ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המשך עבר הירדן ודיון ראשוני על רמת הגולן | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל גבולות הארץ Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (43 ד') הורד mp3
שלח לחבר הורד דף מקורות


המשך עבר הירדן ודיון ראשוני על רמת הגולן

שעור 10



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

ציווי על הפרשת ערי מקלט - בעבר הירדן המזרחי והמערבי
במדבר לה [מקור א1]:
(ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
(יא) וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
(יד) אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
(טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:

שלוש ערים כאלה בארץ כנען (בגדה המערבית של הירדן) ושלוש ערים - בעבר הירדן המזרחי.

משה מזדרז לבצע את הפרשת הערים בחלק המזרחי:
דברים פרק ד [מקור א2]:
(מא) אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:
עיר אחת בנחלת ראובן, השניה - בנחלת גד, והשלישית - ברמת הגולן בחלקו של מנשה.
(רואים במפורש שהמושג עבר - הירדן - כולל גם את הגולן).
בפסוקים הבאים - חזרה על הציווי של ערי מקלט בחלק המערבי:
דברים פרק יט [מקור א3]:
(ב) שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
(ג) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ:

הבטחה להרחבת הגבולות בעתיד, ולתוספת עוד שלוש ערי מקלט [מקור א4]:
(ח) וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ:
(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלשׁ הָאֵלֶּה:
הגמרא מפרטת את מיקום הערים הללו. מחלקים את ארץ ישראל המערבית, ובמקביל את ארץ ישראל המזרחית – לארבעה חלקים, ומציבים את ערי המקלט באופן שיהיה מרחק שוה מהגבול הדרומי עד עיר המקלט הראשונה, ואחר כך מרחק שוה לשניה, וכן לשלישית, וכן מהשלישית עד הגבול הצפוני של הארץ.
הגמרא מסבירה גם, שעל אף העובדה שבארץ ישראל המערבית ישבו הרבה יותר שבטים, בכל זאת גם בעבר הירדן המזרחי הציבו שלוש ערי מקלט כי "בגלעד שכיחי רוצחים".
מסכת מכות דף ט עמוד ב' [מקור א5-6]:
תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם. חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ו"שלשת" - שיהו משולשין. שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת? אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם מאי עקובה מדם א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות:
מכות דף י. [מקור א7]:
דרש רבי סימאי מאי דכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה? אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה.

וכך מסכם הרמב"ם את ענין ערי המקלט:
הלכות רוצח פ"ח [מקור א8-9]:
(א) מצות עשה להפריש ערי מקלט שנ' (דברים י"ט ב') שלש ערים תבדיל לך ואין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל:
(ב) ושש ערים היו. שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען:
(ג) אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולן שנ' (במדבר ל"ה י"ג) שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען. ולמה הבדילן? אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה:
(ד) בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש שנ' (דברים י"ט ט') ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו ועליהן נאמר בתורה (דברים י"ט ח' ט') ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה:
ברמב"ם רואים שהוא קורא, כמובן, גם לעבר הירדן המזרחי - ארץ ישראל . ושם הוא מסביר את דברי התורה (לעיל מקור א4) ואם ירחיב ד' אלוקיך את גבולך... ויספת עוד שלש ערים על השלש האלה - שהכונה היא לימות המשיח.

גם לגבי מצות עגלה ערופה, כותבת התורה:
דברים פרק כא [מקור א10]:
כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל"...
וכך פסק הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י הלכה א:
"אין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן".

