ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ליהנות מפירות הארץ

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ט"ו בשבט הארץ ופירותיה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ט"ו בשבט תשע"ו

ליהנות מפירות הארץ


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פעם, בעת שירות מילואים במוצב קטן בגבול סוריה, יצאתי לחצר המוצב כדי לדבר בפלאפון. והנה נכנס אחד החיילים לחצר, והחל לסובב במהירות חבלים ארוכים, שבסופם תלויות משקולות. כיוון שהחצר הייתה קטנה, נדחקתי לפינת החצר והבטתי בפליאה על מעשיו. אותו חייל היה כנראה מומחה בתחומו, והחל לסובב במהירות את המשקולות במגוון תנועות שונות ומרשימות.
בשלב מסוים נכנס הבחור לאקסטאזה של ממש. כשהרגיש שאני מתבונן בו בפליאה, פנה אלי החבר ואמר – "התרגילים האלו בשבילי הם כמו תפילה בשבילך".
אמירה זו הכתה בי כברק. אמרתי לעצמי – הבחור הזה מבין באמת ובעומק - מהי תפילה. הוא יודע את הסוד הגדול, שתפילה היא הזמן בו האדם עוצר את שטף החיים, ומתחבר לעצמו ומתוך כך – לאלוקיו.
כידוע, אמר ר' שלמה קרליבך – הנוער של היום לא בא לתפילה, לא מפני שהוא לא רוצה להתפלל, אלא מפני שהוא משתוקק ועורג לתפילה עמוקה וגבוהה מאד. אם נעניק לו תפילה כזו הוא ירוץ לתפילה. כיוצא בדבר, בנוגע לאמונה בה', אמר מרן הרב קוק - כל הכפירה של הדורות האחרונים היא כפירה ב'אלוקים קטן', אך באמת כל הכפירה נובעת מתשוקה עמוקה לאמונה ברמות גבוהות וחדשות, וכאשר נביא לעם אמונה בגדלות, הכפירה תתמוסס ותיעלם.
וכך בדורנו בנוגע לארץ ישראל. באמת, מאיסת ארץ חמדה נובעת מתשוקה עזה של עם ישראל לפגוש את ארץ ישראל ברבדים עמוקים וגבוהים. ניתן להרגיש, שבעומקה של התביעה ל"שלום עכשיו" גנוזה הכמיהה ל"גאולה עכשיו" - תשוקה עזה וכנה למצב בו יצליח העולם לאחר אלפי שנות נפילות, משברים, מאבקים ותיקונים להגיע אל המנוחה והנחלה. לצערנו, ביחס אל הארץ, מתבטאת תשוקה זו בתחושת האכזבה המתלווה לכך, שהשקענו רבות בארץ ישראל, אך עדיין לא זכינו בארץ ישראל לשלווה ולמנוחה לה ייחלנו, ועדיין איננו יושבים בה "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
זוהי תשוקת בוסר, הקופצת למדרגה גבוהה בטרם הוכשר הזמן לכך. אולם לתשוקה זו יש גם שורש אמיתי, שהרי אנו שואפים ומקווים לגאולה. לפיכך, לשם מימוש החלק האמיתי שברצון זה, עלינו לפתח בקשר עם ארצנו את מימד קבלת השפע והטוב שהיא נותנת לנו, ונסביר את כוונתנו:
שנים רבות כבשנו את הארץ, לחמנו למענה, נטענו אותה, וכיסינוה במרבד של בתים. אולם דומה, שהחמצנו משהו - לימדנו אותה אך לא למדנו אותה, דיברנו אליה אך לא הקשבנו לה, לחמנו עליה אך לא נהנינו ממנה. כיום, עם ישראל משתוקק גם ליהנות מן הארץ, וכשנעניק לו הנאה זו בקדושה הרי העם יתחבר לארץ. הנאה זו קיימת בטיולים בארץ, ובהקשר לט"ו בשבט - הנאה זו קיימת באכילת פירות הארץ. בשעה שהאדם אוכל מפירות הארץ העסיסיים, הוא מצוי במצב נפשי של קבלה והקשבה לארץ - טעמיה המתוקים, חלבה וטובה, והיא נמסכת בדמו עד אשר גופו הופך ל'חתיכת ארץ ישראל'.
סוד גדול זה ידעו רבותינו הקדושים, שהיללו לא רק את קדושתם של פירות הארץ אלא גם את טעמם, עסיסיותם ויופיים. מכאן התיאורים המופלאים בחז"ל (ברכות מ) על רבי יוחנן ותלמידיו שהיו אוכלים כמויות עצומות מפירות גינוסר המתוקים. כך פסק גם הבן איש חי (תורה לשמה תיח) הלכה למעשה, שממידת חסידות ללכת למטע פירות טובים וטעימים של ארצנו הקדושה, כדי לאכול וליהנות שם מספר ימים ממתק הפירות. (למעשה, המקורות מגדולי ישראל בתקופת הגלות בקשר לפירות הארץ מדברים על קדושת הפירות. לעומתם – חז"ל מדברים על גודל וטעם הפירות, ומעלת ההנאה מהפירות).
ובברכה מעין שלוש, בטרם אנו מתפללים ש"נברכך עליה בקדושה וטהרה", אנו מקדימים ומשתוקקים לעצם ההנאה מהארץ - "ונאכל מפריה ונשבע מטובה". וכדברי ר' נחמן מברסלב – "עיקר שבח ארץ ישראל, שהתורה משבחת אותה שהיא ארץ זבת חלב ודבש... ששם שופע שפע נעם העליון שהוא שורש כל הנעימות והמתיקות שמלובש בכל הטעמים בעולם".
מומלץ לכולם, בט"ו בשבט הקרוב לאכול רק מפירות ארצנו הקדושה. לשבת בצוותא כל בני המשפחה או החבורה, להתענג על טעמה המתוק של ארצנו המדהימה, לקרוא פסוקים ודברי חז"ל בשבח הארץ, ולחוש את הגאולה הבוקעת מהפירות. תיהנו!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il