בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אמונות ודעות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

ט' אדר ב' התשע"ו

מאמר שלישי חלק כ"א

undefined

רבנים שונים

ט' אדר ב' התשע"ו
3 דק' קריאה
הקרבת קורבנות
231 וְהָרְבִיעִי אוּלַי יְמַהֵר* מְמַהֵר בַּעֲבוּר מִצְוַת הַקָּרְבָּנוֹת, אִם לִשְׁחֹט הַבְּהֵמוֹת אוֹ לְהַקְטָרַת הַדָּם וְהַחֵלֶב. וַאֲקָרֵב הָעִנְיָן הַזֶּה וְאֹמַר, כִּי הַבּוֹרֵא גָּזַר עַל כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים בְּמָוֶת, וְשָׂם לְכָל אָדָם יְמֵי חַיָּיו, וְשָׂם מִדַּת חַיֵּי הַבְּהֵמוֹת לְעֵת שְׁחִיטָתָהּ, וְשָׂם הַשְּׁחִיטָה בִּמְקוֹם הַמָּוֶת. וְאִם יֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה צַעַר יוֹתֵר עַל צַעַר הַמָּוֶת, הוּא הַיּוֹדֵעַ זֶה וְרָאוּי אָז לָתֵת לָהֶם שִׁעוּר* תְּמוּרַת הַצַּעַר הַהוּא. וְנֹאמַר זֶה אִם תִּתְבָּרֵר הַתּוֹסֶפֶת בַּשֵּׂכֶל לֹא בַּנְּבוּאָה. אֲבָל הַקְטָרַת הַדָּם וְהַחֵלֶב כְּבָר בֵּאֲרָה הַתּוֹרָה שֶׁהוּשַׂם זֶה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן [הָאָדָם] בּוֹ, כִּי נַפְשׁוֹתֵינוּ מִשְׁכָּנָם* הַדָּם וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (ויקרא יז, יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה זֶה נָשׁוּב אֶל נַפְשֵׁנוּ לֵאמֹר: לֹא נוֹסִיף לַחֲטֹא שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ דָּמֵנוּ וְיִשְׂרְפוּ חֶלְבֵּנוּ כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאִים.

הזנחת המלאכים
232 וְהַחֲמִישִׁי אוּלַי חוֹשֵׁב יַחְשֹׁב: אֵיךְ הִשְׁכִּין הַבּוֹרֵא אוֹרוֹ בֵּין בְּנֵי אָדָם וְהִנִּיחַ הַמַּלְאָכִים הַטְּהוֹרִים. וְנֹאמַר וּמִי הוֹדִיעֲךָ שֶׁהִנִּיחַ הַמַּלְאָכִים הַטְּהוֹרִים בְּלֹא אוֹר? כִּי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר הִשְׁכִּין הַבּוֹרֵא בֵּינֵיהֶם מֵאוֹרוֹ כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁשָּׂמוֹ בֵּין בְּנֵי אָדָם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַכָּתוּב אָמַר (תהלים פט, ח) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו, רוֹצֶה לוֹמַר מִי שֶׁהוּא סְבִיב הָאוֹר הַהוּא.

המשכן
233 וְהַשִּׁשִּׁי אוּלַי יִתְמַהּ מִמַּעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וְיֹאמַר: מַה לַּבּוֹרֵא לְאֹהֶל וּלְמָסָךְ וּלְנֵרוֹת מֻדְלָקוֹת וּלְקוֹל נִשְׁמָע לְנִגּוּן וּלְלֶחֶם אָפוּי וּלְרֵיחַ טוֹב וּלְמִנְחַת סֹלֶת וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּפֵרוֹת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה? 234 וְאֹמַר וּבָאֱלֹהִים אֵעָזֵר, כִּי אֵלֶּה כֻּלָּם מִדַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה, לֹא מִדֶּרֶךְ הַצֹּרֶךְ*, כִּי כְּבָר דָּן לוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁאֵינֶנּוּ צָרִיךְ אֶל דָּבָר אֲבָל* צֹרֶךְ הַכֹּל* אֵלָיו, אַךְ כֵּיוָן שֶׁיַּעַבְדוּהוּ עֲבָדָיו מִן הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וְהַטּוֹב מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן וְהַסֹּלֶת וְהַקְּטֹרֶת וְהַשֶּׁמֶן וְהַדְּבָרִים הָעֲרֵבִים, וְיָבִיאוּ מֵהֶם דָּבָר מוּעָט כְּפִי יְכָלְתָּם, וְיִגְמְלֵם הוּא בְּדָבָר רַב כְּפִי יְכָלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי ג, ט-י) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וגו' וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְגוֹמֵר. וְיַצִּילֵם מֵרָעוֹת שֶׁלֹּא יַצִּילֵם אַחֵר מֵהֶם זוּלָתוֹ בַּעֲבוּר הָעֲבוֹדוֹת הָהֵם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים נ, יא) זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וגו'. 235 וִיכַבְּדוּ מִשְׁכַּן הָאוֹר הַהוּא שֶׁנִּקְרָא שְׁכִינָה מִמָּמוֹנָם בְּזָהָב וְכֶסֶף וּבַאֲבָנִים הַיְקָרִים וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנִּכְבָּדִים, וְיִגְמְלֵם עַל זֶה שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם הַנְּבוּאָה מִן הַמִּשְׁכָּן הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות כט, מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, וְכֵן יָשׁוּב* מָקוֹם לִשְׁמֹעַ תְּפִלַּת הָאֻמָּה וְכָל צָרָה שֶׁתִּמְצָאֵם כַּאֲשֶׁר סִפֵּר שְׁלֹמֹה בִּבְנוֹתוֹ הַבַּיִת מִשַּׁעֲרֵי שְׁמִיעַת הַתְּפִלּוֹת, וְאָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא (מלכים א' ט, ג) שָׁמַעְתִּי תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי.
________________________
יְמַהֵר – לדחות דברי תורה. שִׁעוּר − שכר. מִשְׁכָּנָם – מקום חיבורם לגוף. לֹא מִדֶּרֶךְ הַצֹּרֶךְ – אין ה' צריך לדברים אלו, אלא הם צורת העבודה שלנו אליו. אֲבָל – אלא. הַכֹּל – הברואים. יָשׁוּב – יהפוך להיות.


