בית המדרש

  • מדורים
  • הרב עובדיה יוסף
לחץ להקדשת שיעור זה

מסירות נפש מדור לדור

פעם היה תלמיד בעל שקדנות מופלאה, שאביו הירקן סירב לאפשר לו להמשיך ללמוד בישיבה. הרב עזרא עטייה אמר לאב: "שלח את בנך ללמוד. אני אעמוד במקומו ואעשה את עבודתו"

undefined

עודד מזרחי

חשוון תשע"ו
3 דק' קריאה
חכם יצחק עטייה מארם צובא, היא סוריה, לא עמד בעומס הפרנסה והדוחק הכלכלי, ונפל למשכב.

לאחר זמן קצר נפטר והותיר את אשתו אלמנה ואת בנו הצעיר עזרא יתום וכואב.
אחיו הגדולים כבר היו נשואים, ועול הדאגה לאם נפל על שכמו. הגיעו זמנים קשים והרעב בבית היה כבד, אך עזרא לא דאג לעצמו, אלא לאמו.
פעם אחת בערב שבת ראה עזרא את אמו מצטערת כי לא נותרה פרוטה בבית להכין את צורכי השבת, וניסה לחשוב כיצד ישיג מעט כסף. הוא הסתובב בבית המרוקן כמעט מחפצים, מישש וחיפש משהו שיהיה אפשר למכור. אבל אפילו מעט החפצים שהיו ברשותם היו ישנים ובלים מדי ולא ניתנו למכירה.
אמו ראתה אותו משוטט בבית ושאלה: "מדוע אינך הולך ללמוד בישיבה?!"
"כיצד אוכל ללכת כשאין בידי כלום לתת לך?!" השיב הבן.
"אל דאגה בני", ענתה האם, "תפקידך הוא ללמוד תורה, והקדוש ברוך הוא יעזור לנו".
סמוך לכניסת השבת חזר עזרא הביתה. הלימוד השכיח מעט את צערו, אך מה יהיה בשבת?! לפתע נמלא לבו ביטחון ואמונה כי יהיה אשר יהיה, הוא לא יפגום בשמחת השבת על ידי תחושת צער.
כשנכנס הביתה, אמו קיבלה אותו בפנים מאירות, והפתעה ציפתה לו: כל צורכי השבת היו מונחים על השולחן והבית הריח מתבשילים. עזרא לא מצא מילים בפיו, ונשא עיניים שואלות אל אמו. היא סיפרה לו בשמחה כי מצאה בבית עגיל זהב ישן שהתגלגל ונשכח עוד מימי היותה כלה, ומכרה אותו לכבוד שבת המלכה.
האם עשתה כל שביכולתה כדי להתפרנס, עבדה בתפירת לבנים ובצביעת מטפחות שעות רבות, אך לא הצליחה לעמוד בקשיי הפרנסה. מאחר שעזרא נוכח שעוד מעט ולא ייוותר להם כסף לשכר דירה, ללחם ומים, החליט לצאת לעבוד, כדי שלא יגוועו ברעב.
כשהיה עזרא בן שש עשרה עלה לארץ ישראל עם בני משפחתו והתגורר בירושלים. באותה עת נפתחה בירושלים הישיבה הראשונה לחכמי ארם צובא. כשנודע ליוזם הקמת הישיבה, הרב עזרא הררי רפול, ששמע זה מכבר על גדולתו של חכם עזרא, כי החל ללמוד נגרות אצל דודו, הזדעזע וחשש כי העולם יפסיד את אחד המורים הגדולים שהעם היהודי יכול לקבל. הוא ניגש מיד לחכם עזרא, קרא לו ללמוד בישיבה, והבטיח לו כי עול פרנסתו יהיה על צווארו.
גם לאחר שנים רבות, כשהרב עזרא עטייה הקים בית בישראל וכבר היה בעצמו מורה הוראה וראש ישיבת פורת יוסף, לא שכח את הימים הקשים שעבר ואת החסד שעשו עמו. חיבתו לתלמוד התורה ודאגתו לתלמידיו נשזרו זו בזו, ומלבד היותו מורה היה לתלמידיו גם מדריך, יועץ ואב.
פעם הגיע אליו בחור אחד שביקש להתקבל כתלמיד. הרב עזרא הבין מיד כי לפניו אדם שיכול להתעלות במעלות התורה, אך הייתה לו בעיה - החזקת בחור בישיבה עלתה סכום רב, שקשה מאוד היה להשיגו. למעשה אי אפשר היה לקבל תלמיד לישיבה לפני שיתפנה מקום של תלמיד שפרש ממנה.
לבו של הרב עזרא נחמץ בקרבו, והוא הצטער מאוד על גורלו של התלמיד: מה יהיה אם לא יתקבל לישיבה?! האם ייצא לעבוד לשם פרנסה ויסתכן באובדן התורה?! הוא ניגש לרב בן ציון שהיה ממונה על קופת הישיבה, וביקש לנכות ממשכורתו החודשית את הסכום הנדרש לאחזקת תלמיד נוסף.
הרב בן ציון ידע כי הרב עזרא לא יוכל לעמוד בנטל הכלכלי, והחליט להפחית מחצית מהסכום ממשכורתו שלו. וכך יכול היה אותו הבחור להתקבל לישיבה, והפך לגדול בישראל.
פעם אחרת היה תלמיד בעל שקדנות מופלאה, שאביו הירקן סירב לאפשר לו להמשיך ללמוד בישיבה.
"אם בני יעזור לי בעבודה בחנות הירקות, אמר לרב עזרא עטייה, "אוכל לפטר את הפועל שעובד אצלי, ואוכל לחסוך מעט מההוצאות הרבות". הרב הבין ללבו. באותם זמנים אנשים נאבקו על כל פרוטה. הוא לא התווכח עם האב, אלא חגר בנחת סינר למותניו, נעמד מאחורי הדוכן ואמר לאב: "שלח את בנך ללמוד תורה בישיבה. כלום לא ייגרע מרווחיך. אני אעמוד במקומו ואעשה את עבודתו..."
דברי ראש הישיבה הדהימו את האב והוא הבין עד כמה גדולה חשיבות לימוד התורה של בנו. ואכן, לאחר שנים זכה לראותו הופך לפוסק גדול בתורה שממעייניו שותים כולם, הלא הוא הרב עובדיה יוסף.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il