בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נצח ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
ה' תמוז התשע"ה

פרק ל"ו חלק ב'

undefined

בשביל הנשמה

ה' תמוז התשע"ה
5 דק' קריאה
ימי המשיח יהיו ימים אלוקיים מאוד
וּבְפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צח, ב), אֲמַר עוּלָּא: 1 יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ. וְכֵן אֲמַר רַבָּה: יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ. (רַבִּי) רַב יוֹסֵף אֲמַר: 2 יֵיתֵי, וְאֶזְכֶּה וְאֵיתִיב בְּטוּלָּא דְּכוּפִיתָא דְּחַמְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: 3 מַאי טַעֲמָא? 4 אִילֵימָא מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהָתַנְיָא, שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. 5 וּמַר, הָא תּוֹרָה וְהָא גְּמִילוּת חֲסָדִים! אָמַר: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי 6 רָמֵי, כְּתִיב (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, 7 וּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. כִּדְתַנְיָא, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' (שמות טו, טז) זוֹ 8 בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ (שם) 9 זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה. אֱמֹר מֵעַתָּה, רְאוּיִין הָיוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי טַעֲמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וְסָמַךְ יָדוֹ אֶל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ נָחָשׁ, 10 בֹּא וְאַרְאֶךָּ דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה, 11 וּפָגַע בּוֹ סַנְטָר, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפְּגָעוֹ אֲרִי. נִכְנַס (לְבֵיתוֹ) {לָעִיר} פָּגַע בּוֹ 12 גַּבַּאי, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפְּגָעוֹ דֹּב. נִכְנַס לְבֵיתוֹ וּמָצָא בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מוּטָלִין בָּרָעָב, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ! אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ירמיה ל, ו): שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו וכו'. מַאי רָאִיתִי כָל גֶּבֶר? אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: 13 מִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ. וּמַאי נֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן (שם)? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: 14 פָּמַלְיָא שֶׁל מַעֲלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה. 15 בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂי יָדַי, הַאֵיךְ אֶעֱבֹר אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ! 16 הַיְנוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: רָהֵיט וּנְפַל תּוֹרָא, וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵהּ.
________________________________
שנינו בפרק חלק, אמר עולא 1 יבוא משיח ולא אראנו, מפני הצרות הרבות שיהיו בימיו. וכן אמר רבה, 2 יבוא ולא אראנו. רב יוסף אמר, יבוא ואזכה לשבת בצל גללי חמורו. אמר אביי לרבה, 3 מהו הטעם בגללו אמר יבוא ולא אראנו? 4 אם חושש אדוני מפני חבלי משיח, והרי למדנו, ששאלו התלמידים את רבי אליעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? ענה להם, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים, 5 והרי אדוני עוסק בתורה ובגמילות חסדים, אם כן מדוע הוא חושש? אמר לו רבה, שמא יגרום החטא, כדברי רבי יעקב בר אידי, 6 שהקשה, נאמר ליעקב: והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, ונאמר ויירא יעקב מאד וייצר לו, 7 מדוע התיירא לאחר ההבטחה? אלא שהיה ירא שמא יגרום החטא. כמו ששנינו, נאמר: עד יעבור עמך ה', זו ביאה ראשונה 8 של עם ישראל לארץ בימי יהושע. ונאמר: עד יעבור עם זו קנית, 9 זו ביאה שנייה בימי עזרא, כלומר היו ישראל ראויים שיעשה להם נס בביאה שנייה כמו בביאה ראשונה, אלא שגרם החטא. וכן אמר רבי יוחנן, יבוא ולא אראנו. אמר לו ריש לקיש מהו הטעם? אם מפני הצרות, שנאמר: כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש, 10 דבר דומה לזה קיים גם בעולם הזה, בזמן שאדם יוצא לשדה 11 ופוגש את קובע גבולות השדות שרוצה לצמצם את שדהו, דומה עליו כמי שנפגש עם אריה. נכנס מן השדה לעיר 12 ופוגש את גובה המיסים של המלך, דומה עליו כמי שפגע בו הדוב. נכנס לביתו ומוצא את בניו ובני ביתו שרויים ברעב, נדמה בעיניו כאילו נשכו נחש. אם כן מדוע אמר יבוא ולא אראנו? אלא משום שנאמר: שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. מהו הפירוש ראיתי כל גבר? אמר רבא בר יצחק בשם רב, 13 הכוונה לקב"ה, שכל הגבורה היא שלו. ומהי הכוונה בנאמר: ונהפכו כל פנים לירקון? אמר רבי יוחנן, פמליא של מעלה ופמליא של מטה, 14 כלומר, מלאכים ובני ישראל. 15 באותה שעה שהקב"ה מעביר את האומות מלפניו, אומר הקב"ה, הללו, האומות, מעשה ידי, והללו, ישראל, מעשה ידי, איך אעביר את האומות מפני בני ישראל! 16 זהו המשל שאומרים בני האדם, רץ ונפל השור, לך והכנס את הסוס לאורוותו. כלומר, לאחר שהאדם מכניס תחת השור את הסוס, שאינו חביב עליו כשור, קשה לו להוציא אותו כשמבריא השור. כך לאחר שחטאו ישראל וירדו מגדולתם, העלה הקב"ה את האומות תחתם, וכשנגאלים ישראל, קשה לו להעביר את האומות מעל פניו. קושי זה מביא לחבלי משיח ומסיבה זו פחד רבי יוחנן מהם.


