בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אמונות ודעות
לחץ להקדשת שיעור זה
ד' ניסן התשע"ו

מאמר חמישי חלק י"ב

undefined

בשביל הנשמה

ד' ניסן התשע"ו
3 דק' קריאה
מעלות בסיבות התשובה
388 וַאֲבָאֵר עוֹד שֶׁיֵּשׁ לַתְּשׁוּבָה חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, כָּל מַעֲלָה קוֹדֶמֶת מֵהֶם גְּדוֹלָה מֵהַמִּתְאַחֶרֶת. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר חָטָא בָּהֶם*, וּבָעִיר הַהִיא אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, וְשֶׁיִּהְיוּ עִנְיְנֵי חֲטָאָיו מְצוּיִים לוֹ, וּבָזֶה הוּא אוֹמֵר (יחזקאל יח, לא): הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה. 389 וְהַשֵּׁנִית, שֶׁיַּעַבְרוּ הַשָּׁנִים הָהֵם, וְיֵצֵא מִן הָעִיר הַהִיא, וְיָסוּרוּ מִמֶּנּוּ עִנְיְנֵי חֲטָאָיו, וּבוֹ אוֹמֵר (ישעיה לא, ו): שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ סָרָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 390 וְהַשְּׁלִישִׁית, שֶׁלֹּא יָשׁוּב עַד שֶׁיַּפְחִידוּהוּ בָּרָעָה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַנְשֵׁי נִינְוֵה (יונה ג, ד): עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. 391 וְהָרְבִיעִית, מִי שֶׁלֹּא שָׁב עַד שֶׁבָּאָה עָלָיו קְצָת הָרָעָה אֲשֶׁר הִפְחִידוּהוּ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברי הימים ב' ל, ו): בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה. 392 וְהַחֲמִישִׁית, אִם יָשׁוּב שְׁעַת צֵאת נַפְשׁוֹ, הוּא גַּם כֵּן נִקְרָא שָׁב, כַּאֲשֶׁר אָמַר (איוב לג, כב): וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים וגו', (שם כו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה*. 393 וְעַל כֵּן מִנְהָגֵנוּ לֵאמֹר לַחוֹלֶה קָרוֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ, אֱמֹר, חָטָאתִי וְעָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכָל עֲווֹנוֹתַי.
___________________________
בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר חָטָא בָּהֶם − שכוחו ויצרו עדיין גובר בו. בִּתְרוּעָה – בתפילה (רש"י)


ביאורים
388 חמש דרגות בתשובה
לתשובה יש חמש דרגות, וסידרנו אותן מהמעולה ביותר בסדר יורד.
דרגה ראשונה – כאשר חוזר בתשובה והוא נמצא במצב זהה למצב בו היה בזמן החטא, באותו המקום, באותו הגיל ובנסיבות דומות לנסיבות שהיו בזמן שחטא, ואף על פי כן לא חוטא. זוהי התשובה המעולה ביותר, כמו שנאמר (יחזקאל יח, לא): "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה".
389 דרגה שנייה – כאשר חוזר בתשובה אבל התנאים השתנו משהיו בזמן החטא, הוא מבוגר יותר, אין הוא בעיר בה חטא, ונשתנו הנסיבות משהיו בזמן החטא. על כך נאמר (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל".
390 דרגה שלישית – אדם החוזר בתשובה רק כאשר שומע איום של עונש. כמו שנאמר לאנשי נינוה (יונה ג, ד): "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".
391 דרגה רביעית – אדם החוזר בתשובה רק כאשר העונש מתחיל לפגוע בו, כמו שנאמר (דברי הימים ב ל, ו): "שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור".
392 דרגה חמישית – אדם השב בתשובה כאשר הוא ממש לפני צאת נשמתו, כמעשה רבי אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז א), כמו שנאמר (איוב לג, כב): "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים", ולאחר מכן כתוב (שם כו): "יעתר אל אלוה ירצהו".
393 מכיון שגם תשובה ברגעי החיים האחרונים נחשבת לתשובה, נהוג לומר לחולים הקרובים למיתה שיחזרו בתשובה, ומצווים אותם להתוודות: חטאתי עוויתי פשעתי, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי.

לב הדברים
'לַתְּשׁוּבָה חָמֵשׁ מַעֲלוֹת'
מה בעצם משדר האדם כאשר הוא עובר עבֵרה? ראשית הוא בעצם קצת מתעלם מזה שהקב"ה הוא השולט עליו, הכול יכול, שיכול לעשות בעולם כרצונו. שנית, האדם קצת שוכח שה' הוא בעל הבית, ובעצם קצת שוכח ממנו עצמו... ולבסוף הוא לוקח את הכוחות שה' נתן לו, ומשתמש בהם לכיוונים שונים.
כאשר חוזר האדם בתשובה באותו מקום ובאותו מצב בחיים (גיל, מעמד וכו'), זה מראה שהוא מבין שלקח את הכוחות שהקב"ה נתן לו לכיוון אחר המנוגד לרצונו, וכעת הוא מכוון אותם אט אט חזרה לנתיב הנכון. לכן זו התשובה הכי מעולה, כי לבד מזאת שהוא מכיר באדנותו של הקב"ה עליו, הוא מראה שהצליח לנצח את היצר ולכוון את כוחותיו לטוב.
אדם ששב בתשובה, אך לא באותו מקום ובאותו זמן, זו הדרגה השנייה. הוא שב ללא 'יראת העונש'. גם אז ניכר יותר שהוא הבין שכל הכוחות שלו הם מאדון הכול, ושדרכו לא נכונה. לא מתוך פחד שהאדון יעניש אותו, אלא כי הוא מבין שה' הוא בעל הבית והוא רוצה לעשות את רצונו.
אם חוזר האדם בתשובה מחשש לעונש (דרגה שלישית) או מעונש שכבר החל לבוא (דרגה רביעית), זו כבר מדרגה פחותה, זו חזרה בתשובה מעט כפויה, אף שהיא מועילה, כיון שמראה שהוא הבין מי האדון.
הדרגה החמישית – החזרה בתשובה לפני המיתה – היא המוצא אחרון. האדם מכיר בחולשותיו, ובכך שבגין עקשנותו או עיוורונו לא חזר עד עתה בתשובה. תשובה זו אינה מן המעולות, אך גם היא מתקבלת, כיון שהאדם מראה בה על התפכחותו.
ככלל, תכלית העולם היא שבני האדם יכוונו את כוחם לעבודת ה', והתשובה שקרובה ליום המוות יש בה מצד אחד 'פספוס' של החיים. אך מצד שני גם היא מתקבלת, כי העולם לומד ממנה את ייעודו ותכליתו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il