ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שאלת והזכרת גשמים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

שאלת והזכרת גשמים

מתוך "קול צופיך" גליון: 283



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

ותן טל ומטר לברכה
בימות הגשמים מזכירין גבורות גשמים ואומרים בברכת 'מחיה המתים' "משיב הרוח ומוריד הגשם", ואין בזה שאלה או בקשה אלא שבח לה' שמסדר את עונת הגשמים בעתה. ושואלים את הגשמים בברכה התשיעית "ותן טל ומטר לברכה".

לא שאל גשמים בליל ז' במרחשוון
הגמרא אומרת (תענית ו.): "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר בשבעה בו", ונפסקה הלכה כר"ג, והטעם הוא שיעברו ט"ו ימים אחרי החג, כדי שיספיק אחרון שבישראל לחזור לביתו. ויש לשאול, מדוע ממתינים בימינו מלשאול גשמים עד ליל ז' במרחשוון, והלוא בזה"ז בטל הטעם כדי שיגיע האחרון שבעם ישראל לנהר פרת, שהרי כיום ניתן להגיע לקצה העולם תוך מספר שעות במטוס? שאלה זו שאל הר"ן בתקופתו, הרי אין היום בית המקדש, ואין עולי רגלים ובטל טעם שיגיע אחרון שבעם לנהר פרת? והוא עונה:
"ומדבריהם צריכים לומר שנפסקה הלכה כר"ג אפילו לאחר החורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות לירושלים, ומפני העולים הללו ראוי שנאחד את השאלה בז' במרחשוון".

כלומר, גם לאחר החורבן היו עולים לירושלים.

כתוב בהלכה, שאם לא אמר 'יעלה ויבא' בליל ראש חודש בתפילה - אינו חוזר להתפלל. ועיין בשו"ע (סי' תכ"ב סעי' א'):
"ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה. ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו" וכו'.

ונשאלת השאלה האם כך הדין גם בשאלת גשמים, שאם לא שאל טל ומטר בליל ז' , לא יחזור ויתפלל כמו בראש חודש או חייב לחזור? בדבר זה נחלקו הפוסקים, יש אומרים שדינו כראש חודש ואינו חוזר ומתפלל. וי"א שחוזר ומתפלל. ולכאורה שמא נאמר שיש כאן ספק ברכות ודינו להקל, שהרי לדעת כמה פוסקים ברכותיו של מי שחוזר, לבטלה? על כן הדין בזה הוא שיחזור ויתנה אם אני חייב לחזור והלכה כאותם דעות המחייבות לחזור שלא כמו ראש חודש, הרי חזרתי וקיימתי את הדין. ואם הלכה כאותם הפוסקים שמשווים דין ליל ז' במרחשוון לליל ראש חודש ואינו חייב לחזור, אם כן תהיה חזרתי נחשבת כתפלת נדבה (ועיין בכה"ח סי' קי"ז ס"ק י'. ובעלמא אין עושין תפלות נדבה משום שלא מכונים כראוי והלואי ויכונו בג' ראשונות).

כח התפלה

ככלל, עלינו לראות כמה גדולה כוחה של תפלה, הנה חז"ל אומרים שלא שואלים ולא מבקשים ותן טל ומטר עד ליל ז' במרחשוון, כלומר כפו חז"ל את חוקי הטבע לטובתם של ישראל. ולכאורה האם אנו קובעים מתי ירד גשם ומתי לא? אלא שיש בכחה של תפלה להוריד גשם ושיש במניעת התפלה כח לעכב את הגשם, ועל כן אם הדבר הזה מזיק לעולי רגלים נקבע שלא לשאול גשמים כלל, כי אם תבקש אז בודאי שירד גשם, וזה כח מיוחד שנתן לעם ישראל, ושבזכותו כל העולם נהנה מגשמים בעתם.