יש לעיין בדברי הרמב"ם כאן, שחילק את ארץ ישראל וציין: ארץ ישראל - וכן בעבר הירדן, ולעיל ראינו (מקור א8) שארץ ישראל כוללת את עבר הירדן" והסביר זאת באופן נפלא במשך חכמה [מקור א12-13]:
שם בספרי: "נותן לך" - לרבות עבר הירדן. תימא דבפסקא רצ"ז [לפי גירסת הגר"א2] "אשר ד' אלקיך נותן לך", ר' שמעון אומר: פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן. והנה בירושלמי דבכורים (א, ח) מייתי לה, וקאמר דחצי שבט המנשי לא נטלו מעצמם3. אבל תמוה לומר דלא מייתי עגלה ערופה רק בחלק חצי שבט מנשה4, והרמב"ם לא פסק כן5. ונראה בסייעתא רשמיא דדריש (ספרי, סוטה מה, ב) "כי ימצא" - פרט למצוי. ומזה הוינא ממעט עבר הירדן דתמן שכיחי רוצחים, וכדאמר הספרי בפרשת מסעי: לפי שרוב שופכי דמים בארץ גלעד, ובנדרים כב: אכתי לא עברת ירדנא. ואם כן הוי מיעוט חדא. ו"אשר ינחילך ד' אלקיך"6 למעט עבר הירדן7. ואם כן הוי מיעוט אחר מיעוט, ומרבינן עבר הירדן8. "וכי ימצא" - פרט למצוי, היינו עיר שרובה עכו"ם9, והמיעוט הראשון אינו נעקר לגמרי, וכמו שכתב הגר"א בפרשת חוקת10 (יט, יט), ובשנות אליהו מסכת שביעית11 (ח-א) יעוי"ש.
הערות במשך חכמה שם:
3. ... ר' יוסי הגלילי אומר: אין מביאים ביכורים מעבר הירדן, שאינה זבת חלב ודבש ... תני "אשר נתתה לי" - ולא שנטלתי לי מעצמי. מה ביניהון? א"ר אבין, חצי שבט מנשה ביניהון, מאן דאמר "אשר נתתה לי" - ולא שנטלתי מעצמי, חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמם. מאן דאמר 'ארץ זבת חלב ודבש' אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש. 4. ומעיר הנצי"ב בעמק הנצי"ב לספרי ד.ה. לרבות עבר הירדן. צריך ביאור למה צריך ריבוי לזה ובכמה מקומות עבר הירדן בכלל ארץ ישראל. ונראה דאתי כריה"ג דסבר דעה"י פטור מביכורים, כדתנן בפ"א דביכורים ובספרי פ' תבא, וס"ד דניליף "אדמה - אדמה", דמשונה זה הלשון מכל התורה כולה דכתיב "בארץ" ותו לא, וקמ"ל מריבוי דכתיב "לרשתה" לרבות עבר הירדן. אבל רבנן דריה"ג דרשי מ"לרשתה" למעט ירושלים דלא נתחלקה לשבטים ... אבל הספרי סבור דנתחלקה לשבטים...
תוכן דבריו בקיצור:
למדנו לעיל בשיעור 8 - מקור 9-10, שלגבי מצות ביכורים יש מחלוקת. יש שיטה, שביכורים מביאים רק ממקום שנקרא "זבת חלב ודבש", ועבר הירדן כולה - לא נקראת זבת חלב ודבש (וגם בחלק המערבי של הירדן לא הכל "זבת חלב ודבש), ולכן לא מביאים ביכורים מכל עבר הירדן, כולל נחלת ראובן וגד וגם נחלת חצי שבט מנשה.
ויש שיטה שסוברת שביכורים אינם תלוים בזבת חלב ודבש, אלא, במושג "אשר נתת לי" שנאמר בפרשת ביכורים. כלומר היוזמה לקבלת נחלה בארץ ישראל, היא יוזמה של הקב"ה "אשר נתת לי", חוץ מנחלת ראובן וגד, הנקראת "נטלתי לי מעצמי" - כלומר היוזמה להתישבות שם היתה יוזמה של ראובן וגד. וממקום זה אין מביאים ביכורים, כי זה לא "אשר נתת לי".
אבל חצי שבט מנשה לא יזמו בעצמם את התישבותם ברמת הגולן אשר בעבר הירדן, אלא משה ביקש מהם להתישב שם.
אם כן היוזמה לא היתה שלהם - וגם עליהם נאמר "אשר נתת לי" וממילא מביאים ביכורים מרמת הגולן.
והנה גם בפרשת עגלה ערופה נאמר אשר ד' אלוקיך נותן לך לרשתה (לעיל מקור א10). האם נאמר שעגלה ערופה נוהגת רק ברמת הגולן ששם זו ארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה, ואילו בראובן וגד לא נוהגת - כי לא נטלו מעצמן?
ולא שמענו כן, וגם הרמב"ם לא חילק בשטחי עבר הירדן!
אלא - יש לימוד מיוחד לרבות גם את עבר הירדן.
(הנצי"ב (סיפרי עמק הנצי"ב ד, ה.) - מביא לימוד על זה.)
וכיון שהיתה הוה אמינא למעט את עבר הירדן, נוקט הרמב"ם "ארץ ישראל ועבר הירדן" ללמדך שעגלה ערופה נוהגת בכל שטחי ארץ ישראל ועבר הירדן, כולל בשטחי ראובן וגד!
עיין גם לקמן במקור א18 (התשב"ץ) - הסבר נוסף מדוע צריך לציין במיוחד שגם בעבר הירדן המזרחי יש דין עגלה ערופה.

