ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ארי עלה מקנדה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (59 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (59 ד')

כ"ז אדר ב' התשס"ג

ארי עלה מקנדה

ראיון עם הרב נחום רבינוביץ ממעלה אדומים



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
לאה בת יהודית

"אינני דמות מרתקת שתעניין את הקוראים, ולא כדאי להכין עלי כתבה". במילים אלו ניסה לדחות הרב נחום אליעזר רבינוביץ את בקשתנו לראיינו. רק לאחר מאמצי שכנוע רבים הצלחנו להוכיח לו שלאחר דוקטורט למתמטיקה, שימוש ברבנות בכמה קהילות, עריכת כתב העת "הדרום" במשך 25 שנה, 4 ספרים, אחד עשר כרכים של פירוש על משנה תורה לרמב"ם, ראשות ישיבה והשתתפות פעילה בועד רבני יש"ע, אכן יש עניין מסוים לציבור בעריכת ראיון עם הרב.

ילדות
הרב נחום אליעזר רבינוביץ נולד בשנת תרפ"ח (1928) לאיתמר ושרה רבינוביץ בעיר מונטריאול שבקנדה. לרב רבינוביץ היה אח נוסף גדול ממנו. אביו שהיה סוחר במקצועו, היגר עם אשתו מרוסיה לקנדה זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה.

זמן קצר לאחר הולדתו עברה המשפחה לכפר סנטסופי הסמוך למונטריאול, היה זה כפר חקלאי ייחודי שהיה כחלק מתוכניתו של הברון הירש ליישב יהודים בכפרים שבהם יעבדו את אדמת המקום. מכיוון שהכפר התפרס על שטחים נרחבים נאלץ הילד נחום אליעזר ללכת בכל יום מרחק של ארבעה קילומטרים עד לבית הספר היהודי הקרוב, אמנם בקיץ היה זה כיף, מתאר הרב רבינוביץ, אך בחורף כאשר השלג נערם לגובה של קרוב לקומת אדם, היה זה כמעט בלתי נסבל.

את שנות נעוריו עשה הרב רבינוביץ בעיר הולדתו מונטריאול, ובגיל ארבע עשרה שנים התחיל ללמוד בישיבה המקומית שרבניה הגיעו באותה העת בדרך מופלאה למונטריאול יחד עם קבוצת תלמידי חכמים גדולה, לאחר שנמלטו מאימת הכיבוש הנאצי ממזרח אירופה. רבו הראשון היה הרב אליהו חזן, שמאוחר יותר נתמנה לראש ישיבת "תורה ודעת" במונטריאול, כמו כן למד גם אצל הרב מנדל זקס זצ"ל, חתנו של החפץ חיים, אך מביניהם הדמות שהרשימה במיוחד את הנער נחום אליעזר ועמה נקשר, היה הרב פנחס הירשפונג שנתמנה לאחר מכן לרבה הראשי של מונטריאול, את גדלותו מתאר הרב רבינוביץ במילים "כל התורה הייתה מונחת בכף ידו", בהערצה מספר איך מעולם לא התבונן בספר בשיעוריו שאותם העביר על פה, וכל שאלה שנשאל, הייתה זוכה בציטוט מדויק של המקור שעליו נשאל, בין אם הייתה השאלה מהתלמוד הבבלי ובין מהירושלמי עם מפרשיו.

לימוד התורה
נפתח בשאלה המטרידה רבים מהנערים בימינו הרוצים לפנות לכיוון תורני, איך המשפחה קיבלה את הרצון ללמוד תורה, האם לא היו מעונינים שאת לימוד התורה יחליף לימוד מקצוע ומציאת עבודה?

כתשובה לשאלה, אפתח במעשיה שהיה נוהג לספר לנו הרב הירשפונג זצ"ל. בעיירה בגליציה חי חסיד ולו אישה וילדים. כל ימיו שאף מיודענו לעבוד את ה' וללמוד תורה. באחד הימים החליט לעשות מעשה, נסע לבית מדרשו של רבו ושם נתעלה מעלה בלימוד התורה וחסידות. אך אשתו שנשארה בעיירה התקשתה מאוד בכלכלת הבית, וכשהגיעו לכדי פת לחם החליטה בלית ברירה ללכת אל הרבי ולהתנות בפניו את צרותיה.