ביאורים
המהר"ל מביא את דברי הגמרא בסנהדרין. התבוננות בגמרא זו מצביעה על גודל השינוי והכאב שיש בתקופת חבלי המשיח, על התגובות השונות של חכמים ביחס לתקופה זו, ועל הדרכים להינצל מהייסורים שבה.
בקוראנו דברים אלו, שוב עולה השאלה: מדוע קשה למציאות לקבל דברים חדשים? מדוע לא תוכל האישה לאפשר לתינוק לצאת בקלות וללא כאב? מדוע העולם לא יכול לעמוד על סדריו כשיבוא המשיח?
שינויים קורים דווקא ב מציאות מוגבלת. למציאות כזו קשה להכיל דברים חדשים. אם נחזור אל דוגמת האישה נבין, כי הקושי שהיא עוברת בזמן הלידה נובע בגלל שגם היא נתונה בתוך גבולות צרים . גופה לא מסוגל להכיל הוויה חדשה מבלי להשתנות, כיוון שהוא קטן מידי. אם הוא היה גדול יותר השפעת התינוק החדש היתה מעטה.
כיוון ששינוי קורה רק במציאות מוגבלת, הוא תמיד גורם לערעור המערכת.
גם עולמנו מוגבל. ניתן לראות זאת במציאות הפיזית. אין שני דברים שיכולים להיות באותו מקום בו זמנית. ניתן גם לחוש זאת בעצמנו – הזמן שלנו, כישרונותינו, האמצעים הנתונים לרשותנו גם הם מצומצמים. בדומה לכך, גם הצד הרוחני שבעולם הוא מוגבל. כיוון שכך, עולמנו מהווה "מצע טוב" לשינויים מחד, ומאידך, הוא מתערער מאוד כאשר הם קורים. התגלות המשיח היא שינוי גדול מאוד, וממילא כזו שטומנת בחובה כאב וקשיים עצומים.
לאור דברים אלו אנו יכולים להבין את פחדם של האמוראים מימות המשיח, ומכך ללמוד כיצד עלינו להתמודד עם קשיי דורנו, דור הגאולה.

הרחבות
* נבואה והבטחה
רְאוּיִין הָיוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא. מדברים אלו עולה כי דברי התורה בדבר עשיית נס לישראל בעליית עזרא ונחמיה התבטלו ולא אירעו בפועל. הבנה זו מולידה קושי על דברי הרמב"ם : "אם הבטיח (הנביא) על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר - בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר" [יסודי התורה י, ד] ואילו כאן לא התקיימה ההבטחה?
הרד"ק מבאר שאמנם הבטחה לא מתבטלת לגמרי, אבל החטא עלול לגרום שהיא לא תתקיים במלואה: "הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא... כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא, אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא... אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבא" [ירמיה כח, ז]. המהר"ל מתרץ שההבטחה על עשיית נס בתקופת שיבת ציון לא נאמרה בפירוש ורק נרמזה בפסוק, ולכן אין קושי מכך שהיא לא התקיימה [גור אריה, בראשית לב, ח].
אולם אין זו דעתו של המהר"ל עצמו: "העיקר הוא כי חילוק יש בין הבטחה ובין נבואה , כי הדבר שלא נאמר אלא לשם הבטחה להבטיח את האדם... כי אחר שלא היתה (ההבטחה) רק מפני זכות אשר הובטח – ואותו המקבל אפשר שישתנה, וישתנה ההבטחה אשר הבטיח אותו הקב"ה. אמנם יבחן הנביא כאשר לא היה מתנבא להבטיח, רק שהוא אומר שכך שלחו להתנבאות שיהיה בעתיד, לא להבטיח" [שם].




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il