יום ב' ל' כסליו ה'תשע"ה
דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה זמנים חנוכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
כסליו תשס"ה

החייבים בהדלקת נרות חנוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה


חנוכה




זהו שיעור הלכתי בעניין זמן הדלקת נר חנוכה. לחץ כאן לקבלת זמן הדלקת נרות חנוכה




א - מצוות הדלקת נרות חנוכה
תקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה, שהם הימים שבהם חגגו ישראל והודו לה' שעזר להם לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, ובימים אלו דלק השמן שבמנורת המקדש בדרך נס.
ואף שמצוות הדלקת נרות בחנוכה היא מצווה מדברי חכמים, מברכים עליה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה". ולכאורה יש לשאול, הרי לא נצטווינו עליה בתורה שבכתב, ואם כן היאך אנו אומרים 'וצוונו'? אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לתקן מצוות לפי דרכה של התורה, שנאמר (דברים יז, יא): "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". ועוד נאמר (דברים לב, ז): "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (שבת כג, א). וכדי לזכור ולפרסם את הנס שעשה ה' עמנו בימי הבית השני תקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה.
נשים חייבות במצווה כגברים. ואף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, ובדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום כיוון שגם הנשים היו שותפות בנס, אף הן חייבות במצווה (שבת כג, א, אלא שנוהגים שאשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה עי' להלן הערה 2, ולעיל יא, יא, 14).
כל דיני המקום והזמן שקבעו חכמים להדלקת נר חנוכה נועדו כדי לפרסם את הנס. לפיכך תקנו להדליק את הנרות ליד הפתח או החלון הפונה לרשות הרבים, כדי שהעוברים ברחוב יראו את הנרות (כמבואר להלן יג, א-ג). ותקנו להדליק את הנרות משתשקע החמה, שאז הוא הזמן שהנרות יֵראו למירב האנשים, כי מצד אחד כבר נעשה חשוך ואור הנר ניכר היטב, ומנגד הרחובות עדיין מלאים באנשים שחוזרים מעבודתם (ויבואר להלן יג, ד). אולם אין הפרסום לרבים מעכב את המצווה, וגם יהודי שגר לבדו במקום שומם צריך להדליק נרות חנוכה, כדי לזכור בעצמו את הנס.
וגדולה מצווה זו מאוד, ואפילו עני שאין לו אפשרות לקנות נרות, צריך לחזר על הפתחים או למכור את כסותו כדי לקנות נרות חנוכה. ואף שלקיום מצוות אחרות אין חובה על האדם לחזר על הפתחים או למכור את כסותו, כאן שיש במצווה פרסום הנס, החיוב גדול יותר. אלא שאין העני צריך להדר במצווה, ודי לו להדליק נר אחד בכל יום (שו"ע תרעא, א; מ"ב ג; ערוה"ש ג. ועי' רמ"א תרנו, א; באו"ה 'אפילו').

