ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל גבולות הארץ Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (34 ד') הורד mp3
שלח לחבר הורד דף מקורות צפה בשיעור (34 ד')

כו' אלול תשס"ח

הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה

גבולות הארץ - שיעור 11



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר שמואל בן רבקה

תאור ארץ לבנון לעתיד לבוא ומעמדה של מלחמת שלום הגליל
(מכאן על פי דף עזר 14)

זכריה פרק ט [מקור 1]:
"משא דבר ידוד בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי לידוד עין אדם וכל שבטי ישראל: וגם חמת תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד: ותבן צר מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות: הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל".

רש"י שם [מקור 2]:
"בארץ חדרך - דרש רבי יהודה בר אלעאי זה משיח שהוא חד לעכו"ם ורך לישראל אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית יהודה בריבי עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב) א"ל ומה אני מקיים ונבנתה עיר על תלה אמר לו שאין עתידה לזוז ממקומה כך ברייתא שנויה בסיפרי".

מצודת דוד שם [מקור 3]:
"משא דבר ה' בארץ חדרך - נבואת ה' תהיה אז גם בארץ חדרך כמו בא"י כי גם היא תהיה אז מא"י:
ודמשק מנוחתו - וגם דמשק תהיה מנוחתו ור"ל שכינת כבודו כי גם היא תהיה מא"י:
כי לה' עין אדם וגו' - ר"ל לפי שאז עין כל אדם לעצמו יצפה לה' וגם בהתאסף יחד כל שבטי ישראל ולכן תבוא עליהם הטובה ההיא:
(ב) וגם חמת תגבל - תהיה מגבול א"י ואליה תחשב ולא זו היא חמת המוזכרת בתורה בגבול א"י אבל היא אחרת גדולה מאד כמ"ש ולכו משם חמת רבה (עמוס ו):
צור וצידון - גם צור וצידון הנטפלת לה יכנסו בגבול א"י:
כי חכמה מאד - מוסב על צור שהיא העיקר ור"ל אשר היא חכמה מאד וכאומר ולא תועיל בחכמתה לבל תכנס בגבול א"י:
(ג) ותבן צור - עם כי צור בנתה לעצמה מבצר חזק להיות לה למשגב ואספה צבורי כסף כעפר וזהב כטיט המושלך בחוצות וזהו עזר רב להתחזק מול האויב:
(ד) יורישנה - יגרשנה מארצה וחיל צבאות עמה יכה בים ר"ל יטביעם במי הים:
והיא - העיר עצמה תשרף באש".

זכריה י' [מקור 4]:
"והשיבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם".

מצודת דוד שם [מקור 5]:
"והשבותים - אשיבם לארצם מארץ מצרים ואקבצם מאשור מקום שגלו שם עשרת השבטים:
ארץ גלעד - הוא עבר הירדן:
ולבנון - זה א"י בעבר הירדן המערבי:
ולא ימצא - לא יספיק להם להחזיק את כולם".

במלחמת של"ג, קבלנו חוברת של צה"ל לקראת המלחמה, ובה תיאור הסטורי של מלחמות לבנון. מספר פעמים נכבשו חלקי לבנון, ותמיד בוצעה משם נסיגה. השקט נשמר לאורך תקופות קצרות, ושוב ושוב חזרנו ללבנון.

להלן קטעים מחוברת זו [מקור 6-7]:
במלחמת ששת הימים 1967 לא הצטרפה לבנון אל אויבי ישראל, ובכך הבטיחה את השקט בגבולה עם ישראל במשך כשנתיים - עד שמחבלים ערבים, רובם לוחמי "פתח", החלו להתמקם במקומות שונים לאורך הגבול, במגמה להטריד את יישובי ישראל הקרובים ולחבל בהם. בגבור פעולות המחבלים ערך צה"ל פעולות-גמול בבסיסיהם, כדי להרסם וכדי להתרות בתושבים לבל יתנו להם מחסה. התושבים אינם אוהדים את המחבלים. נוכחותם של האחרונים באזור מדריכה את מנוחתם של הכפריים, ולעיתים אף מאלצת אותם לנטוש את בתיהם. הדבר הביא לכך שבמקרים שונים פרצו סכסוכים בין המחבלים בון התושבים, אולם כוחם של התושבים דל מכדי לגרש את המחבלים מתחומם.

