ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

למי מותר לגור בארץ ישראל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש עם ישראל ישראל והעמים Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (43 ד') הורד mp3
שלח לחבר הורד דף מקורות צפה בשיעור (43 ד')

ט"ז אדר א' תשס"ח

למי מותר לגור בארץ ישראל

גבולות הארץ - שיעור 1



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
משפחות בן דוד ובוזגלו

כל באי עולם מתחלקים ל - 4 קבוצות מבחינה הלכתית:
א. יהודים ב. גרי צדק ג. גרי תושב ד. גוים.
האנושות כולה מצווה לקיים מצוות בהתאם למעמד של כל אחד. המצוות לא ניתנו בבת אחת, אלא בשלבים, החל מאדם הראשון, ובמעמד הר סיני התחדשו מצוות רבות. גם המצוות שקוימו עד מתן תורה - קבלו מעמד אחר אחרי מתן תורה על ידי משה רבינו.

הרמב"ם מתאר את התהליך של נתינת המצוות, מאז אדם הראשון ועד משה רבינו:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א [מקור 1]:
"על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם.
בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית.
ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו."

השגת הראב"ד:
"וכן היה הדבר בכל העולם וכו' והוסיף תפלה לפנות היום. א"א כן היה ראוי לומר והוא התפלל שחרית והפריש מעשר (ויצחק הוסיף תפלה אחרת) עכ"ל.

סיכום הרמב"ם:
אדם הראשון - נצטוה על שש מצות:
א. עבודה זרה ב. ברכת השם ג. שפיכות דמים ד. גלוי עריות ה. גזל ו. דינים. הרשימה הזאת היא קבלה בידינו ממשה רבינו.
המצוות הללו - ההגיון מחייב אותן, וכן בתורה יש רמזים לחיוב שלהן.
נח - הצטוה גם על אבר מן החי (וזה מפורש בפסוק אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו),
ס"ה שבע מצוות - המכונות בחז"ל שבע מצות בני נח.
(וסימנך - שלושת העבירות החמורות הידועות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ועוד א, ב, ג, ד, אבר מן החי / ברכת ה' / גזל / דינים)
אברהם אבינו - הצטוה גם על המילה / וכמו כן - הוא תיקן תפילת שחרית.
יצחק - הפריש מעשר והוסיף תפילת מנחה.
יעקב - הוסיף גיד הנשה - והתפלל ערבית.
עמרם - במצרים - הצטוה מצוות יתרות.
משה רבינו - "נשלמה תורה על ידו".

הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת חולין (דף ק.) מבהיר, שעם ישראל מצווה בכל המצות - ממשה רבינו. גם במצוות עליהן נצטוה אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב וכו' - אנחנו מצווים עליהם ממשה רבינו ולא מאדם הראשון, או מאברהם וכו'. (הרמב"ם קורא לקביעה הזאת "עיקר גדול").
והראיה - שבסיום מסכת מכות נאמר תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני, ותרי"ג מצוות אלו כוללות גם את מצות מילה וגיד הנשה וכו'.
והסביר המהר"ל מפרג בספרו תפארת ישראל פרק יז', שמעמד הר סיני, שכולנו עמדנו ושמענו שהקב"ה מדבר עם משה ונותן לו תורה, וכולנו עדים בדבר - זה עושה את התורה נצחית. כי ציבור ישראל - הוא דבר נצחי! מה שאין כן באבות הקדושים - שהם אמנם אבותינו אבל הם היו יחידים .

מבחינת המעמד האישי

יהודי - חייב בתרי"ג המצוות, אולם התנאי היסודי להיותו יהודי - הוא שאמו יהודיה.

גר צדק
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד [מקור 2]:
הלכה א - "כיצד מקבלין גירי הצדק? כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד."
הלכה ב - ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה,

(וכמו כן - עליו למול ולטבול ולקבל מצוות בפני בית דין).

אין כופים גוי להתגייר, אבל עליו לקבל על עצמו להיות גר תושב.
גר תושב - תהליך גיור מצומצם:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה י [מקור 3]:
"משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר מורשה קהלת יעקב, ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר ככם כגר. אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות, וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום..."