ב - מספר הנרות ומנהג מהדרין מן המהדרין

חיבה מיוחדת נודעה למצוות הדלקת נרות חנוכה. בדרך כלל יש שתי מדרגות במצוות: חובת המצווה וקיומה למהדרין. ואילו בהדלקת נרות חנוכה יש שלוש מדרגות: חובת המצווה, למהדרין, ומהדרין מן המהדרין. ולא עוד, אלא שנהגו כל ישראל לקיים את מצוות נרות חנוכה כמנהג 'מהדרין מן המהדרין'.
החובה היא שבכל בית ידליקו בכל יום מימי החנוכה נר אחד עבור כל בני הבית, ובנר זה יזכרו ויפרסמו את נס החנוכה. והמהדרין מדליקים נר אחד לכל אחד מבני הבית הגדולים. לדוגמא, אם היו בני הבית ארבעה, מדליקים בכל הימים ארבעה נרות, ועל ידי כך מבטאים את ההשתתפות של כולם במצווה.
והמהדרין מן המהדרין מדליקים נרות לפי מספר הימים, ונחלקו בזה חכמים. בית שמאי אומרים: ביום הראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך עד שביום האחרון מדליק נר אחד, כך שמספר הנרות כנגד הימים הנכנסים. ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, כי יש עוד שמונה ימים לחנוכה. וביום האחרון מדליקים נר אחד, כי רק עוד יום אחד נותר לחנוכה. ובית הלל אומרים: ביום הראשון מדליק נר אחד, ומוסיף בכל יום נר אחד, עד שביום האחרון מדליק שמונה נרות, כך שמספר הנרות כנגד ימים היוצאים; שבכל יום מדליקים נרות כפי מספר הימים שהנס נמשך, ובזה מבטאים את התגדלותו של הנס, שכל יום נוסף שהדליקו את המנורה שבמקדש מאותו פך שמן קטן - הנס גדל יותר. ובאופן זה גם מעלים בקודש עד שביום השמיני מגיעים אל השיא ומדליקים שמונה נרות (שבת כא, ב). ונהגו כל ישראל כמנהג 'מהדרין מן המהדרין' לפי בית הלל (שו"ע או"ח תרעא, ב).
בפועל יוצא שמדליקים במשך שמונת ימי החנוכה ל"ו נרות. ועוד נוהגים להדליק בכל יום נר נוסף לשמש, כדי שאם יצטרכו לאור ישתמשו לאור השמש, שנרות החנוכה אסורים בהנאה. אבל מפרידים את השמש משאר הנרות, מפני שעיקר המגמה במנהג 'מהדרין מן המהדרין' שמספר הנרות יהיה ניכר, שהוא מבטא את התגדלות הנס (ויבואר להלן בהלכות י-יא).

ג - מנהג ספרדים
נחלקו המנהגים כיצד צריך להיות בפועל מנהג 'מהדרין מן המהדרין'. למנהג הספרדים, עיקר ההידור שידליקו נרות לפי מספר הימים. וגם כאשר בני הבית מרובים, רק אחד מבני הבית מדליק את נרות החנוכה לפי מספר הימים היוצאים, ביום הראשון מדליק נר אחד, ביום השני שניים, ובשמיני שמונה. מפני שהמטרה להראות את מספר הימים שהנס נמשך, שבזה מתפרסם הנס יותר. ואם היו מדליקים נרות כנגד כל אחד מבני הבית בטפח הסמוך לפתח, לא היה ניכר מספר הימים, כי הנרות של כל בני הבית היו מצטרפים ומבלבלים את החשבון. וכיוון שרק אחד מדליק, מן הראוי שגדול הבית ידליק עבור כולם.
אם הילדים מבקשים להדליק נרות, אפשר לתת להם להדליק חנוכיה לעצמם, ובלבד שיקפידו להפריד בין החנוכיות, ולמנהג רבים מהספרדים לא יברכו, אבל מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל הורה שילדים עד גיל בר מצווה רשאים לברך. ולדעת הרב שלום משאש זצ"ל, גם מבוגרים מגיל בר מצווה שרוצים לזכות בברכה, רשאים לכוון שלא לצאת בהדלקת אביהם, ואזי יוכלו להדר להדליק נרות בברכה (ילקוט שמש או"ח קצב).

ד - מנהג אשכנז - הגברים הנשים והקטנים
למנהג אשכנז, כדי להיות 'מהדרין מן המהדרין' צריך שכל אחד מבני הבית ידליק בברכה חנוכיה משלו, ביום הראשון כל אחד מדליק נר אחד, ובשמיני כל אחד מדליק שמונה. ואין חוששים שלא ידעו את מספר הנרות של אותו יום, מפני שמקפידים להפריד את החנוכיות זו מזו. 1
וגם קטנים שהגיעו לחינוך מדליקים נרות בברכה, וגיל חינוך הוא בערך מגיל שש, שאז הם מבינים את סיפור הנס והמצווה.
ונשים נשואות נהגו שלא להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקה שלהן, ש'אשתו כגופו'. ובהרבה בתים גם בנות שהגיעו לחינוך ונערות נהגו שלא להדליק נרות. ומכל מקום אם ירצו להדליק, רשאיות להדליק בברכה. ונראה שטוב לעודד את הבנות שהגיעו לחינוך להדליק נרות לפחות עד הגיען לבת מצווה, כי ההדלקה מקשרת אותן לתורה ולמצוות. ואם ירצו להדליק גם אח"כ, תבוא עליהן ברכה. ואפילו אשה שבעלה מדליק נרות, אם תרצה למרות המנהג להדליק בעצמה - רשאית להדליק בברכה. 2

