בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של חג
לחץ להקדשת שיעור זה

חג חנוכה, מקומו בספירות

undefined

הרב משה צוריאל זצ"ל

כסלו תשע"ו
3 דק' קריאה

"חנוכה ופורים אלין אינון תרי שוקין דמלכא דעלייהו שריא נס". כך נכתב בספר תיקוני זהר חדש (כמה שורות לפני "ספרא תנינא", [במהד' עם ביאור הגר"א עמ' 1] [במהד' מוסד הרב קוק, בעמ' הנדפס ללא מספר, והוא מול עמ' צד, ליד הערה י"ח]:

נרצה לברר היכן היא חנוכה, נצח או הוד? האריז"ל ב"שער הכונות" (דרוש חנוכה, עמ' שכו) החליט שהתיקון הוא בהוד. אבל בספר "פרי עץ חיים" (עמ' תסד, חנוכה פרק ד) אחרי שהביא "סוד שמונת ימי חנוכה איהי מקַבֶּלֶת אור ההוד בעצמו שלא ע"י ז"א" הוסיף פסקא: "מהחברים: היא נצח שהוא ענף החכמה, סוד שמן משחת קודש, ולכן היה הנס בשמן וע"י כהן" עכ"ל.

מי הם ה"חברים"?

ה' האיר את עיני ומצאתי ברמ"ק (ר' משה קורדוברו) על תיקוני זהר חדש, כאשר מבאר פסקא זו (סוף עמ' יב) כותב: "נוכל לומר שחנוכה הוא בנצח ומפני היותו מצד ימין נעשה הנס בכהנים ובשמן, כי השמן מצד ימין ומכמה נמשך עד למטה". הרי אפשר שאליו כיון "פרי עץ חיים". אמנם בסוף דבריו מעיר בקצרה שאפשר להסביר חנוכה גם בהוד "ונמשך עד נצח והוד".

ונ"ל דתרוייהו איתנהו. נס השמן היה בנצח (הנמשך מחכמה). ונס המלחמה בהוד. (הרי "פרי חדש" על או"ח תרע"א סבור שבהדלקת נר ראשון נצחון במלחמה הוא עיקר הנס. וכן סבור מהר"ל על אמירת הלל בכל שמונה ימים של חנוכה. ב"חידושי אגדות" (על מסכת שבת כא ע"ב, בנדפס דף ד ד"ה כנשנכנסו יוָנים להיכל). זו לשונו:
"ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה ולא היה זה רק לעשות מצות הדלקה, היו קובעין חנוכה? וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה, [וראיה כי ב'על הנסים' לא הזכירו הנס של הנרות כלל – (כך הגירסא שכתב מהר"ל, במהדורת פירושי מהר"ל מפראג, שהו"ל הרב משה שלמה כשר, ח"א עמ' ז]. וי"ל שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל מה שנצחו את היוָנים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון ע"י נס הש"י שעשה זה ולא מכוחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס ע"י נרות המנורה [כדי] שיֵדעו שהכל היה בנס, המלחמה גם כן" [עכ"ל לעניננו].

וכן משמע מהנוסח ב"על הנסים" שלא הזכירו שם נס המנורה. ובמיוחד נוסח רמב"ם לפיוט זה (בסוף "ספר אהבה", מהד' הגר"י קאפח, עמ' תשי"ט) "על הנסים ועל הגבורות ועל המלחמות ועל התשועות ועל הפדות ועל הפורקן שעשית עמנו ועם אבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו וכו'. ולפי זה בשבח זה לא מוזכר נס המנורה כלל [רק אחרים הוסיפו "והדליקו נרות בחצרות קדשך" ואינו כן בנוסחאות העתיקות. וגם הדלקת המנורה לא היתה בחצר כי אם בהיכל!].

ובכן על נס נצחון המלחמה שעליו אנו אומרים ההלל, הוא ב"הוד" לשון הודאה כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת כד ע"א "אמר רב ששת כתפילה [שמונה עשרה] מה תפילה בהודה [="מודים"] אף בברכת המזון בהודאה ["נודה לך"]. הרי כאן רמז לספירת "הוד".

ומדוע נאמר על נס המנורה הוא בנצח? כי אמרו חז"ל (שבת כב, ב) על המנורה שבמקדש:
"עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים" [עיין שם רש"י]. ובימי שמעון הצדיק, נר מערבי לא כבה לעולם (יומא לט, א).

כיצד יש לנו בזה נצח? על זה כתב רמב"ן (על במדבר, תחילת פרק ח):
"וראיתי עוד ב[מדרש] ילמדנו (תנחומא ישן, בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו, ה): 'אמר לו הקב"ה למשה, לֵךְ אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן. הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם, 'אל מול פני המנורה יאירו', וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם' [עד כאן המדרש]. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות! אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו, וכן ברכת כהנים". [עכ"ל רמב"ן]. הרי יש בזה "נצח" מבחינת נצחיות.

ולכן "תקוני זהר חדש" סָתַם דבריו שחנוכה גם בנצח וגם בהוד.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il