ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ר' יוסי בן חלפתא (חלק ה') | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הבית היהודי נישואין וזוגיות התנאים ביחס לנשותיהם Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

ר' יוסי בן חלפתא (חלק ה')


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

קדושתו
אנו לא נרחיב על דמותו של ר' יוסי בן חלפתא. אולם נעמוד בקיצור על מספר יסודות הנוגעים לנשוא דיונינו.
ר' יוסי הוזכר כאחד מ"רבותינו שבדרום". סתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בן חלפתא.
רש"י זבחים דף נח/ב:
"אבל לרבי יוסי סתמא דהוא רבי יוסי בן חלפתא".

ר' יוסי גם הוא כחבירו ר' יהודה למד בנערותו אצל אביו חלפתא. רק בגיל בוגר יותר נהיה לתלמיד של ר' עקיבא. הזכרנו מספר פעמים שמבין "רבותינו שבדרום" ארבעת התלמידים הבולטים ביותר הם ר' מאיר ר' יהודה בר אילעי ר' שמעון בר יוחאי ור' יוסי בר חלפתא. אנו לא מוצאים הרבה מקורות על חייו של ר' יוסי.

בגמרא בשבת ר' יוסי מעיד על עצמו מספר דברים מעדותו ניכר קדושתו וצדקתו של ר' יוסי. יש לציין שמוך הדברים אנו רואים שניצבת בפנינו דמות לא של סיפורי מופתים אלא דמות שהמיוחדות שלה היא בחיים היום יומיים. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח/ב:
"אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת ....
אמר רבי יוסי יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה....
ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי
ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש".

עד כאן ישנה התייחסות לחיי השבת התפלה ובית המדרש של ר' יוסי. מוסיף ר' יוסי ומתאר את צניעותו:
"אמר רבי יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי".

עוד מתוארת רגישותו של ר' יוסי לבריות.
"ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה ואמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי".

ר' יוסי שמכיר בנפשו את רגישותו היה מתפלל:
"ואמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה".

רש"י שבת דף קיח/ב:
"ממחלקי - לעניים צדקה, דאמרינן בבבא בתרא פרק קמא (ח, ב) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד, ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך, שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום".

עוד תפילה בפיו של ר' יוסי:
"ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתי בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים".

תוס' שם:
"רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים - פי' בקונטרס למרק עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת".

שתיקתו - פינוי מקום

אנו רואים שרבי הלכה למעשה במקום שיש מחלוקות בין ארבעת הגדולים האלו מכריעים להלכה כדעת ר' יוסי. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו/ב:
"אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כר' יוסי".

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז/א:
"אמר לפניו ר"ש ברבי מאחר שרבי מאיר וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אילמלי ראיתו נמוקו עמו דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר רבי יהודה חכם לכשירצה ....רבי יוסי נמוקו עמו".

לגבי ר' מאיר אומרת הגמרא שלא נפסקה הלכה כמותו משום שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו. לגבי ר' יוסי "נמוקו עימו" הוא ביטוי לכך שהוא אומר סברות שניתנות להבנה. קדושתו של ר' יוסי אינה קדושה שאינה בלבוש אנושי ועממי. הוא מצליח את מעלתו העליונה לתרגם לחיים פשוטים וישרים.
במקומות רבים אנו רואים שר' יוסי הוא מפשר בין דעות קודמיו.

משנה מסכת תרומות פרק י:
"הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי יוֹסֵי, מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת".

משנה מסכת כלים פרק ח:
"הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא. אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר..."

כך גם אנו מוצאים בויכוח בין החכמים בנוגע ליחס לרומאים בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג/ב:
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות רבי יוסי שתק נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה ייהרג".

הרב קוק בפירושו על האגדות מבאר ששתיקתו של ר' יוסי לא נבעה מכך שלא היה לו דעה. גם שתיקה היא שתיקה שיש בה נסיון לפשר בין הדעות.

הדיון בין החכמים היה סביב הרומאים. ר' יהודה מגייס את כל חובותיו לתת ערך לכל דבר בעולם. הוא חושף את נקודת הטוב שניתן להוציא מכל דבר. ר' יהודה אינו פסיבי בעשייתו. הוא מנהיג את המציאות וכפי שבארנו הוא גורם שגם המלאך הרע עונה אמן. ר' שמעון סובר שמכיון שהטוב בא על ידי הרשעה אפילו שהוא עושה דברים טובים יש גרעין שלילי במעשים וחזקה שהרע חודר לגוף הפעולה ומטמא אותה.

