יום ב' כ"ו תשרי ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ה

מהלכות שבת

מתוך "קול צופיך" גיליון 288



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
צפריר בן עזרא הכהן הי"ו

זהירות בשמירת השבת
וכתוב " ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג, יח). אומר רש"י: "ערב שבת היה". ללמדנו ששמירת שבת חמורה עד מאד. ישנם אנשים שתמיד מחפשים בשבת כל מיני קולות מהטעם של עונג שבת. המקובל האלוקי חכם ששון לוי ע"ה היה אומר, ענג - אותיות נגע.

הכנת תה או קפה בשבת
וידע לו האדם שכשהוא מכין לעצמו כוס תה או קפה ביום שבת לעיתים הוא מקיים עונג שבת ולעיתים זה נגע. כי אם הוא שם בכוס את הקפה או את תמצית התה, ומערה עליהם מים חמים ישירות מהמיחם, הרי שעבר על איסור מבשל בשבת, כי יש בישול אחר בישול בצונן (עיין ב'גינת ורדים' כלל ג' מסי' ב' עד סי' ט' שהאריך בזה בכמה תשובות). וכן לא ימלא מים חמים בכוס, ואח"כ ישים את תמצית התה או הקפה, כיון שלדעת הרבה פוסקים יש צביעה במשקין, והמש"ב החמיר בזה, וכן החמיר בבא"ח.

מאידך, מותר לערות מים חמים על ביצה קשה או תפוח אדמה המבושל כל צרכו - כי זה רק מחמם ולא מבשל. ולמעשה, אופן הכנת תה או קפה בשבת הוא כדלהלן: יניח את הקפה או תמצית התה בכוס, יקח כוס ריקה (כלי שני) וימלאנה מים חמים מהמיחם, וישפוך על הקפה או תמצית התה.

עשיית צנימים
מותר בשבת להניח לחם ע"ג מיחם של המים חמים כדי שיתחמם, ואם נשאר הלחם זמן רב עד שנעשה כמו צנימים - אעפ"כ מותר הדבר. אבל להניח פרוסת לחם ע"ג המיחם כדי שתתייבש ותהיה צנימים - אסור, והעושה כן עובר איסור דאורייתא. ואמנם אין אפיה אחר אפיה, ואין בישול אחר בישול, אבל כאן כיון שעשה שינוי בדבר, על כן דינו אחר (עיין שו"ת רב פעלים ח"ב סוף שאלה נ"ב שזה גמר מלאכה ומכה בפטיש עי"ש, וע"כ אסור).

מדיני ברכות
ברכה על צנימים: יש צנימים שברכתם 'המוציא' ויש שברכתם 'מזונות'. צנימים שעשו אותם מפרוסות של חלה או לחם שהתייבשו - ברכתם 'המוציא', אבל אם לשו בצק כדי לעשות ממנו צנימים - ברכתם 'מזונות'.

חלה מלאה אגוזים ושקדים: פעם הייתי באירוע והגישו לשולחן חלה גדולה מאד, ובקשו ממני לברך עליה ראשון. אני התלבטתי מה הברכה הראויה לאותה חלה, כי ראיתי בה איזה שינוי. באותו מעמד נכח בעל מאפיית אנג'ל ופניתי אליו בשאלה מה יש לברך על חלה זו. והוא אמר לי תחתוך חתיכה מלמעלה ותראה (בשבת צריך לברך על לחם משנה שלם, אבל ביום חול אין בעיה בדבר ויכול לחתוך חתיכה מהלחם ואח"כ לברך). אני חותך ורואה שהחלה מלאה שקדים ואגוזים ותמרים, ואם כן יש לברך עליה מזונות.

ברכה על לחם מטוגן. לחם יבש שטבל אותו בביצה טרופה וטגנו בשמן - ברכתו "המוציא לחם מן הארץ". אבל אם לקח בצק ושם עליו ביצה טרופה, ואפה אותו בתנור, ויש טעם ביצה בבצק - ברכתו "מזונות".

פיצה - ברוב הפיצות לשים את הבצק בחלב, אם טעם החלב ניכר, מבלי הגבינה שעליה- יברך "מזונות", ואם לאו - יברך "המוציא". ויש מקרים שעל כזית צריך לברך "המוציא" וברכת המזון. ויש פעמים שצריך לאכול שיעור של 240 גרם כדי להתחייב בברכת המזון והכל תלוי באופן ההכנה של הפיצה (היינו אם הבצק הוא רק קמח ומים - יברך המוציא, ואם הבצק עם חלב או שאר דברים שנותנים בו טעם - מזונות).

