בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לחץ להקדשת שיעור זה
י' אלול התשע"ה

מאמר ראשון פרק כ' חלק ב'

undefined

בשביל הנשמה

י' אלול התשע"ה
3 דק' קריאה
פירוש המדרש על התקבצות האומות לעתיד לבוא
וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה-זָרָה [ב.]: לֶעָתִיד-לָבֹא מֵבִיא הקב"ה סֵפֶר-תּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁעָסַק בָּזֶה יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִין כָּל הָאֻמּוֹת וְנִכְנָסִין לְפָנָיו בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיהו מג, ט]: "כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים, מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת", וְאֵין "זֹאת" אֶלָּא תוֹרָה וְכו'. כַּוָּנָתָם לוֹמַר: כִּי לֶעָתִיד-לָבוֹא יָבִיא ה' כָּל הָאֻמּוֹת לַדִּין עַל שֶׁלֹּא קִיְּמוּ תּוֹרָה אֱלֹהִית. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁיֹּאמַר הקב"ה לָהֶם: בְּמָה עֲסַקְתֶּם? וְהֵם יֹאמְרוּ שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בִדְבָרִים שֶׁהֵם יִשּׁוּבוֹ-שֶׁל-עוֹלָם*, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר בְּאוֹתָהּ אַגָּדָה בַּאֲרֻכָּה. וּלְבַסּוֹף הקב"ה מֵשִׁיב לָהֶם כִּי כָל מַה שֶּׁעָשׂוּ לֹא עָשׂוּ מִפְּנֵי יִשּׁוּבוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם — 'כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד "זֹאת"?' וְכו', כְּלוֹמַר: יֵשׁ בָּכֶם מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁקִּיֵּם תּוֹרָה אֱלֹהִית? וְהֵם יָשִׁיבוּ וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו כִּי כְמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם לְקַבֵּל שָׂכָר עַל קִיּוּם תּוֹרָתָם שֶׁקִּיְּמוּ מִצַּד-קַבָּלָתָם, כֵּן רָאוּי לָהֶם לְקַבֵּל שָׂכָר עַל קִיּוּם תּוֹרָתָם שֶׁקִּיְּמוּ מִצַּד-קַבָּלָתָם. וְה' יָשִׁיב לָהֶם [שם]: "מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ, יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת". כְּלוֹמַר: כִּי הָאֻמּוֹת הָאוֹמְרוֹת שֶׁסָּמְכוּ עַל קַבָּלָתָם "רִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ" — כְּלוֹמַר: רָאוּי לָהֶם שֶׁיּוֹדִיעוּנוּ הַתְחָלוֹת דָּתָם שֶׁקִּבְּלוּ וְסָמְכוּ עֲלֵיהֶן, כֵּיצַד נִתְבָּאָרוּ. אִם נִתְבָּאֲרוּ מִן הַחוּשׁ וּבְפִרְסוּם גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ הַתְחָלוֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה — "יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ" הַמְקַבְּלִים "וְיֹאמְרוּ אֱמֶת", כְּמוֹ שֶׁיִּתְּנוּ עֵדֵיהֶם* מְקַבְּלֵי תוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ הַתְחָלוֹת דָּתָם בְּשִׁשִּׁים-רִבּוֹא הַמְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם הַכָּתוּב [שם, י]: "אַתֶּם עֵדַי, נְאֻם-יְיָ" — כְּלוֹמַר: כָּל יִשְׂרָאֵל עֵדִים בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם שָׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים; "וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" — רוֹמֵז אֶל מֹשֶׁה שֶׁנִּקְרָא "עֶבֶד יְיָ" [דברים לד, ה] — וְכֻלְּכֶם עֵדִים שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

אין ספק בהתחלות התורה
זֶהוּ פֵרוּשׁ נִפְלָא בְּאֵלּוּ-הַפְּסוּקִים עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁהֵבִינוּ רז"ל שֶׁמְּדַבֵּר עַל שְׂכַר הַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ. וְהוּא מַסְכִּים לָאֱמֶת; כִּי, לִהְיוֹת הַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה מִתְבָּאֲרוֹת בְּפִרְסוּם גָּדוֹל, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל סָפֵק בַּאֲמִתָּתָן. וְלָזֶה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה הָאֱמוּנָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּתַכְלִית הַחִזּוּק, וְכָל-שֶׁכֵּן לִהְיוֹת הַתְחָלוֹתֶיהָ מִתְבָּאֲרוֹת בֵּאוּר שֶׁאֵין לְסַפֵּק בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁבְעָה-עָשָׂר וּשְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר.
____________________________________
יִשּׁוּבוֹ-שֶׁל-עוֹלָם – דברים ארציים שהם בנינו וקיומו של העולם. עֵדֵיהֶם – הוכחות, עדים.