ר' יוסי מתבונן במציאות ומפנה מקום לכל הכוחות שיש מקום לאומרם. שתיקתו הינה שתיקה לא של אי הבעת עמדה אלא של פינוי מקום. בשתיקתו הוא נותן חוזק לדעות שנשמעו לפניו. שתיקתו היא בחינת שתיקה כהודאה. בשתיקתו גם לדעת ר' שמעון וגם לדעת ר' יהודה הוא מביע את העמדה של אלו ואלו דברי אלוקים חיים. זה השורש של דעתו שבמקומות רבים הוא מפשר בין הדעות.

חכמים שנחלקים כל אחד צריך לומר את דעתו מבלי להתחשב בדעת חבירו. אולם במבט על הקב"ה נותן שם של תורה גם לדעות מנוגדות. ר' יוסי במידה מסוימת עומד מבחוץ ונותן מקום לשתי הדעות. הוא רואה את הצד האלוקי שבכל עמדה. הוא מבטא את דעת הקב"ה שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.

מה' אישה לאיש
ר' יוסי מתעורר בכל יום ומנסה לראות את כל העולם שנמצא בו כעולם שמכל דבר עולה שבח והלל לקב"ה.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח/ב:
"אמר רבי יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא".

גם בנוגע לקשר שבין האיש לאישה אנו נזכיר את מה שהבאנו מדבריו בפרק על משנת ר' עקיבא. שם ר' יוסי מראה למטרוניתא שמה' אישה לאיש. גם החיבור בין איש ואישה לדעת ר' יוסי הוא חיבור שיכול להעשות רק על ידי הקב"ה. האיש והאישה הם דומים לחכמים החולקים אחד על השני. נקודת החיבור יכולה להעשות רק על ידי הקב"ה.

בזיווג שבין איש ואישה המקרה שבו בולטת בצורה היותר מובהקת היות החיבור לא תלוי בהחלטת האיש והאישה אלא בהכרה שמה' אישה לאיש זה במקרה של יבום. במקרה זה יש מצוות עשה שאיש ייבם אשת אחיו.
לא במקרה התגלגלו הדברים שר' יוסי לקח את אשת אחיו. תלמוד ירושלמי מסכת יבמות דף א/ב:
"דרבי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו".

ר' יוסי ודאי החשיב את אשתו כזיווג מהשמים.

בנוגע לפרישת משה מאשתו סובר ר' יוסי שלא כדעת רבי עקיבא, תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז/א:
"אמר לך רבי יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות הוסיף יום אחד מדעתו מאי דריש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא ופירש מן האשה מאי דריש נשא קל וחומר בעצמו אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן אמרה תורה והיו נכונים וגו' אל תגשו אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה".

האם יש בדעתו של ר' יוסי אמירה שמשה הינו דגם לחיקוי גם לאחרים. האם כשאדם מגיע למדרגות עליונות יפרוש מהאישה? השאלה הנסתרת שניתן לשאול היא מדוע לא צווה הקב"ה בפירוש על הפרישה מהאישה ועל הוספת יום בכדי להתכונן למעמד הר סיני. ונראה מההשוואה לשבירת הלוחות שדווקא העשייה מעצמו מלמדת על כך שאין בכך אידאל. שלשת הדברים הינם דברים שהם בבחינת הכרח שלא יגונה. הקב"ה לא מצווה על שלשת הדברים משום שהם דברים שאינם דגם אידאלי. שלשת הדברים הינם התנהגויות שנבעו ממציאות מקומית אולם אין בהם אידאל אלוקי.

ר' יוסי שמח בחמשת בניו שהיו ת"ח וראה בהם את פרי עמלו. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח/ב:
"אמר רבי יוסי חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל ומאן אינון רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי חלפתא ברבי יוסי ורבי אבטילס ברבי יוסי ורבי מנחם ברבי יוסי ... למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים אלא אימא חמש בעילות בעלתי ושניתי".

