ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית נח Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (60 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (60 ד')

כ"ט תשרי תשע"ו

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו

חובת הנקמה באויבים



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ציווה לנו את החיים
יש חיים אחרי המבול
אחרי החורבן שהביא המבול התורה מצווה שלוש פעמים להרבות חיים. הפעם הראשונה מתייחסת לבעלי-החיים: "וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ח יז). שתי הפעמים האחרות מתייחסות לבני-האדם, אחת מהן ברכה והאחרת ציווי: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" (בראשית ט). צו השעה וצו לדורות.
במקביל לציווי הזה לחיים, אלוקים מבטיח: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ". ברית שיש בה הדדיות. בני-אדם מתחייבים להוסיף חיים ואלוקים מתחייב לשמור על העולם.
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ
במקביל לציווי להוסיף חיים מצווה אותנו אלוקים לא לפגוע בבני-אדם: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ. וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם". כדי לשמור על החיים, אלוקים גם קובע עונש לרוצחים מפסיקי החיים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ". כל זה בגלל הערך הגדול של החיים: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט ה-ו).
העונש הוא גם להרתיע וגם לתיקון עולם: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ". אין נחת לארץ עד שתעשה נקמה ברוצח: "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה לג).


לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם
נפש הנהרג לא ימצא מנוח עד שיעשה נקמה ברוצח
בספר מלכים מתוארת שפיכת הדם שהייתה בחורבן ירושלים: "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַם פֶּה לָפֶה" (מלכים ב פרק כא טז). על זה אומר יחזקאל (כד) כי ירושלים חרבה ומלאה בדם בגלל שלא העמידו רוצחים לדין: "כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה, עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ; לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ, לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר. לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת".
ובמדרש (איכה רבה פרשה ב) דרשו את הפסוקים הללו על דמו של זכריה שתבע את עלבונו, עד שכל הרוצחים שילמו בדמם. במיוחד הסנהדרין, שהיו צריכים להעמיד את הרוצחים לדין ולא העמידו. הם וכל התלמידים שלהם שעמדו לפניהם ולא העירו להם על כך.
"וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח. אמר להון: מאי היא? אמרו ליה: דם פרים וכבשים. אייתי פרים וכבשים ולא אידום (לא דומה). אייתי כל מיני דמים ולא אידום. אמר להון: אי אמריתו לי מוטב, ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא". אם לא תגלו את האמת, אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל.
"אמרו ליה: מה נכסי מינך. נביא כהנא הוה לן והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו, ולא קבלינן מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה. אמר להון: אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח (שחט נבוזארדן את הדיינים חברי הסנהדרין על דמו של זכריה, ולא נרגע דמו). שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח. אייתי פרחי כהונה שחט עילויה ולא נח. שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח. אמר לו (נבוזארדן): זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם - לאלתר נח. והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר: ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל - כך כתיב בו (בראשית ט') 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך' אותו האיש שאיבד נפשות הרבה על אחת כמה וכמה. מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו" (וראה רד"ק שם).
כך כותב בשו"ת "חוות יאיר" (קמו): "מפורסם ושגור בפי כל שנפש הנהרג לא ימצא מנוח עד שיעשה נקמה ברוצח. ויש כמה ראיות לאמיתות הדבר ממעשים שהיו. גם מדברי רז"ל על מקראי קודש גבי קין, ודמי נבות ודם זכריה". לכן הנוקם נקרא "גואל הדם".
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ

יש חושבים, בעקבות הפסוק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", כי נקמה היא תכונה שפלה שצריך להימנע ממנה. ואולם צריך לדעת כי נקימה ונטירה אסורות ביחסים שבין אדם לחברו, אבל לא בגניבה ובגזל, בפציעה וברצח. במקרים כאלו צריך לתבוע את הגנב והמזיק ולקחת ממנו כפל, ארבעה וחמישה. ולפעמים לתת עליו עונשים חמורים עד מוות.
"וענין הנקימה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחוייב להניח לו אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו מפסוק 'כאשר עשה כן יעשה לו'. והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בענין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה" (רמב"ן על התורה). וכל שכן ביחסים כלפי רוצחים גויים. כדלקמן.
אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ
בגלל חשיבות החיים ובגלל הצורך הגדול להגן על החיים, לא מקלים על הרוצחים כהוא זה. ואם יש בעיה משפטית להעמיד את הרוצח לדין, מחפשים כל דרך על מנת לנקום את נקמת ההרוגים, שלא תימלא הארץ דמים. ומכאן באה ההלכה הבאה: "ההורג נפשות ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה (מקום סגור) ומאכילין צר אותן לחם ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן, ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד', יא). וכך מתים הרוצחים הללו בייסורים על-ידי גרמא.
ממשיך הרמב"ם ומסביר כי זה דין מיוחד לרוצחים. "שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה. אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו. וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא 'רשע גמור'. ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה, ולא יצילו אותו מן הדין שנאמר (משלי כח): 'אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ'" (רמב"ם שם, ח-ט).
כי אין בכל פשעי האדם יותר חמורה מזו
"על כן הזהירה התורה שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו. שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם, אלא קנין הקב"ה" (רמב"ם שם א', ד'). ואפילו אם אדם נפצע פצעים אנושים וחי בהכרה כמה שעות או ימים לפני שהשיב את נשמתו והודיע כי הוא מוותר ומוחל לרוצח – לא נוותר לו. וכל שכן אם משפחות מוחלות לרוצח אין בדבריהן כלום.
"ולפיכך אפילו נתקיים הנהרג שעה או ימים והוא מדבר ודעתו נכונה עליו, ואמר הניחו להורגי כבר מחלתי לו וסלחתי לו - אין שומעין לו. אלא נפש תחת נפש בהכרח, תוך שויון קטן וגדול, עבד ובן חורין, החכם והסכל, כי אין בכל פשעי האדם יותר חמורה מזו" (מורה הנבוכים חלק שלישי מא).
גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות
אנו מתפללים ואומרים "אֵל נְקָמוֹת ה'". שהקב"ה ינקום את דמינו מידי אויבינו. וחכמינו אמרו: "גדולה נקמה שניתנה בן שתי אותיות (בין שני שמות ה') שנאמר: "אֵל נְקָמוֹת ה'; אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ; הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים". המצווה הזאת מוטלת על בית-דין, שנאמר: "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד". ואם בית הדין לא יכול לדון אותו ואין גואל דם טבעי מהמשפחה, הוא ממנה גואל דם.
יש חושבים שגואל דם הוא אילוץ הכרחי שהתורה התירה לנו אותו כיוון שהכירה במגבלות שלנו, בדומה לאשת יפת תואר, כדי לנתב את היצרים הרעים. ולא היא. גאולת דם היא מצווה. היא מכפרת על הארץ ומתקנת חלק מחטא שפיכות הדמים (סנהדרין מה ע"ב). כך כותב הרמב"ם: "מצוה ביד גואל הדם שנאמר 'גואל הדם הוא ימית את הרוצח'. וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם. לא רצה גואל הדם או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גואל דם, בית דין ממיתין את הרוצח בסייף" (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ב).

