ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת ערב ראש חודש | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ה

שבת ערב ראש חודש

מתוך "קול צופיך" גליון 286



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

שבת ערב ר"ח - יקדים לאכול סעודה שלישית
השנה יחול ר"ח כסלו ביום ראשון (זה מקרה נדיר שכסלו יום אחד ולא יומיים), וערב ר"ח יחול בשבת. נשאלת השאלה, מה הדין אם התחיל לאכול סעודה שלישית והגיע לילה ויצאה שבת - האם יאמר 'רצה', או 'יעלה ויבא' מכיון שאכל בשבת שהוא ר"ח ? יש מי שאומר שיזכיר רק שבת. ויש מי שאומר שיזכיר רק ר"ח, ולדעת הט"ז יזכיר גם שבת וגם ר"ח, כי אחרת זה תרתי דסתרי, וז"ל (בסי' קפ"ח ס"ק ז'):
"אם חל ר"ח או יו"ט במוצאי שבת מזכיר שניהם, וכ"ש אם היה ר"ח או יו"ט בשבת ונמשך תוך הלילה דמזכיר שניהם ובזה ניחא הכל בס"ד כנלע"ד", עכ"ל.

ועל כן כדי שלא יכנס למחלוקות התלויות באשלי רברבי, טוב שיסיים סעודתו לפני שקיעה ויאמר 'רצה' ו'יעלה ויבא' בברכת המזון, ואחרי כן יאמר דברי תורה וישיר זמירות שבת, ובזה יוצא יד"ח אליבא דכו"ע. ואם לא עשה כן הולכים אחר תחילת הסעודה, וז"ל מרן בשו"ע (או"ח סי' קפ"ח סעי' י'):
"היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וה"ה לר"ח פורים וחנוכה" (ועיין לכה"ח שם ס"ק מ"ג).

וכתב הבא"ח (ש"ר חוקת כב):
"היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה ואע"ג די"א בתר השתא אזלינן לא קי"ל הכי, וכן המנהג פשוט להזכיר של שבת, ומיהו ידלג תיבת הזה (היינו ב'רצה' לא יאמר 'יום השבת הזה'), ואם טעה ולא הזכיר אינו חוזר, וה"ה ליו"ט דאזלינן נמי בתר התחלת הסעודה, אבל בר"ח וחנוכה אע"ג דגם בזה איכא פלוגתא מורינן בהם דלא יזכיר, ואם התפלל ערבית באמצע הסעודה אפילו בשבת אינו מזכיר. והא דאמרינן בשל שבת דאם נמשכה סעודה מזכיר, מ"מ אם נתעכל המזון שאכל בשבת אינו מזכיר. ואם נזדמן ר"ח במוצאי שבת אינו מזכיר אלא של שבת דהוי תרתי דסתרי, ובברכה אחרונה שמברך על כוס של בהמ"ז אינו מזכיר של שבת, וכן אם בבית החתן נמשכה הסעודה עד ליל שמיני אינו מברך שבעה ברכות על הכוס של בהמ"ז וכנז' בחס"ל סי' קפ"ט אות ז'".

שבע ברכות בסעודה שנמשכה לליל ח'
וכתב בכה"ח:
"לא נחלקו אלא לענין הזכרה, אבל לענין שבע ברכות דחתן וכלה שנמשכה הסעודה יום שביעי עד ליל ח', ודאי אין לברך שבע ברכות וכו'"

גינת ורדים והחיד"א. ויש חולקים על זה ואומרים שיכולים לברך.