ה - הברכות ו'הנרות הללו'
תקנו חכמים לברך שתי ברכות לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שנכוון את דעתנו לשני העניינים שבמצווה. הברכה הראשונה על עצם המצווה, וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה", ובנוסח ספרד מסיימים 'להדליק נר חנוכה'. 3 הברכה השנייה היא הודאה על הנסים שעשה ה' לאבותינו בימי החנוכה, ותקנו לברך אותה בעת הדלקת הנרות, מפני שנרות החנוכה נועדו להזכיר את הנסים ומשמעותם. וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". וביום הראשון מוסיפים את ברכת 'שהחיינו', והיא הודאה לה' שהחיינו וקיימנו שנה נוספת, עד שזכינו להגיע פעם נוספת לימי החנוכה, ושוב אנחנו זוכים לקיים את מצוות הדלקת הנרות. 4
מיד לאחר סיום הברכות מתחילים להדליק את הנרות, ואין להפסיק בדיבור בין הברכות להדלקת הנרות. ולאחר סיום הדלקת הנר הראשון נוהגים להתחיל לומר את נוסח 'הנרות הללו' (שמקורו במסכת סופרים כ, ו), ותוך כדי אמירתו ממשיכים להדליק את שאר הנרות. ואף שעדיין לא הדליקו את שאר הנרות, אין בזה חשש הפסק, מפני שכבר למדנו שחובת המצווה מתקיימת בהדלקת הנר הראשון ושאר הנרות הם להידור מצווה. ואף שלכתחילה אין לדבר עד סיום הדלקת הנרות, נוסח 'הנרות הללו' הוא ביאור עניין המצווה, ולכן אדרבה יש מקום לאומרו תוך כדי המשך קיום המצווה. אמנם מי שמתקשה לומר 'הנרות הללו' בעוד שהוא מדליק נרות, יכול לומר 'הנרות הללו' אחר סיום הדלקת כל הנרות (עי' מ"ב תרעו, ח, משב"ז ה).
בנוסף לברכות ולאמירת 'הנרות הללו' יש מקדימים לומר לפני הברכות 'לשם יחוד', כדי להוסיף כוונה במצווה.
יש להדליק כל נר היטב, ולהמתין עד שהאש תאחז ברוב הפתילה באופן יציב, ולא כמו אלה שנחפזים ולפני שהנר נדלק כראוי עוברים לנר הבא (באו"ה תרעג, ב, 'הדלקה').

ו - השתתפות בני הבית במצווה
יש להשתדל שכל בני הבית יתכנסו למצוות הדלקת הנרות, כדי שישמעו את הברכות, יענו עליהן אמן ויראו את הדלקת הנרות. בנוסף לכך שיש בזה כבוד למצווה ופרסום לנס, הדבר נצרך לאלה שאינם מברכים על הנרות בעצמם, כמו אשה שיוצאת ידי חובתה בהדלקת בעלה, ובני בית שיוצאים ידי חובתם בהדלקת אבי הבית. מפני שעל ידי שמיעתם את הברכות הם משתתפים בהודאה לה' על הנסים. ואם לא ישמעו את הברכות, לדעת רמב"ם ורש"י, למרות שכבר יצאו ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אבי המשפחה, מכל מקום עליהם להביט בנרות החנוכה ולברך את ברכת 'שעשה נסים'. ולדעת הרשב"א והר"ן, הואיל וכבר יצאו ידי חובת המצווה בהדלקת אבי הבית, למרות שלא שמעו את הברכות, אינם צריכים לברך 'שעשה נסים' בעת שיראו את הנרות. וכיוון שיש בזה מחלוקת, מספק אין לברך (שו"ע תרעו, ג). אבל לכתחילה, כדי לקיים את המצווה לדעת כל הפוסקים, מי שאינו מדליק ומברך בעצמו, צריך לשמוע את הברכות ולענות עליהן אמן.
ולכן כל אדם שיוצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אחר, כגון אשה שיוצאת בהדלקת בעלה, ובני בית שיוצאים בהדלקת אבי המשפחה, צריכים להשתתף בהדלקת הנרות כדי שישמעו את הברכות ויענו אמן. וגם אם לא יוכלו להיות בביתם בעת ההדלקה, ישתדלו להשתתף בהדלקת נרות ושמיעת הברכות בבית אחר או בבית הכנסת, ובזה יצאו ידי חובתם לפי כל הדעות. 5