הלכות נקמה בימינו
רוצחים מקורבים למלכות
יש שואלים האם מצוות נקמה קיימת בימינו, או שהיא בטלה ביחד עם המעבר של הסנהדרין ממקומם בלשכת הגזית להר הבית. שאחרי המעבר הזה "לא דנו דיני נפשות. מאי טעמא כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן" (ע"ז ח ע"ב). סנהדרין ראו שיש הרבה רוצחים ואי-אפשר לדון אותם, כי הם אלימים ומקורבים למלכות.
דין נקמה לא בטל
התוספות שם מביא את הגמרא בכתובות (ל ע"ב) שאומרת כי אף שבטלו סנהדרין "דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו" וכו'. ולא רק בזה לא בטלה, אלא גם בדיני נקמה. כן כתוב בתשובת "בית יוסף" (ב') שמותר גם בימינו ללכת בשבת חוץ לתחום לנקום נקמת אביו (כנה"ג). והקשה ה"מגן אברהם" (שו ס"ק כט) למה מצוות נקמה יתירה שהתירו בגללה ללכת מחוץ לתחום בשבת, והשאיר את השאלה ב"צריך עיון" (ראה משנ"ב שו ס"ק נח).
וצריך לומר שסברת ה"בית יוסף" היא כמו שכתב הרמב"ם, שמצוות נקמה היא מצווה גדולה ובניין עולם תלוי בה. לכן התורה הזהירה אותנו כמה וכמה פעמים לא לוותר על כך (ואפשר שהאזהרות המרובות הללו הן גם בגלל שהתורה יודעת שאנחנו רחמנים בני האבות הקדושים, ואנו עלולים להיכשל ברחמנות שתיתן אפשרות לרוצחים להמשיך במעשיהם הרעים, לכן הזהירה תורה מהרחמנות היתירה והמזיקה. וכולנו יודעים מה סופו של המרחם על אכזרים).
מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא
לפי הנראה מדברי ה"בית יוסף" בתשובה שהובאה ב"מגן אברהם" לעיל, הלכות נקמה תקפות גם בימינו (גם לפי ה"מגן אברהם" והמשנה ברורה, שמסופקים בפסק ה"בית יוסף" בעניין חילול שבת לצורך נקמה, מסכימים הם בעיקר הדין שחובת הנקמה ברוצחים קיימת גם בימינו). וטעמא דמסתבר הוא, כי אם לא נעשה נקמה ברוצחים בימינו – מלאה הארץ חמס מפניהם, ולא נוכל לשבת בארץ כלל וכלל.
ובשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים חלק ה סימן יח) כתב כי הלכה זאת היא פלא, "וכי היכן מצינו שיש בכלל מצווה לנקום?". ומתרץ כי כנראה חובת נקמה בימינו היא מדין מצוות גואל הדם. שהתורה אומרת על גואל דם: "מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא: גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ" (במדבר לה כא). והגמרא (סנהדרין מה ע"ב) דורשת על זה: "מצוה בגואל הדם. ומניין שאם אין לו גואל, שבית דין מעמידין לו גואל? שנאמר בְּפִגְעוֹ בוֹ, מכל מקום".
גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ
הרמב"ן כותב כי המצווה על גואל לנקום את דם קרובו היא אחרי שבית הדין קבע את חיוב הרוצח, וכן כתב (בהשגות לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה יג): "שנצטוינו בענין הרוצח אחרי שנתחייב מיתה בבית דין שיבקשנו גואל הדם וירדוף אחריו וינקום נקמתו ממנו שיביא אותו לבית דין ויומת כמשפטו".
אמנם אם אין אפשרות להרגו על-ידי בית-דין הוא צריך להרוג אותו מכל מקום. וכן הוא כתב: "או שירצח אותו הגואל אם לא יוכל לו בית דין". מקור דבריו הוא בגמרא שאומרת כי בסופו של דבר צריך לוודא כי הרוצח מקבל את עונשו. שכך אומרת הגמרא (סנהדרין מה ע"ב): "'מות יומת המכה רוצח הוא' - אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו, שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו - תלמוד לומר 'מות יומת המכה' - מכל מקום".
מְצאוֹ גואל הדם בכל מקום והרגו – פטור
הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו הלכה ד) מסביר כי גואל הדם יכול להרוג את הרוצח גם במקרים שבהם בית הדין לא יכול להורגו. "ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה, מפני שעונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור". במקרה כזה בית-דין לא יכול להרשיע את הרוצח, אבל גואל הדם יכול להרוג אותו. "ומה יעשה זה (הרוצח)? ישב וישמור עצמו מגואל הדם, וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים, לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה".