לאחר ששמעה הרבי קרא לאברך ושאלו מדוע איננו דואג לפרנסת הבית? התפלא האברך, ותמה, מדוע אשתי אומרת שאיני משתדל לפרנסה, הרי כתוב בספר סגולות שסגולה לפרנסה היא לאכול בכל סעודת מלוה מלכה פרוסת חלה ולשחוק עליה מעט שום, ואני משתדל ואוכל שתי פרוסות...

אנו צריכים לזכור, שהרצון ללמוד תורה טבוע בלבות ישראל מדורי דורות, וכך גם היה אצל משפחתי שתמכה ברצוני ללמוד. אף שלעיתים מבחינה חיצונית נראה שהורים רוצים שילדיהם יעבדו ויתפרנסו, רוצים הם לא פחות מכך שילמדו, אך המפתח לכל הוא מציאת האיזון הנכון בין לימוד התורה ובין רכישת מקצוע ופרנסת הבית, בכל אדם לפי כישוריו וכוחותיו.

בנושא זה מראה לנו הרמב"ם, שמדגיש פעמים רבות בתורתו את חשיבות מציאת האיזון הנכון, דוגמא אישית, היה זה בתקופה מאוחרת בחייו, לאחר שאחיו שפרנס את הרמב"ם ומשפחתו, טבע בנסיעה להודו, ופרנסת שתי המשפחות נפלה על צווארו של הרמב"ם. ממכתב שנשתמר מאותה תקופה מתאר הרמב"ם את יום עבודתו, וכותב שמרוב עומס העבודה לא היה לו פנאי אפילו לחזור על לימודו!

אדם שחושב שיכול הוא רק ללמוד ולא לעבוד לפרנסתו, יכול להידרדר למצב כלכלי קשה, שיגרום לכך שיצא קרח מכאן ומכאן. עול הפרנסה הפתאומית שייפול על צווארו יגרום לו לאבד את הקשר ללימוד התורה, ומנגד גם פרנסה בכבוד יתקשה למצוא.

דוקטורט במתמטיקה

הרב רבינוביץ לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. את לימודיו בישיבה שילב עם לימוד מדעים, וכאשר בגיל עשרים עבר ללמוד בישיבת "נר ישראל", ישיבתו של ר' יצחק רודרמן זצ"ל, בבולטימור שבארצות הברית, שילב עם לימודיו קבלת תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת גון הופקינס שבמקום.

האם הרב לא חש בניגוד בין מקצוע חול לבין לימוד התורה?
אינני חושב שהדברים מנוגדים, ולהפך, אין לי ספק שהדברים משלימים זה את זה. חכמתו של הקב"ה מתגלית בכל המציאות. כמו שהקב"ה ברא את התורה כך ברא את הטבע, כל גילוי של סודות הבריאה חושף לפנינו את נפלאות הבורא יתברך. אדם שיוצא מתוך אמונה איתנה בבורא העולם ומנהיגו, ומתאווה להכיר אותו, בהתבוננות בנפלאות הבריאה הוא רואה את כוחו והשגחתו של הקב"ה. ככל שאדם מבין יותר בתהליכי הטבע, מכיר הוא יותר בגדולת הבורא.

זה אחד הדברים שלומדים אנו ממורה הדורות, הרמב"ם, שגם חיפוש האמת ולימוד המדע נכלל בלימוד תורה, "בשעה שיתבונן אדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, 'צמאה נפשי לאלהים לאל חי'".

ולכן אני חושב שלכתחילה אדם צריך לעסוק במדעים, גם אם מתפתח ועולה בלימוד התורה, צריך שיהיה לו קשר לידיעת מדעי הטבע השונים.

אך גם בכך צריך לשמור על האיזון הנכון, כדברי הרמב"ם שבתחילה צריך האדם ללמוד האסור והמותר המיישבים דעתו של אדם, ורק אחר כך יכול ללמוד חכמות, כי קבלת המוסר המעשי ועקרונות אמונה יסודיים, הכרחיים לכל אדם השואף לפעול בעולם המדע.

באיזה תחומים מדעיים צריך האדם לבחור?
כהנחת יסוד צריכים אנו לזכור שכוחותינו מוגבלים, איננו יכולים להקיף כל התורה והחכמה, אך צריך כל אדם שיהיה לו כמין פתח לחכמות אלו. הפתח משתנה בכל אדם לפי כישוריו ונטיית לבו. נטיית הלב הזו ניתנת מהקב"ה, כמו שהצלחת הלימוד תלויה בנטיית לב האדם ללמוד במקום מסוים "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ", כך במקצוע, יש אדם שלבו נוטה לבחור במקצוע זה ויש שנוטה לבחור באחר, נטיית לבי הייתה למקצוע המתמטיקה ובו בחרתי, אם להודות על האמת, מעולם לא חשבתי שאפנה לכיוון הרבנות, אני למדתי מתמטיקה כי חשבתי שזו תהיה התמחותי, אך בסופו של דבר הרצון ללמוד תורה ניצח.

