ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ביקור חולים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ה

ביקור חולים

מתוך "קול צופייך" גליון: 284



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

וירא אליו - לבקר את החולה
פרשת וירא פותחת באחת המצוות החשובות - מצות ביקור חולים, שעליה אמרו חז"ל המקיימה אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. לאחר שאברהם אבינו מל את עצמו על פי ציווי ה', בא הקב"ה לבקרו, וזהו שכתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא" (בראשית יח, א), אומר רש"י:
"לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו".

כשלחמו בני יעקב באנשי שכם כתוב "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". ואין הכוונה שביום השלישי זה שיא הכאבים, אלא הכאבים מתחילים כבר ביום הראשון, וכיון שביום השלישי הגוף נחלש מאד, מרגישים יותר את הכאב. וכן אברהם אבינו היה ביום השלישי חלש, ולכן בא הקב"ה לבקרו. ויש לשים לב, שלא כתוב בתורה שדיבר הקב"ה עם אברהם אבינו, אלא הוא בא לבקרו בלבד.

ביקור חולים - סיוע ועזרה
לאחר מכן כתוב "וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו" (שם יח, ב). רש"י מביא את דברי המדרש, וז"ל:
"אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם. שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות"

ויש להבין, לשם מה היה צריך הקב"ה לשלוח לו את המלאך רפאל לרפאותו, והרי כשהוא בעצמו בא לבקרו, היה אומר לו "רפואה שלמה" ומרפאו. אלא בא הקב"ה ללמדנו שכדי לבקר את החולה לא צריך להיות רופא. כלומר, לא יאמר אדם כיון שאני לא רופא איני מצווה על ביקור חולים, אלא כל אדם חייב במצווה זו.

ומצוות ביקור חולים אינה רק לשאול בשלום החולה ולאחל לו שיהיה בריא, אלא העיקר הוא לדרוש בשלומו ולשאול במה אפשר לעזור ולסייע לחולה, כדי להחיות את נפשו. ויציע עזרה למשפחת החולה וישאל אולי הם צריכים לקנות איזו רפואה שאינה קיימת בבית מרקחת הקרוב וצריך ללכת לקנותה בבית מרקחת מרוחק יותר וכדו'. או אם צריך להחליף את המשפחה במשמרת ליד מיטת החולה בלילה, וכל כיוצא בזה.

הגמרא מספרת (נדרים מ' ע"א) על ר"ע שראה כמה ימים שתלמידו לא הגיע לישיבה, והלך לבדוק מה ארע עמו ומצא אותו חולה בביתו, וביתו היה מלוכלך ביותר. ר"ע שהיה ראש הישיבה הגדולה בתולדות עם ישראל שמנתה 24000 תלמידים, והיה מטייל בפרד"ס בלי פגע, שלט בכל התורה כולה - לא ביקש לקרוא לפועל שיבוא לנקות (ואם היה עושה כן היו מיד קופצים ומתגייסים לעשות ככל היוצא מפי גדול הדור) אלא הוא בעצמו הפשיל את שרווליו, וטרח ויגע וניקה לתלמיד את ביתו והחליף את מצעיו של החולה, רחצו, והלבישו בגדים נקיים, עד שאותו חולה אמר רבי החייתני, ואילולא עשה כן מי יודע אם היה החולה חי. יצא ר"ע ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים. מכאן שמצות ביקור חולים היא בעזרה ובסיוע ולא ע"י תרופות שהרופא בלבד נותן.

כמו כן כתוב לעניין מצות סוכה "חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה" (סוכה כ"ה ע"א), ולמעשה המשמשים פטורים יותר מן החולה עצמו, שהרי החולה שוכב על מטתו ולא עושה מאומה, ומאידך המשמשים כל הזמן בתנועה סביב החולה.

הוציא חמה מנרתיקה כדי לתת את התורה

וכתוב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום, וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו". אומר רש"י:
כחם היום - "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים".

ויש להבין, לשם מה היה צריך להוציא חמה מנרתיקה, ולשלוח מלאכים בדמות אורחים, לא היה מוציא חמה מנרתיקה והיה אברהם אבינו משמש את אורחיו כדרכו? אלא רצה הקב"ה להכין מענה למלאכים שהתנגדו למסור את התורה למשה רבנו, וכמו שאמרו חז"ל כשעלה משה למרום לקבל את התורה קפצו המלאכים ורצו לשורפו בהבל פיהם ואמרו להקב"ה מה לילוד אישה בינינו? מה עשה הקב"ה? הפך את דמותו של מרע"ה כדמותו של אאע"ה ואמר להם וכי לא אכלתם אצלו? ולא קיבל אתכם בכבוד גדול? ומול טענה זו אין להם מענה ומסר הקב"ה את התורה למשה (מדרש רבה שמות פרשה כח).