בירור החילוקים שקיימים בין החלק המזרחי והמערבי של הירדן

נאמר בספר יהושע כב, י, ששנים וחצי השבטים בנו מזבח גדול בעבר הירדן.
עם ישראל התארגן בשילה למלחמה נגד אנשי עבר הירדן, משום שלפי ההלכה אסור לבנות במות מאז שהוקבע המשכן בשילה.
נשלחה משלחת לעבר הירדן בראשותו של פנחס, ובין השאר אמרו אנשי המשלחת (יהושע כב, יט') [מקור א14]:
וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
רש"י שם [מקור א15]:
לעלות עליהם לצבא - לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה.
אם טמאה ארץ אחזתכם - שלא בחר הקדוש ברוך הוא להשרות בה שכינתו.
רד"ק שם [מקור א16]:
ואיש ראש בית אבותם, כל איש מאלה העשרה הלכו עם פנחס כל אחד היה בשבטו ראש בית אבות והמה היו הראשים לאלפי ישראל. ואך אם טמאה. פירוש אם טמאה בעיניכם לפי שאין המשכן שם, עברו לכם אל ארץ אחוזת ה'. ואתנו אל תמרדו. כמו ובנו אל תמרדו וכן והתחלקו אותה כמו בה.
מהר"י קרא שם [מקור א17]:
שוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום בה' - להעלות על המזבח לשם עבודה זרה.
ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם - כלומר, אך אם דומה בעיניכם שטמאה ארץ אחוזתכם לשכינה, כאותה ששנינו, עד שלא נבחרה שילה, הוכשרו כל הארצות לשכינה, משנבחרה שילה, יצאו כל הארצות.
ובה' אל תמרודו - ושמא תאמרו מה אכפת לכם מזה המרד? מתייראים אנו שלא יקצוף עלינו מעון המרד שתמרדו בשם המפורש בעינין "...והיה אתם תמרודו היום בה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף".

