ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גדר בית דן | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש גמרא סנהדרין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (64 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (64 ד')

ח"י אייר התשס"ג

גדר בית דין


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
לאה בת יהודית

שנינו במסכת מכות שכת עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול - עדותן בטלה. המשנה למלך חוקר האם כלל זה נאמר גם ביחס לדיינים - האם גם דיינים שנמצא אחד הדיינים קרוב לבעל הדין דינם בטל?

הקצות 1 מוכיח מסוגייתנו שבדיינים אין כלל זה. לדעת רב אחא 2 הרי שמהתורה גם דיין אחד כשר, והסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות', כלומר משום אנשים שאינם בקיאים בדין, ולאחר שהצריכו שלשה - אי אפשר שלא יהיה אחד מהם גמיר (כלומר שיודע את ההלכות). והנה אם נאמר שגם בדיינים פוסל דיין פסול את כל הרכב בית הדין - מה הועילו חכמים בתקנתם? גם אם אחד מהדיינים יהיה גמיר, הוא עצמו יפסל מכח נוכחותו של הדיין האחר, שאינו גמיר!

את ראיית הקצות ניתן לדחות בשתי דרכים.
האחרונים דחו את דברי הקצות מכח שיטת הראב"ד 3 . הגמרא במסכת מכות 4 שואלת 'אלא מעתה נרבע יציל!', כלומר כיון שעד פסול פוסל את כל כת העדים - מדוע בעל הדין עצמו, שגם הוא פסול להעיד, לא יפסול את הכת? ומתרצת "על פי שנים עדים יקום דבר - במקיימי דבר הכתוב מדבר" ומבאר רש"י "ולא בעושי דבר". הראב"ד מסביר את תשובת הגמרא שיש להבחין בין עד פסול לבין מי שכלל אינו עד. גזלן וקרוב הם עדים פסולים, ולגביהם נאמר הכלל שהם פוסלים את העדות כולה, אך בעל הדבר אינו נקרא עד פסול - הוא כלל לא נקרא עד, הוא בעל הדבר! וכתבו אחרונים שלפי יסוד זה יש לדחות את ראיית הקצות, שכן גם דיין שאינו יודע הלכות אינו נקרא כלל דיין. הגמרא אומרת כי העמדת דיין שאינו הגון דומה להעמדת אשירה במזבח. חלק ממהותו של דיין היא ידיעת הלכות - עץ אינו דיין!

דרך נוספת לדחיית ראיית הקצות ניתן לומר ע"פ היסוד שכתב הריטב"א בשם הרי"ף 5 . הריטב"א מבאר שאם העד הכשר כלל לא התכוון להצטרף עם הפסול - אין עדותו בטלה, ולא נאמר דין זה אלא כשהכיר הכשר את הפסול והצטרף עמו. יסוד דבריו בסוגיא עצמה, שדין זה לא נאמר אלא כשיש כת שהצטרפה (שהעידו תוך כדי דיבור זה לזה).

ועתה יש מקום לדון בדעת רב אחא. חכמים תקנו לדון בשלשה כדי שיהיה בהם אחד שגמיר. ניתן להבין זאת בשני אופנים: ניתן להבין שחכמים תיקנו שכדי לדון דיני ממונות לא מספיק דיין אחד ויש צורך בבית דין שלם המורכב משלשה דיינים, אך אפשר להבין שחכמים השאירו את דין התורה שרק הדיין הכשר יכול לדון, אלא שמתוך שלשה דיינים אנו בטוחים שיש אחד מהם שגמיר, והוא זה שדן. לפי ההבנה האחרונה, הרי שהדיינים הפסולים כלל לא הצטרפו לדיין הכשר, וממילא לא שייך כאן דין קרוב או פסול.

על שיטת שמואל ששנים שדנו דיניהם דין שאלו האחרונים - הרי צריך בית דין נוטה! גם קושיא זו כלל אינה מתחילה לפי ההבנה השניה, שכן שנים אלו כלל אינם נקראים בית דין.

הראשונים נחלקו האם רב אחא מצריך מהתורה אחד סמוך. רבינו חננאל 6 כותב "מדאורייתא חד והוא מומחה דן", ולעומתו כתב הר"ן שאין צורך בסמוך שהרי לא כתוב בפסוק 'בצדק תשפוט עמיתך' מילת אלהים. וכותב הר"ן שעל מי שמפרש שיש צורך במומחה (מלשונו רואים שהבין בדעת רבינו חננאל שמומחה היינו סמוך) לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה "אי אפשר דלית בהו חד דגמיר" - וכי מתוך שלשה אנשים אי אפשר שלא יהיה בהם אחד סמוך?

באופן פשוט משמע מהר"ן שהמחלוקת תלויה במחלוקת רש"י ותוספות האם לדעת רב אחא יש עירוב פרשיות. לפי התוספות שיש עירוב פרשיות צריך סמוך, ולפי רש"י שאין פרשיות אין צריך סמוך. אך דרך זו קשה ברמב"ם שנוקט להלכה שאין צורך בסמוך (כך כתב הר"ן עצמו בדעתו) אף שסובר שיש עירוב פרשיות.