הנחת תבשיל קר על הפלטה

יש אנשים שבשבת מוציאים אוכל יבש מהמקרר ומניחים אותו על גבי הפלאטה (רגילה או ירושלמית אין זה משנה) כדי שיתחמם. ועל כך אומר הרשב"א שזה מחזי כמבשל ואסור. ולכאורה, מה אכפת לי אם אחרים רואים? אלא שאם עושה כן פעם ופעמיים נכנס בראשו שהדבר מותר, ועלול לבא לידי איסור בישול ממש. יש אומרים, שאם מניח על הפלאטה נייר כסף, מותר להניח עליה ביום שבת תבשילים כדי שיתחממו, וטעות היא בידם ! ולהניח ע"ג המיחם או הסיר - מותר, אבל ע"ג נייר הכסף - אסור.

כתוב בכה"ח (בסי' קמ"ח ובסי' קנ"א): כתב ה'זכור לאברהם' בדעת מרן, אסור להניח מים רחוקים אפילו מהמדורה שמא יבא לידי חימום. ובסי' קנ"ח כתב: "כנגד המדורה, דדמי לסמיכה דכירה דשרי, ואע"ג דאין דבר מפסיק בינו ובין האש כיון שהצריכו חכמים להרחיק קצת מהמדורה איכא היכרא ולא אתי לחתויי". כלומר אם מניח את האוכל היבש או הצונן בריחוק מהפלאטה, והוא מתחמם, מותר.

פלאטה שמוגבהת מעט מהקרקע, ורוצה להניח תחתיה לחם וכדו' כדי שיתחמם, יש אוסרים, ויש שמתירים משום שאין דרך לחמם באופן זה, ולמעשה הדבר אסור. ישנם פלאטות שיש בהם כפתורים לכיוון דרגת החום, אבל כיום ברוב הפלאטות אין כפתורים, ואין בהם חשש שמא יטה. ואומרים התוס' (בריש פרק במה טומנים דף מ"ז ע"ב ד"ה במה), חוששים שמא יבא להתיר בפלטה שיש בה כפתורים. ועל כן, אם רוצה לחמם אוכל יבש יניחו על מיחם של המים החמים או על סיר החמין מלמעלה. ויזהר שלא יכסה בבד משום שזה הטמנה, אע"פ שהבד היה כבר מונח מלכתחילה על המיחם.

איסור הטמנה
לדעת השו"ע אם האש נוגעת בסיר זה נקרא הטמנה ואסור. וכן אסור להניח כיסוי בד אפילו מערב שבת על גבי הסיר. ולדעת הרמ"א איסור הטמנה הוא כמו שמובא במש"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"א): "אפילו שולי הקדירה נוגעין בגחלים ג"כ שרי כיון שהקדירה מגולה למעלה ואין טמון בבגדים" (ועיין שו"ע סי' רנ"ז סעי' ד' ולחונים עליו).

יש אנשים שמניחים על המיחם של המים החמים שמיכה או בד לשמור על החום, ואסור לעשות כן בשבת משום הטמנה.

המבקר חולה בבית חולים, יזהר לא להשתמש ביום שבת במים החמים שבמתקן המיוחד לשתיה לחולים, מכיון שברגע שמוציא מים חמים נכנסים מים קרים, וזה מיועד רק לחולים ולא לבריאים.

חימום בורקס על סיר מים חמים
אם רוצה לחמם בורקס גבינה על מיחם מים חמים - מותר. אבל אם ישאר מעט שומן מהבורקס על המכסה של המיחם, המים שבתוכו נהפכים לחלביים, וא"א לשתות ממים אלו אחרי אכילת בשר, אא"כ יש ששים כנגדם, ובפרט כיום שבכל מכסה של סיר יש חור לפליטת האדים. ועל כן הטוב ביותר, להניח חתיכת נייר כסף על המיחם ועל גביו יניח את הבורקס. ואסור לחתוך נייר כסף בשבת משום קורע ומחתך, אלא יחתכנו מערב שבת. וכן אסור לחתוך נייר טואלט בשבת משום קורע, ואם יש בו סימני חיתוך - אסור גם משום מחתך, כי מחתך במידה. ועל כן מערב שבת יחתוך את הנייר, או שיקנה נייר חתוך מוכן.