הפסוק מתבטא על עבר הירדן בסגנון "טמאה", כלומר הארץ הזאת היא פחותה יותר מבחינת בנין המשכן. שבנין המשכן אפשרי רק בעבר הירדן המערבי, ולא המזרחי.
הטומאה כאן אינה מוציאה ח"ו את שטחי עבר הירדן מחוץ לקדושת ארץ ישראל. כמו שכל מי שטמא באופן אישי, כגון טומאת נידה וכד' - אינו יוצא ח"ו מכלל ישראל, ומקדושת עם ישראל. הוא טמא - היינו דחוי, מקיום פרטים מסויימים במצוות.
וכן רואים בכל המפרשים - רש"י, רד"ק, ומהר"י קר"א (מקור א15,16,17)
תשב"ץ חלק ג' סימן ר' [מקור א18-22]:
"דעבר הירדן היא כארץ ישראל לגטין וכיון שמארץ ישראל היא אין בה טומאת ארץ העמים כדמוכח התם דכל שחייב במעשרות אין בו טומאת ארץ העמים מה שאין כן בסוריא. ונראה דמשום הכי אצטריך קרא לרבות עגלה ערופה לעבר הירדן שלא תאמר כיון שאין שכינה שם ועגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה דמשום הכי לא תתחייב בעגלה ערופה, קמשמע לן דמ"מ מארץ ישראל היא וערי מקלט אתקון לה רחמנא דלא ליתו לידי שפיכות דם נקי מה שאין כן בח"ל. ומ"מ איצטריך לרבויי שיהיו קולטות מח"ל. וכדכתיבנא לעיל שלא תאמר כיון דבח"ל ליכא ערי מקלט אף אותן שבארץ לא יקלוטו לרוצחי ח"ל קמ"ל.
נמצא שארץ תשעת המטות יש בה שכינה וחביבא לדירה ולקבורה וכולה היא שוה לענין זה אלא לדרישות שאתה דורש שיהיו בחלקו של יהודה ולא בגליל וארץ סיחון ועוג אע"פ שאין בה שכינה ואין בה אותה חבה כיון שתקן לה ערי מקלט יש לה עגלה ערופה כשאר מצות ארץ ישראל וזה מרבוייא דקרא. וחו"ל אין בה ערי מקלט ואין לה דין עגלה ערופה ומרבויא דקרא ערי מקלט קולטות לרוצחים שבה. ומכאן יתבאר כי מה שקראה הכתוב טמאה הוא כמו שפירש רש"י ז"ל שנקראת כן מפני שאין בה שכינה לא כמו שפירשו המפרשים שפירושו טמאה בעיניכם.
דתרי ענייני נינהו, קדושת שכינה וקדושת מצות. וקדושת שכינה היא מיוחדת בעבר הירדן ימה וקדושת מצות בין בזו ובין בזו.
וחיוב העלאה הוא מפני קדושת מצות ושם הוא מצות דירה בלבד ומשום הכי שַׂוְתה עבר הירדן ליהודה וגליל העליון בענין זה. וחבוב הארץ לדירה משום שכינה ולקבורה אין עבר הירדן בכלל זה ואפילו הכי אין מעלין מעבר הירדן ליהודה דמשום תוספת קדושת שכינה בדירה ובקבורה לא כייפין. אבל לענין חיוב מצות כייפינן. תדע דארץ יהודה לית ליה תוספת קדושה על הגליל, כדאמרינן לעיל, ואפילו הכי אין מוציאין מהגליל לארץ יהודה כיון שהם שוות בחובת קרקע שוות הם במצות דירה".
שו"ת תשב"ץ חלק ג' סימן קצח [מקור א23]:
"והנה נתבאר שעבר הירדן שדינה כדין יהודה וגליל לענין ביעור ולענין העלאה והוצאה היינו ארץ סיחון ועוג ודינה כדין ארץ ישראל לכל חובת קרקע וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות (פ"א ה"א)".
סיכום דברי התשבץ:
עבר הירדן - כארץ ישראל לגיטין. בעבר הירדן - אין טומאת ארץ העמים כמו בחו"ל.
בעבר הירדן חייבים במצוות התלויות בארץ, וכל שחייב במעשרות - אין בו טומאת ארץ העמים.
יש בה קדושת מצוות, ואדם כופה את אשתו או אשה את בעלה לעלות מחו"ל לארץ ישראל - וגם לעבר הירדן.
לא כופין לעבור מעבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי בגלל תוספת קדושת שכינה בדירה וקבורה, כיון שהן שוות בחובות קרקע - שוות הן גם במצות דירה.
לעומת זה:
עבר הירדן אינה כשרה לבית השכינה, לא בונים בה משכן או מקדש. (ובזה הוא מסביר מדוע הוה אמינא שלא יהיה בה דין עגלה ערופה, כיון שעגלה ערופה באה לכפר על הדם המטמא את הארץ, ומסלק את השכינה. וכאן - ממילא אין שכינה. קמ"ל שעבר הירדן היא מארץ ישראל, ולכן יש בה גם דין ערי מקלט שלא יגיעו שם לשפיכות דם נקי וע"ש עוד).
מה שעבר הירדן נקראת טמאה - זה כפירוש רש"י - מפני שאין בה שכינה.
יש חבוב מיוחד של ארץ ישראל המערבית לענין דירה וקבורה - משום שכינה שיש בה.
לסיכום - קדושת שכינה - זה מיוחד לחלק המערבי. קדושת מצוות יש בין בזו ובין בזו.