אברהם חשוב יותר מן המלאכים
ולכאורה יש להבין, האם בעבור מנת בשר מוכנים המלאכים לוותר כל כך מהר על התורה הקדושה אשר יקרה מפנינים, וכל החפצים לא ישוו לה? על כך היה אומר הרה"ג מעוז ומגדול חכם יעקב מוצפי ע"ה, משל לבן מלך שהיה קשור מאוד לאביו, וכל הזמן היה אביו מפנק אותו. והנה בא שר האוצר ונכנס למלך, וביקש המלך מבנו לצאת כיון שיש לו עניינים חשובים להסדיר עם שר האוצר. פעם אחרת הגיע שר הביטחון ושוב ביקש המלך מבנו לצאת כיון שיש לו ענייני ביטחון חשובים על הסדר, וכן היה עם שר המשטרה וכו'. נפל הבן למשכב, אך לא מצאו הרופאים תרופה למחלתו. נכנס למלך אדם פיקח ואמר שיש לו פתרון למחלת הבן. הוא ביקש מהמלך לצוות על השרים לקנות מסכות בדמויות של חיות שונות וכדומה, וכל אימת שאחד השרים יבא למלך עליו לחבש את המסכה על פניו ולרקוד לפני בן המלך. והנה הגיע יום אחד שר האוצר וחבש לראשו מסכה של פיל שקנה, ואמר לו המלך לרקוד עם המסכה וכך עשה. וכך היה עם שר הביטחון ומסכת הדוב שעל פניו, ועם שר המשטרה ומסכה של זאב על פניו, ובן המלך הבריא. שאלו את אותו פקח מה הסוד שבדבר? וענה להם שהבן חלה מפני שהיה מאוד קשור לאביו וחי בהרגשה שאין למלך חשוב ממנו בממלכה, אך בראותו שיש לו שרים חשובים שבגללם הוא חייב לצאת, נפל למשכב, אבל לאחרי שהוא ראה שהם לא חשובים ממנו, כי הבין שהם נכנסו עם מסכות מצחיקות וריקודים כדי לנחם אותו, הבריא. והנמשל, כך גם הקב"ה אמר למלאכים שבעצם את התורה הוא קבע לתת לעם ישראל, אלא שהם חשבו כל הזמן שהתורה ברשותם ואין חשוב מהם בבריאה - מה עשה? הלביש להם "מסכות" והוריד אותם בדמות אדם לעולם, ונכנסו לאברהם אבינו לבקרו והיו צריכים להראות כמו שאוכלים, וכך הבינו שהוא יותר חשוב מהם, ועל כן הוא הראוי לקבל את התורה.

שמועה טובה תדשן עצם
'וירא וירץ לקראתם', אומרים חז"ל שראו המלאכים שאברהם אבינו היה מחליף לעצמו תחבושות לברית המילה ולא היה יכול לזוז (עיין רש"י פרק יח פסוק א'). וקשה, אם היה אברהם אבינו כל כך חלש וכואב, כיצד פתאום קם ורץ לקראת המלאכים? אלא שבשעה שאדם מקבל בשורה טובה הוא מקבל כוחות חדשים והוא מסוגל להתגבר על כל כאב, וכשראה אברהם אבינו את האורחים כל כך שמח שהנה נזדמנה לו מצות הכנסת אורחים וקיבל כוחות חדשים ורעננים והיה מסוגל לרוץ לקראתם. מסופר על יהודי מכובד שקראו לו "חכם רפאל", שהיה נוהג בכל ראש חודש לבוא לישיבת פורת יוסף ולחלק סוכריות לבחורי הישיבה, והיו הבחורים צוחקים כל אימת שהיה נכנס לישיבה, כי היו אומרים וכי אנחנו ילדים קטנים שצריכים להביא לנו סוכריות? יום אחד הוא בא ואמר לי שאין לבחורים בישיבה שום דרך ארץ כי צוחקים ממנו. אמרתי לו אדרבה, הרי כשרואים את המלאך רפאל ונעשים בריאים שמחים וששים לקראתו, כך רואים אותך 'חכם רפאל' כמו מלאך ושמחים לקראתך, ונחה דעתו.

הקב"ה זן ומפרנס
אברהם אבינו מבקש משרה אמנו 'מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות'. אומרים חז"ל: שהיה זה בערב פסח, והראיה שכשבאו אל לוט כתוב "ומצות אפה ויאכלו", אלו המצות של ליל פסח. [ומדוע לא הביאה שרה אמנו לחם כפי שביקש ממנה אברהם? רש"י אומר שנהייתה טמאה ולא רצתה להביא לחם שנילוש ונאפה שלא בטהרה, כי אאע"ה היה אוכל חולין בטהרה. וי"א שהיה זה בערב פסח, והנשים הצדקניות לא משאירות לחם בערב פסח, וכבר שבוע לפני פסח ואף לפני כן הן מוציאות את כל חמץ מהבית. ושרה אמנו אומרת לאברהם אבינו אני כבר מפורים לא עושה עוגות!]. המלאכים שבאו לאברהם אבינו נדמו לו כ"פלאחים" ללא נעליים לרגליהם, והיו משתחווים לאבק שברגליהם, כי היו אומרים שבזכות רגליהם שהובילו אותם לכל מיני עסקים, הצליחו (אבל אנו אין לנו אלא את אבינו שבשמים ואליו משתחווים שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ואנו מאמינים בני מאמינים שהפרנסה בידיו יתברך בלבד, ויכולים להיות שני ספרים שמחזיקים מספרה אחת ליד השנייה, ואחד מצליח והוא עשיר והשני לא מצליח והוא עני, כי הכול בידיו יתברך). והנה בפועל לא הביאה שרה אמנו את שביקש אברהם, אלא כתוב שאכלו מה שאברהם אבינו הגיש להם חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ותו לא, היינו בלי לחם.

