ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וַיַּעַשׂ כָּתְנוֹת אוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא שמיני Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (59 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (59 ד')

י"ט אדר ב' תשע"ו

וַיַּעַשׂ כָּתְנוֹת אוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם

מהלכות בגדים



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בִּגְדֵי כְהֻנָּה מְכַפְּרִין
וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם
הרמב"ן (שמות ה א) מסביר כי הקב"ה שוכן במשכן כמו שהיה במעמד הר סיני. ממשיך לדבר אתנו, והאש מאירה כמו בהר סיני. בני ישראל זוכים "לראות" את כבוד ה' כמו במעמד הר סיני (שמות כ טו). אלא שבמעמד הר סיני ראו ופחדו: "וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות יט טז). ובמשכן ראו ושמחו: "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם".
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
פרשת "שמיני" עוסקת ביום השמח הזה, היום השמיני של חנוכת המשכן שבו מתגלה כבוד ה' על המשכן. היום הזה בא אחרי שבעה ימים שבהם עבד משה רבנו במשכן, מטהר ומלביש את אהרון ובניו. מושח את המשכן ואת אהרון בשמן המשחה. שוחט ומניף ומקטיר וזורק את הדם על המזבח. התפקיד של אהרון ובניו באותם שבעה ימי מילואים היה בעיקר פסיבי. משה מזה עליהם את הדם ואת שמן המשחה, והם יושבים שבעה ימים באוהל מועד ואוכלים את בשר הקודשים. המעשה היחיד שלהם הוא סמיכה על ראש הפר והאיל.
בכל אותם שבעת הימים הראשונים בני ישראל לא רואים את השכינה שורה. רק ביום השמיני, שבו מתחיל אהרון למלא את תפקידו בצורה פעילה, זוכים בני ישראל לראות את השכינה שורה. "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" (ויקרא פרק ט כג). ביום זה לובש אהרון הכוהן לראשונה את בגדי הכהונה, בפעם הראשונה עובד במשכן ככוהן ומברך את ישראל בברכת כוהנים. ביום זה הוא זוכה לראות את השכינה שורה על המשכן ביחד עם כל העם.
בְּחַלוּק לָבָן שִׁימֵשׁ מֹשֶׁה בִכְהוּנָה גְּדוֹלָה
שבעת הימים הללו לא היו רק ימי לימוד והכנה. חכמינו רמזו לנו בכמה מקומות כי היה בהם משהו מאוד עליון. הגמרא מספרת על מר עוקבא, שהיה ריש גלותא והתארח במקום ששמו גינזק, שם הוא נשאל: "במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים?" לא ידע ריש גלותא את התשובה והלך לשאול בבית המדרש. שם ענו לו: "בחלוק לבן. רב כהנא מתני: בחלוק לבן שאין לו אימרא". חלוק שארוג מחוט אחד, בלי שום תפירות בין החלקים השונים. באופן זה אין בו מכפלות בד (כך אי-אפשר להחביא בהן חוטי זהב מבגדי הקודש. כל זה כדי לקיים "והייתם נקיים מה' ומישראל" - רש"י שם).
קָרַן אוֹר פָּנָיו
חכמי הסוד ראו דמיון בין החלוק הלבן של משה לבגדי הלבן שהיה הכוהן הגדול לובש בעת שנכנס לקודש הקדשים. מדובר אפוא במשהו עליון מאוד, ואולי זאת הסיבה שבני ישראל לא רואים את השראת השכינה. כך לומד השל"ה הקדוש (תצוה, תורה אור א) מדברי חז"ל (תו"כ טז, ו) שדייקו מהפסוק (ויקרא טז ב) "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת" שרק לאהרון היה אסור להיכנס בכל עת לקודש הקדשים. אבל משה היה נכנס לקודש הקדשים גם בימים רגילים ולא רק ביום כיפורים.
ובזה היה שונה משה מהכוהנים הגדולים, שהם היו לובשים בגדי לבן רק פעם בשנה, ורק בכניסתם לקודש הקדשים, ומשה לבש אותם כל שבעת הימים, כיוון שהיה ראוי להיכנס לקודש הקדשים בכל עת. "והענין כי משה רבינו ע"ה לא היה זר, כי החומר שלו זך קדוש וטהור כמו כתנות אור ב'א', על כן כשנולד נתמלא הבית אורה (סוטה יב, א), אבל אהרן היה בו זרות, והוצרך לתיקון שמן משחת קודש". לכן פניו של משה קורנות מרוב אור אחרי שהוא יורד מהר סיני, "פני משה כפני חמה". בחינת אדם הראשון לפני החטא.
מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף בִּגְדֵי כְהֻנָּה מְכַפְּרִין
ובאמת אדם הראשון לא היה צריך כלל בגדים לפני החטא, כי כל עניין הבגדים הוא לתקן את החטא. רק אחרי החטא קיבל אדם הראשון כותנות עור במקום כותנות האור שהיו לו קודם לכן.
ובגמרא (זבחים פח ע"ב): אָמַר רַבִּי עֲנָנִי בַר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהֻנָּה? לוֹמַר לְךָ, מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף בִּגְדֵי כְהֻנָּה מְכַפְּרִין. כְּתֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית לז) "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹנֶת בַּדָּם". מִכְנְסַיִם מְכַפְּרִין עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות כח) "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה". וְהַמִּצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ, מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יָבֹא דָבָר שֶׁבַּגֹּבָהּ וִיכַפֵּר עַל גֹּבַהּ. אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב - אָהֵיכָא דְּאִיתֵהּ. חֹשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט". אֵפֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (הושע ג) "וְאֵין אֵפֹד וּתְרָפִים". מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע, מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרַע. צִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים, בַּצִּיץ כְּתִיב, (שמות כח) "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן", וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב, (ירמיה ג) "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ".
משה שלא חטא בחטא העגל "לא היה צריך לבגדי כהונה, כי משה לא היה זר והחלוק שלו היה לבן", בשבעת ימי המילואים. וזו הייתה מדרגת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, שהיה פושט את בגדי הזהב ולובש בגדי לבן בבואו לקודש הקדשים, כי "אין קטגור נעשה סניגור". לא דבק בו כלל הזהב המקטרג על מעשה העגל. רק בגדי לבן שאין בהם חטא, דומים ללובן העליון. "אתער חסד עלאה בעלמא" (זוהר חלק א דף מז/א).
שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים - כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים
להשלמת התמונה נזכור כי בזוהר הקדוש השוו את שבעת ימי המילואים הללו לשבעת ימי בראשית שהיו קודם חטא אדם הראשון (ח"א לד, א). רַב יִצְחָק אָמַר כְּתִיב: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיה ל). מָאן שִׁבְעַת הַיָּמִים? אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יוֹמִין דִּבְרֵאשִׁית. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר: אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. מִלּוּאִים וַדַּאי. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא אִתְבַּסַּם עָלְמָא וְאִתְהַדַּר בְּאַשְׁלָמוּתֵיהּ וְלָא אִתְפְּגִים סִיהֲרָא בְּגִין חִוְיָא בִּישָׁא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי טז) "וְנַרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף".
לפי זה מסתבר כי ישראל לא זכו לראות את השראת השכינה של שבעת ימי המילואים מחמת גדולתם העילאית. רק אחרי שנתעלו על-ידי עבודת משה בשבעה הימים הראשונים שבהם הוא משח את הכוהנים בשמן המשחה, זכו בני ישראל לראות בחוש את השראת השכינה (עיין חתם סופר ע"ז לד.).