(מכאן דף מקורות 10ב)
לגבי יו"ט שני של גלויות בעבר הירדן.
המהריט"ץ נשאל מהעירה עג'לון אשר בעבר הירדן - האם יש לעשות שם יו"ט שני של גלויות - וכתב, שעבר הירדן המזרחית אינה קדושה, כיון שנכבשה לפני עבר הירדן המערבית. ומביא את הרמב"ם לגבי סוריא, שירדה ממעלת ארץ ישראל מכיון שסדר הכיבוש הוא לכבוש קודם את ארץ כנען לגבולותיה, ורק אחר כך אפשר להתפשט עוד. ודוד - לא כבש לפי הסדר הזה, ולכן, גזירת הכתוב שלא תחול קדושה על ארץ ישראל המזרחית שכבש אותה משה לפני החלק המערבי! (והגערה בדוד המלך - אינה בתור עונש - "פלטרין שלך לא כבשת" וכו' - אלא זו מציאות שאין חלה שם קדושה אלא אם כובשים לפי הסדר, (ולכן אע"פ שמשה היה מאולץ לכבוש קודם במזרח - בכל זאת לא חלה שם קדושה כי זה לא לפי הסדר).
וזו לשון המהריט"ץ
שו"ת מהריט"ץ חלק א' סימן רטז' [מקור ב1-2]:
"נשאלתי אם עגלון היא ארץ ישראל או לא לפי שיש מי שהורה שהיא ארץ ישראל ולא יעשו שני ימים טובים.
כתב הרמב"ם זלה"ה וזה לשונו: ומפני מה ירדה סוריא ממעלת ארץ ישראל מפני שכבשה קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשארה משבעה עממין. ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כך כבש ארצות אחרות היה כבושו כלו בארץ ישראל לכל דבר עכ"ל. הרי שאין הדבר מפני קנס שנקנס דוד המלך עליו השלום על שנתרשל ולא כבש ארץ ישראל תחילה אלא אפשר שגזרת הכתוב היא שלא תקדש חוצה לארץ עד שתתקדש כל ארץ ישראל. ואם כן מעתה אם יפרש כן יצא לנו שגם מה שכבש משה אדונינו ע"ה קודם כיבוש ארץ ישראל אף על פי שלא היה לו רשות ליכנס לארץ מכל מקום גזרת הכתוב היא שלא תקדש מה שנכבש קודם כיבוש ארץ ישראל וכן היה נראה מדברי הירושלמי מסכת חלה דגרסינן התם מעתה מה שהיה דוד מניח ספר ארץ ישראל וכובש ספר חוצה לארץ ע"כ."

גם הברכי יוסף סובר שעבר הירדן המזרחי והמערבי שוות בהרבה ענינים.
אמנם לפעמים בדרך השאלה קוראים לעבר הירדן חו"ל - אבל לא בעצם - אלא בהשאלה. ודוחה גם את המהריט"ץ הנ"ל.
ברכי יוסף , אורח חים סימן תפט [מקור ב3-5]:
"לעולם סבר מרן דעבר הירדן בכלל הוא ארץ ישראל וכדמשמע מדברי הרמב"ם שם דכתב סתמא אין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל ומוכח דעבר הירדן נכלל בארץ ישראל וכן משמע מהסמ"ג ריש עשין עו', אלא דעם כל זה שינוייא דעלמא משני מרן דהספרי קרי לעבר הירדן ח"ל כלומר בדרך השאלה ולא בשם העצם.. וק"ק דאדתקשו על מרן תיקשי ממ"ש הרמב"ם גופיה שם בה' רוצח פרק י' אין עגלה ערופה נוהגת אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן וכן הו"ל לרמב"ם לומר גבי ערי מקלט.
אמנם יראה דלא קשיא מידי. דלעולם עבר הירדן נכלל בארץ ישראל אלא זימנין דמשכחת דבדרך השאלה קרי ליה ח"ל כשנויא בתרא דמרן לספרי. והרמב"ם שם לגבי ערי מקלט שפיר כתב אין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל דעבר הירדן נכלל בארץ ישראל ולא הוצרך לפרש זה דבסמוך הזכיר שלש דבעבר הירדן, אלמא דרישא דנקט ארץ ישראל הוא כולל לעבר הירדן גם כן. וגם מש"כ פ"י גבי עגלה ערופה וכן בעבר הירדן, כונתו להורות לנו דעבר הירדן נכלל בארץ ישראל. וכך שיעור דבריו: אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן לפי שגם הוא מכלל ארץ ישראל וכדמשמע ממ"ש פ"ח גבי ערי מקלט. וכן נראה לדחוק קצת בדברי הרמב"ם. וכן הרב לקח טוב פ' עגלה ערופה כתב לשון הרמב"ם ובהא ל"ק מה שתמה מהריט"ץ על מהר"ר גדליה הנזכר לעיל והבאתיו לעיל. עלה בידינו שאין ראיה מדברי מרן הנז' דפליג על הרדב"ז. והרב פרשת דרכים כתב משם מרן דערי סיחון ועוג חייבות מן התורה בתרומות ומעשרות ועמ"ש לקמן בס"ד".