במסכת עבודה זרה דף פד: וברמב"ם הלכות מלכים ח, י', קבלת שבע מצוות בני נח בפני שלושה חברים (תלמידי חכמים) [מקור 4]:
" ... וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים".

והסביר הרמב"ן בפירושו לש"ס, שהקבלה בפני בית דין גורמת שהגיור יהיה מדוקדק:
מכות ט, א': ברמב"ן:
"גר תושב הוא שבא לבית דין ישראל, וקיבל עליו תורה יותר משאר בני נח שלא קבלם, מפני שהוא מדקדק עליו ביותר".

קבלת שבע המצוות, צריכה להיות מתוך אמונה בתורה ובמשה רבינו שה' הודיע על ידו שבני נח - נצטוו בשבע המצוות עוד לפני מתן תורה:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה יא [מקור 5]:
"כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. (ויש גירסא - אלא מחכמיהם)."

כלומר - ההגיון מחייב שכל העולם יקיים את שבע המצוות הבסיסיות הללו, אבל כדי להיות גר תושב, לא מספיק לקיים מבחינה הגיונית, אלא עליו להאמין שמשה רבינו הודיע בתורה שהקב"ה ציוה על קיומן.

גר תושב - מותר להושיבו בינינו בארץ ישראל
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ז [מקור 6]:
"אי זה הוא גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד כו"ם עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם, ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל כמו שביארנו בהלכות עכו"ם."

האור שמח על הרמב"ם שם הסביר, שהמילים מחסידי אומות העולם הן על מי שיקבל ויעשה המצוות מפני שציוה אותם משה רבינו!

גר תושב - יושב בארץ ישראל - אבל לא בירושלים:
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יד [מקור 7]:
"ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה, ואלו דברים שנאמרו בירושלים: אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב."

כלומר, גם גר תושב שעבר את כל התהליך של "גיור גר תושב" - אין מושיבין אותו בירושלים. כי בעיר הקודש יושבים רק יהודים או גירי צדק.
"המשך חכמה" (בפרשת כי תצא, ד"ה עמך ישב) מסביר על פי הלכה זו, את סגנון התפילה בשמונה עשרה של ימים נוראים " שמחה לארצך, וששון לעירך ".
"ששון" נאמר על מי ששמח בעצמו, "שמחה" - נאמר על מי שנכללו בשמחתו גם אחרים. ואנחנו מבקשים - שישתחוו לפני ה' כל הברואים, ואז יוכלו לגור בארץ ישראל גם ברואים שאינם יהודים, וזהו - שמחה לארצך, אבל בעירך - בירושלים - שם גרים רק יהודים, וזהו ששון לעירך - שבני ישראל שמחים בעיר אלוקינו.

גר תושב - לא יושב בספר:
בספר דברים כג "עמך ישב בקרבך וכו'" ובספרי שם - שלא בעיר בפני עצמו / בקרבך - ולא בספר. ופירש המלבים שם: "ולא שיהיה לו עיר מיוחדת לביתו ולעבדיו... ולא בספר - פירושו עיר סמוך לגבול, וטעם שניהם - משום חשש שלא ימסרו העיר לאויבים." וכך הסביר גם המשך חכמה ד"ה בקרבך. אם כן רואים שעל אף שקיבל על עצמו ז' מצוות, ומאמין בתורה ובמשה רבינו וכו' - עדיין היחס אליו - חשדני עד כדי חשש של בגידה בישראל!

לא בכל הזמנים מקבלים גר תושב:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה על פי מסכת ערכין כט: [מקור 8]:
"ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו" (עיין שם בראב"ד).

והסביר המשך חכמה בפר' כי תצא, ד"ה לא תדרוש
"ובזמן הזה שאין כל יושביה עליה, דאז אין היובל נוהג, אסור להושיב גר תושב בארץ ישראל, שמא ירבו הגירים, מישראל תושבי המדינה..."

עד כאן עסקנו בגוי פרטי שבא לקבל על עצמו גור של "גר תושב".
כאשר יש קבוצה של גוים, כגון עם משבעת העממים, או עם אחר, וברצונם לעבור תהליך כזה, עליהם לקבל על עצמם התחייבויות נוספות חוץ מההתחייבויות הנ"ל, כפי שכתב הרמב"ם:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה א' [מקור 9]:
"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם, והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם, כגון בנין החומות, וחוזק המצודות, ובנין ארמון המלך וכיוצא בו, שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה, כל העם הנותר מן האמורי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה. ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו".