מהלכות בגדים
נגאלו – כי לא שינו את לבושם
חכמינו אמרו כי העלייה של בני ישראל ממצרים התאפשרה בזכות הבגדים המיוחדים שהיו להם, בגדי ישראלים שבידלו אותם מבגדי המצרים. כך במדרש: "למה נאמר ג' מיני עולה? (מהבקר. מהצאן או עוף) כנגד ג' מידות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו, שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה" (במדבר רבה יג כ'). ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב פרשת כי תבא) דורש את הפסוק שנאמר על ישראל "ויהי שם לגוי" במה התבטאה העובדה שהם עם בפני עצמו? "מלמד שהיו ישראל מצויינים שם (מובדלים, ניכרים) שהיו מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצרים. ובילקוט (בלק רמז תשסח) למדו מהפסוק 'הן עם לבדד ישכון' - מובדלים מן הנכרים בכל דבר בלבושיהן". הרי ששמירת הלבוש וקריאת השמות היהודיים המקוריים הם לא רק מידה טובה ומנהג טוב, אלא תנאי וזכות להביא את הגאולה לעם ישראל.
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם
בעת הפורענות, לעומת זאת, הקב"ה מעניש את אלה הלובשים לבוש נוכרי אע"פ שאין בו חטא (לפעמים). כיוון שהוא מלמד כי האדם הלובשו לא רואה את עצמו כחלק מעם ישראל, אלא חלק מן הגויים, ומכאן מגיעים לכל קלקול אפשרי, שנאמר "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם". על כן אסרו חכמים לשתות את היין שלהם (יו"ד קכג) שמא יתחתנו בהם. ואסרו לשתות חלב שחלבו נוכרים (יו"ד קטו). ואסרו לאכול מהפת שלהם או מתבשיל שבישלו (יו"ד קיב קיג). ואסרו לשבת אתם במסיבתם לשתות שכר, אפילו הוא כשר למהדרין (יו"ד קי"ד). שלא יתקיים בנו חלילה "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר".
וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי
כך אומר הנביא צפניה (א): "וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי". (ספר המצוות ל"ת ל'): וכי יאמר אדם האם זה העוון הכי גדול שהנביא אומר כי ה' נוקם בהם את נקמתו? והלא יש איסורים רבים אחרים שכתובים בתורה. אלא שבלבושו של אדם ניכר אם הוא חלק מעם ישראל או שהוא רואה את עצמו חלק מהאומה שגר בתוכה. ובדבר הזה תלויה גאולתו של ישראל. על כן מצווה התורה בספר ויקרא (פרק יח ג) "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ
במדרש (ספרא פרשת אחרי מות פרק יג): "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ - וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. והלא כבר נאמר 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש' וגו' 'וחובר חבר' וגו' ומה תלמוד לומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ? שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות (מרוצי סוסים). רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. רבי יהודה בן בתירא אומר: שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה" (סוגי תספורות של גויים).
כן פסק הרמב"ם: "אין הולכין בחוקות הגויים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן. אלא יהיה הישראל מובדל מהם וידוע במלבשו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל במדעו ובדעותיו. ולא ילבש מלבוש המיוחד להם, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהם עושין. וזהו שנקרא 'בלורית'. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע". ה"שולחן ערוך" העתיק את לשונו ופסק כך להלכה (יורה דעה הלכות חוקות הגויים סימן קעח).
ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי
והעיר על כך הרמ"א: "וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר, דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר – מותר".
לכן צריך להיזהר מאוד מלבושים אופנתיים של חוסר צניעות הבאים מתרבות מערבית או מתרבות מזרחית. בוודאי להיזהר מלבושים או מחפצים שיש בהם צורת צלבים, אלילי המזרח, דרקונים וכל דבר אחר שהוא סימן עבודה זרה (שו"ע יורה דעה קמא ג). ולא עוד, אלא שצריך להיבדל מהם. שעל כך נקרא אברהם בשם "אברהם העברי" ש"כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד" (רבי יהודה במדרש רבה בראשית מב ח). שלא יושפע מהם אלא ישפיע עליהם. כן הדבר גם בבניו שנאמר בהם: "ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי".
לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה
ובמדרש (ספרא פרשת אחרי מות פרשתא ח) למדו מכאן להיזהר מדרכי האומות גם במנהגי העריות. "אי כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ - יכול לא יבנו בניינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים. לכך אמר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".
ודברים אלו של הלבוש המביאים לעריות נדונים בחומרה גדולה בתורה. התורה קוראת להם "תועבה" כמו שהיא קוראת לעבודה זרה: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה). "שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים" (נזיר נט ע"א). שכל הבלבול הזה שמערבבים נשים וגברים יחד ואומרים כי אין ביניהם הבדל הוא טעות מצד עצמה, והיא גם מביאה את קלקולי העריות היותר גדולים. שכך ברא הקב"ה את עולמו מגוונים שונים של איש ואשה. וכאשר כל אחד מהם יעשה את תפקידו לפי הכלים והכישרונות והשליחות שנתן לו ה' יתברך – ייבנה עולם של חסד וברכה.
שלא תגלח ראשה כאיש
וב"שולחן ערוך" (יו"ד קפב ה): "לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא), או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים". והוסיף הרמ"א בשם הבית יוסף: "ואפילו באחד מן הבגדים - אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה".
האיסור לאישה לגלח את שיער ראשה כמו גברים נובע מכך שזו התנהגות גברית שאסורה לנשים. ובמקביל אליה אסורה לגברים התייפות מול מראה, כי היא התנהגות נשית אופיינית (אבל מבט קל מותר). כמו כן אסורה נשיאת נשק על-ידי נשים, שהיא התנהגות גברית. ואם אישה צריכה מטעמי ביטחון לשאת נשק במקומות סכנה, עליה לשאת אותו בצנעה ולא כשהוא תלוי על חגורתה כגברים. מאותה סיבה אסורה לגברים צביעת שיער או מריטת גבות, אלא אם כן לא מדובר באקט של התייפות יתר אלא בכדי להיראות כמו כל הגברים האחרים.
ללבוש פרצופים בפורים
כתב הרמ"א בהלכות פורים (או"ח תרצו סעיף ח): "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. ויש אומרים דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה". אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן סב) הביא דעת החולקים עליו משם ספר "מעשה רוקח", שהביא תשובה בכתב יד של הרמב"ם על מנהג שהיה נהוג בחתונות במצרים "ותצנוף האשה מצנפת או כובע ותקח בידה סייף ותצא במחול לפני האנשים והנשים בתועבה הזו, ולא יעלה בדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה".
מספר הרמב"ם: "וכבר היה זה נעשה במצרים והיו נכשלים בו גדולים עד שבטלנו אותו ומחינו זכרו". וכי מפני שהיא כלה מותר לה לעבור על איסור תורה? ואפילו לילדים אסור לעשות כן, כי אין זה דרך חינוך. "שהחכמים הזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה". והעתיק דבריו בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן מג). ומכאן נלמד לפורים או להצגות אחרות, וכך היה מורה הרב אליהו זצוק"ל כשנשאל בעניין (ועיין עוד בט"ז יורה דעה סימן קפב ס"ק ד בשם הב"ח והיראים לאיסור).
קָרִי לְהוּ לְמַאנֵיהּ, מְכַבְּדוֹתַי
עד עתה דיברנו על "סור מרע". אבל בלבישת בגדים יש גם צד של "עשה טוב", והוא החשיבות של בגדים מכובדים. כך אומרת הגמרא (שבת קיג) על רבי יוחנן "קָרִי לְהוּ לְמַאנֵיהּ, מְכַבְּדוֹתַי" קורא לבגדיו - מכבדי. כי אדם צריך להיות מכובד - שיש בו צלם אלוקים וצריך לכבדו. מאותה סיבה אסור לתלמיד חכם ללכת עם בגד הפוך: "אמר ר' יוחנן איזהו תלמיד חכם? המדקדק חלוקו להופכו כדרכו". כן מספרת הגמרא במסכת שבת על רבי יוסי שמימיו לא ראו קורות ביתו את אימרי חלוקו. ורש"י במסכת שבת (קיד ע"א) כתב שתלמיד חכם צריך להקפיד על חלוקו שלא יתהפך, שאין בזה כבוד (עיין שו"ע או"ח ב' ס"ע ג'. בא"ח הקדמת בראשית ופרשת וישלח ט"ז. כה"ח סי' ב' ס"ק ד'. משנ"ב שם ס"ק ד').