איך הגיב הרב פנחס הירשפונג כששמע שתלמידו הקרוב לומד מדעים?
לא רק שהרב הירשפונג לא התנגד לכך, הוא אף תמך ועודד אותנו ללמוד מדעים בכל לבו, אף יותר מכך, זכורני שבאחד הימים שישבנו לפניו ולמדנו הגיע יהודי ניצול שואה שהיה במקצועו מומחה לספרות פולנית, והכיר את הרב הירשפונג מהעיר לובלין, ואף שלא היה שומר תורה ומצוות הפגישה הייתה נרגשת מאוד מצד שניהם. לאחר ההתרגשות הראשונית התחילו לדבר ביניהם על עולמם שאבד, וההלך ביכה את השתכחותה של הספרות הפולנית שכה אהב. ענה כנגדו הרב הירשפונג, אתה חושב שהכל נשכח? ולמול עינינו הנדהמות החל לצטט קטעים שלמים של שירה פולנית שזכר על פה. היהודי המשכיל שתדהמתו לא נפלה מזו שלנו, התפעל בקול מהשילוב של תלמיד חכם עם ידיעות עצומות בחכמות העולם.

רבנות
כבר שהגיע הרב רבינוביץ לבולטימור כשהיה רק בן 20 הייתה בידיו סמיכה לרבנות מאת הרב הירשפונג זצ"ל ובזמן היותו בבולטימור נסמך גם על ידי הרב רודרמן זצ"ל, ועל יד רבו הראשון, הרב אליהו חזן.

בשנת תשי"א (1951) נשא הרב רבינוביץ לאשה את ¬רחל שכטוביץ שהייתה אחייניתו של הרב רודרמן - ראש הישיבה, ונכדה למשפחה שמנתה ארבע בנות שכולם נישאו לראשי ישיבות. המפורסם שבהם היה ראש ישיבת "עץ חיים" ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל.

כשנתיים לאחר חתונתו, בשנת תשי"ב (1952) והוא רק בן 24 נתמנה הרב רבינוביץ לרב בעיר צ'רלסטון בצפון קרוליינה. אף שהיהודים שבמקום היו רחוקים משמירת תורה ומצוות, שבתה את לבו העובדה שהרובע המסחרי היה סגור בשבת, והוא החליט לפעול להקמת בית ספר יהודי ראשון במקום. אך כשעבר בין הבתים לשכנע את היהודים שבמקום לשלוח את בניהם לבית הספר נתקל בתגובות מעיין: "מה אתה רוצה מאתנו, איננו מעונינים שבניינו יהיו רבנים"... אך למרות הכל לאחר מאמצים רבים הוקם בית הספר.

אך בשנת תשכ"ג (1963) שבתו הבכירה הייתה בת אחת עשרה, החליט הרב רבינוביץ שצרלסטון איננה המקום בו הוא רוצה לגדל את ילדיו, ושב לקנדה לשמש ברבנות בקהילה בעיר הבירה טורנטו. שם שירת ברבנות 8 שנים. במקביל לתפקידו כרב קהילה, הרצה הרב באוניברסיטה של טורונטו ושם סיים את תואר הדוקטורט.

לאחר מכן עבר הרב רבינוביץ לנהל את ה"גואי'ש קול'ג" הלונדוני, מדובר במוסד המשלב בית מדרש ללימודי רבנות עם לימוד מקצועות חול באוניברסיטה, המוסד פועל במתכונתו של בית המדרש לרבנים של ר' עזריאל הילדיסימר שהיה בברלין, ולאחר 12 שנים של ניהול המוסד, החליט הרב רבינוביץ לעלות ארצה.

העלייה לארץ ישראל
מסיפורו של הרב, אנו לומדים על חיים של הצלחה בחו"ל, מה הביא את הרב למעשה של עזיבת ארמונות חוצה לארץ בשביל מדבריות ארץ ישראל?