ויקח חמאה וחלה ובן הבקר
אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה מדעתו, והקפיד מאוד ללמד את אורחיו את הלכות התורה ומצוותיה, וגם בהגשת חלב ובשר נהג כן. חז"ל אומרים (ב"מ פ"ו ע"ב) שאברהם אבינו הגיש למלאכים את החמאה והחלב לפני הבשר - "קמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו" (עיין רש"י). למעשה, אדם ששתה חלב יכול לשתות מעט מים כדי לשטוף את פיו מלחלוחית החלב שאולי נשארה בפיו ומייד רשאי לאכול בשר ואינו צריך להמתין. אם אכל גבינה רכה או גבינה צהובה של ימינו (שמתרככת ללא קירור), ימתין שעה לפני שאוכל בשר. אבל אם אכל גבינה קשה (שהתיישנה ששה חודשים) - צריך להמתין אחריה שש שעות (אם התיישנה פחות מכך, ימתין שעה על כל חדש שהגבינה התיישנה. עיין בא"ח ש"ש פרשת שלח לך אות ט"ו).

ארץ זבת חלב ודבש
הגמרא שואלת (מס' בכורות דף ו' ע"ב) מנין לנו שמותר לשתות חלב ולאכול מאכלי חלב, והרי החלב הוא אבר מן החי? ועוד הגמרא שואלת איך מותר לאכול דבש דבורים, והרי הדבורים הם שרצים והיוצא מן הטמא טמא? כמו כן שואל ה"באר בשדה" כיצד הביא אברהם למלאכים חמאה וחלב והרי אסור עליהם מדין אבר מן החי? ומתרצת הגמרא שההיתר הוא מהפסוק 'ארץ זבת חלב ודבש', שהתורה משתבחת בארץ ישראל שמשופעת בחלב ובדבש. ואם נאמר שחלב אסור מדין אבר מן החי, כיצד התורה משתבחת בדבר שהוא אסור באכילה, אלא רואים מכאן שחלב מותר, עי"ש.

איה שרה אשתך - הנה באהל
כתוב כשבאו המלאכים לבקר את אברהם הם שאלו אותו 'איה שרה אשתך', וענה להם 'הנה באהל'. והנה ידוע שאסור לאדם שבא לבקר את חברו לשאול אותו לשלום אשתו, שאין זה מדרך הצניעות. אבל מותר לומר "אשתי מוסרת דרישת שלום לאשתך", או כדברי רש"י "מה שלום הגברת" בפרט אם היא הייתה חולה וכדומה, ולא יאמר לו למסור לה ד"ש בשמו (ועיין קידושין דף ע' ע"ב ותוס' שם).

קול באישה ערווה
ישנה מחלוקת בין רש"י לתוספות אם בדיבור של אישה יש איסור של "קול באישה ערווה" (עיין שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי' ו', בית שמואל וחלקת מחוקק ואוצר הפוסקים שם). ועל כל פנים, כשאישה עומדת לנאום בפני ציבור והיא מניעה את ידיה ואת רגליה בודאי שיש בזה איסור, ויש בדיבור שכזה איסור של "קול באישה ערווה" למרות שהיא לא שרה. מרים הנביאה הקפידה מאוד בעניין של "קול באישה ערווה" ורצתה שלא ישמעו העם את קול שירתן של הנשים שיצאו אתה לשיר על הים, ועל כן בקשה מהנשים להכות בתופים כדי שלא ישמע קולן של הנשים (רש"י על החומש).