בשנת 1971 הלכו וגדלו ריכוזי המחבלים בדרום לבנון. אי יכולתם לפעול מתחומי ירדן והמגבלות העומדות בפניהם בגזרה הסורית הביאו לידי כך שדרום הלבנון הפך למרכז פעילותם של ארגוני המחבלים. ארגונים אלה פעלו כאן בגלוי ומכח "הסכם קהיר" - הסכם רשמי שנערך בנובמבר 1969 בינם לבין ממשלת לבנון. פעמים רבות העמידה ישראל את ממשלת לבנון על אחריותה לנעשה בתחומיה. משלא הואילו האזהרות היה צה"ל יוצא להכות במחבלים ולהרוס את בסיסיהם.

בסוף אפריל 72, בעקבות החמרת המצב, פשט צה"ל על איזור ה"פתח לנד", ופעולות הטרור שקטו למשך חדשים אחדים. בסמפטמבר 75, הגיעו מעשי האיבה של המחבלים לשיא חדש. הרצח המתועב של אחד עשר ספורטאים ישראלים במינכן והריגתם של חיילי צה"ל בהר דב חייבו את ישראל לפעול שוב. ב - 16 בספטמבר 1972 פשט צה"ל על מרכזי המחבלים בגליל - הלבנוני והפציץ אל מפקדתם המרכזית בנבטיה שבדרום הר הלבנון ואת בסיסיהם שב"פתחלנד". בפשיטה השתתפו כוחות שריון וחי"ר, ואלה הסתייעו בחיל-האוייר. היתה זו הפעולה הגדולה ביותר שנערכה נגד המחבלים.

חשיבות העיסוק שלנו עם כל גבולות ארץ ישראל
פעם, לפני יציאתנו למילואים, התיעצתי עם מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל - מה עלי לומר לחיילים שלנו.
והוא אמר בין השאר, שצריך להביא לתודעתם, שאנחנו הולכים לקיים מצות עשה של כיבוש ארץ ישראל.
ואכן כך עשיתי בשיחה עם אחד הגדודים במלחמה, והאוזניים היו כרויות לשמוע - ולאו דוקא הדתיים, אלא רובם ככולם רצו לדעת ולהבין לאיזה שטח אנחנו הולכים.
ובאמת, באחד האימונים לקראת המלחמה, כאשר היינו בבסיס "אליקים" שנמצא צמוד לכרמל, שאל המח"ט מה יש לנו להעיר על התרגיל.
כשפנה אלי - אמרתי לו שהרגשתי בתרגיל הזה כחיל זר, לא כחיל של צה"ל.
הוא תמה מאד על דברי, ואז הסברתי.
בספר התרגיל - למדנו המון פרטים מבצעיים, למדנו את המפה, את סדר הכוחות, את ההיערכות לפי לו"ז מדוייק וכו'.
דבר אחד היה חסר.
המיקום שלנו - באליקים.
זה הכרמל! כאן אסף אליהו הנביא את עם ישראל.
כאן ענו כולם ואמרו ד' הוא האלוקים. כאן חיו ופעלו אבות אבותינו לפני אלפי שנים.
זוהי נחלתנו.
איך יתכן שבתוך ספר התרגיל לא יהיה איזכור של כל הערכים הללו?
ומאז, הוא ביקש ממני להוסיף תמיד דף - על הקשר ההסטורי שלנו עם השטח שבו אנחנו נמצאים, בין באימון ובין במלחמה עצמה.
(בדף המקורות צירפנו דף לחייל ובו סקירה הסטורית על דרך הכיבוש של לבנון בימי יהושע)

גם בימינו - חיוב גדול על כל מורה הוראה בישראל, על כל ר"מ, על כל רב - לדבר על הקשר שלנו לכל שטח בארצנו.
יש גם נושאים נוספים שצריך לעסוק בהם, כמו נושאי חינוך הנוער, שלימות המשפחה ועוד.
אבל חלילה מלהזניח את ענין ארץ ישראל. ובכל הזדמנות יש להבהיר שוב ושוב שלא באנו לארץ ישראל בגלל שהיא מקלט בטוח מאויבים.
חזרנו הביתה, ועלינו להחזיר לעצמנו את כל השטחים שנגזלו מעמינו במשך השנים, ולישב ולהתנחל בכל ארץ ישראל, כדברי הרמב"ן במצות עשה ד' בספר המצות - שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות או לשממה - בכל הדורות.