פעם הוזמנתי לחתונה של בנו של האדמו"ר מבעלז שליט"א, אך נבצר ממני להשתתף בשמחה, ולכן הוזמנתי לסעודת שבע ברכות של היום השביעי. ובסעודה ישבתי ליד הרה"ג הרב שלמה זלמן אוירבאך זצוק"ל, ואני לחשתי לו שהחסידים הללו מאריכים מאד בסעודתם והם ממתינים לאורחים מחו"ל, וכיון שעוד מעט לילה לפי דעתנו אינם יכולים לברך שבע ברכות כי כבר עברו שבעת ימי החופה, ואם יברכו זו ברכה לבטלה וא"א לענות אמן. ואמר לי הרב שגם לדעת האשכנזים יש בזה בעיה, והחלטנו לקום וללכת לפני שנכנס לספק. האדמו"ר מבעלז שהיה בעל שמיעה חדה שמע את שיחתנו, וקרא מיד לבי"ד שלו ואמר להם כך וכך אומרים הרבנים הללו, ושאל אותם מה מנהג בעלז בנידון, ואם אין מנהג אזי נשמע לדברי הרבנים שאומרים שאין ז' ברכות. ענו לו הבי"ד שלא זכור להם מנהג בעלז בזה. מיד ביקש האדמו"ר שיביאו לכל אחד לאכול, כדי שיסיימו את הסעודה לפני השקיעה. ולמרות שהכינו לאורחים סעודה כיד המלך (מאן מלכי רבנן) במקום אחר, שמעו לדבריו ואכלו במקום שלא נקבע מראש עם צלחות על ברכיהם, העיקר להזדרז. לדעת הספרדים אין מברכים שבע ברכות רק כשסועדים באותו מקום שנקבע למגורי החתן והכלה לכל שבעת הימים, וכשאין הסעודה נערכת בבית החתן והכלה, מעיקר הדין אין לברך שבע ברכות (ומובא במנהגי ירושלים שהיו עושים כילה לחתן ולכלה, בבית החתן או בבית הכלה ושם הם היו יושבים כל שבעת הימים). ויש מקילים שאת השבע ברכות יברכו אותם מאחינו האשכנזים הסומכים על הפוסקים שיש לברך, וכדעת הט"ז שסובר שבכל מקום ומקום יש שמחה, ואין מושג של בית חתנות מכיון שכיום שוכרים אולם לכמה שעות ואין זה נקרא בית חתנות לעצמו. אמנם ביום האחרון אם הוזמנו החתן והכלה לבית אחר, והולכת עמם פמליא (שושבינים שלהם) - מברכים שבע ברכות.

והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו

לעיל כתבנו, שבשבת זו טוב שיאכל סעודה שלישית מוקדם, כדי שלא יכניס עצמו למחלוקות של אשלי רברבי, היינו עצים גדולים. בנסיון העקידה, לאחר שאברהם אבינו בא לשחוט את בנו, אומר לו המלאך "אל תשלח ידך אל הנער", ואח"כ כתוב "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל" וכו'. השטן ראה שאברהם אבינו רוצה לשחוט וה' אמר לו אל תשחט, והלך והכניס את האיל לסבך העצים. ונסיון העקדה היה בר"ה, או למ"ד ביוה"כ, ואמר אברהם אם אמשוך את האיל יש חשש שאתלוש ענפים, ולכן הלך אברהם ולקח את האיל בצורה עדינה, והאיל נמשך אחריו. וזה כמו אותו פר שאמר אליהו הנביא לנביאי הבעל בחרו לכם פר אחד, אך הם לא יכלו להזיזו ממקומו, עד שאמר לו אליהו לך עמהם ולכן כתוב "ויקחו את הפר אשר נתן להם" (מלכים א, כו), כי הפר פנה לאליהו ואמר לו אני וחבירי יצאנו מבטן אחת מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי? אמר לו אליהו: פר פר אל תירא לך עמהם כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך (עיין מדרש רבה במדבר פרשה כג).

ותלך לדרוש את ה'
אומר הרב בעל הבא"ח ע"ה: כתוב "כבד את אביך ואת אמך", ודרשו חז"ל: 'את' - לרבות אחיך הגדול. וכתוב "את ה' אלוקיך תירא", ודרוש חז"ל: 'את' - לרבות תלמידי חכמים. אומר עשו ליעקב כתוב "כבד את אביך ואת אמך" - את לרבות אחיך הגדול, א"כ אתה חייב בכבודי, עונה לו יעקב כתוב "את ה' אלוקיך תירא, - את לרבות ת"ח, וא"כ אתה חייב בכבודי. אומר בעל הבא"ח זהו שכתוב "ותלך לדרוש את ה'", רבקה שואלת איזה "את" גובר, האם 'את' - לרבות ת"ח שאומר יעקב, או 'את' - לרבות אחיך הגדול, שאומר עשו. וה' עונה לה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וכו' ורב יעבד צעיר" - הגדול יעבוד את הקטן, כלומר "את ה' אלוקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים, חשוב יותר.