אנו מקבלים גשמי ברכה, וכל הגויים צריכים לדעת שבזכותנו יש גשמים לאמריקה, רוסיה, סוריה, לבנון ולכל שאר מדינות העולם. כי בתפילתנו אנו מבקשים "ורווה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך". ובסוכות אנו מתפללים שיהא גשם לכל העולם כולו. ומדינות אלו צריכות להודות לנו כי כל השפע שלהם בזכותנו. ואמנם כעת אינם רואים זאת, אבל לעתיד לבא הם יראו זאת.

כח האמונה
הגמרא מספרת על אשתו של רחב"ד שהייתה חסידה וצדקת גדולה, וכיון שהם היו עניים מרודים, היא הייתה מכניסה סמרטוטים לתנור ומדליקה, וזאת מחמת בושתה שלא היה להם דבר, שהשכנים יחשבו שהיא אופה לחם. יום אחד, הלכה שכנה רעה אחת ואמרה לשכנותיה ראו את אשת רבי חנינא שמבערת את התנור ואין לה בתוכו דבר. הלכו כל השכנות לראות אם יש אמת בדבריה והחלו לצעוד לכיוון התנור של רחב"ד, והנה פתחוהו ונעשה נס וכולו מלא לחמים.

והגמרא אומרת שאשתו של רחב"ד הלכה מתחילה ולקחה מרדה בידה כאילו היא הולכת להוציא לחם מהתנור, מפני שמלומדת בנסים הייתה, וידעה שהקב"ה לא ישפוך דמה והייתה בטוחה בזה, זהו כח האמונה ולכן נעשה לה נס (עיין תענית דף כ"ד ע"ב וכ"ה ע"א).

הגמרא אומרת (יומא נ"ג ע"ב) שאחת מתפילותיו של הכהן הגדול בקדש הקדשים היא "ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם". ומסופר על רבי חנינא בן דוסא שהיה הולך בדרך וירד גשם, אמר ר"ח: רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, פסק הגשם. כשהגיע לביתו אמר רבש"ע כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, וירד גשם. א"ר יוסף מה הועילה תפילתו של הכהן גדול לגבי רבי חנינא. וכמובן שמעלתו של רבי חנינא הייתה גבוהה מאז ולכן בקשותיו נענו מיד.

רצון יראיו יעשה
ועוד מספרת הגמרא (שם): אמרה לו אשתו של רחב"ד: עד מתי נהיה בעוני? התפלל ר"ח ויצא כמין פיסת יד מהשמים ונתנו לו רגל של שולחן עשויה זהב. ראתה אשת ר"ח בחלומה שלעתיד לבא כל צדיק יושב ליד שולחן זהב, והם יושבים ליד שולחן שחסרה בו רגל אחת. אמרה לו אשתו א"כ תבקש רחמים שיקחו בחזרה את רגל הזהב הזו, וכן היה. ואמרו חז"ל גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, כי מהשמים נותנים אבל לא נוטלים בחזרה.

שמעתי מחכם מנשה שלו ששמע מהבא"ח: א"ל אשתו של רחב"ד, לעתיד לבא יהיה לכל הצדיקים שולחן עם שלש רגלים ולנו שולחן עם שתי רגליים?! תבקש שיקחו את זה בחזרה. אמר לה ר"ח: מהשמים נותנים אבל לא לוקחים בחזרה. אמרה לו אשתו: א"כ בא ונלך לבי"ד להתגרש. יצא ר"ח ואמר: רבש"ע, כתוב ימחה שמי בכדי להביא שלום בין איש לאשתו, נטל ר"ח את הרגל וזרקה לשמים ואמר רבש"ע קח את זה. יצאה יד מהשמים ולקחה את הרגל.

ועל זה היה אומר בדרך רמז מורנו ורבנו ועט"ר דודי הרה"ג ר' יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף', משמו של מורנו ורבנו ראש הישיבה הרה"ג רבי עזרא עטיה זצ"ל, כתוב (תהלים קמה) "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון וכו' רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם". אתה רוצה רגל - קח רגל ובזה מתקיים 'רצון יראיו יעשה', ואם אתה מתחרט ומתפלל שמהשמים יקחו בחזרה גם לזאת שומעים ולוקחים בחזרה, שנאמר 'ואת שוועתם ישמע ויושיעם', כי בשוועה מתאמצים יותר מתפילה.