אם רוצה להניח פשטידה או 'קוגל' על האש - אסור, אבל על מיחם המים החמים - מותר. ואם יש בפשטידה שומן והניחה על מיחם המים החמים, והשומן מתחיל להנמס, הדין הוא: אם לא רואה את השומן - מותר, ואם רואה - מהדין מותר, ונהגו להחמיר מדין נולד. לדעת רמ"א, יש להחמיר גם באופן שאינו רואה את השומן כיון שסופו להנמס.

דין קרח
הנחת קוביות קרח בתוך מים לקררם - לכו"ע מותר.
הנחתן בתוך כוס ריק: לדעת השו"ע - מותר, דעת המש"ב בדעת רמ"א: טוב להחמיר משום נולד (עיין למש"ב סי' ש"כ ס"ק ל"ה שלדעת רמ"א יש להחמיר, אבל לצורך אורחים מותר). ריסוק קוביות קרח - לכו"ע אסור (עיין לשו"ע סי' ש"כ סעי' ט', ולמש"ב שם, ולבא"ח ש"ש יתרו אות ט'. ועיין במסכת שבת דף נ"א ע"ב וברש"י שם ד"ה אבל נותן). ומותר בשבת למלאות את התבנית של קוביות הקרח במים ולהניחה בתא ההקפאה, וכן מותר להוציא את הקוביות קרח מתוך תבנית זו.

ייבוש ידיו הרטובות ליד התנור
אם ביום שבת רחץ את ידיו ונגבם וידיו קרות, ורוצה לחממם אצל התנור - מותר. אבל אם ידיו עדיין רטובות - אסור לו להניחם אצל התנור, משום שמבשל את המים שעל ידו.

סחיטת לימון
מותר לסחוט לימון על גבי ביצה קשה וכדו'. אבל לסוחטו לתוך משקה כגון תה או מים - אסור.
ואומר הרב בא"ח (ש" יתרו אות ה'): "ומי שרוצה לעשות לימונאד"ה שהוא משקה הנסחט מן הלימוני"ם הנז' עם סוכ"ר ומים ישים תחלה הסוכ"ר בכלי ויסחוט הלימוני"ם ההנז' על הסוכ"ר עצמו שהוא אוכל ואח"כ יניח המים אבל לא יניח המים קודם סחיטת הלימוני"ם הנז' ונתנו סימן על זה והנה סלם מצב ארצה סולם ר"ת סוכ"ר לימוני"ם מים כפי הסדר הזה תעשה וכנז' באחרונים ז"ל". החזו"א אסר גם בזה, וטעמו כי הסוכר נמס, וגם שו"ע של ר' זלמן החמיר בדבר הזה.

יש שרגילים לשתות מרק עם לימון, ובשבת אסור לסוחטו לתוך המרק אלא יסחטוהו ע"ג חתיכת לחם או תפוח אדמה ויניחם בתוך המרק.

שימוש בבקבוק חם בשבת
כיום יש בקבוק חם העשוי מגומי שממלאים אותו מים חמים, ונועד לחימום הגוף. בזמנו לא היה בקבוק זה עשוי מגומי, אלא מזכוכית. וכתוב בהלכה שלא ישתמש בו ביום שבת, שמא ישפך עליו ויבא לידי סכנה, או שמא ישפך עליו ויבא לידי סחיטת הבגד. ולמעשה כיום, מותר להשתמש בבקבוק חם, ובלבד שההברגה שבו תהיה חזקה.

איסור סוחט
כיום רוב המים לשתיה מסוננים, אבל אם נמצא במקום שהמים אינם נקיים ורוצה לסננם בשבת - אסור. אבל מותר לו לקחת מטפחת ולהניחה על הכלי שבו המים, ולשתות דרכה את המים, כי אין דרך סינון בכך. אבל לא ישתמש לכך בשולי חולצתו, שמא יבא לידי סחיטה.

אם נטל ידיו או שטפם ומנגבם בנייר מגבת, או במגבת עבה - אין בכך בעיה בשבת. אבל אם המגבת דקה, וכבר ניגבו בה כמה אנשים והיא רטובה - לא ינגב בה שמא יבא לידי סחיטה. הדבר מצוי בעיקר בבתי כנסת שכמה עשרות אנשים מנגבים במגבת אחת, ויש להזהר בזה ביום שבת.
אבל אם לאחר ששטף ידיו, נגבם זו בזו, ונשארו טיפות מים מועטות על ידיו - רשאי לנגבם אף במגבת דקה.

