בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
ל' סיון התשע"ה

פרק ל"ה חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

ל' סיון התשע"ה
5 דק' קריאה
קודם ביאת המשיח - הפסד ההויה לבני האדם
וְאָמַר לוֹ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא וכו'. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא הֶפְסֵד גָּמוּר, 1 כֵּיוָן שֶׁיִּהְיֶה הֲוָיָה חֲדָשָׁה וְיִהְיֶה כְּמוֹ עוֹלָם חָדָשׁ, שֶׁקֹּדֶם זֶה הִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל עַד עָפָר וְעַתָּה יָרוּם קַרְנָם עַד שְׁמֵי שָׁמַיִם, וְכִי אֵין דָּבָר זֶה הֲוָיָה חֲדָשָׁה? וּלְכָךְ כַּאֲשֶׁר תָּחוּל הֲוָיָה חֲדָשָׁה, אָז יִהְיֶה בְּטֵלָה הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתִתְבַּטֵּל צוּרַת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹן. וּלְכָךְ יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְמַעֲטִין, פֵּרוּשׁ אוֹתָם 2 שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַשֵּׂכֶל יִתְמַעֲטוּ. וְכַאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל מִתְמַעֵט, אָז יָבוֹא פֻּרְעָנֻיּוֹת עַל הַשְּׁאָר, כִּי כַּאֲשֶׁר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בָּעוֹלָם, אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. וְאָמַר וְהַשְּׁאָר, שֶׁאֵינָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עֵינֵיהֶם כָּלִים בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה, וְצָרוֹת רַבּוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת בָּעוֹלָם. וְזָכַר {ג'} גְּזֵרוֹת: כִּי לִפְעָמִים הַצָּרָה הוּא מִצַּד אֲרִיכוּת הַזְּמַן, שֶׁעוֹמֵד בְּפֻרְעָנֻיּוֹת זְמַן רַב. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר עֵינֵיהֶם כָּלִים בְּיָגוֹן, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר שֶׁתָּמִיד יוֹם וָיוֹם מְצַפִּים לְהַרְוָחָה, וְלֹא תָּבוֹא לָהֶם הַרְוָחָה, שֶׁמַּאֲרִיךְ בְּצָרָתָם. וְלִפְעָמִים הַפֻּרְעָנֻיּוֹת הוּא מִצַּד הָרִבּוּי, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וְצָרוֹת רַבּוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת. וְלִפְעָמִים הַגְּזֵרָה בְּעַצְמָהּ קָשָׁה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת. הֲרֵי לְךָ כָּל הַחֲלָקִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה הֶפְסֵד בַּכֹּל.