אמר מוריד הטל בימות הגשמים
טעה ואמר בימות הגשמים "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם", וסיים "מחיה המתים" - אינו חוזר. נזכר שטעה לפני שסיים "מחיה המתים" - יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר "משיב הרוח" (עיין לשו"ע או"ח סי' קי"ד סעי' ה - ו).

אמירת צ' פעם מצילה מספקות
כדי להינצל מכל ספק, טוב לומר תשעים פעם "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" (לנוסח הספרדים), ואז אם הוא מסופק אם אמר או לא אמר "ותן טל ומטר" אנו אומרים שאמר לפי הרגל לשונו.

בנוסח ברכת השנים של אחינו האשכנזים אין שינוי בפתיחת הברכה בין הקיץ לחורף, אלא שבקיץ הם אומרים "ותן ברכה", ובחורף "ותן טל ומטר לברכה", וכדי להנצל מספקות הם צריכים לומר צ' פעם "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה".

בגמרא מובא שאם שור מועד הזיק הוא חייב לשלם נזק שלם, ואם הרג אדם דינו אחרת. והגמרא דנה מתי השור מוגדר כמועד האם דוקא שנגח ג' ימים, או שגם אם נגח ג' פעמים ביום אחד וכגון: בשעה שמונה בבוקר, ואח"כ בתשע, ושוב פעם בעשר, דינו כמועד. האם קירב נגיחותיו או ריחק נגיחותיו. ולכאורה כאן שאומר צ' פעמים זה קירב נגיחותיו, וצריך תשעים יום לומר. אומר המג"א: אעפ"כ אנו אומרים שלשונו של האדם מתרגלת לזה, ורשאי לומר כן להסתלק מכל ספק (עיין למג"א סי' קי"ד ס"ק י"ג).

הטועה בתפילתו
כתוב: המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם ש"צ הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו (ברכות לד).
י"א שאם טעה בתפילתו בליל שבת והתפלל של חול ואמר "ברכנו" ולא אמר "ברך עלינו" בימות הגשמים, ונזכר ששבת היום - יחזור ויתפלל ויאמר "ברך עלינו" ואח"כ יתפלל תפילת שבת. אבל להלכה אין עושים כן, ואם טעה מפסיק ומתחיל בשל שבת (עיין כה"ח סי' קי"ז ס"ק ז"ך).

שינון תפילה שלא רגיל בה
כתוב בהלכה שצריך להתכונן לפני כל תפילה שלא רגיל בה, היינו לעבור על נוסח התפילה. ולכן יש לעבור על נוסח תפילות ר"ה יום לפני ר"ה כדי להכין את התפילה, וכן אם צריך לומר 'יעלה ויבא', יעבור על נוסח יעלה ויבא. וכן כשצריך לומר 'ברך עלינו' יחזור על נוסח התפילה. ואומר הרמ"א: כיום שיש סידור תפילה אין צריך לחזור ולהכין את נוסח התפילה. אומר מרן המחבר, אעפ"כ יחזור (עיין שו"ע סי' ק'). ולכן השבוע ביום חמישי אחר הצהרים, יחזור על נוסח "ברך עלינו" כדי שלשונו תתרגל לומר זאת.

בדיני 'ותן טל ומטר לברכה' ישנם פרטי פרטים של הלכות, ולכן טוב שישים אדם לעצמו סימנים שלא יטעה בתפילתו (הלכות אלו מובאות בסידור 'קול אליהו' בעמודים רח - רט).

