ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שני חיי שרה - כולם שווים לטובה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית חיי שרה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ה

שני חיי שרה - כולם שווים לטובה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

פרשתנו פותחת בפסוק (בראשית כג, א) "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". מדוע פרטה התורה את שנות חייה כפי שכתבה, ולא אמרה מאה עשרים ושבע שנים? על כך עונה רש"י וז"ל:
"לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו - בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי".

ועל מה שהתורה כופלת ואומרת "שני חיי שרה" מבאר רש"י: "כולן שוין לטובה". ויש להבין, וכי שנות חייה של שרה היו כל כך לטובה, והרי היה לה צרות מהגר ואחר כך מישמעאל, וגם ילדה את יצחק רק אחרי תשעים שנה, ועוד? אלא, שהתורה מעידה על שרה אמנו שלמרות שעברה ייסורים וקשיים, לא הרגישה בזה קושי כלל, אלא הייתה אומרת כל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, ומשום כך כפלה התורה וכתבה 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', היינו "כולן שוין לטובה".

ביני ובינך מה היא
התורה מפרטת את צורת הקניין אותו עשה אברהם אבינו כדי לקנות את מערת המכפלה מעפרון, ויש בכל פרט עניין מיוחד. הנה כשנקב עפרון את המחיר שהוא דורש עבור מערת המכפלה ובקש ארבע מאות שקל כסף הוא אומר לאברהם אבינו (שם, טו) "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר". וזאת, למרות שבתחילה הסכים לתת לאברהם את המערה במתנה. ולמרות המחיר המופרז והלא מוצדק, קיבל אברהם אבינו את הדברים כמו שנאמר (שם, טז) "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר". ומבאר הבא"ח ע"ה, שהדגיש עפרון לאברהם באומרו "ביני ובינך", שבעצם הוא רוצה אפילו יותר מזה, אבל הוא "מתפשר" על ארבע מאות שקל כסף, והרמז לכך הוא, שהאות האמצעית של עפרון היא האות ר', וכן האות האמצעית בשם של אברהם היא האות ר', יחד זה ארבע מאות, וזהו ביני ובינך.

עובר לסוחר
אברהם אבינו משלם לעפרון ארבע מאות שקל, לא בשקלים פשוטים ורגילים, אלא בשקלים גדולים וקנטרים, וכמו שמבאר רש"י:
"עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין".

ומנין הגיעו לאברהם אבינו אותם שקלים? אלא, בשעה שאבימלך נתן פיצויים לשרה הוא שילם לה אלף כסף, ונתן לאברהם שק מלא מאותם שקלים, והשקלים שהיו אצל אבימלך לא היו פשוטים אלא גדולים כפי שיש למלכים. אך אברהם לא רצה מתנה זו, ולקח שק זה רק כדי לא לפגוע בכבודו של אבימלך והמתין לראות מה יעשה בכסף זה, וכשבאה לידו קניית המערה מעפרון הוא שילם מאותו השק, ואמר אברהם לעפרון טול את כל השק כמו שהוא עם כל מה שבתוכו. אבל עפרון היה רע עין (ומשום כך כתוב שמו חסר וא"ו), וביקש מאברהם שיספור לו את השקלים, כי אולי אין בשק אלא מעט שקלים מלמעלה אבל כולו מלא אבנים, ובגלל תאוותו ורוע עינו הפסיד עפרון שש מאות שקלים ולא קיבל אלא ארבע מאות שקלים בלבד. ובכך עדיין לא שקט ולא נח עפרון אלא חשד אולי המטבעות האלו מזויפות, לכן ביקש אברהם מכל בני חת לבוא, וזרק את האבנים בחוזקה על הקרקע שכולם ישמעו את הצליל של המטבעות, וזהו 'באוזני בני חת'. ועוד, אמר אברהם, שיכול עפרון לטעון שלא קיבל את הכסף, על כן ביקש שיהיו נוכחים כל בני חת.

תקומה הייתה לו

כשאברהם אבינו גמר את הקניין לעיני כל בני חת, והשדה עברה לרשותו, התורה כותבת (שם, שם, יד):
"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ".

וכותב רש"י מדוע התורה מתארת את העברת הבעלות בלשון 'ויקם' וז"ל:
"ויקם שדה עפרון - תקומה הייתה לו, שיצאה מיד הדיוט ליד מלך" עכ"ל.

עד שקנה אברהם אבינו את המערה, הייתה חשוכה ונמוכה, ולא בעלת ערך כלל, אבל משעברה לרשותו של אברהם אבינו, נעשתה מוארת וחשובה, ועלה ערכה לאין שיעור. מכאן אנו צריכים ללמוד מוסר גדול, שכשלומדים תורה, התורה מעלה ומחשיבה את ערכנו לאין שיעור, ומקבלים מזה "תקומה", שכן בכל מילה של לימוד תורה אנו עוברים לרשותה של התורה, ואין לשער את גודל המעלה והחשיבות שבדבר.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il