כלומר - במאבק נגד עם זר - יש לקרוא לשלום, כשנענה - עליו לקבל שבע מצוות בני נח, וכן חיובי מס ועבדות כפי שפרט הרמב"ם ואז תנתן לו אפשרות לגור בארץ ישראל. וכן עשה יהושע לפני שכבש את ארץ ישראל - כאמור ברמב"ם הלכות מלכים ו, ה' - על פי הירושלמי שביעית ו, א.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו, הלכה ה
"שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה."

כלומר - יחיד שהופך להיות גר תושב - עליו לקבל ולקיים שבע מצוות בני נח - כפי התנאים שהזכרנו.
כאשר עם זר רוצה להשאר בארץ - עליו לקבל את התנאים הנוספים של מס ועבדות, כמפורט ברמב"ם, וקוראים לו לשלום לפני שנלחמים בו, ומציבים את התנאים הנ"ל.
וכאשר העם מסרב לקבל משהו מכל התנאים הנ"ל - פוסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ד [מקור 10]:
"ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים. במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות."

כלומר בכל שאר העמים כשלא השלימו או לא קבלו שבע מצוות - הורגים את כל הזכרים הגדולים וכו'.

אבל בשבעת העמים ובעמלק:
"אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק."

כלומר - עם שסירב לקבל את התנאים הנ"ל - הורגים את כל הגברים הגדולים, בוזזים ממונם וטפם, לא הורגים נשים וילדים שלהם. אבל, אחד משבעת העממים או עמלק, שסרבו לתנאים הנ"ל - אין מניחים מהם נשמה.
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, התבקש פעם לקבל לשיחה קבוצת ערבים.
הוא נענה לבקשה, אבל התנה שעליהם להצהיר שהם מכירים ברבונות היהודית על כל ארץ ישראל.
לפי הנ"ל - מובנת מאד הדרישה של הרב צבי יהודה זצ"ל. שכן אם הם כופרים בזכותנו על כל הארץ - חסר להם, אחד מהתנאים היסודיים הנ"ל - האמונה בתורה ובמשה רבנו.
שהרי התורה חוזרת ואומרת הרבה פעמים, שמצות כיבוש וישוב ארץ ישראל, והשלטון בארץ ישראל הוא מצוה ששקולה כנגד כל המצוות. וגם על גוי שרוצה להשאר בארץ - מוטלת החובה להאמין שאנחנו, היהודים, חייבים בתרי"ג מצוות, שאחת מהחשובות שבהן - מצות ארץ ישראל. כשאינו מאמין בכך - הוא לא גר תושב, ואינו יכול להשאר בארצנו, וממילא אין גם טעם לשוחח עמו.

היחס לגוים שאנחנו בעימות עמהם בדורנו, שמזימתם היא לקחת את ארצנו מידינו והם מבצעים פעולות אלימות נגדנו - הוא יחס של מלחמה, ובמלחמה יש להכריע בכל הכח הצבאי החזק שלנו, להכניע את אויבינו ולשלוט עליהם ביד רמה, לקיים את ציווי התורה של התישבות בכל חלקי ארצנו, וללכת בדרכו של יהושע כפי שפרטנו לעיל - לדרוש מהם קיום כל התנאים הנ"ל, או לעזוב את גבולות ארצנו.
גם אחרי מלוי כל התנאים יצטרכו גדולי ישראל להכריע האם במצבנו, כשעדין חלק גדול מהיהודים לא הגיעו לארץ - ניתן בכלל להשאיר אפילו גרי תושב אמיתיים בארצנו.
ככל שנקדים להכניע אותם ולהבהיר לנו ולהם את מעמדם ההלכתי - נחסוך הרבה דם יהודי, ואפילו דם נכרי.
מיד אחרי מלחמת ששת הימים, ובמשך תקופה ארוכה אחר כך - היינו מטיילים באופן חופשי בכל מרחבי ארצנו הקדושה, ללא נשק וללא מיגון, כי נפל פחד היהודים עליהם. ההססנות, הנכונות לפשרה, חוסר אמונה בזכותנו המלאה - גרמו להתדרדרות שלנו. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו!


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il