דיני ברך עלינו - ותן טל ומטר לברכה
אם בימות הגשמים אמר "ברכנו" ולא ביקש גשם, צריך לחזור ולבקש גשם. ואם נזכר קודם שסיים את תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים:

א. אם נזכר בתוך אמירת "ברכנו" יעצור ויתחיל ברכת "ברך עלינו". ואפילו אמר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'" של מברך השנים - חוזר לתחילת הברכה, וטוב שישהה מעט זמן - שיעור הילוך ד' אמות לפני שיתחיל ברכת "ברך עלינו".

ב. אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה "מברך השנים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברך עלינו". ואם אמר "ברוך אתה ה' מברך" - יאמר "השנים" (שהרי כאן אינו יכול לסיים "למדני חוקיך") ואח"כ, יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" (לאפוקי מדברי המשנ"ב שאומר שכדי שלא יהיה הפסק יאמר "ותן טל ומטר" ב"שמע קולנו". אנו פוסקים שיאמר מיד, כי מי יודע אם ב"שמע קולנו" יזכור).

ג. אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" ולפני שהתחיל "תקע בשופר" - יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר".

ד. אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר", אפילו אמר רק מילת "תקע" ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל ומטר לברכה...כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.

ה. אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", יאמר "למדני חוקיך. תן טל ומטר לברכה. כי אתה שומע תפלת וכו'".

ו. אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".

ז. אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", אפילו אמר רק מילת "רצה", עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת "השנים" ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך בברכות "תקע" "השיבה" וכו' על הסדר.

ח. אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה (עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קיז ס"ק כח).

ש"צ שסיים תפילתו ולא אמר ברך עלינו
שליח ציבור שסיים תפילת עמידה ואמר 'עושה שלום' ונזכר שלא אמר "ברך עלינו" אלא "ברכנו" - האם יחזור על תפילת לחש והציבור ימתין לו, או לא ? בדיעבד יאמר את החזרה ויכוון שהוא יוצא בזה יד"ח תפילת לחש.

מעלת החזרה
האר"י הקדוש הפליג בערך החזרה שהיא יותר מהלחש. לעיתים כאשר יש שבת חתן בבית הכנסת מוסיפים עולים לתורה עד שכבר אין לאנשים כח להמתין, ומתפללים מוסף ללא חזרה. והעושה כן, הופך את הקדש לחול ואת החול לקדש, מדקדקין באיכה ומזלזלין בקריאת שמע, תפילה צריך להתפלל בשלמותה ולא קצרה. ואומר האר"י הקדוש שרק בשעת הדחק מותר להתפלל מנחה קצרה, אבל לא לכתחילה.

הרמב"ם שואל, מה הדין אם יש מנין שבו כולם רבנים וראשי ישיבות, האם יעשו חזרה או לא ? הרי כל ענין החזרה הוא בשביל עמי ארצות שלא ידעו להתפלל ? ועונה: מ"מ כיון שתקנו לעשות חזרה יעשה חזרה גם במנין שבו כולם תלמידי חכמים. כלומר האר"י והרמב"ם מסכימים לאותה דעה (ועוד כתב האר"י שבסעודה שלישית ביום שבת ישתה יין. וכך גם כותב הרמב"ם בפרק ל' מהל' שבת: שאדם חייב בכל סעודת שבת לשתות יין באמצע סעודה).

עיין לשו"ע בשם תשובת הרמב"ם בסי' קכ"ד סעי' ג' וז"ל: "קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים".

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך
מו"ר ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זצ"ל סיפר על סוחר עשיר אחד שבא אל הרה"ג אברהם ענתבי זצ"ל ואמר לו שהוא מוכר בדים, ובזמן מנחה יש לחץ גדול של קונים, ומאידך אני ממהר למנחה וכיון שאני לא מספיק למנחה אני מתפלל ערבית שתיים, ואני לא זוכר מי חייב לי כסף ומי לא. אמר לו הרב תתפלל מנחה בציבור וזו סגולה שתצליח לזכור. התחיל אותו עשיר להתפלל מנחה והנה רק התחיל בתפילה מיד נזכר בפלוני שלקח ממנו כך וכך סחורה, ובאלמוני, וכן הלאה, וכשסיים את תפילתו כבר הייתה לו רשימה ארוכה של כל החייבים לו. חזר העשיר לרב ואמר לו סגולה טובה נתת לי. אמר לו הרב כל זה מכיון שבתפילה עולות לאדם כל המחשבות, אך כיצד הוא יכול לומר בסוף התפילה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך" (עיין לקמן).