התבטלות לרב גם בשיריו
ויש לשאול, מדוע בשירת הנשים כתוב 'ותצאן כל הנשים אחריה', ואילו בשירת בני ישראל כתוב 'אז ישיר משה ובני ישראל' ולא כתוב "כל" בני ישראל? אלא, אמרה מרים לנשים, הכיצד הגברים שרים והרי בזכות נשים צדקניות נגאלו!? הם היו עובדי ע"ז, ואילו אף אחת מאתנו לא נטמאה עם גוי במצרים, ובזכותנו נגאלנו, אנחנו אלו שצריכות לשיר! וכך השתכנעו "כל" הנשים ושרו. והנה שומעות הנשים שהם צריכות לשיר "שירו לה' כי גאה גאה", אמרו לה הנשים, הרבנית מרים, מה את מחדשת לנו והרי אלו המילים שגם הגברים שרים? אמרה להם מרים, שהן צריכות ללמוד כלל שאם רב אחד אומר דין או הלכה או שהוא שר שיר, צריכים לשיר כמוהו וגם בשירים לא משנים ממה שהרב קובע, וזה מה שהן עשו ושרו את מה שמשה רבנו שר, ובכך חינכה אותן. לא בחינם זכתה מרים שארבעים שנה שתו בני ישראל מים בזכותה. וכיצד שתו ממי הבאר ? כתוב "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה" (במדבר כא, יח) . האנשים החוטאים היו שואבים מים בדלי וסוחבים לבתיהם והיה הדבר קשה כי היה מחנה ישראל רחוק, ואילו אחרים היו עושים פס במקל עד ביתם והיו המים זורמים עד לביתם וזהו 'במחוקק במשענותם' (עיין תרגום יוב"ע במדבר כא, יח).

צניעותה של שרה אמנו
שרה אמנו לא שאלה ולא התעניינה לדעת כיצד זה שהאורחים שנראים כמו "פלאחים" באו ביום כל כך חם בוער כתנור? על זה אומרים המלאכים לאברהם, איך זה שאשתך לא שואלת ולא מתעניינת בכלל, וכך התחבבה מאוד בעיניו כי ראה כמה שצנועה הייתה. ובזכות הצניעות זכתה לרוח הקודש, וזהו שאמר הקב"ה לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". ופירש"י "למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות". אברהם הוא שנזרק לכבשן האש, והוא שנתנסה בעשרה נסיונות, ואעפ"כ שרה היא הנביאה יותר מאברהם, אלא מכאן רואים מה שצניעות עושה שזוכה לנבואה מיוחדת.

זהירותה של רחל אמנו
הלילה ליל פטירתה של רחל אמנו ע"ה. כשכרעה רחל אמנו ללדת כתוב "ותקש בלדתה, ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן'". ויש להבין מה הנפקא מינה לרחל אמנו אם היא יולדת בן או בת, והרי היא עומדת למות? ועוד, ממה חוששת רחל אמנו שאומרת לה המיילדת אל תראי ? אלא כתוב שאם אישה שומרת שבעת ימי נדה, ה' נותן לה בשכר זה בן ותמול אותו לשמונה. וגם כתוב על שלוש עברות נשים מתות בשעת לדתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. אמרה רחל אמנו, כל הנשים ראו שנזהרתי בהדלקת הנר, ובחלה, ואני חוששת שאם אמות בשעת הלידה ודאי יאמרו שמא ח"ו לא נזהרתי מנדה. ע"כ אמרה לה המילדת גם זה לך בן, ותמולי אותו לשמונת ימים בזכות שמירת נדה, ונסתתמו כל החששות שלה.

מדוע קרא לו יעקב בנימין?
וכתוב "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין"- מדוע שינה יעקב אבינו מרצונה של רחל שביקשה לקרוא לו בן אוני הרי מצווה לקיים דברי המת? אלא מבאר רש"י שבן אוני הכוונה 'בן צערי ואנינותי'. אמר יעקב אבינו וכי כל הזמן אבכה? על כן קרא לו בנימין, שהפירוש בזה שהוא לשון של כח חזק ותקיפות, כמו שכתוב "צפון וימין אתה בראתם". עוד אומר שם רש"י "ד"א, בן ימין שנולד לעת זקנותו" והיה חביב בעיניו מאוד.

תפקידה של רחל אמנו
יעקב אבינו מצווה ליוסף שיקבור אותו בארץ כנען, ואומר לו 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם'. אומר רש"י: "אף על פי שאני מטריח עליך, לא כן עשיתי לאמך, שמתה סמוך לבית לחם". ולכאורה יאמר יוסף לאביו, אם אתה לא עשית כך לאמא, מדוע שאני אעשה כן בשבילך? אלא, כתוב בפרשת וישלח 'ויקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם'. אומר רש"י:
"ולא הולכתיה לבית לחם, וידעתי שיש בלבך עליי - אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהיה לעזרה לבניה שכשיבוא נבוזראדן רב הטבחים יוצאת רחל ומתפללת, והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך" וכו' עיין שם.

כלומר, ידע יעקב אבינו שנועד לרחל אמנו תפקיד מיוחד לעזור ולסייע לבניה בצאתם לגלות, ולהתפלל בעדם שלא יאבדו את האמונה בגלותם הארוכה. ובאמת, דבר זה קיים עד ימינו, שכשבאים יהודים מכל קצוות העולם, אם זה מרוסיה או מאתיופיה, ורוצים לשוב בתשובה ולחזור לאמונה, הנה תפילותיה של רחל אמנו עומדות ומסייעות להם, והאמונה היא בעצם נחלתם של כל כלל ישראל לדורי דורות.