ביאורים
231 קושיה רביעית – יש הממהרים לדחות את דברי התורה מפני שאיך יכול להיות שהתורה מצוה את בני האדם לשחוט בהמות לפני הזמן בו הן צריכות למות מיתה טבעית, וכן מה הטעם של זריקת הדם והקטרת החלב? אלא שהבורא יתברך גזר על כל אדם ובהמה את משך החיים שלה, וזמן המוות של הבהמה יכול להיות גם זמן שחיטתה, ואם יש בשחיטה יותר כאב מאשר במוות אחר, הקדוש ברוך הוא ודאי יודע זאת ונותן שכר למי שסובל יותר ממה שהיה צריך לסבול (כך כתב גם הרמב"ם, מורה נבוכים ג, יז). זריקת הדם והחלב נועדה להחזיר את האדם בתשובה - כאשר הוא רואה את הדם נזרק כך והוא יודע הדם הוא משכן הנפש, הוא אמור להתחרט על מעשיו ולחזור בתשובה כדי שלא יצטרכו לעשות לו את אותם דברים.
232 קושיה חמישית - איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא השרה את שכינתו על בני האדם עם כל החסרונות שלהם, ולא השרה אותה על המלאכים הזכים והטהורים? קושיה זו נובעת מנקודת הנחה שאין השראת שכינה אצל המלאכים, אולם דבר זה איננו נכון שהרי הקדוש ברוך הוא השרה את שכינתו גם בקרב המלאכים כמו שנאמר (תהילים פט, ח): "אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו".
233 קושיה שישית – יכול להיות שיתמה אדם מדוע ציווה הקדוש ברוך הוא את עם ישראל לבנות את המשכן ובתוכו להניח כלים יקרים, פרוכת, נרות דולקים, קטורת וריח טוב, מנחות ויין, דבר המעיד לכאורה שה' הוא אדם הנהנה מדברים טובים ומריחות טובים?
234 הקדוש ברוך הוא ציווה על דברים אלו לא בשבילו, אלא מטרתו הייתה לבחון אם עבדיו ישתמשו לכבודו במיטב חפציהם, דבר המראה כי הם נאמנים לו, או חלילה ישתמשו בדברים פשוטים, דבר המעיד על חוסר הערכה וכבוד. כשבני האדם מכבדים את הקדוש ברוך הוא כראוי הוא גומל להם גם כן בחיים טובים יותר, כמו שנאמר (משלי ג, ט-י): "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרֹצו", והקדוש ברוך הוא מציל אותם מדברים רעים שיכולים לקרות להם, כמו שנאמר (תהלים נ, יד-טו): "זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני".
235 ישראל מצווים לכבד את המשכן שבו שורה השכינה, והדבר עושה אותם ראויים לנבואה שמקורה במשכן, כמו שנאמר (שמות כט, מג): "ונֹעדתי שמה לבני ישראל". כמו כן יהיה המשכן מקום שבו הקדוש ברוך הוא עונה לבני ישראל בתפילותיהם, כמו שאמר שלמה כשבנה את בית המקדש, ועל כך אמר לו ה' (מלכים א ט, ג): "שמעתי את תפלתך ואת תחִנתך אשר התחננתה לפני".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il