ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות שמות Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טבת התשס"ה

"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

כבר הוכחנו בעבר כי נדרשה יותר מפגישה אחת עם משה, כדי לשכנעו לקחת על עצמו את המשימה של הוצאת בני ישראל ממצרים. הפגישה הראשונה מתוארת כנראה בפרק ו' של ספר שמות, בתחילת פרשת "וארא", פגישה מאוחרת יותר מצויה כנראה בפרקים ג'-ד'. ההבדל ביניהן הוא שתחילה נצטוה משה להוציא את בני ישראל בכח האמונה הנובעת משמיעת הדיבור האלקי ולבסוף סוכם על התחלה בדרך של שכנוע בכוחם של אותות ומופתים 1 ומעבר רק בשלב השני להנהגה ברמה של "דיבור". ננסה היום לברר מה היו השלבים השונים בפגישות עם פרעה.

אחד הפסוקים ה"אומרים דרשני" במעמד הסנה הוא:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד' י).

נעיר על שני קשיים, הראשון מה גרם למשה להמשיך ולהתעקש שלא לצאת למשימה אחרי כל ההוכחות שקיבל במעמד זה? השני, מה גורם למשה להשתמש בביטוי הלא נפוץ "גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם "?

ננסה להציע את הפתרון הבא לעיונם של הקוראים. המשימה להוציא את ישראל ממצרים הייתה קשה ומורכבת. מדובר היה בתהליך ארוך שהיה צורך לנווט בו, בו זמנית בשני מסלולים. המעבר לתחנה הבאה בכל מסלול הותנה בהשלמת המשימה הקודמת.
שתי המטרות העיקריות היו:
א . לשכנע את בני ישראל ולהביאם למצב רוחני בו הם יהיו מוכנים, ראויים ורוצים לצאת מבית העבדים-מצרים.
ב . לשכנע את פרעה או לחילופין להכריחו לשתף פעולה ולשחרר את העם.

בתהליך המורכב הזה אמורים להשתתף בנוסף למשה ואהרון גם הזקנים והשוטרים, כשלכל אחד מהם התפקידים שלו.

השוטרים כדוגמא שלמו מחיר יקר על ניסיונם להגן על העם מפני גזרותיו והתעמרותו של פרעה. כמו שמפורש בכתוב
"וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם" (שם, ה' יד).

שכרם בהתאם גם הוא היה גדול. על פי המדרש הם זכו ל:
1. נבואה וז"ל "אמר הקב"ה: הן לקו עליהם - לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתנבאו נביאים עליהם" )שמות רבה פרשה ה ד"ה ה, כ ויכו).
2 . נשיאות וז"ל "הם נשיאי המטות הם שהיו ממונים עליהם במצרים (שמות ה) ויכו שטרי בני ישראל" (במדבר רבה פרשה יב ד"ה טז ויקריבו נשיאי"
3 . חברות בסנהדרין (עיין ברש"י על אתר).

לעומתם הזקנים לא עמדו במשימתם. הזקנים שהשתתפו בצורה פעילה בהליכה במסלול השכנוע של העם כמו שנאמר:
"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד' כט) נעלמו כאשר היה צורך להיפגש עם פרעה. על הפסוק "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שם, ה' א)

מביא רש"י:
"אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין,לפי שיראו ללכת"

ובמקביל לשוטרים אבל בכיוון הפוך הם קיבלו "כגמולם" כדברי רש"י
"ובסיני (במעמד הר סיני) נפרע להם (מהם, כמו שכתוב) "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְקֹוָק וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (שם, כ"ד ד) (הקב"ה) , החזירם לאחוריהם" (שם).

מדוע חזרו הזקנים לאחוריהם?

ננסה לענות על כל השאלות בתירוץ אחד. על פי העקרון שהצבנו בתחילת דברינו, המעמד ליד הסנה היה מעמד מאוחר. למעמד זה קדמה פגישתם של משה ואהרון עם פרעה המתוארת בפרק ה' (אותה פגישה שהזקנים נשמטו ממנה). תוצאותיה של פגישה זו היו איומות ונוראות. פרעה לא רק שלא הסכים לקבל את בקשתם של משה ואהרון אלא, הכביד את עולו על העם ונתן פקודה כפולה
"וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר:
(1) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן:
(2) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ ...: תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים..." (שם, ו-ט).

תוצאה זו הבאישה את ריחם של משה ואהרון בציבור והוא התריס כלפיהם:
"וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן ..: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ".

הביטוי המנחה של פרשיה זו הוא "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" (שלש פעמים). לפי זה, משה רבנו במעמד הסנה חוזר על סירובו לקבל את המשימה ומעלה לדיון את התוצאות של הנסיונות הקודמים. נסיונות שלא רק שלא קידמו את התוצאה המבוקשת אלא אף החמירו את מצב העם. לכן הוא משתמש באותו ביטוי "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה ... בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם".
אם כך "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" הוא סיפור ישן.


^ 1 עיין במאמרי "אות ומופת בגאולת ישראל" בתוך "חמדת הארץ" ב.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il