להלן שני מכתבים שכתב הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בעקבות מבצע ליטני בלבנון:
(מתוך ספר להלכות ציבור, אחרי מבצע ליטני). סימן ק"נ [מקור 8]:
ב"ה ו', אדר ב' התשל"ח.
מרבים בשמחה.
כל עתרת השלום והברכה ממקור הברכות האמורות בתורה ממרום משגב עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תובב"א.
להדרת כבוד ידידי הנעלה הדגול המורם מחמדי ומחמד כל ישראל מר מנחם בגין ראש ממשלתנו שליט"א.
הלא כל עצמותי תאמרנה רננת כל ישראל בהתקדש שם אלהי ישענו וצור צבאותינו, בהתקיים בהופעת הארת פארך חזון ישעיהו בסיום פרקו העשירי כי הלבנון באדיר יפול. כן תוסיף תרבה תגדיל תאדיר תשכלל רוממות המעלות הנשגבות של תהליך פדותנו, כי יאמרו גם בגויים הגדיל ד' לעשות עם אלה, והיינו כולנו ששים ושמחים, ועושים רצון גואלנו המחדש ימינו כקדם ויותר ויותר, ומחזיר שכינתו לציון ובונה ירושלים בהתכנסות כל תפוצותינו, עם בוא צדקנו יחיש ישועתנו כלה.
נאמן יקרך בלב-ונפש בתוחלת הזדרזות ריבוי התנחלויותינו במלא רחב ארצנו,
בצפיית ראייתה השלימה
צבי יהודה הכהן קוק

כדאי לשים לב - לסיום של המכתב "בתוחלת הזדרזות ריבוי התנחלויותינו במלוא רוחב ארצנו".
כלומר, הוא מזרז להתישב בשטחים שנכבשו, שהרי לבנון זו ארץ ישראל!

ובמכתב נוסף לרמטכ"ל, מר מרדכי גור [מקור 9]:
קנא (בספר להלכות ציבור)
ב"ה ו' אדר ב' התשל"ח.
כל עתרת השלום וברכת ד' אלהי צבאות ישראל
ממרום עיר משגב קדשנו ותפארתנו
לכבוד ידידי מחמדי ומחמד כל ישראל
רמטכ"לנו הנעלה מר מרדכי גור.
מקרב לב ונפש הנני מביע לך בזה כל שפע יישורי-כחך וברכותי הנאמנות להצלחתך הנאדרה בסדורי ענינינו הצבאים בפרק החשוב והגדול הזה.
כן תוסיף תרבה תגדיל כל גילוי העוז ותעצומות לישראל כפקודת (יואב, שר צבא) דויד מלכנו נתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו הנותן עוז ותעצומות לעם ממקור נצחו.
נאמן יקרך בלב ונפש
בצפיית ראיית הישועה השלימה
צבי יהודה הכהן קוק