להתפלל על החולה
וגם אם אין צורך בעזרה נוספת לחולה, לא די שיאמר לחולה תהיה בריא, אלא יאמר לו "הקב"ה ישלח לך רפואה שלמה", ויבקש עליו רחמים. ולפני שהולך החולה לרופא ילך לחכם וכדברי הרמ"א (סי' של"ה סעי' י'): י"א שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים, וכן נהגו לברך חולים בבהכ"נ, לקרא להם שם חדש, כי שנוי השם קורע גזר דינו. ניחום אבלים, קודם לביקור חולים. ומקדים ללכת לחכם כדי שילמד את החולה לומר יה"ר שתהא רפואתי ע"י רופא פלוני ותרופה פלונית, והחכם יברכו. ואין צורך שבכל יום יבואו חולים לחכם שיברכם, אלא החכם מכוון בברכת "רופא חולי עמו ישראל" על כל החולים, ובשבת מכוון כשאומר "רופא חולים" בברכת מחיה המתים.

ביום שבת אני עושה 'מי שברך' לחולים, וכל אחד מזכיר בלחש שם החולה שיש לו. ומהדין, בשבת מתפללים רק על חולה ממש אפילו שאין בו סכנה, ולא על מי שיש לו מיחוש בעלמא. וכן צריך לומר בשבת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא'. ואומר הרב בעל 'מעם לועז': צריך אדם לעזור לחולה בגופו, בממונו ובנפשו. ממונו - אם צריך רפואה ישלם ויביא לו רפואה. גופו - לרבץ ולנקות לפניו. נפשו - להתפלל על החולה. וסימנך "אשר מגן צריך בידך" (עי"ש חלק א' עמוד שמח).

והקרן קיימת לו לעולם הבא
והגמרא במסכת שבת (דף קכז ע"א וע"ב) אומרת:
"אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחברו, ות"ת כנגד כולם. הני אין, מידי אחרינא לא?! הני נמי (בגמילות חסדים שייכי ל"א הני) בהני שייכי".

מבאר רש"י:
"ה"ג הני נמי בהני שייכי. הכנסת אורחים וביקור חולים היינו גמילות חסדים, ועיון תפלה היינו בכלל גמילות חסדים דכתיב (משלי יא) גומל נפשו איש חסד. השכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה היינו תלמוד תורה. דן את חבירו לכף זכות בכלל הבאת שלום, דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר לא חטא לי בזאת אנוס היה או לטובה נתכוון יש שלום ביניהן" וכו'.

ניחום אבלים וביקור חולים - מה קודם ?
אדם שיש לפניו שתי מצוות, ביקור חולים וניחום אבלים - מה יקדים ? כתב הרמב"ם (פי"ד הל' אבל הל' ז'):
"יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים".

כלומר, ניחום אבלים קודם לביקור חולים, כי ניחום אבלים זה חסד עם החיים ועם המתים. עם החיים בודאי, ועם המתים - כי בזמן שאדם מצטער בעולם הזה הקרוב שלו שמת מצטער בעולם האמת, ואם הוא מתנחם גם המת מתנחם.

דרך ארץ בביקור חולים
ביקור חולים הוא דבר חשוב מאד, ולא יאמר אדם יש רופאים ואחיות בבי"ח שידאגו לחולה. ולפעמים בא אדם לבקר החולה, ומסכן החולה לא ישן כל הלילה, וגם בבוקר לא ישן, עד שהרופא נתן לו זריקה שישן. ואם בא אדם לבקרו אע"פ שטרח ובא מחוץ לעיר, לא יעיר את החולה אלא יתן לו לישון. ולמרבה, יכתוב על פתק הייתי כאן ובאתי בשעה פלונית לבקר אותך וישנת, אך לא רציתי להעיר אותך, ויה"ר שהקב"ה ישלח לך רפואה שלמה. וכתוב בשו"ע (סי' של"ה סעי' א, ב):
"מצווה לבקר חולים. הקרובים והחברים נכנסים מיד, והרחוקים, אחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד. אפילו הגדול ילך לבקר הקטן, ואפילו כמה פעמים ביום, ואפילו בן גילו. וכל המוסיף ה"ז משובח, ובלבד שלא יטריח לו".

וכתב בשו"ע (סי' של"ה סעי' ח):
"אין מבקרין לא לחולי מעים, ולא לחולי העין, ולא לחולי הראש. וכן כל חולי דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו, וכיוצא בו, ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים".

אין מבקרין חולי מעיים, מכיוון שיש אי נעימות לחולה שהוא כל הזמן צריך ללכת לנוחיות (חולה כזה שזקוק כל רגע להיכנס לנוחיות, לא יברך 'אשר יצר' אלא עד שירווח לו). כשרואה אדם את החולה שיש לו כאב יבקש עליו רחמים. ואם נמצא במקום אחר ומתקשר דרך הטלפון ודורש בשלום החולה, אינו נוטל אחד משישים מחוליו (וכדלהלן), ועוד שאינו מצטער בצער החולה, והטוב ביותר לבא ולקיים מצווה זו בגופו.