התוספות 7 שואל מדוע לא למדים מ"משפט אחד' שצריך בהודאות והלוואות סמוכים? וענה "מדכתב רחמנא מומחים גבי גזילות ש"מ דלגבי הכי לא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות. אבל קשה למאן דאית ליה עירוב פרשיות מומחין דכתב רחמנא גבי דיני ממונות למה לי? ושמא לעניין מומחין אין ללמוד דיני ממונות מדיני נפשות כיון דסגי ב3". מה השתנה בין ההו"א למסקנה? ניתן להבין בשני אופנים את הצורך במומחים: מצד חומרת הנושא, ומצד בית הדין, כלומר על הרכב שאינו סמוך אין שם בית דין. בשאלתם הבינו התוספות שהצורך בסמוכים הוא מצד הנושא, ועל כן אין לומר שדוקא בדיני נפשות נאמר דין זה, שהרי הפסוק אומר שלמרות ההבדל בין דיני נפשות לממונות יש להשוות את דיניהם. אולם במסקנתם מבינים התוספות שדין זה הוא מצד בית הדין, שלא שייך בית דין שאינו סמוך, וכיון שכבר ראינו שבדיני ממונות יש בית דין מסוג אחר - שלשה ולא עשרים ושלשה - לא שייך ללמוד מזה על זה פרטים השייכים להרכב בית הדין.

אפשר להוכיח שהרמב"ם חולק על התוספות בנקודה זו. הרמב"ם 8 כותב שסמיכת זקנים בשלשה, אך רק אחד מהם צריך להיות סמוך. ואם כן יש להבין, מהי משמעות השנים האחרים? באופן פשוט - כי יש צורך בבי"ד. רואים שהמושג בית דין אינו זוקק סמוכים מצד עצמו, אלא רק מצד הנושא. והדברים כמעט מפורשים גם ביחס לסוגייתנו: הרמב"ם 9 שאע"פ שאחד כשר לדון אינו נקרא בי"ד ונפק"מ להודאת בע"ד (סוף פ"ה), שלשה שדנו הם כן בי"ד ואפילו אם הם הדיוטות - ורואים שהמושג בי"ד אינו זוקק סמוכים (אמנם, כאן מדובר בדרבנן - ). מקום נוסף בו מתבארת דעת הרמב"ם הוא דין גירות, שלדעת הרמב"ם (לפי הנושאי כלים) גם בית דין הדיוטות יכול לקבל גרים, וא"כ רואים שהמושג בית דין אינו דורש סמיכה.

נדון בדברים מכיוון נוסף. המשנה 10 עוסקת באדם שאומר "נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך", כלומר שבעלי הדין מקבלים עליהם דיינים פסולים. להלכה קבלה זו תקיפה ואין בעל הדין יכול לחזור בו, ונחלקו האחרונים בתוקפה של קבלה זו, האם היא הופכת את הדיין הפסול לבית דין בדין זה, או שאין היא מועילה אלא מצד התחייבות ממונית בין בעלי הדין. שתוקפו ע"י התחייבות. המנחת חינוך 11 מדייק מהחינוך שהמצוות השייכות לסדר הדין, כמו מצוות 'שמוע בין אחיכם', 'לא תשא שמע שוא' וכו' אינן נוהגות בדיינים שהתקבלו ע"י בעלי הדין, אך הוא עצמו חולק.

עמדנו למעלה על השאלה האם תקנת החכמים הפכה את כל השלשה לבית דין או שרק הדיין שגמיר נחשב דיין, ולאור חקירה זו ניתן לבאר את דברי התוספות. הברייתא 12 אומרת 'דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי'. לדעת רש"י כשרותו של מומחה לרבים לדון לבדו היא רק לשיטת רב אחא הסובר שמהתורה אחד כשר לדון, אך התוספות נוקטים שגם לדעה שיש עירוב פרשיות ומדאורייתא צריך שלשה - הכשירו מדרבנן יחיד מומחה. בהמשך מוכיחים התוספות שסמכותו של מומחה לרבים אינה מצטמצמת רק למקרה שקיבלוהו בעלי הדין, שאם כן גם מי שאינו מומחה יכול כפי ששנינו "נאמן עלי אבא", ועל יסוד זאת מוכיחים שגם שלשה הדיוטות יכולים לכפות, שכן הברייתא השוותה ביניהם. ודבריהם טעונים ביאור, מדוע הוכיחו ששלשה יכולים לכפות רק מכך שהברייתא השוותה את דינם לדין מומחה לרבים, לכאורה אפשר להוכיח באופן ישיר על שלשה הדיוטות כשם שהוכיחו על מומחה לרבים, שאם יכולים הם לדון רק ע"י קבלת בעלי הדין אין כל צורך בתקנה, שהרי גם רועי בקר כשרים! אם נאמר ששלשה הדיוטות נחשבים בית דין אזי מובן שלגביהם אין להוכיח באופן זה, שכן גם אם נאמר שהם אינם יכולים לדון בכפייה תהיה משמעות להפיכתם לבית דין - לעניין תוקף הודאת בעל דין (שאין הוא יכול לחזור בו), דין 'הוחזק כפרן' (אם בעל הדין נמצא שקרן בטענתו שוב אין הוא נאמן על ממון זה ללא ראיות) ועוד. לעומת זאת לעניין מומחה לרבים הראיה היא טובה, שכיון שאין הוא נחשב בית דין אלא רק דיין אחד ממילא אין לו סמכויות אלו (כמבואר ברמב"ם).


^ 1 סימן ל"ו.
^ 2 דף ג ע"א.
^ 3 מובאת ברא"ש בסוף פרק ראשון למסכת מכות.
^ 4 דף ו ע"א.
^ 5 מכות ו ע"א.
^ 6 בסוף דף ג ע"א.
^ 7 דף ב ע"ב ד"ה דברי הכל.
^ 8 הלכות סנהדרין, פרק ד, הלכה ג.
^ 9 שם, פרק ב' הלכה י.
^ 10 כד ע"א.
^ 11 מצוה ע"ד, אות ב.
^ 12 ה ע"א.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il