כן נאמר בגמרא (שבת קיד): "אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק". כן אמרו חכמים: "לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם אֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקַּח מִנְּעַלִים לְרַגְלָיו". וכל אדם צריך לראות את עצמו לעניין זה תלמיד חכם, וזה מה שאמר שלמה: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". אמנם לא ילבש מלבושי יוקרה וכבוד, אלא מלבושים פשוטים. כך העיד רבי חיים ויטאל על האר"י ז"ל, שהיה לבוש מלבושים פשוטים ביותר. אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאוד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה אף אם לא הייתה ידו משגת (האר"י שער המצוות עקב).
שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול
יש חשיבות מיוחדת לכבד את השבת בבגדים נאים, וגם הטלית שמתעטף בה בשבת בבוקר תהיה נאה לכבוד שבת, שכתוב על השבת: "וכבדתו", ודרשו חז"ל: "שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול". ואפילו אם הוא נמצא לבדו בדרך או בין הגויים - ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד האנשים שרואים אותו, אלא לכבוד השבת.
ובשער הכוונות כתב שבגדיו של שבת יהיו מיוחדים לשבת. שלא יהיו המלבושים שלובש בימי החול. ואפילו בגדיו התחתונים, ראוי לייחד לו לשבת. ומי שאינו יכול להחליף בגדיו, כגון שהוא בדרך או בצבא, ינקה את בגדיו או יחליף את כיפתו או יעשה איזה שינוי אחר שיהא ניכר מכך שהוא מכבד את השבת גם במלבושיו (עיין שו"ע רס"ב ס"ע ב).
כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם
עוד קשורים הבגדים לצלם אלוקים שבאדם. "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט ו). ולכל איבר בגופו של אדם יש חשיבות מעין חשיבות של מעלה. לכן הקפידה התורה בעבודת הכוהנים לעבוד בימין דווקא. ובתפילין בשמאל דווקא. ולכן בכל ענייניו של אדם יקדים ימין לשמאל, ובמיוחד כשלובש בגדיו. כְּשֶׁרוֹחֵץ יָדָיו - יִרְחַץ יָדוֹ הַיְמָנִית תְּחִלָּה, וּכְשֶׁרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ - יִרְחַץ רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה (עיין שו"ע אורח חיים - סימן ב). ובשעה זו יזכור כי הוא נברא בצלם אלוקים ולכן הוא עושה כן.
לעומת זאת בכל מה שקשור לקְשִׁירָה - הַשְּׂמֹאל חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשְׁרִין עָלָיו אֶת הַתְּפִלִּין והם בשמאל. לָכֵן כְּשֶׁצָּרִיךְ לִקְשׁוֹר - יִקְשׂר שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה. כְּגוֹן מִנְעָלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְשִׁירָה - נוֹעֵל שֶׁל יָמִין וְאֵינוֹ קוֹשְׁרוֹ, וְנוֹעֵל אֶת שֶׁל שְׂמֹאל וְקוֹשְׁרוֹ, וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר שֶׁל יָמִין (בא"ח וישלח י"ז. כה"ח סי' ב' ס"ק ח' ומשנ"ב שם ס"ק ז'). וכן בַחֲלִיצַת הַמִּנְעָלִים וּשְׁאָר בְּגָדִים - יַחֲלוֹץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה (עיין שו"ע אורח חיים - סימן ב).
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ
ובשעה שמתלבש, אפילו הוא לבדו בחדרו יתלבש בצניעות (והכוונה בעיקר ללבישת בגדים התחתונים שעליו ללובשם תחת השמיכה). כי "מלא כל הארץ כבודו". הגמרא (יומא מז ע"א) מביאה מעשה על הברכה המרובה שמגיעה משמירת הצניעות הזאת: "תָּנוּ רַבָּנָן, שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית, וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִכְהֻנָּה גְדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים, מֶה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם, מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קַלְעֵי שְׂעָרִי. אָמְרוּ לָהּ, הַרְבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ".
ויהי רצון שברכה זו תשרה על כל ישראל אחינו, שיזכו לברכה מתוך צניעות. כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם. אמן.