והקשה הראב"ד: "ואיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם"? ותירץ ה"כסף משנה" כי מדובר בעדות שבית-דין לא יכול להעניש על פיה, אבל ברור לנו כי האדם הזה הוא רוצח. למשל, כשעד אחד בא היום והשני מחר. העדות הזאת איננה קבילה בבית-דין, אבל לא ייתכן שזאת תהיה עילה לאפשר לרוצח ללכת חי על פני האדמה.
לקיים את הדין בשאט נפש
על-פי דברי הרמב"ם הללו כתב ב"קצות החושן" (סימן ב) כי יש להסתפק אם בזמן הזה שייך דינא דגואל הדם, שמצד אחד צריך לשבור זרוע הרשעים ומצד שני צריך לברר את העובדות לאשורן. שלא כל אחד ייקח את הדין לידיו. גם רבי יהונתן אייבשיץ מסתפק בדבר ומסיק כי במקרה של רוצחים שהורגים בשאט נפש "ודאי למגדר מילתא אמרינן דיש לו אף בזמן הזה דין גואל הדם" (אורים סימן ב').
מקור דבריו הוא בשו"ת הריב"ש (סימן רנא) שכתב בפשיטות כי גם בזמן הזה בית דין מכין ועונשין, אם השעה צריכה. ומביא מקורות רבות לכך. ואף כותב כי אם אין ראיות ברורות, אבל ניכרים הדברים שכך הוא, "ומכל מקום, משום מיגדר מלתא, כיון שמת מביניהם, אם רואה אתה להמיתם, כיון שעשו כן בשאט בנפש, ביד רמה ובזדון, כמו שנראה, שארבו לו בלילה, וגם ביום ובפרהסיא, בפני טובי הקהל, היו הולכין בכלי זיין כנגדו, הרשות בידך". אע"פ שאין שם עדים, אלא רק ראיות חזקות ואמתלות אמיתיות. "ואם הייתי אני הדיין בהורמנא דמלכא, כך הייתי עושה, ולא הייתי מיקל עליהם ביותר מזה".
ואם מדובר באיש ציבור שאי-אפשר להורגו, צריך לאסור אותו ולהטיל עליו קנסות. ו"מלבד זה להורידו מגדולתו, ולעקור אשרה הנטועה אצל מזבח, ושלעולם לא יתמנה בשום שררה על הצבור. כדקיי"ל ברוצח בשוגג, השב במות הכהן הגדול, שאינו חוזר לשררה שהוא בה".
המשפט למלך הוא
ממשיך הריב"ש וכותב: "זהו מה שנראה לי בזה מתוך האומד. כי כבר ידעת, שבזאת הארץ אין אנו רגילין לדון בדיני נפשות, ואף לא לקוץ יד ורגל, כי המשפט למלך הוא. האמנם אתה, היושב על המשפט, ויודע מנהג משפט הארץ ושופטיה, איך נוהגין לדון מפני צורך השעה בענינים כאלה, עשה כהם, ואל תטוש תורת אמך. כי באמת, כשאני כותב בזה, רתתו ידי, וארכובותי דא לדא נקשן; ולכן, לא תסמוך בזה על דעתי, רק על דעתך, כאשר יורוך מן השמים. כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולא תהא שמיעתי גדולה מראיתך". על כן בכל הדברים הללו צריך לנקום ברוצח על-פי החוק של המדינה.
גאולת דם באמצעות עורך-דין
בשו"ת "צמח צדק" (הקדמון סימן קיא) נשאל: "באחד שנהרג בדרך ויודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין על הרוצח. האם יכולין לכוף לקרובו שיהיה הוא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין? ואם יש לכופו שיוציא ממון על זה אם הוא אמוד ועד כמה יש לכופו, ועד היכן מיקרי 'קרוב'?".
ועונה "כי יראה דיש לכוף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין". כי "מצוה בגואל הדם". ואם הוא לא יכול לגרום להמתת הרוצח דרך בית-דין, שישכור עורכי-דין לשם כך. כשם שעושה בכל מצווה אחרת, כדוגמת מילת בנו, שאם אינו יודע למול את בנו שוכר לשם כך מוהל בכסף.
אם לא תיקח דין מן הרוצחים הגויים – מלאה הארץ חמאס
ואע"פ שהדברים פשוטים, מסביר הרב "צמח צדק" כי בוודאי שגאולת דם שייכת בגוי שרצח יהודי, ולא רק ביהודי שרצח יהודי. וזיל בתר טעמא. שאם לא תיקח דין מן הרוצחים הגויים – מלאה הארץ חמס. וכך הוא מביא משם "ילקוט שמעוני" (א יז קכז) על דוד המלך שלקח חמישה חלוקי אבנים להרוג בהם את גוליית, שהיה נוכרי, כידוע.