הפסד ההויה גם לדברים רוחניים
וּמִפְּנֵי 3 שֶׁזָּכַר כָּאן הֶפְסֵד שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם לִבְנֵי אָדָם, זָכַר אַחֲרָיו בַּבָּרַיְתָא הַהֶפְסֵד שֶׁיִּהְיֶה 4 בְּמִילֵּי דִּשְׁמַיָּא, שֶׁאָמַר, בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת וכו'. כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִזְכְּרוּ כָּאן הֵם מִילֵּי דִּשְׁמַיָּא. וְיוֹתֵר מִזֶּה, כִּי כֻּלָּם הוֹלְכִים 5 מֵהֶפֶךְ לְהֶפֶךְ. כִּי בֵּית הַוַּעַד יִהְיוּ לִזְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַדָּבָר הַטּוֹב יִהְיֶה לְרַע, וְכֵן כֻּלָּם. אֲבָל וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, מַשְׁמַע שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת בָּטֵל 6 בִּלְבַד, לְכָךְ דָּרַשׁ וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, 7 שֶׁנַּעֲשִׂים עֲדָרִים עֲדָרִים וְהוֹלֶכֶת לָהּ. שֶׁלֹּא תֹּאמַר כִּי הַפְּחוּתִים יִהְיוּ מְשַׁקְּרִים בִּשְׁבִיל פְּחִיתוּת שֶׁלָּהֶם, וְלֹא נִקְרָא זֶה שֶׁהָאֱמֶת הָלְכָה לָהּ, 8 רַק שֶׁהֵם אֵינָם חֲפֵצִים בָּאֱמֶת. כִּי זֶה אֵינוֹ, כִּי לֹא יִמָּצֵא כְּלָל אַף אֵצֶל אֲשֶׁר נִקְרְאוּ טוֹבִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁהָאֱמֶת הָלְכָה לָהּ, וְלֹא יִמָּצֵא הָאֱמֶת. וְדָבָר זֶה יוֹתֵר פְּחִיתוּת, שֶׁאִם בְּנֵי אָדָם מִצַּד שֶׁהֵם אֵינָם טוֹבִים מְשַׁקְּרִים, אֵין כָּאן בִּטּוּל הָאֱמֶת מִן הָעוֹלָם, רַק שֶׁהַבְּרִיּוֹת הֵם אֵינָם טוֹבִים, וּבָאִים לִידֵי שֶׁקֶר, וְלִפְעָמִים יִמָּצֵא אָדָם כָּשֵׁר, וְאֵין הַכֹּל מְשַׁקְּרִים. אֲבָל לֶעָתִיד יְסֻלַּק הָאֱמֶת מִצַּד עַצְמוֹ, וְלֹא נִמְצָא אֵצֶל אֶחָד הָאֱמֶת, רַק כָּל אָדָם כּוֹזֵב. וְזֶה פְּחִיתוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין הָאֱמֶת מִצַּד עַצְמוֹ נִמְצָא.
________________________________
אמר לו רב יצחק, כך אמר רבי יוחנן, דור שבן דוד בא, תלמידי חכמים מתמעטים וכו'. ביאור דבריו, לפני ביאת המשיח יפסד העולם, 1 כדי שתוכל להופיע הוויה חדשה, בעקבותיה העולם יהיה כעולם חדש. לפני ביאת המשיח מגיעים ישראל עד עפר, ובביאת המשיח מתרוממת קרן ישראל עד השמים, האם שינוי זה אינו הוויה חדשה?! כאשר תהיה ההוויה החדשה, תתבטל ההוויה הישנה. לכן תלמידי חכמים יתמעטו, כלומר האנשים 2 הרוחניים יתמעטו. כאשר מתמעט העולם הרוחני, צרות רבות באות על שאר האנשים, כי כאשר תלמידי חכמים בעולם, אין הפורענות באה לעולם. לכן השאר, שאינם תלמידי חכמים, עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות מתחדשות, וגזירות קשות מתחדשות בעולם. הזכיר רבי יוחנן בדבריו שלושה עניני גזירות: לפעמים הצרה היא מפני שהיא נמשכת זמן רב, כנגד זה אמר, עיניהם כלות ביגון, ביטוי זה נאמר כאשר מצפים לישועה יום יום, והיא לא מגיעה. לפעמים הצרה היא מפני ריבוי הצרות, כנגד זה אמר, וצרות רבות מתחדשות. ולפעמים הצרה היא מפני הקושי שבגזירה, כנגד זה אמר וגזירות קשות מתחדשות. כלל בדבריו את כל האפשרויות של הצרות: זמן ממושך, ריבוי הצרות וקושי הצרות, עד שמחמתם יפסד כל מה שהיה.
לאחר 3 שהזכיר את קלקול העולם ביחס לבני האדם, הזכיר את הקלקול שיהיה 4 בענינים הרוחניים. אמר, שבית הוועד יהיה לזנות וכו'. הדברים שהזכיר כולם ענינים רוחניים, ובהם רעה גדולה יותר ממה שהזכיר קודם, שלא רק שמתקלקלים ממצבם, אלא 5 מתהפכים לגמרי ממה שהיו. בית הוועד יהיה לזנות, כלומר דבר שהיה צריך להיות טוב יהיה רע, וכן שאר הדברים שהזכיר. מה שאמר: ותהי האמת נעדרת, משמע שהאמת לא תהיה קיימת, 6 אבל לא שיתקיים הפך האמת, לכן דרשו חכמים, ותהי האמת נעדרת, 7 שיהיו אנשי האמת נעשים קבוצות קבוצות ונעלמים. כלומר אין לפרש שהאנשים הפחותים, מחמת פחיתותם, יהיו שקרנים, כי אין זה נקרא שהאמת הלכה, 8 אלא שהם אינם חפצים להיות אנשי אמת. אבל כאשר האמת לא תמצא כלל, אף אצל האנשים הטובים, על זה נאמר שהאמת הלכה ואינה נמצאת. מציאות זו היא מציאות נמוכה יותר מאשר המציאות שהאנשים משקרים. כי אם בני אדם פחותים משקרים אין האמת בטילה מהעולם, אלא אותם בני אדם שאינם טובים משקרים, וגם במצב זה ימצאו מעט אנשים כשרים שאינם משקרים. אבל בעתיד האמת לא תהיה בנמצא, ולכן כל בני האדם לא יאמרו אמת. דבר זה הוא פחיתות גדולה, שהאמת מצד עצמה אינה בנמצא.


