בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לחץ להקדשת שיעור זה
ז' אב התשס"ה

מאמר ראשון פרק ח' חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

ז' אב התשס"ה
3 דק' קריאה
שינויים לפי הזמנים
עוֹד, הַדָּת הַנִּמּוּסִית, לִהְיוֹת מְסַדְּרָהּ בֶּן-אָדָם, אִי-אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיְּשַׁעֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶה הַמְפֻרְסָם בְּעֵת-מָה* וְיָשׁוּב* הַנָּאֶה מְגֻנֶּה וְהַמְגֻנֶּה נָאֶה; כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא לְקַיִן וָהֶבֶל וְהַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּשּׂוּאֵי הָאָחוֹת לֹא הָיָה אֶצְלָם מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ בִימֵי אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לַאֲבִימֶלֶךְ כְּשֶׁהָיָה מִתְנַצֵּל מִמֶּנּוּ [בראשית כ, יב]: "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת-אִמִּי" — וְאַחַר-כֵּן שָׁב מְגֻנֶּה. וְלָזֶה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה — הַנִּקְנֵית מִן הַמְגֻנֶּה אֲשֶׁר יָבוֹא בַדָּת הַנִּמּוּסִית — נִצְחִית, כִּי תִשְׁתַּנֶּה בְּהִשְׁתַּנּוּת הַזְּמַנִּים. אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹתָהּ מְשֹׁעֶרֶת מִן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, תְּבָאֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים. וְלָזֶה תִהְיֶה הַיִּרְאָה — הַנִּקְנֵית* מִן הַמְגֻנֶּה אֲשֶׁר בָּא בָהּ — לֹא יִכָּנֵס בָּהּ שִׁנּוּי וְהֶפְסֵד, כִּי הִיא נְקִיָּה מִכָּל סִיג* וְחֶלְאָה*. וּמִזֶּה-הַצַּד אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְקַיֵּם לָעַד, כַּכֶּסֶף הַנָּקִי מִכָּל סִיג, כְּמַאֲמַר הַמְשׁוֹרֵר [תהלים יב, ז]: "אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם".

למה נמשלה התורה לכסף
וּבֵאוּרוֹ: כִּי הַכֶּסֶף הַמְזֻיָּף, הַנַּעֲשֶׂה בִמְלֶאכֶת הָאַלְקִימִיָּא*, יֵשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁאִם יֻתַּךְ פַּעַם אַחַת לֹא תִגָּלֶה רָעָתוֹ, אֲבָל אִם יֻתַּךְ שֵׁנִית תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁיִּסְבֹּל שְׁתֵּי הַתָּכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁיִּסְבֹּל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אוֹ חֲמֵשׁ, וּבַסּוֹף תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא תִגָּלֶה רָעָתוֹ כְּשֶׁיֻּתַּךְ בְּכוּר, וְאִם יֻתַּךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה — תִּגָּלֶה רָעָתוֹ. וְהַכֶּסֶף הַצָּרוּף בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, הַמְזֻקָּק פְּעָמִים הַרְבֵּה, הוּא נָקִי מִכָּל זִיּוּף וְסִיג וְחֶלְאָה, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה אַחַר-כֵּן, וַאֲפִלּוּ יֻתַּךְ פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְלָזֶה תֵּאֵר אִמְרוֹת ה' בְּשֶׁהֵן טְהוֹרוֹת כַּכֶּסֶף הַנָּקִי הַצָּרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, שֶׁהוּא בְמָקוֹם מְגֻלֶּה, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם, שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁשׁ שׁוּם-זִיּוּף. וְכֵן הַיִּרְאָה הַנִּקְנֵית מִן הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּא בַתּוֹרָה, הִיא "טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד" [שם יט, י], לְפִי שֶׁהִיא לֹא יִפֹּל בָּהּ הַשִּׁנּוּי וְהַהֶפְסֵד הַנּוֹפֵל* בַּנִּמּוּסִית.
____________________________________
בְּעֵת-מָה – בזמן מסוים. וְיָשׁוּב – וישתנה. הַיִּרְאָה — הַנִּקְנֵית וכו' – יראה הנובעת מהחכמה, יראה מלעשות מעשים רעים. סִיג – לכלוך שמעורב בחומר. וְחֶלְאָה – לכלוך חיצוני. הָאַלְקִימִיָּא – כימיה. הַנּוֹפֵל – החָל.


ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך למנות את היתרונות של מצוות התורה לעומת מצוות האדם:
ה. מוסר נצחי
המוסר האנושי קובע את ערכיו על פי האופנה העכשוית. הוא מושפע מדעות שנותנות את הטון ומאופי הדור, ומתוכם הוא גוזר את הנורמה המתאימה לו. מושגי המוסר עלולים להשתנות בהתאם להשתנות החברה. המוסר האנושי יכול להראות פנים לכאן ולכאן, להפוך טוב לרע ורע לטוב בלי היסוס. הוא מוכן לשחוט 'פרות קדושות', גם בלי סיבה משכנעת שמצדיקה זאת, רק בגלל שהוא החליט. הוא מוכן להכשיר בדור הבא את השרץ שבדור הזה, לערוך שינוי תפיסה מקצה לקצה, רק כי היום זה יותר נראה לו. מחר זה כבר יוכל להשתנות שוב. ייתכן והמוסר האנושי ישאר יציב למשך כמה דורות, אך הוא לא יחזיק מעמד לנצח.
המוסר האלוהי לעומתו, יונק את ערכיו מתוך האמת המוחלטת. הוא לא קובע את המוסר על פי צרכי החברה, אלא מרומם את החברה אל ערכי המוסר. המוסר האלוהי רוצה בהתעלות רוחנית של החברה האנושית, והוא מתווה לה את הדרך הטובה ביותר כדי להתקדש. הוא לא מחליף את דעותיו חדשות לבקרים כדי להיות נח וידידותי לסביבה. הוא נאמן לערכי נצח ועקבי בדרישתו מבני האדם, בכל דור ובכל תקופה, לטפח את עולמם הרוחני אל מול התביעה האלוהית העליונה. המוסר האלוהי איננו בר שינוי. הוא שומר על יציבות לאורך כל הדורות, ולא מוכן להתגמש ולקפל דגלים גם בעתות משבר.

הרחבות
• האם התורה יכולה להשתנות?
אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹתָהּ מְשֹׁעֶרֶת מִן הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, תְּבָאֵר הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה בְּכָל הַזְּמַנִּים. רבי יוסף אלבו מחלק בין הדת הנימוסית לדת האלוהית: הדת הנימוסית יכולה להשתנות בהתאם למקובל באותו הדור. הדת האלוהית היא נצחית. מכיוון שהיא נגזרה מחכמת הבורא היא מדברת על אמת ומוסר נצחיים.
למרות דברים אלו, במאמר שלישי מחדש רבי יוסף אלבו בעצמו שדווקא ייתכן שינוי במצוות הדת האלוהית כפי השתנות הזמנים: "כבר אפשר שנאמר שיבואו בתורה האלהית דברים יימשך אסורם זמן מה כפי מה שתגזור החכמה האלהית, ואחר כך יתירם כפי מה שתגזור חכמתו יתברך, ואין בכתובים ראיה על הפך זה" [ג, טו, וראה גם פרקים יד-טז]. ייתכן שאפשר לתרץ שהתורה עצמה תתיר דבר שקודם היא אסרה, כמו שאכילת בשר נאסרה לאדם והותרה לנח. ההבדל בין שינוי זה לשינויים בדת הנימוסית הוא שבדת האלוהית השינויים נלמדים מהתורה עצמה.
הרמב"ם חולק על רבי יוסף אלבו, ולדעתו לא יכול להיות בתורה שינוי קבוע. כוחו של בית הדין בא לידי ביטוי בתקנות שעה, מעין "עת לעשות לה' – הפרו תורתך" [תהלים קיט, קכו)] "הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו – זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה: בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה" [ממרים ב, ט].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il