הלומד תורה נקרא אהוב
השבת אנו נקרא את הפטרת "מחר חדש". אבל בהפטרה של הפרשה כתוב "אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ב-ג). "אהבתי אתכם אמר ה'", מי שלומד תורה נקרא אהוב לפני הקב"ה. אברהם אבינו נקרא אברהם אוהבי, כיון שהוא פרסם את אלוהותו יתברך בכל מקום ומקום. ואיך אדם יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, הרי כל אחד מהם הוא עולם מיוחד בפני עצמו? אלא האדם חייב לשאוף לגדול כמו האבות, ואם הגיע לאצבע קטנה שלהם זה גם טוב.

תורה קודמת לכל
המשנה אומרת (אבות פ"א משנה ב'): "על שלשה דברים העולם עומד על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים". תורה - כנגד יעקב אבינו, עבודה - כנגד יצחק, וגמ"ח - כנגד אברהם אבינו. ולכאורה הרי הסדר צריך להיות הפוך, אברהם יצחק יעקב.

ועוד, יעקב אבינו אומר "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" וכו'. והוא מקדים את שמו לאברהם ויצחק - מדוע ? אברהם אבינו נתן מהונו, ממונו, וגופו לעשות חסד בגשמיות ממש, "ויטע אהל". וברוחניות ללמד תורה, "ויקרא שם בשם ה' קל עולם" (ועיין לרמב"ם פ"א מהל' ע"ז הל' ב- ג). וגם יצחק אבינו נעשה עשיר ועל כן 'וימצא בשנה ההיא מאה שערים' ואמר שזה בזכות נתינת מעשר. ומיהו, יעקב אבינו לא עשה כן, אלא הוא הקדיש את כל חייו ללימוד התורה. ולכן הקדים התנא והזכיר את עמוד התורה שהוא כנגד יעקב, לפני העבודה שכנגד יצחק, ולפני עמוד החסד שהוא כנגד אברהם אבינו.

והעולם עומד על תורה, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה). בקבלת התורה, פונה הקב"ה לעשו, ישמעאל ומואב ואדום שיקבלו את התורה אך הם אינם רוצים, וכשהוא פונה לישראל שיקבלו את התורה, השמים רעשו ופחדו שמא ישראל לא ירצו לקבלה, כי הקב"ה התנה עם מעשה בראשית שאם ישראל מקבלים את התורה ביום שישי בסיון מוטב (ולכן נאמר "יום ה שישי" -בה' הידיעה), ואם לאו הוא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אבל עם ישראל מיד אמרו "נעשה ונשמע" (עיין שבת דף פח). ועל זה אומר בעל הבא"ח, שכתוב בזהר הקדוש שיש מקומות בעולם שפה יום ושם לילה, וכן להיפך הקב"ה "יוצר אור ובורא חושך" באותו רגע (וזה מובא עוד לפני שגילו את אמריקה) וכל זה מפני שהעולם לא יכול להתקיים בלי תורה, כי אם בצד אחד לילה וישנים ולא לומדים תורה, אז בצד שני יום ולומדים תורה.

ועיין בא"ח ש"ר פרשת שמות בהקדמה, שאומות העולם לא ידעו שהקב"ה יוצר אור, ובאותה שעה בורא חושך. היינו אומות העולם לא ידעו זאת עד שנת ה'רנ"ב ליצירה כשנמצא ונגלה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני, ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל, וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"א אך עכ"ל, תמצא כי רז"ל בזוה"ק הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פ' ויקרא דף י"ד וז"ל:
אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילייא.

והוסיף הבא"ח ולכן מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו והוא מאמר הכתוב ממש יום ולילה לא ישבותו, עי"ש.