ביאורים
יצירת המציאות הרוחנית החדשה בעולם, בתקופת ביאת המשיח, מחייבת לפי דברי חז"ל תופעה של פירוק כללי, שעל גביו תבנה מציאות חדשה: "שבכל הדברים ההעדר קודם למציאות וההפסד קודם להויה" [אברבנאל בראשית טו, יב]. הקב"ה יצר את המציאות באופן כזה שלפני מציאות חדשה, צריך לבוא שלב של פירוק ונפילה של המציאות הקודמת. זה מה שאמרו חז"ל על גודל הנפילה שתהיה לקראת ימות המשיח. הם פרטו צרות רבות, קשות וממושכות, ופגיעה אנושה גם בצד הרוחני של המציאות, עד כדי כך שמקומות שאמורים להיות מלאים בקדושה, יהפכו למקומות של טומאה וריחוק.
המהר"ל מוסיף לעסוק בסוגיית האמת. מושג האמת הוא מושג רחב ויסודי מאוד. מי שאינו דובר אמת ואינו חי לפיה, חותר תחת היסודות של המציאות. בורא העולם, שהוא אלוה האמת, מצפה מהעולם להתנהל על פיה. ממילא, מצופה גם מבני האדם להכיר בדרך האמת וללכת לאורה, ולהתרחק מכל תפיסות של שקר. יסוד האמת כה מהותי עד כדי שאנו אומרים בהגדה של פסח על לבן הרמאי שהיה המתנגד הגדול לאמת: "ולבן ביקש לעקור את הכל ", מכיוון שלבן במהותו מתנגד למהות של עם ישראל שצריכים לגלות את שם ה' בעולם.
חז"ל מלמדים אותנו שבתקופה זאת של עקבות המשיח יהיה חסרון גדול של האמת. המהר"ל מסביר שאם היה מצב שהאמת קיימת ומופיעה אצל אנשים טובים, ורק האנשים הפחותים היו חסרי אמת, הדבר לא היה כה נורא, אולם בתקופה זו האמת הולכת ומסתלקת מן העולם, וזהו גודל הצרה הרוחנית השייכת לתקופה זו.
בהמשך המהר"ל יתייחס לשאלה כיצד יש להתבונן על אותה מציאות קשה שאותה מתארים לנו חז"ל כאן.

הרחבות
* העולם בימות המשיח
שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא הֶפְסֵד גָּמוּר, כֵּיוָן שֶׁיִּהְיֶה הֲוָיָה חֲדָשָׁה וְיִהְיֶה כְּמוֹ עוֹלָם חָדָשׁ. מהמהר"ל משתמע שלפני בוא המשיח יתקלקל העולם הן בעניינים חומריים והן בעניינים רוחניים. קלקול זה הוא הכנה לימות המשיח. זאת כדי שהעולם יוכל להגיע למציאות החדשה והמתוקנת שיביא איתו המשיח.
הרמב"ם כותב: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" [הלכות מלכים יב, א]. לפי דבריו, העולם לא ישתנה בימות המשיח שינוי מהותי במובן הפיזי. העולם יישאר כמות שהוא, אבל המלחמות ייפסקו ויהיה שלום. אחרי ימות המשיח, על פי הרמב"ם, יגיע 'עולם הנשמות'. עולם רוחני בלבד אליו מגיעות הנשמות אחרי הימצאותן בגוף בעולם הזה (להרחבה עיין שם, וכן בהקדמה לפרק חלק (ד"ה "ועתה") ובאגרת תחיית המתים) (ראה גם בספרנו נצח ישראל בסוף פרק נ').
שינוי בטבע העולם מופיע בדברי הרמב"ן : "הרי נתבאר שהעולם הבא אינו עולם הנשמות, אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש ". העולם הזה ישתנה ויזדכך עד כדי כך שחטא אדם הראשון יתוקן והגופים יחיו לנצח. גם המוות יפסק ויקוים הפסוק "וחרפת עמו יסיר". זוהי התכלית של העולם [שער הגמול ד-ה].





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il