ביאורים
לא אחת בסיומן של התרחשויות משמעותיות, אנו עורכים התבוננות כללית על כל מה שאירע, ומתוך התבוננות זו, אנו בוחרים את מי להוקיר על מעשיו ומאמציו. ההוקרה שיקבל מי שהיה לו חלק מכריע בהצלחה, אינה רק רצון לתת לו 'פרס', אלא מבטאת את חלקו המהותי בהצלחה.
חז"ל מלמדים אותנו שלעתיד לבוא הקב"ה יאחז ספר תורה ויאמר ש'מי שעסק בזה יבוא ויטול את שכרו'. נראה שכוונתם שלעתיד לבוא יתברר לכולם מי היו אלו שקידמו את העולם אל עבר היעדים שאותם הציב הבורא לנבראים ולעולם כולו, וממילא להם יגיע השכר. חז"ל אומרים שאומות העולם יבקשו גם שכר. הם יזקפו לזכות עצמם את המאמצים שעשו לקידום העולם. תחילה יבקשו האומות שכר על פעילותם ליישובו של עולם. על כך ישיב הקב"ה שכוונתם הייתה לתועלת עצמם ואינם ראויים לשכר. לאחר מכן יטענו האומות שהן פעלו על פי המסורת הדתית שלהם. אולם הקב"ה יענה להם שבניגוד לעם ישראל, להם לא הייתה מסורת ציבורית מוצקה, המסתמכת על עדות ראִייה של של ציבור כה גדול, אלא על אמונה באירועים נקודתיים שלטענתם קרו.
לעומת זאת עם ישראל כולו היו עדים לנתינת התורה מן השמים. הקב"ה נותן שכר לישראל ומוקיר אותם על העיסוק בספר התורה, שאינו מסתכם רק בלימוד בו, אלא בבניית העולם והחיים על פיו. מעמד הר סיני הפך להיות חלק מאיתנו, מאורע מהותי ומשמעותי לא רק עבור כל יהודי כפרט, אלא גם כעם שחווה את קבלת התורה מהבורא, וכעם הוא הולך לאורה ומקדם את העולם ומרוממו.

הרחבות
• עבד ה' – משה
"וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" רוֹמֵז אֶל מֹשֶׁה. המלבי"ם הסביר את משמעותו של כינוי מיוחד זה למשה רבנו: "בני ישראל במדבר היו במדרגת בנים לה', מפני כי היו מיועדים לקבל התורה. ומקבלי התורה צריכים שיתנהגו מה' רק בהשגחה נסיית, שלא יצטרכו לעבוד שום עבודה גשמית רק שאכלו את המן... שאי אפשר להיות במדרגה כזו רק המכונים בשם בנים... לכן היה נצרך שיהיה בין ה' וישראל איש הבינים. שיבא להוכיחם וליסרם שישובו תיכף ויתקרבו לאביהם שבשמים, וגם להתנפל לפני ה' שיסלח וימחול להם. והאיש הזה לא היה יכול להיות מי שהוא רק במדרגת נביא שהוא כעניין שר המלך, (מפני) שמיועד רק להדברים שבין המלך ובין העם. אבל לא להדברים שבין המלך לבנו, שבזה לא יוכל להתערב רק אחד מעבדי המלך הנאמנים אשר בביתו.
לזה נקרא משה עבד ה' ולא נביא ה', והיה נאמן בביתו כמו שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא". וזה היה רק כשהיו ישראל במדרגת בנים בשביל קבלת התורה. אבל אחרי שגמר משה את משנה התורה ולא יתחדשו עוד להם חוקים ומשפטים. ויבואו תיכף לארץ ישראל ויעבדו שם בענינים גשמיים... אז בין ה' וביניהם יהיה נביא שהוא במדרגת שר המלך" [דברים כז, י]. היכולת להיכנס ל'קודש הקודשים', הקשר בין הקב"ה לבניו, שמורה רק לעבד ה' הנאמן, משה רבנו עליו השלום.

להצלחת אברהם בן שרה הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il