ובראיון של מרן הגר"א שפירא זצ"ל בענין מעמדה של מלחמת שלום הגליל [מקור 10]:
תחומין חלק ד'
ד. מעמדה של מלחמת של"ג
שאלה: מהו מעמדה של מלחמת שלום הגליל בהלכה? האם היתה זו מלחמת מצוה?
תשובה: מלחמת מצוה בודאי, וזאת משני פנים. הראשית והאחרית. הראשית - מרגע שהממשלה החליטה שיש צורך חיוני לצאת למלחמה, כדי להגן על ישראל מיד צר. הפכה המלחמה להיות מלחמת מצוה. הרי לא מדובר בממשלה המזלזלת חלילה בחיי חיילים המסתכנים בקרב. והאחרית - רק לאחר שוך הקרבות נוכחנו לדעת שלבנון היתה מדינה מליאה מרצחים ונשק המיועד נגדנו, ורק מלחמה בהם הצילה אותנו ממזימותיהם. מדינת אש"ף התפוררה. אמנם היה לנו מחיר כבד של קרבנות אך זהו דבר שלא ניתן לחזותו מראש. הוא גם אינו תלוי רק בהחלטת הצבא והממשלה. רק כשעם ישראל ראוי היה לכך, התקיים בנו "ולא נפקד מנו איש" (במדבר לא, מט) וכבר דן בזה הרמב"ן, ואכמ"ל.
בכלל, כל מלחמה להגנה על הארץ ולביסוס כיבושה היא מכלל מלחמת מצוה, מצות כיבוש ארץ ישראל. מוזר הוא שיש בימינו מי שטוען ש"עלה רש" שנאמר בפרשת דברים (א כא) אינה מצוה לדורות אלא לשעתה בלבד, וזאת בניגוד למה שכתב הרמב"ן בתוספותיו לספר המצות מצוה ד', ומאידך גיסא הופך את "אל תתגרו בם" שנאמר באותה פרשה (ב ה) למצוה לדורות וכלפי כל העמים, בעוד שבמקורה זוהי הוראת שעה למשה בלבד ואך רק כלפי בני עשו.

הרב קורא למלחמה - "מלחמת מצוה" משתי סיבות.
יש כאן "עזרת ישראל מיד צר" שכתב על כך הרמב"ם שזו מלחמת מצוה.
ויש כאן מלחמה "לביסוס" כיבוש ארץ ישראל, והוא חוזר שוב - מלחמת מצות כיבוש ארץ ישראל.
הוא דוחה בתוקף את דברי מי שאמר שהפסוק (בדברים א, כא) "עלה רש" זו מצוה לא להיום - אלא מצוה לשעתה.
ומצות "אל תתגרו בם" שבאותה פרשה (דברים ב, ה) - זו כביכול מצוה לדורות.
והאמת היא בדיוק הפוכה.
עלה רש - מצוה לכל הדורות
אל תתגרו בם - זו הוראת שעה בלבד! רק למשה לגבי עשו!

מרן הרב אליהו שליט"א אמר בראיון עמו (בעיתון):
"מלחמת לבנון היא מלחמת מצוה... אין ספק כי דרום לבנון היא ארץ הגלעד, חלק מארץ האבות. צור, כמו חלק מצידון, היא ארץ האבות.
ודי לקחת מפות של חלוקת השבטים ולראות.
יתירה מזאת: יהודי הזורע בדרום לבנון על פי ההלכה חייב במעשר!!!

ונסיים בדברי מרן הרב צבי יהודה, במכתב דלעיל לראש הממשלה: (ביחס למלחמת לבנון)
"כפקודת יואב שר צבא דוד מלכנו - נתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו הנותן עוז ותעצומות לעם ממקור נצחו".


דינו של הפרת כגבול א"י

(מכאן על פי דף עזר 15)

התורה בסוף פרשת עקב קובעת את גבולות הארץ, ומציינת את נהר פרת כגבול. הפרת מתחיל מהצפון באזור תורכיה, ועובר דרך סוריה לעירק עד שהוא מגיע למפרץ הפרסי בדרום.
לדעת הרב ישראל אריאל שליט"א בספרו "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה", הפרת הוא הגבול של הארץ לכל ארכו, עד המפרץ הפרסי. אנו נשתדל לחקור בדבר בהמשך.

הפרת הוזכר לראשונה בבראשית פרק ב', פסוקים י - יד [מקור 1]:
"ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם. ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש. ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת".

המדרש בבראשית רבה פרשה ט"ז אות ה' מסביר מדוע הפרת נקרא הנהר הגדול [מקור 2]:
2. "והנהר הרביעי הוא פרת - רב אמר פרת אוותינטין של נהרות. ר' חנינא בר אמי בשם ר"י דסכנין בשם ר' לוי אמר אובל אוותינטין של נהרות. והכתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (דניאל ו). אלא לפי שדניאל ראה ב' חלומות. אחד בחדקל ואחד באובל. וחדקל גדול מאובל. לפיכך הוא קורא אותו גדול. והלא הוא בברייתו של עולם אינו קורא אותו גדול. אלא שעלה והקיף את כל ארץ ישראל דכתיב ביה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים. ומשל הדיוט אומר עבדא דמלכא הדבק לשחון וישחון לך".