ז - הנרות
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואפילו שמנים ופתילות שפסולים להדלקת נר שבת כשרים לנר חנוכה. מפני שנר שבת נועד להאיר את הבית, ואם לא ידלוק יפה, ישנו חשש שמא יבוא האדם להטות את הנר כדי להיטיבו ויחלל שבת. לכן אסרו חכמים להדליק נר שבת בשמן או בפתילה שאינם דולקים יפה. אבל בנרות חנוכה הרי אין לנו רשות להשתמש, ולכן כל שמן ופתילה שמסוגלים לדלוק חצי שעה כשרים לנר חנוכה.
ככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר, כי מתפרסם בו הנס יותר. ולכן רבים נוהגים להדר ולהדליק בנר שעווה או פראפין שאורם חזק ויפה. ורבים מהאחרונים כתבו שעוד יותר מהודר להדליק בשמן זית, מפני שאורו צלול, ובנוסף לכך הוא מזכיר את נס פך השמן. 6
נרות חנוכה צריכים שיהיה בהם חומר בעירה כשיעור שיוכלו לדלוק במשך חצי שעה, מפני שתקנו חכמים להדליק מסוף שקיעת החמה ועד שתכלה רגל מהשוק, ומשך זמן זה כחצי שעה. וגם כאשר מדליקים בתוך הבית, צריך שהנר יוכל לדלוק חצי שעה. ומי שיש לו רק מעט שמן או נר קטן שיוכל לדלוק פחות מחצי שעה, ידליק אותו בלא ברכה. 7

ח - נורות חשמל
לאחר שנתגלה החשמל התעוררה שאלה, האם אפשר לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה בנורות חשמליות.
למעשה, דעת רוב הפוסקים שאין יוצאים ידי חובת המצווה בנורות חשמל, מפני שאין הן נחשבות כנר, שאין בהן פתילה ושמן. ועוד, שהואיל ואורם חזק מאוד יש לחוש שהן נחשבות כאבוקה ולא כנר. ומרן הרב קוק זצ"ל כתב, כיוון שהחשמל לא נתגלה בעת שתקנו חכמים את המצווה, אינו נחשב כאחד מסוגי הנרות שכלולים בתקנת חכמים שאפשר לקיים בהם את המצווה (מצוות ראיה או"ח תרעג).
ואמנם לעניין נר שבת, דעת רוב הפוסקים שבשעת הצורך אפשר לקיים את המצווה בברכה בהדלקת נורה חשמלית, מפני שעיקר תפקידו של נר השבת להאיר. אולם נר חנוכה נועד להזכיר את הנס, לפיכך עליו להיות דומה לנרות המקדש, וכיוון שנורה חשמלית אינה דומה לנר, אין יוצאים בה ידי חובה.
אבל בדיעבד, כשאין לאדם נר כשר, ידליק נורות חשמליות בלא ברכה, שעל ידי כך יזכיר את הנס, ולדעת מקצת הפוסקים אף יקיים בכך את המצווה. 8
יש נוהגים להעמיד במקומות ציבוריים חנוכיות גדולות עם נורות חשמל שאורן נראה למרחק רב, ואף שאין מקיימים בהם את המצווה שתקנו חכמים, מכל מקום יש בזה מעלה, שעל ידי כך מזכירים לרבים את נס החנוכה.