אסתכל באורייתא וברא עלמא
לפני שה' ברא את העולם הוא "אסתכל באורייתא וברא עלמא". אומר אחד המפרשים משל, למהנדס שרוצה לבנות בנין גדול, הוא מכין ע"ג מפה שרטוטים של מבנה הבנין ומסמן היכן הדלת והיכן החלונות וכו'. ואח"כ הקבלן לוקח זאת ומתחיל לבנות לפי השרטוט. ואם בשרטוט המהנדס יסטה מ"מ אחד, בעת הבניה זה יכול להיות סטיה של כמה מטרים והבנין עלול לקרוס. והנמשל, כשברא הקב"ה את העולם הוא הסתכל בתורה, ואם אדם יעשה דבר קטן בניגוד לתורה, או להלכה, הרי שהוא הורס את העולם. חז"ל אומרים כשאדם אומר בערב שבת "ויכולו השמים והארץ" וכו' הוא נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. שותף - בלשון יחיד, ללמדנו שכל אחד ואחד שותף לקב"ה. וידעו להם אמריקה ורוסיה וכל שאר הארצות שאנחנו שותפים לקב"ה במעשה בראשית, בכל הארצות, כי אם אין לימוד תורה אין קיום לעולם כולו, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

וירח את ריח בגדיו
וכתוב:
"ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני, ויאמר כי הקרה ה' אלוקיך לפני. ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשו אם לא וכו' ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת (לפי הפשט היה זה בערב פסח, לפי הקבלה היה זה בר"ה. ואם זה בערב פסח היכן היין לארבע כוסות? וכתוב " ויבא לו", בא מלאך והביא ליצחק יין המשומר מששת ימי בראשית) . ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו וכו' ויאמר אליו יצחק גשה נא ושקה לי בני. ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'".

אומרים חז"ל שנכנס עם יעקב ריח גן עדן.

להיות ראוי לברכה
אם אדם אוכל דבר טוב, ואח"כ נותנים לו אוכל סרוח, הוא מרגיש לא טוב. יצחק אוכל ושותה ממה שהביא לו יעקב יין מגן עדן, ואח"כ בא עשיו, וכתוב "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", אומרים חז"ל ראה גיהנם פתוחה מתחתיו. ואומר יצחק "מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה". עד עכשיו חשב עשו כיון שיעקב עשה זאת במרמה הברכות לא יתקיימו, אבל מששמע את יצחק אומר "גם ברוך יהיה" נתמלא צער ואז "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד", כי הברכה מתקיימת. ואמר עשו ליצחק "הלא אצלת לי ברכה". יש אנשים שאינם שומרים שבת ואוכלים לא כשר, אך הם מאמינים בברכות של הרב, להבדיל גם עשו שהיה אוכל הכל יש לו אדמו"ר שקוראים לו יצחק, ומאמין בברכות שלו, אבל הוא שבע תועבות בלבו ובמעשיו.

מסופר על אדם אחד שבא לבבא סאלי והביא לו ארגז אוכל, אמר לו הבבא סאלי תלך מפה אני לא מקבל. שאל אותו אדם: לאן אלך ? אמר לו הבבא סאלי תלך לבבא חאקי. הלך לבבא חאקי והביא לו את ארגז מלא עופות ויין ושכר, ואמר לו שהבבא סאלי שלח אותי אליך. אמר לו הבבא חאקי אם בבא סאלי לא לקח ממך כלום כנראה שאתה לא שומר שבת ולא אוכל כשר, אמר לו אותו אדם נכון הדבר. אמר לו הבבא חאקי, אני אבקש ממך רק דבר אחד והוא, שלפני שתאכל לחם תיטול ידיך ותברך, וקיבל עליו זאת בשבועה. סיים אותו אדם את ענייניו והלך לשדה התעופה ועלה על מטוס שיחזירו לארצו, ובמטוס שהיה שייך לחברה של גויים הגישו אוכל טרף למהדרין. אמרה לו אשתו אתה צריך לעשות נטילת ידיים. קם אותו אדם ונטל ידיו, וכשחזר למקומו אמרה לו אשתו וכי תברך שהכל על חזיר, והמוציא על לחם טרף ?! פנה האיש לאחראים וביקש אוכל כשר, אך הם אמרו לו: לא הזמנת מראש. לבסוף הוא נשאר רעב עד שהגיע ליעדו. וזו חכמה עם תבונה של הבבא סאלי ובבא חאקי זצ"ל.