מאז ומעולם רציתי לעלות ארצה, כבר בהיותי נער כשהייתי בתנועת "השומר הדתי", המקבילה הקנדית של בני עקיבא, הייתי נואם בבתי הכנסת ומדבר עם קבוצות בני נוער על עליה לארץ ישראל. צריך לזכור שאף שהשואה התרחשה רחוק מאתנו, היא השפיעה עלינו בצורה עצומה, הכרנו ניצולי שואה רבים שסיפרו לנו על הנוראות שעברו ועל אחת כמה וכמה הרשימה אותנו הקמתה של המדינה היהודית, האווירה בביתי ובתנועת הנוער הייתה של הזדהות עם האידיאל הציוני, ולאחר רקע זה כל ימי שאפתי לעלות לארץ ולגור בה.

הפעולה הראשונה שעשיתי לשם עלייה לארץ ישראל הייתה בשנות השישים, כשהייתי רב קהילה ומרצה באוניברסיטת טורנטו, בהקשר לכך יש לי סיפור, בגדר קוריוז, על פעילי העלייה של הסוכנות היהודית. התקשרתי עם נציג העלייה של הסוכנות היהודית וביקשתי לקבוע עמו פגישה לשם כך. הוא הסכים לפגוש אותי בעיר מושבו ניו יורק, המרוחקת מטורנטו שעות רבות של נסיעה. בפגישה שאלני פעיל העלייה למעשי, עניתי לו, והוספתי שרצוני עז לעלות לארץ שלא משנה לי אם לא אמצא בארץ עבודה כמרצה, לעבוד בהוראה בבת ספר או תיכונים.

כששמע זאת פעיל העלייה, התפלא ודחה אותי באומרו, מדוע אתה רוצה לעזוב קריירה מצליחה ואפשרות של פרנסה נוחה כאן לטובת ארץ ישראל, מה יש לך לחפש שם...

בינתיים חלפו שנים רבות וכשהגיעה ההצעה לנהל את בית המדרש באנגליה, שיקול מכריע למעבר היה בגלל רצוני להיות קרוב לארץ, חשבתי שמאנגליה המעבר לארץ ישראל יהיה קל יותר מאשר לעבור מאמריקה.

ואכן הייתי מגיע מדי פעם לארץ, להרצות בכנסים שונים. באחת הפעמים הוזמנתי להרצות שיעורים בישיבת הכותל, באותו זמן למדו בישיבה הרב חיים סבתו והרב יצחק שילת. לאחר כמה שנים פרצה מלחמת מלחמת יום הכיפורים והרב סבתו קיבל על עצמו בתוך מאורעות המלחמה שאם הקב"ה משאירו בחיים, הוא ייסד ישיבה, ואכן בשנת תשל"ז יסדו הרב חיים סבתו והרב יצחק שילת ישיבה במישור אדומים.

באחד הימים קיבלתי מהם מכתב, ובו הזכירו לי את הביקור בישיבת הכותל, וכתבו לי שהם מחפשים ראש ישיבה, הציעו לי לנסות לראות את הישיבה. עניתי בחיוב, וכבר בתקופת שהותי הראשונה בישיבה נוצרה כימיה ביני לבין הישיבה, והחלטתי להיענות להצעת קבלת ראשות הישיבה. אך בתקופה הראשונית התגוררתי עדיין באנגליה וחילקתי את זמני בין ניהול הג'ואיש קולג שם לבין ראשות הישיבה בארץ. אך בשנת תשמ"ג (1983) עליתי סופית לארץ ומאז אני מתגורר בשכנות לישיבה.

יד פשוטה
ספרים רבים חיבר הרב רבינוביץ, "הדר איתמר" הדרנים על מסכתות הש"ס, שו"ת "מלומדי מלחמה" בדיני צבא ומלחמה, "עיונים במשנתו של הרמב"ם", ו"דרכה של תורה", אך חיבורו הגדול הנמנה על הפירושים הבולטים שיצאו לאחרונה על הרמב"ם, הוא הספר "יד פשוטה" על משנה תורה לרמב"ם.

ראשית, מדוע הרב בחר דווקא ברמב"ם?
יש ביטוי שנוהגים לומר בשם החזון איש, שהעמודים שעליהם נשען בניין התורה בכל הדורות הם: משה רבינו, רבי יהודה הנשיא, רב אשי, הרמב"ם, ובדורות האחרונים הגאון מוילנה. בניין התורה הוא כארמון גדול ומפואר, בארמון יש הרבה כניסות ויציאות, חדרים וחלונות רבים, אבל הכל עומד על היסודות, העמודים, אני רוצה לעסוק ביסודות, שעליהם עומד כל הארמון.

עד כה יצאו לאור עשרות, אם לא יותר מכך של חיבורים ופירושים על ספר המשנה תורה לרמב"ם, על איזה צורך בא לענות חיבור זה, שלא ניתן בחיבורים הקודמים?