^ 1.. בפשטות, אם מנהג 'מהדרין' להדליק נר אחד לכל אחד מבני הבית, במנהג 'מהדרין מן המהדרין' צריך להוסיף ולהדליק לכל אחד מבני הבית לפי מספר הימים, וכך היא דעת הרמב"ם הל' חנוכה ד, א-ג, וכן מנהג אשכנזים. אולם לר"י (תוס' שבת כא, ב), רק אחד מבני הבית ידליק חנוכיה אחת, כי אם ידליקו עבור כל אחד מבני הבית, לא ידעו איזה יום הוא בחנוכה, ועיקר מגמת 'מהדרין מן המהדרין' לבטא את הנס לפי מספר הימים. וכך מנהג ספרד, וכ"כ בשו"ע תרעא, ב. (ופירש הרא"ה שזה יותר הידור, כי ברוב הבתים יש מעט אנשים, ונמצא שבדרך זו ידליקו יותר נרות. עוד אפשר לפרש, שאף אם ידליקו בזה פחות נרות, ההידור הוא שיצטרכו לדקדק איזה יום הוא בחנוכה). ורבים ביארו שיסוד החילוק בין המנהגים נעוץ במקום ההדלקה. למנהג ספרדים הדליקו ליד הפתח, ואזי אם היו מדליקים שם כמה מבני הבית, לא היו יודעים איזה יום הוא. ולמנהג אשכנזים נהגו להדליק בתוך הבית, וממילא אפשר שכל אחד ידליק. וכ"כ בדרכי משה תרעא, א, בשם מהר"א מפראג, שכאשר מדליקים בתוך הבית, גם לתוס' ה'מהדרין מן המהדרין' צריכים שכל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה לעצמו. ועי' בתורת המועדים א, ד.
ובביאור הגר"א כתב, שהטעם העיקרי בגמרא לדברי בית הלל הוא 'מעלים בקודש', ואין צורך שידעו כמה ימים, אלא העיקר להוסיף ולהרבות בנרות, ודחה בזה את סברת התוס', ולכן גם כשכולם מדליקים בפתח הבית, יש להדליק לפי מספר בני הבית והימים.
ויש דקדקו שלרמב"ם אחד מדליק עבור כולם, ואילו למנהג אשכנז עפ"י המהרי"ל כל אחד מבני הבית מדליק בברכה. והרב רבינוביץ כתב בספר מלומדי מלחמה (עמ' 232), שלפי הגירסה המובאת במהדורת הרב קפאח, יוצא שמנהג אשכנז בדיוק כרמב"ם. ונתבאר בט"ז תרעז, א, ומ"א תרעז, ט, שהואיל ובני הבית אינם מתכוונים לצאת בברכת בעל הבית, הרי שהם יכולים לברך על הדלקת נרותיהם. ומשמע שבלא זה אינם יכולים לברך, כי אין לברך על ההידור. וב'שפת אמת' לשבת כא, ב, הביא סברה שמעיקר התקנה קבעו שהמהדרין מן המהדרין יברכו למרות שכבר יצאו ידי עיקר המצווה. עוד נחלקו בזה אם הדליק נר אחד בברכה ואח"כ השיג עוד נרות כמניין המהדרין, האם יחזור לברך על הדלקת נרות ההידור, לא"ר יברך ולפר"ח סו"ס תרע"ב, לא יברך, ולזה נטה בשו"ת רע"א תנינא יג (עי"ש היטב), עפ"י מה שמשמע מהט"ז ומ"א.
ויש לברר מה הדין בבני בית שחשבו להדליק בעצמם, ולבסוף לא הדליקו, האם יצאו בהדלקת בעה"ב. ונלענ"ד שבדיעבד יצאו, כי המצווה שיהיה נר בבית ובפועל היה, ובעל כרחם יצאו ידי המצווה בלא הידור. ומה שהם מכוונים שלא לצאת כדברי הט"ז ומ"א הוא בהידור שהם עצמם ידליקו בברכה, אבל בעצם ההדלקה יוצאים. וצ"ע. ובוודאי שכך הדין לסברת ה'שפת אמת'. ועוד, שיש ברירה בדרבנן.