כשבא אליעזר לבית רבקה, אומר לו לבן שיאכל, אבל אליעזר אומר "לא אוכל עד אם דברתי דברי" - אני צריך לדעת אם זה כשר למהדרין. ועוד, אני צריך ליטול ידיים ולומר 'לשם יחוד' קודם הנטילה. ובין לבין בא המלאך וסובב את הצלחות ולכן בתואל מת, כי האוכל היה מורעל , והם רצו שאליעזר ימות. ולבן אומר "תשב הנערה אתנו ימים או עשור אר תלך" - שבעת ימי אבלות, וכן אחד עשרה חדש. אך אליעזר אומר להם אל תעכבו אותי, והם אמרו "נקרא לנערה ונשאלה את פיה". ורבקה אומרת שברצונה ללכת עם אליעזר, והיא אומרת ברגע שבא אליעזר לקחת אותי ליצחק התגיירתי ואני יהודיה, ואיני צריכה לשבת אבלות על אבי בתואל.

לעתיד לבא כשיבא המשיח כתוב שנאכל מבשר הלוויתן ושור הבר ונשתה יין המשומר. וכיצד זה יספיק לכל עם ישראל ? אלא כל אחד יקבל כעדשה וישבע מזה, כמו שהיה בזמן ביהמ"ק שהיו מחלקים את לחם הפנים כעדשה לכל אחד, והיו שבעים מזה. ואז ישאלו האם נצטרך לברך ברכת המזון או לא, שהרי לא אכלנו כזית אלא רק שיעור עדשה, והמשיח ומשה ואהרון שיבואו עמו יפתרו לנו שאלות אלו, אם העיקר שביעה או שיעור כזית.

מה נברך כשיבא המשיח ?
הרה"ג שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל דן בשאלה מה נברך כשיבא המשיח, האם "הטוב והמטיב" "שהחיינו", או "חכם הרזים", או את כל הברכות הללו גם יחד? והתשובה היא לדעתנו כשיבא המשיח יבואו עימו משה ואהרן ונשאל אותם מה לברך והם יפסקו, וגם נשאל אותם מה הברכה שיש לברך עליהם חוץ מברכת 'אשר חלק', שהחיינו, הטוב והמטיב, וחכם הרזים וכו' (עיין בספר 'מנחת שלמה' סי' צא אות כז).

בכל מכל כל
אנו אומרים בברכת המזון "כן יברך אותנו בכל מכל כל". בכל - זה אברהם אבינו כמו שנאמר "וה' ברך את אברהם בכל". מכל - זה יצחק אבינו שאמר "ויבא לי ואוכל מכל". כל - זה יעקב אבינו שאמר "יש לי כל". ומדוע אנו אומרים ברמז, ולא בפירוש מה כוללת הברכה? אלא אומרים חז"ל (מו"ק ט' ע"ב):
ר"א בנו של רשב"י בא ואמר לו שהגיעו רבנים חשובים, אמר לו אביו לך ובקש מהם ברכה. והם אמרו לו: יהי רצון דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך, וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. חזר ר"א לאביו ואמר לו לא די שלא בירכו אותי אלא אף צערו אותי. אמר לו אביו מה אמרו לך? פירט לו ר"א כל מה שאמרו לו. א"ל אביו כל זה ברכות, תזרע ולא תחצד - תוליד בנים ולא ימותו, תעייל ולא תיפוק - תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון, תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא ביתא וכו' לבלבל פתורך - בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי.

שמע זאת ר"א והתנחם. היינו, כשמברכים ברמז, אין קטרוגים כי המקטרגים לא מבינים, ולכן אנו אומרים "בכל מכל כל" כדי שהברכה תתקיים.

יהי רצון שנזכה לראות פני משיח צדקנו, ונתברך בכל הברכות כולם. ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה", ונתנתק מההתנתקות - "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", נחלה בלי מיצרים, ויה"ר שיהיה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il