בספר ישועות מלכו, מחדש חידוש גדול בענין קדושת עבר הירדן:
ישועות מלכו סימן סו- קונטרס ישוב ארץ ישראל [מקור ב6-9]:
"הנה מעבר לירדן בארץ סיחון ועוג שכבש משה, אם דינו כארץ ישראל או לא, נחלקו בזה הגדולים, ולפי דעתי הא דאמרינן בספרי דכל הארצות שכבשו ישראל דינם כארץ ישראל, וסוריא דינה ככיבוש יחיד, לפי שכבש אותה דוד בעוד שלא נכבש ארץ ישראל, כמו"ש התוס' בשם הספרי.
והנה ידוע שארץ סיחון ועוג היה צריך למיכבש קודם שעברו את הירדן שהרי נצטוו על הארצות אדום ועמון ומואב שלא להתגרות אותם מלחמה, ואי אפשר לעבור את הירדן אם לא שיכבשו תחילה את ארץ סיחון ועוג, אם כן דינם כארץ ישראל.
אמנם לא נתקדשו בקדושת ארץ ישראל עד שעברו את הירדן שלא יהיה הטפל חמור מן העיקר כי לא נתקדשו רק מחמת שהם טפילים לארץ ישראל ובעת שנתקדש העיקר נתקדש הטפל.
ומה שמבואר במכות פרק אלו הן הגולין שלשה ארצות שהפריש משה בעבר הירדן לא קלטו עד שהפריש יהושע, לאו דוקא במצות הפרשת ערי מקלט, אלא שכל המצוות שנצטוו ישראל בבואם אל ארץ כנען לא נתקדשו הארצות שבעבר הירדן עד שנתקדש ארץ ישראל, ומה"ט ניחא הא דאמרינן במדרש שמשה נצטער שלא נקבר בארץ ישראל, לפי שבאמת בעת פטירתו של משה רבינו ע"ה לא נתקדשו כלל בקדושת ארץ ישראל.
תוכן דבריו:
הגמרא במסכת גיטין ח. קוראת לכיבוש סוריה – "כיבוש יחיד". ותוספות שם ד"ה כיבוש יחיד כתב בשם הספרי, שדוד כבש את סוריה לפני שכל ארץ ישראל לגבולותיה נכבשה, ולכן היא נקראת כיבוש יחיד (ואינה חייבת במעשר ושביעית וכו').
ישועות מלכו דן האם העובדה שארץ סיחון ועוג (עבר הירדן) נכבשו לפני כיבוש עבר הירדן המערבי – גורמת לכך שדינם כסוריא, או לא. וכתב שזו מחלוקת. ולדעתו, כיון שהכיבוש נעשה באופן כזה – מחוסר ברירה, שהרי עם ישראל בא לארץ ישראל מכיוון מזרח, והיה מנוע מלהכנס דרך אדום עמון ומואב – לכן אין דין עבר הירדן כדין סוריא, אלא עבר הירדן נחשבת כיבוש רבים ודינה כארץ ישראל ממש. אמנם הקדושה של עבר הירדן – חלה רק אחרי כיבוש החלק המערבי, כי זהו החלק העיקרי, ובעקבות קדושת החלק המערבי – חלה הקדושה גם על החלק מזרחי. ומסביר לפי זה את דברי חז"ל שאמרו – משה לא הודה בארצו – לפיכך לא נקבר בארצו. וקשה, הלא עבר הירדן – מקום קבורת משה – היא ארץ ישראל! אלא – לא דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה, וברגע מות משה – הקדושה עוד לא חלה שם, אלא רק בשלב מאוחר יותר. ולכן זה נקרא לא נקבר בארצו, כי באותו רגע שנקבר עדיין לא היתה שם קדושה! וכמו שערי המקלט של עבר הירדן התחילו לקלוט רוצחים בשוגג, רק אחרי שהפריש יהושע את ערי המקלט במערב!
והישועות מלכו בסימן סז מביא גם את דברי הכפתור ופרח [מקור ב10]:
"ושוב ראיתי בס' כפתור ופרח שכתב גם כן ככל מה שכתבתי דמצוה איכא לדור גם בערי כיבוש מצרים ולכן בית שאן אע"פ שלא החזיקו עולי בבל מצוה לדור שם. והביא ראיה ברורה מהתוספתא דאשקלון וחברותיה ניהו דפטורי מתרומות ומעשרות, מ"מ אינם מטמאים משום ארץ עממים... ולענין הלכה כבר כתב בס' כפתור ופרח שמצוה לדור גם בכיבוש עולי מצרים וכן בעבר הירדן, ואין ספק להרהר אחרי דבריו. אם כן בזמן הזה גם כן מצוה אם מזדמן לאדם לקנות מצוה לקנות. וכבר כתב בס' כפתור ופרח דשבות אמירה לעכו"ם מותר גם כן במקומות שכבשו עולי מצרים ק"ו מסוריא".