הרמב"ם כתב את ספרו לשני סוגי אנשים, לפשוטי העם שצריכים את הרמב"ם כפוסק הלכתי בשאלות שנתקלים בהם במהלך חייהם, ואכן כארבע מאות שנה שימש הרמב"ם כספר שבו השתמשו גם פשוטי העם לידיעת ההלכה.

סוג נוסף שאליו התכוון הרמב"ם בחיבורו הוא לתלמידי חכמים שמכירים את הרקע של הגמרות ופירושי הגאונים עד תקופתו, שגרם לרמב"ם לפסוק בדרך זו, ולהם הוסיף בתוך חיבורו במילים ספורות פירושים לדברי הגמרא, שפטרו קושיות של הגאונים על פשט הגמרא.

חלוקה זו התאימה לדורו ולכמה מאות שנים לאחר מכן, אך במהלך הדורות הפסיק המשנה תורה לשמש את הלומדים לשתי המטרות הללו, משום שפשוטי העם הרוצים לדעת את פסיקת ההלכה במקרים שונים, השתמשו בספרים קלים יותר לשימוש שנכתבו במשך הדורות, ומאידך מספר תלמידי החכמים שיכולים לפתוח את הרמב"ם ולהבין על פיו את הרקע הפסיקתי ששימש ביסודם של הדברים הלך והתמעט, הדורות ירדו וגם תלמידי חכמים גדולים נתקשו בהבנת הרקע שגרם לרמב"ם לפסוק בדרך זו.

כדי לענות על צורך זה נכתבו במהלך הדורות חיבורים רבים המנסים להביא את מקורותיו של הרמב"ם, כפירוש ה"מגיד משנה". אך פירוש זה ופירושים אחרים שהיו טובים לדורם אינם מתאימים לדורנו מפני שביסודו של פירוש זה מצויה ההנחה שהלומד יודע את הגמרות, והמפרש תפקידו לציין את המקורות כדי להזכירם ללומד. אך ירדו הדורות ואין ידיעתנו מקיפה כבדורות הראשונים, ולכן נדחק הרמב"ם לקרן זווית ולא נלמד בצורה מסודרת.

כדי לפטור בעיה זו ראיתי צורך בספר שלא רק יציין המקורות אלא גם יצטט אותם ללומד, ויכלול גם הסברה של שיטת הלימוד שעל פיה פסק הרמב"ם, הסברה זו מתאפשרת בעיקר בשנים האחרונות שהולכים ומתגלים כתבי הגאונים שנחבאו בגניזות וספריות ואיש לא ידע על הימצאותם, והיוו בסיס לפסיקת ההלכה על ידי הרמב"ם, מפני שרבות מהקושיות של האחרונים על הרמב"ם נובעות מכך שלמדו את הגמרא עם פירוש רש"י ותוספות, וצורת לימוד זו הושרשה בהם, ולכן רואים הם לעיתים את הרמב"ם כעומד בסתירה לפשט הגמרא, אך לרמב"ם היה את מסורת הגאונים שפירשו את הגמרא אחרת ועל פיהם כתב את חיבורו.

גילויים אלו יש להציג לפני הלומד, ורקע זה גורם לכך שגם אנו האנשים הפשוטים, ולא רק גדולי הדורות שמבינים מעצמם את הרקע של הדברים, נוכל ללמוד מהרמב"ם. וברוך ה' עלה בידי לגלות הרבה מקורות שאינם מצויים בראשונים.

ולשמחתי שמעתי שיש בני תורה רבים שקבעו לימוד ברמב"ם כסדר עם יד פשוטה, לימוד מעמיק של הרמב"ם כסדר לא היה מתאפשר בלא החיבור.

כנר לרגלי שמתי בכתבי את הפירוש את דברי הרמב"ם באחת מאיגרותיו שבה מסביר את ההבדל בין פירוש לחיבור. יש אנשים הרוצים לפרסם את חידושיהם, אך אינם סומכים על עצמם שספרם יימכר ויופץ ולכן נטפלים לספר קדמון ומפרשים אותו על פי דרכם, אך אין כוונת המפרש לפרש את הספר אלא להיתלות בו למען הפצת חידושיו, הרמב"ם אינו רואה ספר זה כפירוש אלא כחיבור נפרד. לעומת זאת יש מהמפרשים שכוונתם היא באמת ובתמים לבאר את הספר, וזהו פירוש. ומגדיר הרמב"ם שהמדד לבחינת מהו חיבור נפרד ומהו פירוש הוא שאם לאחר קריאת הפירוש תשוב ותתבונן בדברי המחבר נראה שדבריו מכוונים למה שהבנו מהפירוש, נראה שזהו הפירוש האמיתי, ולכך ניסיתי להגיע בהסברי, חידושי האישיים אינם רלוונטיים כאן, בחיבור זה רצוני לבאר את דברי הרמב"ם.