סיפורים

הברכה היא בשוני
סיפר הרב זצ"ל: זה חסד גדול שיש בעולם איש ואשה. ביחד – הם צלם אלוקים שלם, בנפרד – כל אחד הוא "פלג גופא", חצי גוף. הברכה של העולם היא דווקא בשוני שבין איש לאשה. בימינו יש כאלה שמטשטשים את המיוחד שבאיש והמיוחד שבאשה. נשים לובשות מכנסיים ומסתפרות כמו גברים. גברים הולכים עם שערות ארוכות אחורי גבם כשל אישה, וייתכן שעוד מעט נראה שילכו הגברים עם חצאית, כמו החיילים הסקוטים, וזה לא נכון. הקב"ה הועיד לכל אחד את התפקיד המיוחד לו, את מנהגיו, את בגדיו, ואין לאחד לנסות להדמות לשני כלל ועיקר.
פעם הגיעו אלי לבית הדין זוג לפני גירושין, ולא ידעתי מי האיש ומי האישה, לפי שלשניהם היו שערות ארוכות, לשניהם מכנסיים ופני האיש מגולחות למשעי, ולא ידעתי כיצד לפנות אליהם. עד שסייעוני משמים וראיתי בדפים שלפני כי האישה תובעת והאיש נתבע. ביקשתי שהתובעת תעמוד בצד ימין והנתבע בצד שמאל, וכך ידעתי מי האיש ומי האישה.

שמלות כסממן מלכות
ידוע כי אחד השבחים שהועילו לעם-ישראל להיגאל ממצרים, הוא שלא שינו את לבושם. עם זאת רואים אנו, כי עם היציאה ממצרים נאמר עליהם: "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלֹת" (שמות יב לה). הסיבה היא, שבגדים נחשבו בזמן ההוא כסממן של מלכות. לכן, בעת שבה הם נגאלים – עליהם ללבוש סממן מלכות.
אבל איך ייתכן שבני-ישראל ייקחו את הבגדים של המצרים וילבשו אותם? הרי הבגדים הללו לא צנועים כלל וכלל. הרי המצרים היו ערוות הארץ!
אם נתבונן בציווי הראשון של הקב"ה למשה, נראה כי בגדים אלו לא צריכים היו להיות על בני-ישראל, אלא על ילדיהם: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנתֵֹיכֶם". אם לוקחים בגדים של נשים וגברים מצריים ומניחים אותם על ילדות ועל ילדים, הלבוש הופך לצנוע, וכך לומדים הילדים יחד עם כל עם ישראל מהי צניעות ואף מה תפקידו של עם-ישראל.

תשובה כהלכה

דור הג'ינס . האם ללכת עם בגדי ג'ינס ובגדים רגילים ולא עם חולצות מכופתרות זה נחשב חוקות הגויים?
לא, אבל יש אנשים שזה לא ראוי להם, כגון בחורי ישיבה.


טבעת לגברים . האם גבר רשאי לענוד טבעת נישואין?
מותר לו לענוד טבעת. טבעת של גברים מוזכרת במקרא, במשנה ובגמרא.


ראש הממשלה העליונה . האם יש עניין בשני כיסויים בתפילה ובברכת המזון?
תלוי במנהג המקום. יש שמנהג המקום לעמוד לפני ראש ממשלה עם כיפה ואפילו עם חולצה קצרה, וזה נקרא כבוד. יש מקומות שהמנהג דורש חליפה, ואז צריך שני כיסויים.

כלי גבר על אישה . מה הסיבה לאיסור לנשים ללבוש מכנסיים? האם יש בעיה ללבוש מכנסיים רחבים?
א] הרוב המוחלט של המכנסיים הם צמודים, וזה גורם מחשבות לא טהורות אצל גברים. ב] מכנסיים הם סמל להשתייכות חילונית. למרות שלפעמים זה לא מדויק. ג] אם אלה מכנסיים שדומים למכנסיים של גברים, יש בזה איסור תורה שאשה תלבש כמו איש. ד] טוב לדעת שבזכותך תהיה אווירה טהורה יותר בעם ישראל. אפילו אם זו רק השתפרות קטנה.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il