גם מרן הרב קוק זצ"ל עודד את ההתישבות בעבר הירדן:
אגרות הראי"ה רכב [מקור ב11-14]:
ב"ה, ב' אלול, תרס"ט.
לכבוד האגודה הנכבדה, לקניית קרקעות באה"ק, בביאליסטאק. שלו'
וברכה מקודש.
כוח"ט.
מכתבם הנכבד מיום ט"ו מנ"א העבר, הנכתב ע"י מזכיר ועד הזמני, הגיעני.
והנני מתכבד להשיב להם על כל שאלותיהם הנכבדות, כפי הידיעות אשר עלו בידי.
אמת הדבר, שעומדת למכירה כברת אדמה גדולה בככר הירדן, בצדו המזרחי.
האדמה היא רחוקה כמהלך חמש שעות מיריחו, העומדת כידוע מעבר הירדן
המערבי. ובהיותי יושב כעת במושבה רחובות, שלחתי, סמוך לקבלת מכתבם, לקרא
את אחד מאחינו היושב ביריחו זה כמה שנים, שהוא בקי גדול בכל הענין, ועל פיו
הנני רושם פה לכם תשובה על סדר שאלותיכם.
ג. סכום המשפחות, שיכולות להתישב על ככר זה, נחשב בערך שבע מאות,
ערך שלוש מאות דונמים לכל משפחה, אשר לפי תכונת האדמה השמנה, של עבר
הירדן, התקציב הזה יש בו די.
ד. האדמה היא אדמת מישור טובה מאד, ראויה לזריעה ולנטיעה, ואין
בה טרשים כלל. רק מסביב לגבולותיה נמצאים הררי אבנים, שיוכשרו לקחת מהם
לבנינים, כשיעזרנו ד' לבא למדה זו, בחסדו הגדול ב"ה.
ה. ממסילת הברזל הדמשקאית היא רחוקה רק כשלש שעות, מירושלים -
כעשר או שתים-עשרה שעות. וסמוך לה מסביב נמצאות ערים גדולות ערביות,
מרובות באוכלסין, והשכנים הם אנשים שקטים.
ו. אדוני הארץ, כאשר כתבתי, הם שני בעלים עותומנים, אחד ערבי ואחד
צרפתי, שזכיותיהם מאושרות. וכשיבא הענין במצב יותר קרוב למעשה, נוכל לברר
את הכל ע"י עורך דין, הבקי בחקי הממלכה העותומנית.
ז. הארץ ההיא היא שבעה מים, עינות ונחלים, גם קל מאד לחפור בה
בארות מים חיים."