רגש ושכל
תנועה שרווחת היום בנוער חורתת על דגלה את שילוב הרגש בעבודת ה', עשיית המצוות מתוך חיבור אישי, איך הרב רואה תנועה זו?

אחת החידות המעסיקות את חוקרי ההיסטוריה היהודית לדורותיה, הוא חסרונו של התיאטרון ביהדות. צריך לזכור שבכל התרבויות העתיקות ואף החדשות תפס התיאטרון חלק חשוב, בתרבות היוונית המתקדמת תפס התיאטרון מקום מרכזי והשפיע השפעה מכרעת על הספרות העממית, וגם בדורות היותר מאוחרים אצל האנגלים, התיאטרון מהווה חלק מרכזי בספרות. בלי שייקספיר אי אפשר לדמיין ספרות אנגלית. אנחנו תמיד הצטיינו בספרות, אמנות הלשון זה חלק עיקרי מהתנ"ך, כבר בתקופה העתיקה הצטיינה האומה היהודית באמנות הלשון, שירה כבתרבויות אחרות תמיד הייתה אצלנו, וצריך לזכור שהיהודית מעולם לא חסמה את עצמה לחלוטין במהלך הדורות בפני תרבויות אחרות, דוגמאות בולטות לכך אנו רואים בפילוסופיה היהודית ששאבה הרבה מהמקבילה היוונית אך מעולם לא היה תיאטרון, חז"ל התנגדו לכך נחרצות. ונשאלת השאלה מדוע?

אני חושב שהפתרון פשוט. בכל דבר במציאות צריכה להיות הבחנה ברורה בין אמת לשקר, אך לעומת זאת הצגת התיאטרון בנויה על שחקן שמציג עצמו כבעל רגשות רגשות של סובל או מצליח, ומעורר הצופים שיחשבו שהרגשות שמציג זה מה שמרגיש וחושב, אך זוהי העמדת פנים, זהו שקר. אם בפילוסופיה אדם ישקר או ישלה עצמו שדבריו נכונים, אחרים יבדקו אחריו ויבחינו בכך, בדורו או בדורות הבאים. אך צורת ביטוי שבה היכולת האומנית נמדדת בכמה האדם משקר, כי הרי ככל שגורם לצופים לחשוב שהדמות שמציג זה הוא עצמו נחשב לשחקן טוב יותר, מדבר כזה היהדות מתרחקת.

כך גם רגש האדם. צריך להבין דבר יסודי אחד, ברור שהרגש הוא חלק חשוב מהאישיות, הרגש הוא כדלק, אנרגיה, כשיש לאדם דלק, הוא יכול להדליק אש, אך הדלקה בלתי מבוקרת של אש היא מסוכנת, כאשר יש מכונה הבנויה בצורה שהבערה תנוצל בצורה המירבית, ניתן לחמם, להאיר, לנסוע, ואפילו לטוס. כך היא אישיות האדם, יש בו רגש מניע שהוא כמו הדלק המבעיר, השכל הביקורתי יוצר את המסגרת המגבילה והמחושבת, אם אדם משליט את שכלו על הרגש מכונת האדם פועלת לתלפיות, וככל שיש לו יותר רגש, יכול להגיע להישגים יותר גדולים, אך אם האיזון פגום, כגון אדם החסר רגש לחלוטין, כאבן, הוא לעולם לא יתקדם.

ומאידך מי שהרגש שלו הוא גדול אך איננו משתמש בשכל הביקורתי להדריך להנחות ולנתב, נוצר כאן הרס כי כולו פועל בעקבות השקר, הוא חש שפועל בעקבות רצונו הפנימי אך האמת היא שאם הרגש מדריך אותו ולא השכל הפעולות שעושה הם שקריות ומזיקות.

ומה תוכניותיו של הרב לעתיד?
הרצון העיקרי שלי, בעזרת ה', הוא לסיים את החיבור "יד פשוטה" שאני נמצא היום בדיוק במרכזו. אני כולי תפילה לקב"ה שיתן לי כוח ואריכות ימים על מנת שאוכל להשלים את החיבור.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il