וכמו שאמר הרב בעל 'מעם לועז', וז"ל: "מצווה גדולה לבקר את החולה. כי כן אומר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום (דברים ד'). ובודאי אי אפשר לידבק בשכינה, אלא הכוונה שנדבק במצוותיו, לקיים מצוותיו וללמוד מדרכיו הטובים והמאירים. וכן מצינו שביקר הקב"ה את החולים, כפי שאנו רואים שבא לבקר את אברהם אבינו. ומכאן למדים שאפילו הגדולים צריכים לבקר את הקטנים וכו' ומצווה לטאטא ולנקות ביתו וכו'. ואשרי האדם המטפל בחולים עניים והוא משתדל במצווה זו של ביקור חולים. כי אם העשיר חולה, כל אחד בא לבקרו ויש להם טובת הנאה מזה שאח" ידרשו ממנו איזה דבר וייתן להם (עיין במעם לועז הנ"ל).

והגמרא בברכות (ו' ע"ב) אומרת:
א"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו. ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם".

אומר רש"י:
"והלא אף גזלת העשיר גזלה היא אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו".

כלומר, מהעשיר אין מה לגזול שכולם פוחדים ממנו. והעשיר אינו אומר לעני שלום כי הוא חושש שהעני יגלגל עמו שיחה ויבקש ממנו הלוואה, ובזה הוא גוזל את העני. ולעניין שבת כתוב, בקושי התירו שאלת שלום בשבת, כדי שלא ימשכו בדיבורם בענייני חולין ודברים בטלים. ולכן אומרים 'שבת שלום', קודם מזכירים ששבת היום כדי שלא ידברו בדברים בטלים. לכל אדם יש נשמה וגוף, הגוף רוצה גשמיות, לאכול ולשתות, והנשמה רוצה תורה, וביום שבת כשכולם באים ללמוד תורה, וגם אוכלים משום עונג שבת, אזי גם הנשמה שמחה, וגם הגוף שמח לכן אומרים שבת שלום, שעושים שלום בין הנשמה לגוף.

אחד משישים מחוליו
חז"ל אומרים שהמבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו, אך צריך שיהיה "בן גילו" והכוונה לבן מזלו דווקא, שנולדו באותו מזל (ב"מ ל' ע"ב). כשאמרו ליוסף הצדיק הנה אביך חולה, הוא הלך לבקרו וכתוב "ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח,ב), המט"ה בגימטריא ששים חסר אחת (59), לפי שאחרי שבא לבקרו ניטל ממנו אחד משישים מחוליו, שהרי הוא היה בן מזלו של אביו, כי בן זקונים הוא לו. ולא יאמר אדם שהוא חושש לקבל אחד משישים מחוליו של החולה, כי אותו חלק מתבטל ביטול גמור ולא יהיה ניכר בו שום רושם כלל ועיקר (עיין לקול אליהו של הגר"א). ואומרת הגמרא א"כ יכנסו שישים אנשים לבקר את החולה או שיכנס ויצא חליפות ואז החולה יבריא מיד? עונה הגמרא: כל זה בבן גילו. ועוד, שאחד משישים ממה שנשאר.

איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי
הגמרא מספרת (ברכות כ"ח ע"ב): כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהינום ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?! אמרו לו רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. על רבן יוחנן בן זכאי אמרו לולי הוא כמעט נשתכחה תורה מישראל, והוא שביקש מאדרינוס קיסר תן לי יבנה וחכמיה. הרי הוא למד תורה כל הזמן, ומה היה חששו באיזה דרך מוליכין אותו? וכי הוא פוחד מגיהינום ?

אומר בעל הבא"ח זיע"א, ישנו דין של מקצת היום ככולו, כמו שאומרים באבל שביום השביעי מקימים אותו, אבל בחתן לא אומרים מקצת היום ככולו. ואם גזרו על אדם עונש של מאה שנה בגיהינום, אז ביום המאה בבקר כבר מוציאים אותו מהגיהינום. וכיצד הוא יוצא? לוקחים צדיק ומעבירין אותו על פתח הגיהינום והא מוציאו. אמר רבן יוחנן בן זכאי אני פוחד שיוליכו אותי באותה דרך שצריך להוציא אנשים מגיהינום ואני אצטרך להכניס ידי, ומי יודע מה יקרה לה, אפילו מהדרך הזו אני פוחד.

כח התפילה
ועוד מספרת הגמרא (ברכות ל"ד ע"ב):
"מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך".