והסביר המדרש כי דוד שימש שליח מצווה לחמישה גואלי דם מיד גוליית. "אחד לשמו של הקב"ה, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם". כיוון שגוליית חירף מערכות אלוקים, דוד נוקם נקמת אלוקים. וכיוון שפגע בברית האבות הקדושים, הוא נוקם את נקמת האבות. וכיוון שגוליית רצח את חפני ופנחס הכוהנים בני עלי, על כן אהרון הכוהן גואל הדם ודוד פועל בשמו (רד"ק שמואל א פרק יז פסוק מ). הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להנקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי.
כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי הוא קרוב
מהסיפור של אהרון הכוהן אתה למד כי "אין שיעור לדבר, אלא כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי הוא קרוב אפילו שהוא רחוק בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו וראוי ליורשו. דהרי אהרן רחוק הרבה היה מן בני עלי ואפילו הכי אמר שהוא גואל הדם". וכך מובא ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ב): "וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם", וראויים כל בני ישראל לרשת אדם אם אין קרובים ממנו. וחמורה מצוות גאולת דם יותר ממצוות קבורה, שכתובה גאולת דם בתורה במפורש. "שמצוה מוטלת על הקרובים יותר מעל שאר כל אדם. כדכתיב 'גואל הדם הוא ימית את הרוצח'".
נקמה בהשתדלות סבירה
ממשיך ה"צמח צדק" ואומר: "אבל מכל מקום נראה דאין לחייבו שיוציא (ממון לרדוף אחר הרוצח) יותר ממה שרגילין להוציא. והיינו מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ושוטרים ולסרדיוט הדן אותו צריך הוא ליתן. אבל אם יצטרכו להוציא יותר מן הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים וכיוצא בזה (עורכי-דין שימליצו בשבילו, ושוחד לפקידים ולשופטים) ודאי דאין לחייבו, דיקשה עליו הרבה. וחיישינן שקרובים יברחו ולא יהיו רודפים אחר הרוצח לבקש דין עליו".
השתתפות בדמים לנקמת דם
ועוד כותב: "ונכון הוא שאותן הוצאות היתירים על הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים יתנו מתוך הקהל כדי לגדור הפרצה שאם הם לא יהיו נוקמים מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח"ו כהפקר, ויוסיפו לעשות כאלה ח"ו, והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם. לכך צריכין כולם לסייע לזה. וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים. ואפילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח, אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין, כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר".
גאולת דם בדרך לגאולה ממצרים
הרי מבואר כי בימינו צריכים להשתדל, כי כל מי שמרים יד על יהודי להרגו, נקום יינקם. ואפילו לא הרג אלא רק הכה או רצה להורגו. כמו שכתוב אצל משה רבנו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". משה היה כעין גואל דם לאחיו היהודים. ובזכות זאת זכה להיות גואלם ממצרים.
גם בימינו חשוב לדאוג להסדרת החוק כך שיהיה ברור לכולם, כולל לרוצחים, שמחבל או מחבלת שבאו להרוג יהודים - זה סופם. חובה ומצווה על החיילים והשוטרים והאזרחים לכלות אותם. לא לנטרל אותם ולא להשתלט עליהם, אלא להעבירם מן העולם. ומי שמגן עליהם – מביא שפיכות דמים לעולם. ואם החוק לא מתיר לעשות כן - צריך למצוא את הפרצה בחוק שמתירה לעשות כן, או להחליף את מפרשי החוק על מנת שלא ירבו שופכי דמים.
תפילה כנגד הישמעאלים
ובמדרש (פרקי דרבי אליעזר לא): "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים". על כן אנו מתפללים שיקויים בנו "יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ". ואומר: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם". ואומר: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", אמן ואמן.