מודעה וגילוי דעת קודם התפילה
ולכן טוב לאדם שיאמר בכל יום קודם תפילתו מודעה וגילוי דעת המובא ב'עוד יוסף חי' שכל מחשבות זרות והרהורים רעים שיבואו לו בעת התפילה, הרי הם בטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש (הבאנו זאת בסידור 'קול אליהו בעמודים סח - סט). ואז כשיאמר בסוף תפילתו "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך", כוונתו היא שמה שהתפלל קודם תפילתו שברצונו לכוון בתפילה, זה יהיה לפני הקב"ה, ולא מחשבות זרות שחשב באמצע התפילה.

כוונה בעת הזכרת ה'
כתוב בשו"ע דין שאינו מנהג חסידות או קבלה אלא הלכה פשוטה, וז"ל השו"ע (סי' ה' סעי' א'):
"יכוון בברכות פירוש המילות, כשיזכיר השם יכון פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוון בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה הווה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם".

ומי יכול לכוון בכל פעם שמזכיר את האזכרות של שם ה' במשך היום ? ועל כן טוב שיכוון לפחות פעם אחת ביום בברכת על נטילת ידיים שהיא הברכה הראשונה שמברך בתחילת היום, ויאמר שכל כוונתו בברכות שיברך במשך היום, יהיו על דעת מה שכיוון בברכה זו.

הייתי פעם אצל האדמו"ר מחב"ד ואמרתי לו את העצה הנ"ל שיכוון פעם אחת ביום ויאמר על דעת וכו', והוא אמר לי שיש לפרסם זאת. לפני שבוע קבלתי מעטפה ובה ישנו תמליל של אותו מפגש ביני לאדמו"ר מילה במילה, מפגש זה היה לפני כעשר שנים בליל ז' במרחשון. ואז אמרתי לאדמו"ר שהלילה אני אומר כבר "ברך עלינו", אבל בני חו"ל מתחילים לשאול גשמים רק מששים יום לאחר תקופת תשרי (בחמישי או בששי בדצמבר).

בן אר"י שטס לחו"ל לענין ברך עלינו
הרב חיד"א שואל: מה הדין אם אדם ביום שישי בבוקר טס לחו"ל, והוא הרי התחיל בליל שישי לומר 'ברך עלינו', אבל בחו"ל ששואלים גשמים ששים יום לאחר תקופת תשרי היינו בחמשי או בששי בדצמבר - כיצד ינהג בהיותו בחו"ל ? ועונה הרב חיד"א (ברכ"י קי"ז ס"ק ו): שימשיך לנהוג כמנהג אר"י שבו התחיל. ואם בן אר"י עולה כשליח ציבור בחו"ל, או להיפך כיצד ינהג ? אומר הרב חיד"א (שם ס"ק ז'): בלחש ינהג כמנהגו באר"י, ובחזרה יאמר כבני חו"ל.

הרב חיד"א והרב פר"ח שואלים: אם אדם יצא לחו"ל והוא יחזור לאר"י באמצע החורף (אחרי דצמבר) - מה דינו עד חצי החורף, האם ינהג שם כבני אר"י או כחו"ל? וענו, שאם יש לו אשה ובנים בארץ, כיון שפרנסתו באר"י ינהג לפי אר"י. וטוב שלפני שנוסע לחו"ל יתייעץ עם רב שיורה לו כיצד לנהוג.