אומר בעל הבא"ח, אדם שמכין כוס קפה או תה למלך, הוא נכנס מתי שהוא רוצה, ואם למשל בנו מתחתן והוא צריך הלואה והבנק מבקש ערבות, הוא נכנס למלך ומבקש ממנו שיחתום לו על העריבות. לפעם אחרת כשהיה צריך לחתן את בנו השני, אמר אני אבקש מהשר שיחתום לי על העריבות. אמר לו השר צריך לחתום על טפסים, ולבקש אישור משר האוצר ומהממשלה וכו'. אמר ר' יוחנן בן זכאי אני כשר לפני המלך, אבל רחב"ד כעבד לפני המלך שנכנס מתי שהוא רוצה. וזאת אמר כדי ליישב דעתה של אשתו.

תפלתו של הבבא סאלי
לתפלה יש כוחות מיוחדים, ויש אדם שכוחו בתפלה כמו הבבא סאלי שנקרא כך בגלל כח התפלה שהיה לו (סאלי מל' תפלה) לומר זה חי זה מת, זה בריא. והיה מעשה, שפעם עמד הבבא סאלי בתפלה במרוקו, ובאו פורעים ערבים וירו יריות לעבר בית הכנסת, וכל הקהל ברחו, אך הוא נשאר עומד, וכשסיים 'עושה שלום' לא מצא אף אחד בית הכנסת ויצא החוצה לחפשם, וכשראה את כולם בחוץ, שאל אותם להיכן הלכתם? אמרו לו: וכי לא שמעת את היריות. אמר להם הבבא סאלי לא שמעתי כלום. אמרו לו לידך יש כדור רובה תקוע בקיר. מרוב שהיה שקוע בתפילתו לא הרגיש במתרחש סביבו.

ברכת הגומל
חולה שנפל למשכב, ואפילו אחרי שעה נהיה בריא ויכול לקום- צריך לברך הגומל. אדם שחייב לברך הגומל כמעט בכל יום, כגון: נהג אוטובוס, נהג מונית שנוסעים בכל יום יותר מ - 72 דקות (למשל לחיפה ישיר או לטבריה), או טייס שטס ממדינה למדינה - האם בכל בוקר יברכו הגומל? אלא יברכו פעם בשבוע או פעם בחודש וכן נהג מונית או טיס שטס מארץ לארץ.

אישה בברכת הגומל
גם אישה צריכה לברך הגומל, כגון יולדת. ואם נסעה יותר מ- 72 דקות, או שהייתה חולה והבריאה - תאמר לבעלה שיפטור אותה בברכתו כשהוא מחוייב לברך הגומל. או שתאמר לגבאי שאחד העולים לתורה שמברך הגומל יכוון לפטור אותה. ואם יכולה לברך בפני עשרה בלבד, ובצנעה עדיף.

הגומל לחייבים טובות
בנוסח ברכת הגומל כתוב "הגומל לחייבים טובות". הפשט הוא שהאדם הוא חייב, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ובכל אופן הקב"ה עושה עמו חסדים ומצילו. ומבאר הרב שהכוונה לכך שהקב"ה אינו מתחשב עם האדם לפי מעשיו היום, שהרי יכול להיות שלא מגיע לו שיעשה עמו חסדים, אלא הוא מציל אותו על חשבון כך שהוא יהיה ראוי בעתיד (עיין כה"ח סי' ר"ט ס"ק טו"ב). לפעמים כשנכנס אדם למקום ספק סכנה מנקים לו מזכויותיו (עיין רש"י בראשית לב, יא), ולכן לא יכנס למקום סכנה. ואני רגיל לומר, ביום חול, אסור לחצות כביש באור אדום, אבל בירוק מותר. אבל ביום שבת יזהר אפילו כשיש אור ירוק, ולא יחצה את הכביש עד שיסתכל היטב, כי אותו נוסע בשבת על נשמתו לא חס, עלי יחוס ? ולכן יש יותר סכנה בשבת מביום חול.

ברכת הגומל - בעשרה ושני ת"ח ביניהם
מהפסוק של 'וירוממוהו בקהל עם' לומדים שלא מברכים הגומל אלא בפני עשרה, וצריכים להיות לכתחילה ביניהם שני תלמידי חכמים. ולכן נוהגים לברך הגומל כשעולים לתורה, ואז ממילא יש שני תלמידי חכמים.

והוא יושב פתח האוהל
אומרים חז"ל על הפסוק "והוא יושב פתח האוהל", הכוונה לפתח גיהינום ופתח גן עדן. כשרוצים להכניס יהודי לגיהינום בא אאע"ה ואומר אם אדם זה עשה ברית מילה ושמר בריתו, מדוע יכנס לגיהינום? ואם רוצים להכניסו לג"ע, בא אאע"ה ואומר: אם לא עשה ברית מילה ולא שמר בריתו מה פתאום יכנס לגן עדן ?

לשבת בגובה החולה
כתוב בשו"ע (יו"ד סי' שלה ס"ג):
"המבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל, אלא מתעטף ויושב לפניו, שהשכינה למעלה מראשותיו. הגה - ודוקא כשהחולה שוכב על הארץ, דהיושב גבוה ממנו, אבל כששוכב על המטה מותר לישב על כסא וספסל".