סיפור
וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ

לפני כמה שנים ניסה מחבל ערבי לבצע פיגוע בבית-הספר שבסוסיא ולפגוע בילדי "חמד" הלומדים שם. ברוך ה', הפיגוע נמנע, והמחבל נמצא מת, כשהוא כפות בידיו וברגליו. בחשד להריגת המחבל, עצרו יהודי בשם יורם שקולניק, ומבלי שהחשדות נגדו הוכחו, נגזר עליו מאסר עולם. רבים חשו שנעשה לו עוול גדול. סיגלית רעייתו עשתה הכול כדי לנסות ולהביא לשחרורו, אך ללא הועיל. בצר לה הגיעה הגברת שקולניק אל הרב זצ"ל וסיפרה לו שעשתה מאמצים גדולים, ועתה היא מבקשת ממנו שיעזור לה. הרב הקשיב לדבריה, נשא עיניו לשמים, נקש על השולחן פעמיים ופסק: "שישתחרר!".
גברת שקולניק התפלאה: "זהו, רק מילה אחת?". הרב השיב לה שזה מספיק, אנחנו עשינו את שלנו מלמטה, וה' הטוב ברחמיו יעשה את שלו מלמעלה.
כעבור חודשיים הגיעה שוב גברת שקולניק ואמרה כי באה להודות לרב, שכן במהלך דיון שהתקיים בבית-המשפט בנוגע לתנאי מאסרו של בעלה, באורח פלא באותו מעמד, החליטו השופטים לשחרר את בעלה, ברוב של ארבעה מול שלושה, וברוך ה' הוא חזר הביתה.
הרב השיב לה ואמר שנעשה בכך קידוש ה' גדול, שכן כל אותן שנים שבהם ישב בעלה בבית הסוהר, היו על לא עוול בכפו. ברוך מתיר אסורים.


תשובה כהלכה

תיקון עם קבלה . האם מותר לי לקבל על עצמי לשנה החדשה את אותה קבלה שקיבלתי בעבר, אם אני מרגישה שעוד לא הצלחתי לתקן את העניין הזה לגמרי?
כן.

תהלים קורעי לב . בעלי רואה לפעמים דברים שהם לא כ"כ צנועים והלב שלי נקרע מזה. אני רוצה לקבל על עצמי משהו בשבילו כדי שיפסיק. האם הדבר נכון ויכול לעזור? מה אוכל לקבל?
בכל פעם שהוא רואה דברים לא צנועים, קחי ספר תהלים ותקראי בסלון של הבית. אחרי כמה פעמים שהוא יראה אותך עושה כך הוא יתחיל להבין את הקשר שבין הצפייה שלו לבין התהלים שלך והוא יפסיק. אם הוא ישאל, תגידי לו שאת לא רוצה להתערב לו בחיים אבל זה קורע לך את הלב ולכן את קוראת תהלים שהוא יתקדש ויתעלה.

סימן מקודש לחול . האם מותר בשבת להעביר סימנייה אחרי שאני לומד, משום הכנה מקודש לחול?
מותר.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il