אם ביום שבת ירד גשם ומעילו נרטב, ורוצה להניחו על ההסקה כדי שיתייבשו המים שעליו- אסור משום מבשל. אבל להניחו על קולב כרגיל - מותר. ואם המעיל ספוג במים, וכל נגיעה בו גורמת ליציאת מים ממנו - אסור לחזור וללובשו, שמא יסחט, או משום מלבן.

בורר
אם פותח גביע של אשל וכדו', ורוצה לשפוך ממנו את המים שיש בו - מותר אבל הוציאם בכפית - אסור משום בורר בכלי.

הפרדת גביעים בשבת
גביעי לבן וכדו' המחוברים אחד עם השני, אסור להפרידם בשבת וכן ביו"ט, כי יש בזה איסור דאורייתא של מחתך. אמנם אומרים משמו של הרה"ג שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל שהדבר מותר משום שאין עליו דין כלי, אבל לדעתנו יש על זה דין כלי.

וכתב הרמב"ם וז"ל: (פ"ד מהל' יו"ט ה"ח)
"שני כלים שהן מחוברין בתחלת עשייתן כגון שתי נרות או שני כוסות אין פוחתין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי" עכ"ל, וכן פסק במשנ"ב (סי' תקי"ד סקל"ז).

לפתות את המכסה של גביע האשל ע"י הסרתו לגמרי, או עשיית חור - מותר, וגם אין חשש של מחיקת האותיות.

מטריה
אסור לפותחה בשבת משום אוהל. ואף אם פתחה מבעוד יום - אסור להשתמש בה ביום שבת.

כובע ומגבעת בשבת
צריך לדעת שבמגבעת יכולה להיות בעיה של אוהל בשבת, וזאת אם שוליה רחבים טפח ועשויים באופן קשיח. ולחומרא אנו נוקטים שמ - 8 ס"מ אסור ללובשה בשבת משום אוהל. ועל כן בעת קניית מגבעת לגברים או כובע לנשים יש להקפיד למדוד את שולי הכובע. ואם יש בהן עד 8 ס"מ - מותר ללובשם בשבת, יתר מכן - אסור, וה"ה לכובע מצחיה (עיין לרמב"ם פכ"ב מהלכות שבת הלכה ל', ושו"ע סי' ש"א סעי' מ', ומש"ב שם ס"ק קנ"א, קנ"ב, וכה"ח שם, ועיין שבת דף קל"ח ע"ב ורש"י ותוס' שם).

נגיעה במוקצה וטלטולו
אסור לנגוע בשבת בכל סוג של תנורי חימום בין של חשמל ובין של גז ובין של נפט, וכן אסור להזיזם ממקום למקום. יש תנורים שעשויים כצלעות שמלאים שמן, והחשמל מחמם את השמן (רדיאטור), ואסור לנענעו בשבת.

וכן אסור לנגוע במאוורר, או לשנות את כיוון זרימת האוויר ע"י תקיעה או משיכה של הכפתור המצוי בו.

ניגוב הרצפה במגב
אם ביום שבת נשפך על הרצפה מעט מים, מותר לנגבם בעזרת מגב, ובתנאי שמנגב מקצת החדר, אבל לא את כל החדר משום שזה עובדין דחול. אם תינוק הטיל מים על הרצפה בשבת (כדי שיוכל להתפלל שם יש לשפוך על המ"ר רביעית מים) מותר להניח סמרטוט ע"ג המים שנשפכו. אבל ישאיר מקום אחד יבש בסמרטוט, כדי שיוכל אח"כ להרים אותו ללא שיבא לידי סחיטה. ועל כן ביום שישי כשמסיימות הנשים את נקיון הבית, טוב שיסחטו את סמרטוט הרצפה סחיטה מוחלטת, כדי שאם ירצו להשתמש בה בליל שבת יהא מותר.

מוקצה בבין השמשות אסור בשבת
יש מי שאומר, חולצה שכבסהּ ביום שישי ותלאה לייבוש, ובכוונתו ללובשה למחרת ביום שבת, מכיון שבבין השמשות היא היתה עדיין רטובה שאם יגע בה יסחוט - דינה כמוקצה ואסור ללובשה בשבת, וכן פסקו רוב הפוסקים (עיין למש"ב סי' ש"ח ס"ק ס"ג וס"ק קע"א). וי"א: אם היה בדעתו ללובשה בשבת - רשאי אע"פ שהיתה רטובה בבין השמשות. ולמעשה, אם בבין השמשות היתה החולצה רטובה מאד שכשנוגע בה נסחטת ויוצאין ממנה מים - אסור ללובשה בשבת, אבל בלחה - מותר.

