.

וברמב"ם בפירוש המשניות - במסכת תמיד פרק ג משנה ט הביא בזה מחלוקת יש מי שאמר למה מטיבין וחוזרין ומטבין? כדי להרגיש כל העזרה ר"ל לתת זמן ידוע לאותה עבודה עד שיהא לה קול. ויש מי שנתן טעם לזה ממה שנאמר "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה" חלקו לשנים.

שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון
חכמינו בגמרא מסכת יומא דף לה/ב סיפרו על המעלה הגדולה שעשו לבגדי כהונה:
"אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה ולובשה ועובד בה עבודת יחיד ומסרה לציבור. אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא (שני ריבוא מנה) ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה מפני שנראה כערום".

כי היו שקופים. ושני ריבוא מנה זה מחיר גבוה מאוד. ועשו כן למעלתם הגדולה של בגדי הכהונה ולחיבתם. ולהבין את ערכם הגדול אפשר לראות המעט מהסיפור של שמעון הצדיק. ובמסכת יומא דף סט/א:
"יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב."

הגמרא מספרת על הנס הגדול שבגללו זכו ישראל ולא נחרב בית המקדש וגם זכו ישראל והחריבו את ביתם של שונאי ישראל וחרשוהו. והגמרא מספרת שהנס הזה קרה בגלל שמעו הצדיק שהי הלבוש בגדי כהונה.

ומקשה הגמרא כיצד השתמש בהם מחוץ למקדש? ומתרצת שני תירוצים. האחד שעוד לא השתמשו בהם כבגדי כהונה. רק היו ראוים לבגדי כהונה. והשניה שעת לעשות לה' הפרו תורתך. כי ידע שמעון הצדיק את כוחם הגדול של בגדי הכהונה להפוך לב מלכים ולהציל את עם ישראל מיד מי שמבקש רעתם.

כוחו של בית המקדש
כשרצו המשטינים לקטרג בימי עזרא (פרק ד טו) לעצור את בנין בית המקדש אמרו לאחשורוש:
"דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת".

תרגום - בדוק בספרי הזיכרונות של אבותיך ותראה כי ירושלים היא עיר מרדנית ומזיקה לכל המלכויות ולכל המדינות. ואנשיה עושים מרדנות בתוכה מהיום שהיא נבנתה ולכן כל המלכים השתדלו להחריב אותה. כי כך כוחה של ירושלים - או להביא שלום לכל העולם כפי השם שלה "יראה" ו"שלום". או ח"ו עיר שגורמת מחלוקת, כשאין בה קדושה ואין בה בית המקדש.

ושמעתי ממו"ר אבי כי לכן אנחנו מתפללים כל ערב שבת וחג בלשון זו "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים". כי אע"פ שירושלים היא חלק מכל עמו ישראל. יש בה עניין מיוחד להשכין בה שלום שהיא מביאה שלום לכל העולם. שבה בית המקדש ו"פתחי עולם" ו"זה שער השמים".

ועיין יהושע (ז כא) על עכן שראה בשלל אדרת שנער ופירש רש"י שם:
"שכל מלך שלא קנה לו פלטרין בארץ ישראל לא נתקררה דעתו במלכותו, שנאמר (ירמיהו ג יט): ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, והיה למלך בבל פלטרין ביריחו, וכשהיה בא לכאן לובש אותם".

ולכן מזרז חגי הנביא ומבטיח לעולי הבית השני שישתדלו בבנין בית המקדש ולא יגידו "עוד לא בא הזמן". ולא ישארו כל אחד בביתו.

"מהפך" בשעת בנין המקדש
מבטיח חגי הנביא כי ברגע בנין הבית יהיה מהפך בעולם:
"אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי פרק ב כ"א).

וזה מהפך גם כלפי זרובבל עצמו שמביא רש"י חגי פרק ב פסוק כג כלפי שנגזר על יכניה אביו "חי אני אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני משם אתקנך" (ירמיה כב) ואומר שם "כתבו את האיש הזה ערירי" למדנו שהועילה לו תשובתו ונולד לו זרובבל והושם כחותם"

כמו שאמרה כנסת ישראל בימי שלמה בונה הבית הראשון:
"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים פרק ח').

כי חותמת מתקיימת גם כשהחותם מוסר משם. כך הובטח לבוני הבית השני שהם יהיו אהובים כמו החותם הראשון. ורמז לענין זה הוא הפך שנמצא חתום בחותם כהן גדול בימי חשמונאים. וכתב הבן איש חי לקרוא את נבואת חגי בערב חנוכה. ביום שבו נאמרה. כיון שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה וכיון שהנביא אומר כמה וכמה פעמים "שימו לב" צריכים אנו לשים לב לדבריו של חגי שמכוונים גם אלינו.

למה שמו את זרובבל כמו חותם?
גלה יכניה וגלתה סנהדרין עימו וכו'. באותה שעה ישבה סנהדרין גדולה על דעתה, ואמרה: בימינו מלכות בית דוד פוסקת וכו' (כיון שיכניה מלך יהודה היה מושלך בבור אסורים כאסיר עולם ולא היו לו בנים). מה נעשה? נלך ונפייס לגדלת (אומנת) וגדלת למלכה ומלכה למלך (נבוכדנאצר). הלכו ופייסו לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך וכו'. כיון שבא נבוכדנאצר להזקק לה (למלכה). אמרה לו : אתה מלך ויכניה אינו מלך? אתה מבקש תפקידך, ויכניה אינו מבקש תפקידו? מיד גזר ונתנו ליכניה את אשתו, וכיצד שילשלוה לו? (הרי לא הוציאוהו מהבור) ר' שבאי אומר: דרך קנקלין (החלונות) שלשלוה לו, ורבנן אמרו: פתחו המעזיבה ושלשלוה לו. כיון שבא להזקק לה, אמרה: כשושנה אדומה ראיתי. פרש ממנה מיד, הלכה וספרה וטהרה וטבלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בירושלים לא קיימתם מצות זיבה, ועתה אתם מקימים, שנאמר : "גם את בדם בריתך, שילחתי אסיריך מבור". נזכרתם אותו הדם שבסיני, בשביל כן שילחתי אסיריך. אמר ר' שבתי : לא זז משם עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו. על אותה שעה אמר "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" יצאה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם.

הדלקת נר חנוכה ושבת בליל שמיני
כתב גאון עוזנו ותפארתינו בעל הבן איש חי בהלכות חנוכה פרשת וישב אות כ' "נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, ואע"פ שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה, ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם ח"ו, מיהו אם השבת הוא בליל ז' או ח' שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד ולא תמתין עד שידליק הכל,

שאריות השמן
צריכים להיזהר על השמן שנשאר בכוסות של נרות חנוכה שיש להיזהר בו אע"פ שדלק חצי שעה מאחר ואין נוהגים להתנות על שארית השמן. על כן כל השמן הנשאר בכוסיות ביום שבת הוא מוקצה. ובמוצאי שבת או ביום ראשון יניח אותו בתוך נייר וישרוף הכול שלא יבוא ליהנות ממנו. ועיין שו"ע תרעז ס"ע ד' וז"ל:
"הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה בפני עצמו ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצוותו. ואם נתערבב בשמן אחר ואין שישים לבטלו - יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו" עכ"ל.

ויהי רצון שנזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לראות את המנורה הטהורה שעשה משה רבינו ושנעשית על ידי בורא עולם. ויראו עיננו וישמח ליבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל. אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il