ומוסיף המדרש [מקור 3]:
"רב אמר לחייא בריה, בנה לי בית בארץ ישראל. אמר ליה להיכן? אמר ליה עברת נהר בנה. שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל ואי זו זו תרבקנה".

ומסביר בעץ יוסף שם-
"...כוונת רב- על רוחב הנהר, כלומר ביקש מבנו לחצות את הפרת ממזרח למערב. וכוונת שמואל על אורך הנהר".

משמע שלדעת שמואל חלק גדול של הנהר הוא בגבולה של הארץ בצד מזרח.

הרס"ג מסביר מדוע ברשימת הנהרות - נזכר קודם הפישון (נילוס) ורק אחר כך הפרת [מקור 4]:
"והזכיר הכתוב את הפישון (נילוס) קודם מפני שהוא הנהר הראשון שראה אותו העם... והם היו במצרים... והנהר הרביעי הוא פרת... מפני שהוא בגבול הארץ הנבחרת, רצוני לומר ארץ ישראל, והוא הנקרא הנהר הגדול מפני שאין בין הנהרות שבקרבת ארץ ישראל גדול ממנו...".

וכן ברמב"ן [מקור 5]:
"כי גן עדן בארץ (ארץ ישראל)... כי פרת בארצנו ובגבולנו".

הבעלות של ישראל על ארץ ישראל - לא מתחילה אחרי כיבוש הארץ, אלא מהאבות!
בברית בין הבתרים, הקב"ה מבטיח את הארץ לאברהם (בבראשית פרק טו יח-כא) [מקור 6]:
"ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".

ובספר כפתור ופרח פרק י' [מקור 7]:
"הרי שקדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים, לא משעת הכיבוש... וכן במעמד בין הבתרים... מאותה שעה זכה בה אברהם לכל זרעו".

כלומר, כבר משעת ההבטחה, נתנה הארץ לאברם, מנהר מצרים עד נהר פרת.

בשמות פרק כ"ג (לא-לג), התורה מלמדת אותנו את גבולות הארץ, וגם כיצד לנהוג עם תושבי הארץ הנמצאים בשטח זה [מקור 8]:
"ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך. לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש".

על חומרתו של איסור כריתת הברית עם הגוים היושבים בשטח ארץ ישראל - אפשר ללמוד מפירוש הרשב"ם על עקידת יצחק (בראשית כ"ב):
"ויהי אחר הדברים האלה... אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של אברהם... וחרה אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל, והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה... לכן והאלוקים ניסה את אברהם קינתרו וציערו. כלומר נתגאית בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך...".

בספר דברים (דברים א, ה-ח), אנו לומדים את סדר הכיבוש של הארץ [מקור 9]:
"בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת. ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם".

והרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות, מצות עשה ד' מביא פסוקים אלו כמקור למצות כיבוש ארץ ישראל בכל הדורות [מקור 10]:
"... ופירט להם במצוה זו כולה בגבולה ומצריה, וכמו שאמר ובואו הר האמורי...".

ובאטלס ארץ ישראל לגבולותיה, ציין שסדר הכיבושים של יהושע, התבצע לפי הפסוקים הללו [מקור 11]:
"הר האמורי" - סיחון ועוג; "בערבה" - ערבת ים המלח (כך פירש במדרש הגדול); "בהר" - שילה ובית אל וכו'; "ובשפלה" - זו שפלת הדרום = הנגב (בספרי); "ארץ הכנעני והלבנון" - זהו גבול צפון; "עד הנהר הגדול נהר פרת" - שבטי עבר הירדן התפשטו עד נהר פרת.

רק לאחר גמר כיבוש הארץ המובטחת, אפשר להמשיך ולכבוש ארצות נוספות, כהסבר הרמב"ן בדברים י"א על הפסוק [מקור 12]:
"כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il