בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • צומח ובעלי חיים
לחץ להקדשת שיעור זה

המתת אפרוחים זכרים

כאשר יש לפנינו בעל חיים שסובל מייסורים עדיף להורגו כדי שלא יסבול. באדם איננו אומרים זאת בגלל האיסור החמור של "לא תרצח", שאינו חל על בעלי חיים.

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

אדר א תשע"ו
3 דק' קריאה
האם מותר להרוג אפרוחים זכרים שאין תועלת בגידולם? אם אכן אין בהם צורך ואין תועלת בגידולם, ואם לא יטפלו בהם הם יתייסרו ברעב בקור ובחום, האם לא עדיף להורגם? (ראו מאמרו של הרב יהודה עמיחי באמונת עתיך 110, שבט תשע"ו).
צער בעלי חיים אסור מן התורה. המקור הידוע לכך הוא מצוות פריקתו של חמור הרובץ תחת משאו. עם זאת, הריגת בעלי חיים אינה כלולה באיסור זה. אין להשוות צער וייסורים ממושכים בחיים למיתה בת רגעים קצרים.
המקור לכך הוא גמרא במסכת חולין (ז, ב). ר' פינחס בין יאיר הסתייג מכך שר' יהודה הנשיא גידל פרדות לבנות. הציע ר' יהודה הנשיא לעקר את פרסותיהן. אמר לו ר' פינחס בין יאיר: זהו צער בעלי חיים. חזר רבי והציע להורגן. אמר לו ר' פינחס בין יאיר: יש בכך "בל תשחית". צער בעלי חיים לא הוזכר בקשר להמתתן.
יש שהביאו הוכחות הפוכות, כגון מהמעשה ברבי עצמו (ב"מ פה, א). עגל שלקחו לשחיטה ברח והכניס את ראשו בכנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: "לכך נוצרת". אמרו בשמיים: הואיל ואינו מרחם על הבריות נביא עליו ייסורים. וע"י מעשה הלכו. יום אחד טאטאה שפחתו של רבי את הבית ומצאה עכברים. היא טאטאה אותם. אמר לה רבי: הניחי להם, כתוב "ורחמיו על כל מעשיו". כלומר: שחיטה היא מעשה אכזרי, והיפוכו הוא רחמנות על העכברים.
וכן משמע בספר החינוך מצווה תנ"א, שהמתת בעלי חיים יש בה צער בעלי חיים: "ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצוואר ובסכין בדוק, כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו ליזון מהם ולכל צרכיו, לא לצערן חינם. וכבר דיברו חכמים הרבה באיסור צער בעלי חיים... והעלו לפי הדומה שאסור מדאורייתא". כלומר סתם הריגת בעל חיים אסורה מן התורה, חוץ משחיטה שבה אין צער.
יש לדייק בשתי המילים האחרונות של המשפט "שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי". אכן, גם בשחיטה יש צער מסוים. אלא שלעומת שיטות המתה אחרות השחיטה מצערת פחות, וישנם מחקרים מדעיים המאשרים זאת. אולם אין ספק שכל המתה יש בה צער בעלי חיים. אין לך בעל חיים שאין לו אינסטינקט של חיים וחרדה מפני המוות. מה גם שאין כמעט המתה שאינה מלווה בצער כלשהו, להוציא מיתת נשיקה. אלא שצער המיתה הוא קצר, בעוד שצער של ייסורים ממושכים הוא ארוך וקשה הרבה יותר.
וכבר יונה הנביא אמר כשסבל מהחום הכבד: "טוב מותי מחיי". והגמרא במסכת כתובות (לג, ב) אומרת על חנניה מישאל ועזריה שמסרו את נפשם למות בכבשן האש, שלא היו מסוגלים לעמוד בייסורים קשים.



לצמצם את הצער
התורה לא אסרה את השימוש בבעלי חיים לצורך האדם, אולם אין כאן היתר גורף להתעלל בהם חלילה.
אי לכך, המתת בעלי חיים לצורכי האדם מותרת, אלא שיש לצמצם את הצער למינימום. על האדם לשקול עד כמה באמת צרכיו מצדיקים את השימוש בבעלי החיים. הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יט) קובע שזלילת בשר יותר מהצורך אסורה משום "קדושים תהיו". ובשולחן ערוך (או"ח שטז) נאסר על ישראל עם קדושים לעסוק בספורט הציד.
רבנו הקדוש כונה בתואר "קדוש" בין היתר על סמך המסופר בכתובות (קד, ב), שבשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. מרבנו הקדוש נדרשה רמה מוסרית גבוהה יותר, לרחם על עגל בוכה וכן לרחם על עכברים. אולם לא מכל אחד נדרשת רמה כה גבוהה. רוב בני האדם זקוקים למזון מן החי לשם שמירת בריאותם (התחליפים הצמחיים נדירים יותר, ולכן גם יקרים יותר ואינם שווים לכל נפש. אילו כל בני האדם היו צמחוניים, רבים מהם היו גוועים ברעב). הצמחונות ראויה רק לחלק קטן מן האנושות, ורק למי שרמתו המוסרית גבוהה ביותר כמו רבנו הקדוש. כמו כן, רוב בני האדם אינם מסוגלים לחיות בשלום עם עכברים. רבי, בגלל קדושתו, יכול היה לחיות איתם.
לכן, כאשר יש לפנינו בעל חיים שסובל מייסורים עדיף להורגו כדי שלא יסבול. באדם איננו אומרים זאת בגלל האיסור החמור של "לא תרצח", שאינו חל על בעלי חיים.
ומכאן המסקנה המתבקשת לענייננו. כאשר בוקעים אפרוחים זכרים שבשרם אינו ראוי לאכילה ואין אפשרות לגדלם, עדיף להורגם מאשר להשליכם לכל הרוחות, בלי מים ומזון, לקור ולחום ולטרף חיות השדה. הריגתם היא הצלתם.
אלא שיש לברור להם מיתה יפה, דהיינו מהירה וחשוכת ייסורים עד כמה שאפשר. במקביל, יש לעודד מחקרים שיאפשרו את המתתם של אפרוחים זכרים עוד בתקופת הדגירה בטרם יבקעו ויצאו לחיים, ואכן יש מחקרים מתקדמים בנושא זה.
לסיכום: עולמנו, שהוא עולם אחד, מכיל גם סבל. אלא שיש בו דרגות, ויש להעדיף סבל קל על פני סבל חמור יותר. צערו של האדם מצדיק את השימוש בבעלי החיים. מכאן ששחיטתם לצורך בריאותו של האדם מותרת, להוציא חסידים המסוגלים לוותר על מזון מן החי. ייסוריהם של בעלי החיים מצדיקים את המתתם, אולם יש להעדיף מיתה קלה או את מניעת בקיעתם.

הכותב הוא רבה של רמת גן ונשיא מכון התורה והארץ
מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il