אדם שיש לו עץ פרי בחצרו, וביום שבת בבקר ראה פרי על הקרקע, ואינו יודע אם נפל ביום שישי ומותר באכילה, או ביום שבת ואסור באכילה משום מוקצה הדין הוא: ספק מוקצה אסור.

כחס על הנר
וכתוב "כחס של הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב". יש אנשים שכשהחשמל נכבה בליל שבת ע"י שעון שבת, הם נגשים לארון החשמל ומורידים את המתגים כדי שלמחרת בבקר לא ידלק החשמל, ועליהם לדעת: א. הכפתור שהם נגעו בו דינו מוקצה, כי בבין השמשות היה דינו מוקצה - ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ב. בפעולה שעשו הם עוברים על בונה או סותר בשבת. ויש להזהר בדבר זה מאד.

ואל תכנס תפלת עוברי דרכים לענין הגשם
לעיתים אדם הולך ברחוב ולפתע יורדים גשמי ברכה וכולו נרטב. ועל כך אומרת הגמרא (יומא נ"ג ע"ב) שאחת מתפילותיו של הכהן הגדול בקדש הקדשים היא "ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם". ומסופר על רבי חנינא בן דוסא שהיה הולך בדרך וירד גשם, אמר ר"ח: רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, פסק הגשם. כשהגיע לביתו אמר רבש"ע כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, וירד גשם. א"ר יוסף, מה הועילה תפילתו של הכהן גדול לגבי רבי חנינא. וכמובן שמעלתו של רבי חנינא היתה גבוהה מאד ולכן בקשותיו נענו מיד.

ראש הישיבה היה מספר לנו, שפעם אירע מקרה בארם צובא שירד גשם ושלג, והרה"ג ח"ר אברהם ענתבי (הראשון) הלך בדרך והיה כולו רטוב ואמר "תעצר" והגשם נעצר עד שהגיע לביתו, ואז אמר לגשם שימשיך לרדת. יש אחדים שיכולים לשלוט במציאות, ולפעמים תפלה בעת צרה מתקבלת. הבא"ח בספרו 'תורה לשמה' כותב שאם ל"ע יש צרה לעם ישראל יקחו נר שעוה, ולא נר אחד, אלא כלשונו "שעוה שתיים או יותר", וידליקוהו ליד ההיכל, והצרה תסור מעל ישראל (עי"ש בסי' תע"ה איזה כוונות יש לכוון בעת שמדליק את נר השעווה).

בזכות שמירת שבת נגאלין
אנחנו מתשדלים לשמור שבת כהלכתה. ואמרו חז"ל אם משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. וכמה שבתות שמרנו ולא נגאלנו. יש מי שאמר, כל יום בתפילה אני מבקש חכמה בינה ודעת ולא קבלתי. ענה לו חברו אמשול לך משל, לאדם שביקש הלוואה מחברו, וחברו נתן לו צ'ק. אמר לו הלווה אינני יודע אם יש כיסוי או אין, ויש לי טרחא ללכת לבנק וכו'. אמר לו חברו א"כ תבא למחרת ואני אתן לך מזומן. למחרת הוא הכין את הכסף והמתין ללווה, אך הוא לא בא. וכיון שלא בא הוא השתמש בכסף לקניות. בערב הגיע הלווה וביקש את הכסף, אמר לו המלווה המתנתי לך כל הבקר וכיון שלא באת השתמשתי בכסף לענין אחר, וכן נשנה הדבר גם למחרת. והנמשל, אדם מתפלל ומבקש פתח ליבי בתורתך וכו', אם הוא רוצה שהדבר יתקיים, עליו לפתוח את הספר וללמוד, אבל אם אינו עשה כן כיצד תתקיים הברכה ?!

אנחנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו חשק ללמוד תורה ולעשות מצוות. ובתפילה אנו אומרים "אלוקי נצור לשוני מרע וכו' ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי". רק לאחר שאדם אמר אלוקי נצור, ונפשי כעפר וכו' אז הוא יכול לבקש פתח ליבי בתורתך, ומקבל סיוע מאת הקב"ה.

ויהי רצון שנזכה שהקב"ה ידבר שונאינו תחתינו ולא תעשנה ידיהם תושיה, חרבם תבא בליבם וקשתותם תשברנה. ויתקיים בנו הכתוב "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ד), ויה"ר שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

חזרה למעלה