אגרות הראיה רל [מקור ב15-17]:
"אקלימה של עבר הירדן, הוא כפי הנודע ממוזג מאד, קרוב לאקלימה של ארץ יהודה. הקיץ - חם ויבש, והחורף הוא ימי הגשמים, ושלג הוא יקר המציאות. המצב הגאוגרפי לסדרו בדיוק, צריך על זה הכנה רבה, שאין ביכולתי, אבל בכללות הוא בין הירדן מעבר המזרחי, וסמוך לקיר מואב וסלכה, ערי ממלכת עוג בבשן, ארץ מקנה דשנה כמאז.
ב. על דבר מצב הבריאות שמה מספרים לשבח. ומ"מ הצירים יבקרו בפרטיות בצירוף אנשים בקיאים ומומחים. אולי יהיה נדרש איזה מקומות לנטע עצי אקליפטוס, למזג האויר יותר, אין זו הוצאה גדולה. וגם באויר בריא לגמרי גם כן יפים העצים הנטועים מסביב.
כי כבר למד אותנו הנסיון, שכמה קרקעות יפות ומשובחות עמדו לממכר, ומצדנו נעשו הכנות רבות ועיכובים, ובתוך שאנו מתישבים קפצו אשכנזים, צרפתים יונים וארמנים וכיו"ב וקנו אותם. כי מה שב"ה אה"ק היא ארץ חמדה מפני הדרת קדושתה לכל העמים, צריכים אנחנו זריזות גדולה בכל דבר הבא לידנו, לתקע בו יתד וגדר בעה"י. ע"כ לדעתי יבואו הצירים במוקדם כפי היכולת."

וכן כותב החזון איש [מקור 18]:
(שביעית ג' כה')
"עבר הירדן הוא כארץ ישראל מן התורה לכל דבר, שהרי אמרו (ערכין לב, ב') כשגלו שבט ראובן וגד בטל יובל, משום שאין כל יושביה עליה, אלמא דעבר הירדן מקרי ארץ ישראל לענין כל יושביה עליה, ובזה שדין יובל ושביעית בארץ ההיא מן התורה".

העתק המכתב של הגר"ש ישראלי [מקור ב19]:
תשנ"ג
הדברים והאמת המתפרסמים על ידי המעוררים, לצאת להפגנת המונים,
לעודד העמדה שאין לזוז מהגולן – אינם זקוקים לחיזוק. הן כך לימדונו רבותינו חז"ל: תחילת נפילה – ניסה. חבל ארץ זה שהוא נחלת אבותינו מימי קדם וחזר ונקנה בדם וזיעת אפיהם של בנינו ובנותינו, צועק וזועק שלא ימסר לנחלת זרים. על כן מי שבידו לעשות למען הגדיל רושם המחאה, ולהרתיע את ידי רכי הלבב המוכנים להפקיר חלקי ארץ ישראל למען שלום מדומה, יעשה זאת ברצון, התלהבות ואמונה, והשי"ת יהיה בעזרנו. לכו ונתחזקה בעד עמנו וערי אלקינו, לכבוד התורה וארץ הקודש.

העתק המכתב של הגר"א סולובייציק [מקור ב20]:
ב"ה, אלול תשנ"ב
אנחנו החתומים מטה מזועזעים לשמוע שכמה רבנים מפורסמים הצהירו כי רמת הגולן איננה חלק אינטגרלי מארץ ישראל.
רמת הגולן היא חלק מארץ ישראל שניתנה לאברהם אבינו כמתנה, ואחר כך הונחלה לחצי שבט המנשה. כל האמור לעיל הינו מנקודת מבט הלכתית.
וממבט פוליטי, ד"ר הנרי קיסינגר, שהוא המומחה הגדול בעניני בטחון, הצהיר, שאם ישראל תוותר על איזשהו חלק מרמת הגולן, הרי זוהי ח"ו התאבדות לאומית
אהרן הלוי סולוביציק

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il