על שאלת הגמרא וכי ר' יוסי לא קיים מצוות עונה באר רש"י שמכך שכתוב שהוא בעל חמש בעילות נראה שרק זה היה הקשר שלו עם אשתו. ומה עם מצוות עונה שמחייבת קשר תמידי עם אשתו. על כך ענתה הגמרא ודאי שהיה לו קשר תמידי אלא שצורת בעילה שגורמת להולדת בן זכר על זה אמר שעשה זאת רק חמש פעמים. תוס' מביא כאן את דעת הירושלמי.

תוספות שבת דף קיח/ב:
"אימא ה' בעילות בלתי ושניתי - ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה".

לפי דעת הירושלמי ר' יוסי היה צריך לייבם חמש פעמים נשים של אחיו. ר' יוסי בצדקותו קיים בהם מצוות יבום וכל רצונו היה לקיים בהם מצוות יבום אולם הוא לאחר מכן לא המשיך לחיות איתם. יתכן שעשה זאת משום שלא רצה לשאת שתי נשים. רצה להיות נאמן כולו לאשתו הראשונה. אולם מאידך רצה לקיים מצוות התורה.

אשתי -ביתי - העצמה!
בהמשך הגמרא בשבת קיח: מובא עוד על מה שבין ר' יוסי לאשתו:
"אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי".

יתכן שזה מזכיר את דמותו של ר' יוסי שכל מה שעושה "נמוקו עימו". הוא מצליח בצורה פשוטה להסביר את דעתו. דעתו היא מוסברת בצורה אנושית. אולם כאן הקריאה של ר' יוסי באופן תמידי לאשתו "ביתי" היתה הדרך של ר' יוסי לתת ערך וחשיבות לחלק של אשתו בחייו. הוא רואה בא את כל מה שהאדם מחפש בבית. בדרך זו הוא נותן העצמה למעשי אשתו.

למרות היותו מכבד מאד את אשתו זה לא גרם לו שאהבה תקלקל את השורה. הוא יוכל להצדיק את שפחתו גם כשעמדה כנגד אשתו. מדרש רבה בראשית פרשה מח פסקה ג:
"אתתיה דרבי יוסי הוה מכתשא עם אמתיה אכחשה קדמא א"ל מפני מה אתה מכחישני לפני שפחתי א"ל לא כך אמר איוב (שם) אם אמאס משפט עבדי".

תרגום: אשתו של ר' יוסי היה רבה עם שפחתה. הצדיק ר' יוסי את השפחה והכחיש את אשתו. אמרה לו: למה אתה מכחיש אותי בפני שפחתי. א"ל לו כך אמר....

מסכת אבות מרכזת את המימרות של גדולי אבותינו. במסכת אבות מובא המימרא המרכזית המבטאת את מידתו ואמירתו של אותו תנא. מתוך דברי ר' יוסי מובא: משנה מסכת אבות פרק ד:
"רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת".

ר' יוסי מעלה על נס את ענין הכבוד. הכבוד הוא המקום שאדם נותן לאחר. היחס לתורה תלוי במקום שהאדם מפנה בליבו אל התורה. וכמידה כנגד מידה מי שמכבד את התורה הוא נהיה מכובד על ידי הבריות.

המידה שהיא הפכית לכבוד זו מידת הכעס. כשאדם כועס הוא לא מצליח להתפנות לצורכי אחרים. הוא שוקע ברגשותיו ובצרכיו האישיים. נקודה זו באה לידי בירור בדברי ר' יוסי: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז/א:
"ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב פני ילכו והנחותי לך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך".

כשאדם כועס אין האדם פנוי לשמוע את חבירו ולכן הוא ודאי לא יוכל להתפייס.

סיכום
קשה לחשוף דגם חדש וכוללני בדרכו של ר' יוסי. אולם ניתן לעמוד על מספר נקודות.
ראשית - ראיית החיבור שבין האיש לאישה כחיבור שנעשה על ידי ה'.
שנית - הבית מבוסס על נתינת מקום אחד לשני. יש ללמוד לפנות מקום לשני. זהו כוח השתיקה של ר' יוסי.
שלישית - היכולת להעצים את השני על ידי כך שמדגישים את הערכה כלפיו. זוהי הנהגתו של ר' יוסי לקרוא לאשתו ביתי.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il