ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פקודה מנוגדת לערכים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף סירוב פקודה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

פקודה מנוגדת לערכים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

במדינה שדוגלת בחופש דעות, בחופש הפרט, בגישה ליברלית, לא ייתכן שיהיה חוק שכופה על האזרח לעשות דבר שמנוגד לאמונתו. ובצבא של מדינה ליברלית לא ייתכן שתינתן פקודה שמחייבת חייל או שוטר לפעול בניגוד גמור ליסודי אמונתו. הדרישה לציות לחוק ולפקודה כאשר היא פוגעת באמונתו של הפקוד היא בלתי מוסרית.

ואם תאמר מתן רשות ליחיד לסרב לפקודה שנוגדת את ערכיו מסכנת את המסגרת הצבאית, אכן יש בזה סכנה מסוימת, אך מאידך חובת הציות העיוור היא פגיעה יותר מסוכנת באושיות החברה החופשית, ועל כן הזכות לסרב גוברת על החובה לציית.

על כן אין לחייב חייל דרוזי לפעול בניגוד לאמונתו, ואין לחייב אזרח מוסלמי לשרת בצבא ולהילחם למען המדינה נגד אחיו, בני עמו. ואין לחייב חייל דתי לעבור על המצוות (כאשר אין בזה פיקוח נפש). ועל כן, חייל או שוטר שמאמין בכל לב שאסור באיסור תורה גמור למסור חלק כל שהוא מארץ ישראל לנכרים, שהוא איסור לא פחות חמור מכל איסור תורה, אין לחייבו להשתתף בפינוי יהודים מבתיהם ביישובים בהם הם גרים ח"ו.

אמנם הלכידות של הצבא חשובה מאוד, וגדול השלום, שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה, אם שלום ביניהם נוצחים במלחמה, ואם יש פירוד ביניהם, אפילו אם הם צדיקים אינם נוצחים. אך למען השלום לא התירו לעבוד עבודה זרה ח"ו, אלא חייבו לחיות בשלום עם בעלי דעות מקולקלות, אבל לא לעשות כמעשיהם.

הוויכוח על הזכות לסרב לפקודה מסיבות אידיאולוגיות נקשר בוויכוח האידיאולוגי עצמו. השמאל מבין את הסרבנים המסרבים לשרת ביש"ע. השמאל מבין את המסרבים לפגוע במחבלים אם גם יפגעו בני משפחותיהם, אך אינו מבין בשום אופן את הסרבנות להשתתף בהורדת מאחזים. לעומת זאת, הימין מבין מאוד את הסרבנות לפנות מאחזים, ואינו מבין כלל את הסרבנות לשרת ביש"ע, או לפגוע במחבלים אף שיפגעו בני משפחותיהם.

על כן להבהרת הדיון עלינו להבחין בין שני הנושאים. הדיון על סרבנות מסיבות אידיאולוגיות לחוד, והדיון על האידיאולוגיות עצמן לחוד.

ובדיון הראשון דעתי ברורה: כשהפקודה נוגדת לערכים יסודיים שורשיים שהם בסיס כל אמונתו והשקפתו של מקבל הפקודה, זכותו לסרב ועל הממשלה להימנע מלחייבו לפעול בניגוד לאמונתו. אני מדגיש שלא כל דקות מוסרית וערכית מצדיקה סירוב, אלא רק הפגיעה ביסודות הערכיים.

אמנם עלינו לחנך להכיר בערך הגדול של הלכידות החברתית והלכידות בצבא, אך כוחה של חברה הוא בתוכן הרוחני שהיא נושאת, וכוחו של הצבא כשהוא חדור מוטיבציה ויודע למען מה הוא נלחם, ולא במשמעת עיוורת. המסגרת החיצונית, המשמעת, יש לה חשיבות משנית.

יש טוענים שאם הימין יסרב לפנות מאחזים והשמאל יסרב לבצע פעילות צבאית מנוגדת לדעתו, אי אפשר יהיה לקיים צבא בצורה כזו. אכן, יש כאן סכנה, ולכן על הממשלה להיזהר שלא להחליט לעשות מעשים שאין בהם הסכמה מרבית, כי בזה היא עלולה לקרוע את העם. ואם היא עושה זאת, היא נושאת באחריות לכל התוצאות. אבל אין לדרוש ואין לצפות שאדם יעשה מעשים בניגוד לאמונתו.

מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל אמר שעל יהודה ושומרון תהיה מלחמה אם ינסו למסור חלקים מיש"ע לנכרים. אני סבור שדבריו היו בבחינת חכם הרואה את הנולד ומזהיר מפניו. הוא ידע שאנשים ילחמו על בתיהם ועל אמונתם, והוא הזהיר את הממשלה מפני מלחמת אחים. הוא לא הזהיר את המתיישבים, אלא את הממשלה.

עד כמה שאני מכיר את הציבור, איני רואה הרבה חיילים או שוטרים שיוכלו לעמוד מול המשפחות - הורים, ילדים ונשים ולהוציא אותם מבתיהם בהם הם גרים, כאשר אותן משפחות לא עשו כל דבר רע. מי האכזר שירים יד על אשה וילדים סתם מפני שקיבל פקודה. ובעיקר כאשר הוא אינו מבין מה יעזור הגירוש הזה לביטחון המדינה, ורוב הציבור סבור שהמעשה הזה מוטעה ורק יזיק.

אני סבור שחיילים רבים מאוד ושוטרים רבים מאוד וגם קצינים רבים יסרבו למלא פקודה לא מובנת ולפי דעתם לא מוסרית ולא אנושית לפנות יישובים. וזה יביא לשבר בצבא ובעם, וכל האחריות לכך תיפול על הממשלה.

היה מי שאמר שמצוות כיבוש הארץ מוטלת על הציבור, ואם הממשלה החליטה למסור איזה חלק מארץ ישראל לנכרים, שוב אין איסור על היחיד להשתתף במסירה. אך זו טעות, כי כמו שכאשר הממשלה מחליטה לכבוש חלק מארץ ישראל, כל מי שמשתתף בכיבוש מקיים מצווה, כך הדבר כאשר הממשלה מחליטה לעבור על מצוות יישוב הארץ: כל מי שמשתתף בדבר עובר באיסור תורה.

וכך קבע מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל: "אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, לפיכך החיוב מוטל על כל גדול תורה בישראל, ועל כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומין השמים יסייעונו." (עיין ארץ הצבי עמוד י"ט ).

ושם בעמוד כ"ו כתב:
"זו מצות עשה דאורייתא - יהרג ואל יעבור - ושום חשבונות וסבוכים פוליטיים, שום סידורי ממשלה ושום בטויי שרים שלנו לא ישנו ולא יועילו בזה".

ובעמוד מ"ו שם חזר וכתב שצריך לעמוד במסירות נפש נגד מסירת מה שהוא של ארץ חיינו לנוכרים כמו בכל כפיה איזו שהיא, אם מצד נוכרים או מצד יהודים, המחייבת מסירות נפש (עיין שם).

כלומר, דעתו הברורה של מו"ר הרב צבי יהודה שגם אם הממשלה מחליטה למסור חלקים מארץ ישראל לנוכרים, אין להחלטה זו שום תוקף, ואיסור גמור בעינו עומד, וחייב אדם למסור את נפשו ולא להשתתף ח"ו במעשה המסירה. קשה להאמין שיש מי מתלמידי מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שיחלוק על רבו.

היה מי שאמר אם הקצינים הדתיים יסרבו למלא את הפקודה הם יפוטרו ולא תהיה קצונה דתית בצבא. גם שיקול זה אינו מוסכם, והוא נראה מוטעה בעיני הרוב הרואה את הגירוש כמעשה חמור בלתי מוסרי של עקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל. מוטב להיות מפוטר ולא להיות מושחת ובלתי מוסרי ועובר על מצוות התורה.

קצין דתי שערכיו הם דתיים, שמוכן לפגוע בערכיו בשביל להמשיך את הקצונה אפילו כביכול לשם שמים, מוטב שלא יהיה קצין בצבא.

הדבר דומה למצוות קידוש ד' שמחויב אדם למסור את הנפש ולא לחלל את שם ד'. ולא יכול לומר הפעם אעבור על האיסור בגלל האונס. וזאת אעשה כדי שאחר כך כל חיי אמסור להרבצת תורה וקיום מצוות. כי המניעה מלעבור איסור שקולה יותר מכל המצוות שיעשה כל חייו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il