^ 2.. הטעם שאשתו כגופו מובא בהרבה אחרונים ובתוכם מ"ב תרעא, ט, ותרעה, ט; כה"ח תרעא, טז. ולגבי הנוהגים ששאר בנות הבית אינן מדליקות נאמרו כמה טעמים: לחת"ס שבת כא, ב, הואיל ונהגו להדליק בחוץ, לא היה צנוע שתצאנה. למשמרת שלום מח, ב, הואיל והאם לא מדליקה אין דרך ארץ שבנותיה תדלקנה. וי"א שטעם הדלקת הקטנים כדי לחנכם, וכיוון שהבנות לא ידליקו כשיגדלו, שיצאו על ידי בעליהן, אינן מדליקות כשהן קטנות. (ועי' במקראי קודש (פרנק) יד, ובימי החנוכה ח, ג, ותורת המועדים ב, א-ג).
ואם ירצו ידליקו בברכה, כמובא במ"ב תרעה, ט. שהרי גם במצוות שנשים פטורות, לפי מנהג אשכנז רשאיות לקיים בברכה, ק"ו בנרות חנוכה שנשים חייבות. וכיוון שיש רווקות ואלמנות שגרות לבדן, יש מקום שהבנות יתרגלו להדליק נרות בבית הוריהן בברכה. ולמנהג רוב הספרדים בכל בית רק אחד מדליק, ואם תרצה להדליק לא תברך.
^ 3.. בגמרא שבת כג, א, הגירסה 'להדליק נר של חנוכה', וכ"כ הרי"ף ורוב הראשונים, וכך מנהג אשכנזים, כפי שכתב במ"ב תרעו, א. לעומת זאת בשו"ע תרעו, א, כתב: 'להדליק נר חנוכה', וכך דעת האר"י והגר"א, וכך מנהג ספרדים.
^ 4.. י"א שברכות 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' נקבעו על הדלקת הנרות ועל היום, ומי שאינו מדליק נרות יברכן על עצם היום (מאירי). וי"א שנתקנו רק על הדלקת הנרות, ומי שאינו מדליק או רואה נרות אינו רשאי לברכן (רמב"ם). וגם האחרונים נחלקו בזה. ובשעה"צ תרעו, ג, נשאר בצ"ע. ולרוב האחרונים אין לברך מספק. ועי' בימי הלל והודאה יט, ד.
^ 5.. שבת כג, א: "הרואה נר חנוכה צריך לברך". ומבואר שהמדליק מברך שתי ברכות - 'להדליק' ו'שעשה נסים', והרואה מברך אחת - 'שעשה נסים'. וביום הראשון מוסיפים ברכת 'שהחיינו'. אלא שנחלקו באיזה רואה מדובר. לדעת רש"י, רמב"ם ומרדכי, מי שהדליקו עליו נרות ולא שמע את הברכות, כאשר יראה את נרות החנוכה יברך 'שעשה נסים'. מפני שיש במצווה שני חלקים: האחד, להדליק נרות חנוכה בבית כדי לפרסם את הנס, והשני להודות לה' על הנס מתוך ראיית הנרות. ומי שהדליקו עליו נרות בביתו יצא ידי מצוות ההדלקה, אבל כיון שלא שמע את ברכת 'שעשה נסים' לא יצא ידי מצוות ההודאה, ולכן כאשר יראה נרות חנוכה יברך 'שעשה נסים'. למשל, אשה שלא שמעה את בעלה מברך בעת הדלקת הנרות, כשתבוא אח"כ ותראה את הנרות תצטרך לברך 'שעשה נסים'. וכן אחד מבני הבית שלא היה בבית בעת הדלקת הנרות, כשיעבור ברחוב ויראה מבעד לאחד החלונות נרות חנוכה, יברך 'שעשה נסים'. לעומתם, דעת רשב"א, ר"ן וסמ"ג, שרק מי שלא יצא ידי חובת הדלקת נרות, כי אין מי שידליק עליו, כשיראה נרות חנוכה - יברך 'שעשה נסים'.