כשהייתי דיין בבאר שבע, הזמנתי אדם אחד לדין אך הוא לא בא, שלחתי לו הזמנה שניה ושוב לא הופיע, וכן היה בשלישית, לבסוף שלחתי משטרה שיביאו אותו. וכשהוא בא הוא אמר לי אומר לשם מה שלחת משטרה, הרי לא קבלתי ככל הזמנה לבא למשפט, אמרתי לו הרי כתוב שקבלת את ההזמנה. והוא אמר, אני גר בנתיבות ועובד בדימונה. אמרתי לו כתוב על נבל הכרמלי "ואיש במעון ומעשהו בכרמל", ואני שלחתי לך הזמנה לכתובת שלך בעבודה, כי לשם אתה ודאי תבא, אבל אם אשלח לבית שלך אתה יכול לומר לא שלחתי.

כתוב בהלכה שלא מזמינים אדם לבי"ד בערב שבת או בערב חג, כי אנשים טרודים במלאכתם וישכחו שהזמינו אותם לדין. בזמנם היה השמש בא ודופק בדלת וכך מזמין את האדם לבי"ד, כיום שולחים הזמנה בכתב בדואר רשום ומחתימים את האדם שאכן קיבל את המכתב, ושולחים פעמיים למנוע כל ספק. ואם יבא ויאמר לא קבלתי הזמנה יש הוכחה בדואר, ואם יאמר הדוור שקרן ואין עד אחד יכול לחייבני ממון, וכ"ש אם הדוור גוי, אומרים לו כששולחים לך כסף בדואר אתה מיד חותם ולוקח, ואינך טוען טענות, א"כ ה"ה כאן. זה נחשב כמו קבלת קהל שקבלו עליהם שמאמינים לדואר, ועוד מדין אין אומן מרע אומנותיה.

סדר הברכות בתפילת עמידה
חז"ל אומרים שתקנו את הברכות של תפילת שמונה עשרה בסדר מסויים, ולכל ברכה יש מקום מיוחד. למשל אנו אומרים "רפאנו ה' ונרפא", שואל מרן הב"י הרי כתוב בפסוק "רפאני ה' וארפא", א"כ כיצד משנים מלשון הפסוק ? ועונה: כיון שזה בציבור מותר לשנות. וחותם בברכה זו "רופא חולי עמו ישראל".

ועוד אומרים חז"ל מדוע מברכים "רפאנו", נברך שבכלל לא נהיה חולים ? ועוד אנחנו מסיימים "רופא חולי עמו ישראל ", ואת הגויים מי מרפא ? ואילו בברכת אשר יצר אנו אומרים "רופא כל בשר" ? אלא ברכת "רפאנו" היא ברכה שמינית מתוך י"ח ברכות, ואומרים חז"ל (מגילה יז ע"ב): "ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית", עי"ש.

מאויבי תחכמני
ליצר הרע יש תחבולות ותכסיסים כדי לדאוג שהאדם לא יעשה את רצון ה', ויש לו וותק של 5765 שנים, ואם אין הקב"ה עוזר לאדם אינו יכול לו. אם למשל אדם רוצה לקום בבוקר לתפילה הוא מביא לו חום או כאב ברגל וכדו' (עיין קידושין דף ל' ע"ב).

שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם הבא"ח, מעשה ברב אחד שהיה רגיל לקום לפני עמוד השחר וללמוד מעט, והיה מברך ברכות השחר וברכות התורה ובא לבית הכנסת. יום אחד הוא קם בבוקר ושומע רעמים, ושלג יורד בחוץ, והנה בא יצה"ר ואומר לו רחמנות עליך איך תצא בקור הזה. אמר לו אותו רב כתוב "בבית אלוקים נהלך ברגש" - ר"ת ברד, רוח, גשם, שלג. אמר לו היצה"ר זה רק ראשי תיבות, אבל כעת שלג יורד בחוץ. והרב לובש כבר את מעיל החורף, ואומר לו היצה"ר אין אף אחד בדרך, והביכ"נ בודאי נעול. ענה לו הרב: ואיך אתה הגעת אלי הרי יש גשם ושלג ?! וכמו שאתה באת גם אני יכול ללכת בגשם ובשלג ! מכל מלמדי השכלתי, ומאויבי תחכמני.