בזמנם לא היו ישנים על גבי מיטות אלא היו שוכבים על שטיחים או על גבי מזרנים על הארץ, ועל כן צריך לשבת בגובה של החולה, שלא יהיה החולה על הארץ והוא "מתנשא" מעליו על גבי כסא או מטה. אבל בימינו שכל החולים שוכבים על מטה, מותר לשבת על כסא, ובלבד שהכסא לא יהא גבוה מהמיטה.

מבקרים חולי ישראל עם חולי עכו"ם
פעם בקרתי בבית חולים 'שערי צדק' ת"ח אחד, וכשיצאתי ראיתי בחדר הסמוך חולה שוכב במטה ורגלו מגובסת ותלויה בתקרה, ואני עובר, והוא צועק לעברי 'חכם מרדכי אני יהודי אני יהודי'. חזרתי ונכנסתי לחדרו, והוא אמר לי מדוע לא נכנסת לבקרני וכי אני גוי? אמרתי לו כמתנצל שרגלו הסתירה את פניו ולכן לא הבחנתי בו. ומהדין כתוב בשו"ע (יו"ד סי' של"ה סעי' ט'): "מבקרין חולי עובדי כוכבים, מפני דרכי שלום". ולכן אם הולך לבקר חולה בבית החולים, ונמצאים שם גם חולים גויים, יבקרם מפני דרכי שלום . וכשאני הולך לבי"ח לבקר חולה, אני שואל את האחות האם יש חולים גויים בחדר זה, ואם היא אומרת שכן, אני פונה אליהם בהתחלה ואומר להם תתפללו לאלוה של ישראל שישלח לכם רפואה שלמה, ואז אני פונה לבקר את היהודים. ופעם אחת נכנסתי ואמרו לו ששוכב שם מחבל גוי. וכי אני אברך מחבל ?! והתעלמתי ממנו.

טיפול בבי"ח - איש ע"י אישה ולהיפך
בדרך כלל יש אחים ואחיות בבי"ח. יש אנשים שצריכים לקבל זריקה אך רוצים שרק אח יעשה זאת ולא אחות. וכן יש אישה שחולה ואומרת אני לא רוצה שיטפל בי אח, ושנייהם צודקים. אך כל זה טוב, אם יש בנמצא אח או אחות בבי"ח, אך אם לא - אל יהא חסיד שוטה. וכתוב בשו"ע (סי' של"ה סעי' י'):
"בחולי מעיים אין האיש משמש את האישה, אבל האישה משמשת את האיש".

השבת מקור הברכה
דודי הרה"ג חכם יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, נסע פעם ללונדון לגבות כספים לישיבה, וזו הייתה נסיעתו הראשונה. לקח אותו הרה"ג ח"ר סלמאן ששון זצ"ל שהיה מעשירי לונדון (וגם הוא היה ת"ח מובהק) לחנות אחת, שם היו הרבה רבנים מחכים להתקבל אצל בעלי החנות שהיו ידועים כנדיבים ונותני צדקה. והנה כשהמתינו בחוץ ראה הרב צדקה שיש שלט גדול על החנות שכתוב בו 7+24. שאל את הרה"ג ח"ר סלמן ששון זצ"ל מה כוונת הדברים וכי זה סגולה ? ענה לו חכם ששון: כתוב ליד זה באנגלית שהחנות פתוחה שבעה ימים בשבוע במשך 24 שעות. משראה זאת אמר הרב צדקה שהוא לא לוקח כסף ממקום שמחללים שבת בפרהסיא. כעבור זמן מה, יצא בעל החנות העשיר לרב והזמינו להכנס, אך הרב צדקה סירב והסביר לו שאין הוא מעוניין בכספו. העשיר התפלא כיון שלא היה רגיל להתנהגות כזו כי כולם שחרו לפתחו לקחת מנדבת ידו, ושאל למה כבוד הרב לא רוצה לקחת נדבה ? ענה לו הרב מאחר והוא מחלל שבת, הכסף לא טהור. והסביר העשיר לרב שבשבת זה עיקר פרנסתו שכן יום זה הוא יומא דפגרא אצל הגויים ובשבת הם מרכזים את קניותיהם שיוכלו לזלול ביום ראשון כאוות נפשם. אמר לו הרב אני נכנס רק אם תבטיח לי לתת לי חלק של אחד משבעה של החנות, והתחייב לו אותו עשיר. כשנכנסו לחנות אמר הרב לעשיר שכוונתו לא הייתה לכסף אלא ליום שבת שהוא חלק אחד משבעת ימי השבוע. ומאז סגר העשיר את חנותו ביום שבת, וראה ברכה מרובה בעמלו. זכותו של הרב צדקה תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אכי"ר.

הרמב"ם (לעיל) כותב שניחום אבלים קודם לביקור חולים. אנו אומרים לקב"ה אתה צריך לנחם אותנו כי אנו נמצאים באבלות על חורבן בית המקדש, ואנו גם חולים. ויה"ר שבנחמת ציון נתנחם, ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל, במהרה בימינו אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il