ונפסק בשו"ע תרעו, ג, מ"ב ו, שעה"צ ט-יא, כה"ח כד, שלא יברך מפני הספק. ועיין בשו"ע תרעז, ג, ובכה"ח כג. ועיין בבירור הלכה שבת כג, א, ובב"י וב"ח תרעו, ג, ומ"ב ו, ושעה"צ ט. וגם לסוברים שבהדלקת אבי המשפחה יוצאים ידי כל המצווה, מ"מ ברור שיש הידור בכך שהמצווה תתקיים בנוכחות כל המשפחה, ולכן צריך לקבצם לקראת הדלקת הנרות, וכ"כ במ"א תרעב, ה, ח"א קנד, כ, מ"ב תרעב, י, בא"ח וישב א, ועוד. ועי' בתורת המועדים ו, א; ו, טז; ושם עמ' מז-מח; וימי הלל והודאה לט, א; לט, ד, 1.
^ 6.. שבת כא, ב; כג, א; שו"ע תרעג, א. ובשבת כג, א (ועי' בבירור הלכה), אמרו ששמן זית מצווה מן המובחר, אבל משמע שזה רק מפני שאורו צלול יותר. ולכן י"א ששעווה מהודרת כמו שמן זית ואולי אף יותר, כמובא בד"מ תרעג, א, וכ"כ מרן הרב קוק במצוות ראיה תרעג. אולם המאירי והכלבו כתבו שיש מעלה לשמן זית שמזכיר את הנס, וכ"כ הרבה אחרונים ומ"ב ד, וערוה"ש א. וכן נהגו מרן הרב והרצי"ה. (וביחס לדעת המהר"ל, עי' במחה"ש א, שעה"צ ד, כה"ח יח, וימי הלל והודאה יד, 21-23).
^ 7.. לתירוץ הראשון בשבת כא, ב, זמן ההדלקה הוא "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מהשוק", ולתירוץ השני משך הזמן שצריכים הנרות לדלוק הוא כשיעור זה, וכתבו הרי"ף והרמב"ם ועוד ראשונים שהוא כחצי שעה, וכך נפסק בשו"ע תרעב, ב, ותרעה, ב. ועי' מ"ב תרעב, ה. אמנם יש מהראשונים שסוברים שיוצאים ידי חובה בהדלקה לזמן קצר יותר ובנרות קטנים יותר, או מפני שהלכה כתירוץ הראשון, או שהלכה כשני, אבל אחר שנהגו להדליק בתוך הבית כבר אין צורך להדליק כשיעור זה שהוא משך זמן שהיו חוזרים מהשוק (או"ז וסמ"ג). ולכן כשאין מספיק שמן, ידליק בלא ברכה (באו"ה תרעב, ב, 'כזה'). ועי' בבירור הלכה לשבת כא, ב, בציון ד, ב, וציון ה, ובתורת המועדים פ"ו, כז, לא.
^ 8.. יש מהאחרונים שסוברים שאפשר לקיים מצוות חנוכה בנורה חשמלית, וכ"כ הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט. ודעת רשז"א (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה). אולם דעת רוה"פ שנורה חשמלית אינה כשרה, ובלית ברירה ידליקו נורות חשמליות בלא ברכה. ועי' ביבי"א ג, לה, שסיכמם. ודנו האחרונים בחילוקים הללו. ומרן הרב קוק במצוות ראיה או"ח תרעג כתב: "מפני שלא היו במציאות בעת תקנת חז"ל, יש לומר שלא נכנסו בכלל הנרות שעליהם חלה התקנה. דוגמא לדבר מצאנו בגזירת כתמים, דאזלינן בתר מאכולת שבימיהם". והחילוק בין נר שבת לחנוכה מבואר בהר צבי או"ח ב, קיד, ועוד. ועי' בפניני הלכה שבת ד, ה, שבשעת הצורך אפשר לברך בשבת על הדלקת נורת להט חשמלית.

חזרה למעלה