וטוב בעיניך לברכנו
בתפילות שלנו אנו מתפללים על כלל העולם כולו, ועל זה אומרים חז"ל, אמר רבי יוחנן אוי להם לאומות העולם שלא ידעו מה הפסידו בזמן חורבן ביהמ"ק, כי את ניסוך המים היינו עושים בשבילם.

בברכת השנים אנו מבקשים מהקב"ה "ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה וכו' שומרה והצילה שנה זו מכל מיני משחית ומכל מיני פורענות (ובמחשבה של האדם מותר לכוון על כל מיני מחבלים ומוקשים שכולם יאבדו וישמדו מפנינו) כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים".

הגמרא מספרת (תמיד דף ל"ב ע"ב) על אלכסנדר מוקדון שהלך מעבר להרי החושך ושם נכנס לעיר אחת והביאו לו ככרות לחם של זהב לאכול. אמר להם וכי אוכלים כאן לחם של זהב? אמרו לו: "אין מנהג בכאן לאכול לחם של זהב, אבל בשביל כך שמנו זהב לפניך לאכול, שהרי זה פלא לנו שבאת לכאן בשביל אכילתך וכי לא היה לך לחם לאכול במקומך שנתרחקת ממלכותך ובאת עד כאן ושאלת לחם לאכול, לכך נתננו לך זהב וכסף שסבורים היינו שבאת בגלל זהב וכסף לכאן" (רש"י שם).

אמר להם באתי לראות את העולם שלכם, והוא הלך לבית משפט לראות כיצד הם דנים, והנה נכנס אדם אחד ואומר: אני מכרתי בית לפלוני וכתבנו חוזה ועשינו קנין דאורייתא, והקונה מצא שם כד מלא זהב הרי זה של הקונה ולא שלי ! כך אומר המוכר. והקונה טוען קניתי בית ולא זהב. עמד אלכסנדר מוקדון והשתומם על שאלה זו, ורצה לראות מה ישפוט השופט. והנה פונה השופט לקונה ולמוכר ואומר להם יש לך בן? יש לך בת? אמרו לו הן, אמר השופט שיתחתנו ביניהם ותנו להם את כד הזהב כנדוניא.

עמד אלכסנדר מוקדון נדהם ואמר אני הייתי אומר להם שיסתלקו ולוקח את הכסף בשבילי. אמר לו השופט: האם בארץ שלך יורד גשם ? ויש לכם חיטה ? ענה לו אלכסנדר: הן. אמר לו השופט: עם רשעות כזו, אני מתפלא שה' מוריד לכם גשם. ושאל השופט: האם יש לכם בהמות ? ענה לו אלכסנדר מוקדון: הן. אמר לו השופט: ודאי שאתם זוכים לגשם רק בזכות הבהמות. וכי אדם רוצה לאכול בזכות הבהמה?! הוא רוצה לאכול בזכות עצמו!

אנו אוכלים בזכות התפילות שלנו שאנו מבקשים ומתפללים לקב"ה והוא נותן לנו. אנו אומרים בכל יום בתפילה "שים שלום טובה וברכה וכו' וטוב בעיניך לברכנו". ובתפילה של החגים אנו אומרים "וטוב בעיניך לברכנו כן תברכנו סלה". ואומרת הגמרא (ר"ה ט"ז ע"א):
"א"ר יהודה משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה".

אנו אומרים לקב"ה "כאשר רצית ואמרת לברכנו" אמרת לנו תביאו מעט מים, מעט שעורים ובזכות זה אתה מברך אותנו, אבל כיום שאין ביהמ"ק אנו אומרים רבש"ע "ונשלמה פרים שפתינו", וכן תברכנו סלה.

לא נברא לילה אלא לגרסא, והקב"ה ברא את החורף שהלילות ארוכים כדי שנלמד תורה.וכתוב "ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" (תהלים קלט, יב), ולעתיד לבא כתוב "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" (ישעיה, ל, כו). ויה"ר שנזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il